בראשית קרית חיים – בספריה הלאומית > צילומי זאב אלכסנדרוביץ
כל רבוע עם תמונת מצלמה הוא צילום נפרד
התמונות ממוספרות מ-1 עד 360 בקבוצות של 10 תמונות. למעלה ולמטה יש מספור להתקדמות לדפים במספור יותר גבוה .
מספרי התמונות המומלצות:
337,339,351,355,379 –צילומי הרחוב עם תחילת הבניה בקריה("שכונת הפועלים")
343-מכונית הבוס של חברת הבניה
360-חנות תנובה (שליצקי ?)
371-חולות מיושרים
377-הצלם זאב אלכסנדרוביץ ושלמה ארליק
382 ,387 – כאן תקום תחנת הרכבת
לאלי שמיר שלום רב
בקרתי בפסיפס היפה מאד שיזמת ויצרת בכפר יהושע,לזכרו ולפועלו של האדריכל ריכרד קאופמן. מרשימת שמות הישובים אותן תכנן,נשכחה קרית חיים. בקבצים המצורפים ,מסמכים מאשרים.{,מתוך הספר קרית חיים ארלוזרוב , ,ניסיון באוטופיה עירונית 1933-1983 –מאת צבי גנין ,הוצאת מלוא בע'מ}.
בבקשה בחן את הדברים ובמידה וניתן לתקן ולהוסיף, אני מוכן להירתם למשימה ולגייס לביצועה,אם יש צורך בכך , את בני הקריה.
בכבוד רב
אלי רביד .
אסמכתא>קטע מתוך כמה מסמכים שהוגשו
התשובה שקבלתי מהאמן אלי שמיר:
תודה
לצערי זה אבוד.
לקחתי הרשימה מהארכיון הציוני וזה מה שהיה שם.
אלי שמיר
קישור > לאמן אלי שמיר בן כפר יהושע
בקישורים יש "דפי קשר" שכתבתי בכתב יד,
בהכשרה בקיבוץ יזרעאל, לפני הגיוס לנח"ל בשנת 1955.
נשמר בארכיון קיבוץ יפתח.
אריק
לי הוא היה ממש הפתעה, למרות שהוא פורסם בעיתון "במחנה נח"ל" שבו עבדתי ואותו ערכתי במשך 10 שנים. המכתב הופיע בגיליון 119 מ-1 באוקטובר 1961.בן גוריון כתב אותו בעקבות חג ה-10 להקמת היאחזות נחלאים א', אבל כיוון אותו לחברי נחל עוז.
שים לב לחתימתו הממש מסולסלת…אתה יכול לפרסם זאת באתרך הנכבד, כדי שתהיה למכתב תפוצה גדולה, בעיקר בימים אלה.
בידידות,
מוטקה
הנכם מוזמנים להיכנס לאתרים שלנו:
שלום לידידיי
איזי הוד ומאיר רז מגישים את 'שתי גיטרות' בתרגום נאמן למקור.בנוסף, מידע מורחב על השיר וקישוריות לכמה ביצועים שלו, של 'אמו' ('הונגריה צועניה') ושל 'בתו' (ציגנוצ'קה').
תהנו
גרימי
פולון גריגורייב.
לחן: צועני, בעיבוד איבן ואסילייב.
שר: איזי הוד
עיבוד, ליווי הקלטה ועריכה: מאיר רז
|
|
שְׁתֵי גִיטָרוֹת עֵבֶר קִיר מַתְחִילוֹת שִׁיר עֶצֶב, אֶת הַשִׁיר אֲנִי מַכִּיר אֵיפֹה אַת בְּעֶצֶם ?
רוּחַ, דְגָנִיוֹת בַּכָּר דֶרֶך מִתְאָרֶכֶת, לֵב עוֹרֵג אֵלַיִךְ שָׁר נֶפֶשׁ מְדוּכְדֶכֶת.
שׁוּב וֶ עוֹד-פַּעַם, עוֹד-פַּ עוֹד-פַּ עוֹד-פַּעַם . שׁוּב וֶ עוֹד-פַּעַם, עוֹד-פַּ עוֹד-פַּ עוֹד-פַּעַם.
