קטגוריה: רשימות ויצירה

לאחרונה נבחר בביתנו ועד חדש, שניגש בתנופה לתיקון הליקויים  ברכוש המשותף. למשל, אחדים מן הדיירים התלוננו כי כל מיני אנשים זרים נכנסים לחדר המדרגות ומפריעים את מנוחת הדיירים, שלא לדבר על הסיכון הכרוך בחדירת אלמנטים לא רצויים. לפיכך החליט הוועד להתקין בדלת הכניסה קודן, שיבטיח כי רק היודע את צירוף המספרים יוכל להיכנס. בביתנו המשותף  גרים אנשים העוסקים במגוון עיסוקים, דוברי שפות שונות, שומרי מצוות ושאינם שומרי מצוות, ומן הסתם ממקומות שונים במפה הפוליטית. כולם חיים ביחד, בלי שהמגוון הזה ישתקף ביחסי השכנות בינינו – מלבד חיכוכים רגילים בין אנשים המתגוררים בבית אחד. לאחר שהותקן הקודן בדלת הכניסה וצירוף המספרים הובא לידיעת כל הדיירים, התעוררה בעיה אשר איש מחברי הוועד לא חזה מראש: הדייר מקומת הקרקע, משגיח כשרות באחד ממפעלי המזון שבאזורנו, הודיע כי ההלכה אוסרת על השימוש בקודן בשבת, ועל כן הוא זקוק למפתח. והיכן יימצא מפתח לדלת הכניסה? התברר כי בעת כניסת הדיירים לבית, לפני שנים לא מעטות, חולק מפתח כזה לכל משתכן, אבל כיוון שדלת הכניסה לבניין היתה פתוחה כל השנים לכל דכפין, נעלמו המפתחות הללו. יושב ראש הוועד היה המום. האיש, שקיבל את חינוכו בקיבוץ, איננו בקי בפרטי ההלכה וכלל לא העלה בדעתו שפעולה פשוטה כמו חמש לחיצות על קודן יכולה להיחשב לחילול שבת. דייר אחר, שאמנם איננו שומר מצוות, אבל מצוי יותר בארון הספרים היהודי, הסביר לו שהדבר דומה להפעלת מעלית בשבת, שנפתרה מבחינה הלכתית באמצעות התקנת מנגנון של "מעלית שבת". כיוון שיו"ר הוועד איננו מרבה לבקר בבתי חולים, הוא שמע בהזדמנות זו לראשונה על מעלית שבת. אולי גם על "גוי של שבת" לא שמע? לבירור שאלה מעניינת זו לא הגענו. בעיית הפעלת הקודן נפתרה בצורה פשוטה: אצל אחת המשפחות (אנשים אוהבי סדר) נמצא המפתח לדלת הכניסה. רעייתו של יו"ר הוועד נטלה מפתח זה, נכנסה לחנות חומרי בניין שליד מקום עבודתה, ושכפלה מפתחות לכל הדיירים. דרך אגב, על דלת הכניסה לבנייננו מותקנת מזוזה. אחת הדיירות, שעלתה מרוסיה, סיפרה כי לא מכבר טיילה בצפת והמדריך הראה להם שבבית הכנסת של האר"י הקדוש אין מזוזה. ההסבר שלו: ההלכה אוסרת ללון בבית שאין בו  מזוזה, וכדי למנוע לינת עניים בבית הכנסת, לא התקינו בו מזוזה. פרט זה היה רק המשך לדיון ההלכתי על שמירת השבת, ואיש לא דרש להסיר את המזוזה מהדלת לבית המשותף.  חלק משכנינו מנשקים את המזוזה שבפתח הבניין בצאתם ובשובם, חלקם אינם מנשקים. רוב הדיירים נוסעים בשבת, אבל נמנעים בשבת מעבודות מרעישות – מתוך התחשבות בשכניהם שומרי המצוות והאחרים. ואכן, עם חלוקת המפתחות שב השקט לשרור בבית זה. אנו רק מקווים שאיש מהדיירים לא ידרוש להפוך את המעלית ל"מעלית שבת".

     חנן רותם

 ????? ??? ???? ??? ????????

???? ??? ???. ???? 

??? ????