אַל תִנְצוֹר אֶת לְשׁוֹנְךָ גִיטָרִיסְט, לִי רֵעַ נִשְׁמָתִי מְלֵאָה בְּךָ לַילָה, מְלוֹא יָרֵחַ
עִם אָלוֹן עָל הַר נִיצָב דוּבְדְבָן בְּיַחַד, אִיש, צוֹעֲנִיָה אֲהָב עִם אֲחֵר הָלָכָה.
שׁוּב וֶ עוֹד-פַּעַם, עוֹד-פַּ עוֹד-פַּ עוֹד-פַּעַם, שׁוּב וֶ עוֹד-פַּעַם, עוֹד-פַּ עוֹד-פַּ עוֹד-פַּעַם.
פַּעַם הָאִשָׁה, אֶשְׁתִי קְצָת בָּגְדָה בִּי, מֵילָא, וּמֵאָז, לְדַעְתִי זֶה נִהְיָה הֶרְגֵל לָה.
מָה כּוֹאֵב וָחֲמַרמָר רֹאשׁ שִׁיכּוֹר יָנוּע, שְׁתֵה הַיוֹם וּשְׁתֵה מָחָר שְׁתֵה כֹּל הַשָׁבוּעַ.
שׁוּב וֶ עוֹד-פַּעַם, עוֹד-פַּ עוֹד-פַּ עוֹד-פַּעַם, שּוּב וֶ עוֹד-פַּעַם, עוֹד-פַּ עוֹד-פַּ עוֹד-פַּעַם. אפולון גריגורייב – משורר רוסי די מפורסם מהמאה ה-19 (נוסף לשירה מקורית, הוא תרגם מחזות של שקספיר לרוסית והיה תאורטיקאי גדול בנושא הספרות). חייו היו קצרים ולא ממש מאושרים: אהבה נכזבת, ויכוחים חסרי משמעות על מהות הספרות עם חברים, שהביאו לבדידותו והרסו לו קריירה של מבקר ספרותי, ואיך לא – נהרות של וודקה – ומוות (משתיית יתר) בגיל 40 משהו. כמשורר הוא נשאר בתולדות הספרות, ובצדק. כמו אצל משוררים רוסיים אחרים – גם בשירתו מופיעים הצוענים, במיוחד כשמדובר בתוגה ממושכת, המלווה באלכוהול לא מוגבל (זו לא ציניות, אלא תיאור האווירה). בין השאר, יש לו שיר (מ 1857) שנקרא "הונגרייה צוענית". השיר מתאר את התרשמותו ותחושותיו כששמע את המקהלה הצוענית בראשותו של איבן וואסילייב, שרה שיר (לא ברוסית) שאותו הציג וואסילייב בשם "ציגנסקאיא ונגרקא" ("הונגרייה צוענית"). לא ידוע לנו דבר על השיר המקורי הזה אבל מנגינתו נשתמרה. נשמע את השיר "הונגריה צוענית" בבצוע כלי. "הונגריה צוענית" – שיר מספר 19. את מנגינת "הונגריה צוענית" הכליל רחמנינוף ביצירתו "קפריצ'יו לנושאים צועניים".יש עדויות שגריגורייב כתב את שירו בביתו של ואסילייב השיר של גריגורייב פורסם רבות. והוא מאוד ארוך. הזיכרון העממי: א) השאיר רק את ההתחלה של השיר (15-20%), ב) הכתיר אותו בשם "ציגנוצ'קא", ג) השכיח את המחבר וגרם לשיר להחשב "עממי" .לגבי הלחן: ברור שמדובר בעיבוד וכמו שאנו רושמים את הלחן של "הבה נגילה" על שמו של אידלסון, שעיבד לחן של חסידי סדיגורא, כך אנו רושמים את "שתי גיטרות" על שמו של איבן וואסילייב – זמר, מנצח, ומלחין צועני. בסופו של דבר הוא התחיל לשיר עם מקהלתו את מילותיו של גריגורייב (באותו לחן), וזה מה שמכנים מאז "ציגנוצ'קא". נשמע/נראה את השיר ברוסית, בבצוע להקת "באריניה" http://w ww.youtube.com/watch?v=VdCDikULOvc השיר ידוע יותר בשם "שתי גיטרות מאחורי הקיר" ובקיצור "שתי גיטרות" וזכה לפופולאריות עולמית בעקבות בצועו בפי שרל אזנבור. נשמע/נראה את השיר בבצוע הצרפתי של שרל אזנבור http://www.youtube.com/watch?v=KVvDNasH4No&feature=related
ומי שמעדיף לשמוע את השיר מפי אזנבור באנגלית, בבקשה http://www.youtube.com/watch?v=GXB7xhfKyUE ולדימיר ויסוצקי "המשורר/מלחין/זמר הרוסי הידוע, "התלבש" על המנגינה ושר שיר נוגה כהרגלו, על אפסות המצב האישי. נשמע את שירו בבצועו http://www.youtube.com/watch?v=-KdPhGBwkvE את שירו של ויסוצקי, תרגם לעברית ליאור ייני, שבצע אותו בתקליטו "ליאור ייני שר ויסוצקי". השיר נקרא בפיו "סיוט" . כאן גם תוכלו להבין על מה ויסוצקי שר. http://www.youtube.com/watch?v=2eCdIW8F6gg.
|
סבינועם (סבי) אביבי היה ראש אגף אבטחה בשב"כ ולאחר פרישתו חבר לבני גאון ז"ל, אז מנכ"ל כור ושימש כמנהל אירגון ומינהל בהנהלת הקונצרן וכיו"ר הדירקטוריונים של 16 חברות של "כור". סבי, חברי מילדות, שגר 2 רחובות ממני בקרית חיים, ישב לידי, בשולחן לימודים אחד, מכיתה ד' בבי"ס עממי ועד כיתה י'ב. למרות שבתחילת כל שנת לימודים, דאגנו לסמן קו מפריד באמצע, הדוחה מרפקים, עד היום אנו מתווכחים מי העתיק ממי (לשנינו היו ציונים גבוהים). בהלוויתו של גיורא פישר ז"ל, חבר ילדות נוסף, בבית העלמין תל רגב, סיפר לי סבי לראשונה את הסיפור הבא: בילדותנו, בהפסקות האוכל בביה"ס, אני הייתי אוכל כריך עם פסטרמה שהכינה אמי וסבי הסתפק בכריך, שגם מרגרינה חסרה בו לעיתים. אביו נפטר בהיותו ילד בן ארבע וחצי ואמו גידלה את אחיו ואותו בצניעות ובהסתפקות במועט. כמו פעם. סבי סיפר שהצעתי לו מידי פעם לחלוק את הכריך שלי והוא סרב. יתרה מזו, לדבריו, אימא שלי הציעה לו פעמים רבות להכין גם לו כריך עם פסטרמה וגם לזה הוא סרב. מפה ושם, חלפו להם כמה עשרות שנים וקונצרן כור רכש את מפעל "הוד לבן" בעמק חפר. בני גאון ביקש מסבי לשמש נציג הבעלים בדירקטוריון של החברה. הנהלת המפעל, בצרוף פמליה מכובדת של כ-15 אנשים, ליוותה את סבי בסיור החגיגי הראשון, בין האגפים והמחלקות השונות. עד שהגיעו למחלקת יצור הפסטרמה. אז ביקש סבי מהמלווים להישאר בחוץ ונכנס למחלקה בגפו. מנהל היצור הסביר לסבי את תהליכי היצור השונים ולבסוף אמר לו: "אתה רואה, מוכנים כאן 60 אלף אריזות של פסטרמה. הן לרשותך ולהחלטתך". סבי מספר שנאלץ לפרוש הצידה ולא יכול היה לעצור את התרגשותו ואת דמעותיו. "את הסיפור הזה", אמר לי סבי "אני מספר לסטודנטים שלי במכללות ובאוניברסיטה, כדי שכל אחד ידע שגלגל החיים מסתובב ושמצוקה לעת מצוא אינה מעידה כהוא זה על הצפוי לך בעתיד, אם תתמיד, תשקיע ותחלום".
(הועלה כפוסט בדף הפייסבוק שלי)
אריק