????? ????? ????? ???? ???? ?????, ??? ???????, ???? ????. ??? ?? ????. ??? ??? ???? ????? ???? ???? ???? ????. ??? ????? ???? ??? ???? ???? ????? ?????? ???? ???? ????,  ????? ??????? ?????? ?????? ?? ?????.????? ??? ?? ??? .????? ?? ????  ,????? ??????? ???  ?????? ?????. ???? ??? ???? ????? ????? ????. ?????? ??????? ????? ???? .????? ???? ??? ???? ???????,???? ?????? ???? ??? ??? ????? ????? . ????  ????? ??? ??? ????? ?????? ?? ????? ?????? ?? ?????? ?????? ??? ?????? ??????  , ???? "?? ??? ??? ???? ??????" ? ????? ????? ????? "?? ???? ????? ??? ???? ???,

 ?? ??? ??? ?? ???? ???? ?????? ??? ?? ?????? ??? ?????? . ?????  ??? ????? ??? ??? ????? ?? ?????? ?? ??????  ???" ??? ???  ???????? ???? ??????? ???? ?????? ?????? ??? ?????,   ?????  ?????? ???. ??? ???? ??? ?? .??? ?? ?? ???? ?????? .???? ?????? ????,  ???? ????" ???? ?????"? ???? ???? "??? ??? ???? ??? ?? ?????. "??? ??? ,???? ??? ????? ????? ???,?? ?????? ??? ???? ? ???? ???? ?? , ?????? ????? ?????  ????? ,??  ??? ???? ?????. "??? ????" "???? ????? ????? ??? ??? ???? ?? ?? ???? ?????." ?????? ????? ????? ????? ??? .?? ?????? ?????? ????? ????. ????? ????? ????? ?? ???, ?????? ??? ???  ????? ?????? ????  ?? .?? ????? ???? ????? ?????? ?????? ????? ?????  ?"? ????? ?????? ????? ?????? ?? ????? ???? ????? ????? ?????? ?? ??????  ??? ??? ????? ????? ,?????? ??? .????? ???????? ????? , ?? ???? ??????? ????? ????? "??????" ?????? ????? ????.??????? ???????, ????? ??? ????? ????? ?????? ?? ????? ????? …????? ????? ????? ?????? ??   ??????.  ?????? ????? ????? ????. ???????? ????? ???? ??????? ????,??? ??? ?? ?????? . ?????? ?????? ??????? ????? ?????? ????? .   ???? ????? ???  "???" ?? ???? ????- ???? ???? :???,  ???, ???.   " ???????" ,(?? ???? ???? ?? ???? ?????) ,???? ?? ???????? ??? ?????? ????? ??? ??? ??? -??  ????? ????? ?? ??????? . ?? ??????? ??? ??????? ???. ?????? ????? ????????  ??????, ?"? ???? ????? ?????, ?? ?? ??? ?????? ?????? ???? ????? ????? ????. ???? ??????!  ???? ???? ????? ???? ????? ?????? ????? ?????  ????? " ?????" ????? ?????? ????? ?? ??????, ??? ???? ??? ??? ??????, ?????? ?????? ?? ??? ??? ,??? ??????! ????? ??? ???? ????? ?? ??? ??????.??????? ?? ????? ???????? ??????? ?? ?????. ???? ??? ??? ???? ????? ????? ??? ?????? ???? ???? ????? ????? ??? ???? ????? ??? ??? ????? ????? ???.???? ??? ??????? ?? ?????…

?????

 ישבנו על הדשא ושתינו נס קפה קר,חבר אחד סיפר על מקרה מופלא שקרה לו והנה נשמע קול מבין היושבים שאמר,  "סיפור כזה ספר לסבתא,אולי היא תאמין לך" .הכוונה הייתה ברורה כשרצו לבטל דברים שלא נשמעו מציאותיים היו אומרים ".ספר לסבתא".

 תמונה > המצאת הטלפון הגיעה לגדות

ב- 6.4.1875 נרשם פטנט ע"י  אלכסנדר גראהם בל נולד בסקוטלנד,חקר ושיפר את הטלגרף והמציא את הטלפון.עברו יותר ממאה שנים,התקשורת בעולם התפתחה והשתכללה …כמו שהרבה  "דברים" שהיו לכאורה פשוטים ומקובלים ,ונמצאו  בעיר ובכפר,בשנים 1950 ו…עד היום לא הגיעו לקיבוץ. כך גם הטלפון "בגדות" נולד בחבלי לידה קשים וממושכים ,שנמשכו שנים. והסיבה העיקרית הייתה!  לא היה כסף. ועוד כמה סיבות…במזכירות היה טלפון . ועוד טלפון בכניסה לחדר אוכל ,נעול, לקבלת שיחות בלבד. אם היה צריך לסדר איזה עניין בטלפון ",הטכניקה" היי תה פשוטה מאוד,מתקשרים למרכזיה בראש- פינה מזמינים קוו ומחכים ,וכשלידך מחכים כבר כמה חברים  נוספים שנזקקים לטלפון.בשנת  1978  .   נחנכה בראש- פינה מרכזית טלפון משוכללת המאפשרת קשר טלפוני לכל הארץ.ומה קרה אצלנו? , דברים רבים :נסללו מדרכות בטון בין כל הבתים ,נחפרו קווי ביוב והתקינו "שרותים בכל הבתים המקלחת הציבורית נשכחה ואיננה,נשתלו דשאים בכל השטחים החשופים,ניטעו עצים . והנוי פורח. משפחות נוספות  וילדים מתרוצצים בכל מקום ישוב מודרני ממש.ותאורת חצר לתפאורה. וטלפון ….  ?הופ ! הטלפון נשאר תקוע מאחור.

ואם הגעת עד לכאן המשך לקרא :זה לא סיפורי סבתא! וכך היה הדבר.רכז שרותים היה  ביל,לתפקיד זה הייתה אז… משמעות רבה על פיו יישק דבר : סידור עבודה, השתלמויות,בנית תקציב, ועוד…. כל בעיה רכז שרותים.והשנה היא 1981. וביל התחיל לדבר על טלפון בכל חדר,וחיוב על שיחות טלפון. שהיה "חופשי" כידוע על חשבון "הבית". תור ארוך נתמשך לפתחה של המזכירות,שהייתה בבטונדה במקורה נבנתה, כשיכון זמני למתנדבים מהארץ שבאו לעזור לשקם ולבנות בקיבוץ גדות .לאחר הפגזה גדולה ב7 אפריל 1967התור לטלפון החליף כמעט את המקלחת הציבורית.המפגש היה טוב אבל התחיל להיות בלתי נסבל, לבקשת "גדות" לארבעה תאי טלפון ציבורי " מבזק," אושר תא טלפון אחד. זה לא נראה כתשובה ! בלחץ עקבי מתמשך על "בזק" נתקבלו בשמחה ארבעה "קווים" והועמדו לרשות החברים תאי טלפון.ע"י מחסן נשק,ע"י החשמליה ,ע"י בית  גנרטור,וע"י המרפאה( שלא הופעל) ,ועוד טלפון בעמדה חשובה מאד אשר שמשה גם את האקונום,ליד הסודה בחדר-אוכל הישן .וטלפון נוסף במרתף של השומרת לילה. ובימי גשם וסערה להגיע לעמדת טלפון פנוי זה היה מבצע.למרות שהתור קטן במעט ,כולם הבינו שלא זו הדרך לשימוש  בטלפון.ידידינו ביל נכנס לפעולה והעלה בתוכנית השקעות הצעה מרחיקת לכת . טלפון בכל חדר.אבל זה לא "הלך"לא עבר בתוכנית השקעות , היו לטלפון מתחרים רבים. ובאחד הדיונים נאמר" בקריאת בינים יש לנו בקיבוץ ארידור חדש! מי זוכר את ימי ארידור כשר האוצר של ישראל ?עברה עוד שנה והפעם הטלוויזיה נתנה עזרה רבה לטלפון,באותן התעלות שיש לחפור כדי להניח את הכבל לטלפון יוטמנו גם הכבלים של הטלוויזיה. בתוכנית השקעות 1981 נתקבלה החלטה טלפון בכל חדר ובשנת 1984תיזכר לטוב ,התחילו לחפור , הקיבוץ נחתך לאורך לרוחב ואלכסון .את הנוי לא ניתן להכיר,ועל פני "הנויניקם" ,לא להסתכל. הושלמה מערכת תת קרקעית ולא נודע כי בא אל קירבה.עברו עוד כ-4 שנים נקנתה מרכזיה משוכללת, וכולם יכולים לדבר מהבית  עם כולם. לכל העוסקים במלאכה להכנסת מערכת תקשורת מודרנית ,וחיבור לחדרים תודה ותודה רבה.

עברו שנים פלאי הטכניקה, לא עוצרים מלכת … הטלפון הסלולרי בידי.  כל שבהיישג ידו…ומדברים מכל מקום. לכל מקום.

מוטקה

.

דודי שמחה גראנייעוויטש ז"ל  , ודאי שמח היום  .  היום , יופיע באתר של גייזי עוד סיפור שכתב ביידיש ותורגם לעברית על ידי מאיר אבני מקיבוץ שמיר  .  שמחה ז"ל ומאיר  יבדלח"א  ישמחו אפילו  באם רק קורא אחד יקרא את הסיפור  . הם ודאי ישמחו גם  אם לא ימצא קורא ויסתפקו בכך  אם שמם יתנוסס בעיתון האינטרנטי החשוב והנכבד של הקרייתים  .  מאחר והם ודאי מכירים את הישראלי הנחפז תמיד ,  הרי שיעדיפו באם אצרף רק קטע קצר , וכך עשיתי  .   שמחה מת בישראל בהיותו בן כ"ט שנים . אני עדיין משתעשע בחלום שפעם אגיע לאוסטרוב מאזובייצק , לביתם של הוריו ( ביתם של סבתי וסבי ז"ל ) אשר ניספו בשואה  .

לא הרחק מאוסטרוב  מאזובייצק  , נמצאת טרבלינקה הידועה לשימצה . שם מצאו מותם מאות אלפי יהודים וכנראה שגם סבתי וסבי  . הגרמנים ימח שמם וזיכרם , ניסו לטשטש את המקום אבל דמם של כ  800000 יהודים ממשיך לזעוק משלשה בורות , שלשה קברי אחים  .  באותו בית  של משפחת גראנייעוויטש , בבויידעם  ,  יש ודאי עוד הרבה שירים וסיפורים שכתב  שמחה . מאיר  מקיבוץ שמיר אשר  גילו נע סביב התשעים ושתיים , מתחנן שאשלח לו עוד חומר לתירגום מיידיש  . אשר יקירי הוא אומר לי  , החומר שאתה שולח לי לתרגום , מציל אותי ומוסיף  לי  הרבה  שנים לחיים  . בעבר חלפתי על פני אוסטרוב מאזובייצק  אבל  לבויידעם  של שמחה לא הגעתי  . ואם לא  אגיע לאותו בויידעם  , הבטחתי לעצמי שלפחות  אגלה היכן הוא מקום קבורתו של שמחה  . לכשאמצא , אניח פרח ואספר לו הרבה דברים שלא ידע  . אספר לו שיש לנו מדינה ואין צורך בסרטיפיקט . אספר לו שהמלחמות בארץ ישראל הקטנה ובעולם הגדול אינן פוסקות  . ואספר לו שסיפרו  " בדימדומי  ערב  "   תורגם לעברית .  

לפני כשנה , אולי שנתיים  ( ואללה איך שהזמן רץ  ) ביקר אצלי זוג  . האישה קרייתית  והגבר חיפאי שהיה בהכשרה בקרייה  ויש לו הזכות להימנות על הקרייתים . מה שקישר בינינו בין  השאר, הוא אותו ספר זיכרון לקהילת אוסטרוב מאזובייצק שרובו כתוב ביידיש . האישה , מהבנות הראשונות של קריית חיים , לא נסגיר גילה אבל עברה אותי בעשר שנים וגם נראית עשר , שאלה לפתע  : ומה יהיה עם ספר הזיכרון , למי תעביר אותו , מי ישמור על הזיכרון ?  עכשיו , בכתיבת שורות אלה , אני עונה חלקית על שאלתך . כן , אני יודע שאת קוראת את עיתונו של גייזי ואפילו שלחת בעבר חומר לעיתון  .  מאחר ולא ביקשתי אישורך , לא אציין שמך ולא אסגיר  גילך . מסרי ד"ש חם לאריה ובריאות טובה לשניכם  

שבת שלום 

אשר רון / בחמוצקי

    מתוך   "  בדימדומי ערב  "

 "    המורה רצה לאמר דבר מה , אך ריבקינד תפס אותו   באמת ידו וביקשו שיניח לו לסיים . אל תתפלא לשמע דברי, אני בהחלט בן מלחמת העולם . כל פחדיה עברו עלי, כל שהדורות הקודמים , לא חלמו , ראיתי אני בעיניי הצעירות . אנשים מרוסקים , נכים , עיוורים , פצועים , ערים וכפרים עולים באש , אזורים שלמים שחרבו . את החיה שבאדם , הכל , הכל . אנו האנשים הצעירים קבלנו בירושה : עצבים , אנחנו עצבניים ונושמים עצבים .ההמולה של העיר הגדולה , צפירות בתי החרושת , טרטור האוטומובילים , אלה יכולים להרגיע אותנו . הירח שלך המלא , החי כפרזיט בשמים ומחכה שרומנטיקנים ישוררו עליו , אוהבים ישירו לו סרנדות , אינו מעניין אותנו הצעירים . אנו הצעירים , נמשכים לאורות הכרך כפרפרים הנמשכים לאור הפנס . המורה התאמץ להכניס משפט לנאומו הקולח של ריבקינד ואמר :העיר הגדולה היא אינה נוגעת לנו , אנו שוכחים אותה בגין חומות האבן הגבוהות . בשבילנו , הכפריים , היא לא קיימת . לעולם לא נחליף את חיי הכפר השלווים בכבישי אספלט ובחומות בטון . המורה    סיים דבריו בצחוק קולני .  ריבקינד לא נשאר חייב והמשיך : אנו חושבים לעתים שבכפר בחיק הטבע נמצא מרגוע , טעות , במנוחה אנו מוצאים אי שקט . "

עונת  ההמלטות בעדר הכבשים הסתיימה  . הדיר שוקק חיים  צעירים  ,טלאים וטליות מתרפקים בקש, טלה רעב פועה בקול מה…  ממושך ומקווה שאמו שבמרעה תשמע אותו.הכבשים הממליטות, תהיינה בשדה עד שקיעת השמש, מלקטות את מזונם מבררות את העשב הטעים להן.  ועם שובן לדיר אחרי חליבת הערב תיפגשנה האמהות הכבשים  עם הטלאים . תוך דקות ספורות  אחרי פתיחת שערי מכלאת הטלאים  מתקיים המפגש  בין הטלאים ,משתרר שקט אין פועה ואי ן נשמע קול .כל אחד מוצא את אמו ונהנה לינוק את שארית החלב מהעטין. לקראת לילה מפרידים את העוללים הקטנים מאמם , (שיישאר חלב לכד) ולפני צאת הכבשים לשדה פרידה לכל היום , תהייה פגישה קצרה בין הטלאים לאמם , לינוק את שארית החלב הנותר אחרי החליבה  וכך כחודשים ימים יפגשו הטלאים עם אמותיהם וגדלים באין מפריע.   לאחר מכן, בהגיעם למשקל מתאים,  ייפרדו לצמיתות.  הטליות הנקבות תגמלנה מיניקה ותשארנה לגידול,  להמשך קיום העדר  ואילו הזכרים יובלו כצאן לטבח.אחרי חודשיים הטלה הנולד   גדל והעלה בשר  , ומבוקש בשוק . וכן מחיר טוב מובטח למגדל. היה נהוג להוציא את הטלאים מהדיר בגיל צעיר  בן חודשיים ,בגלל הבשר הטעים  המחיר הטוב, והצפיפות הרבה במכלאה.

כשבני ישראל יצאו ממצרים וטעו במדבר סיני בדרכם לארץ המובטחת , עדרי הצאן הלכו והידלדלו, כי היו נוהגים לאכול את  בשר הטלאים והטליות. (ולא נשארו צעירים להמשכיות).  בעודן בחלב אמם כשהבשר עדין ורך . לכן פסק המחוקק : פרשת משפטים לא תבשל גדי בחלב אמו.

 (כל זמן שהגדי נמצא ליד אמו   ויונק חלב  הוא אסור לבישול!  ההסבר שלי לחוק הנ"ל)

היינו שולחים את הטלאים לשוק  לתנובה ע"י משאית מקופראטיב גליל- עליון. עם חבר מלווה את משלוח . אני את שלי עשיתי ( הטלאים הגיעו למשקל) , עזרתי להעמיס את הטלאים , ולא התעניינתי יותר. החבר המלווה בודק את החשבון  בזמן המכירה  הגזבר מקבל התשלום עבור "המשלוח" מתנובה.כל אחד עושה את עבודתו.בכנס רועים, שמעתי שיש  תלונות רבות  , לנוהל  מכירת הטלאים והמחיר הנמוך שתנובה  משלמת לנוקדים. רציתי  להיווכח בעצמי על מה מדובר , במשלוח הבא  נסעתי לחיפה. קצת עייף מחליבת הלילה !  חיברתי את היום והלילה , בלי   הפסקה. אבל מאד הייתי סקרן לראות  מה קורה.בשעה מוקדמת הגענו לשוק .  בעזרת הנהג האדיב הורדתי את הטלאים מהמשאית  למכלאה קטנה שבניתי  מחבילות קש שלקחתי איתי.  המשאית נסעה  ואילו אני מחכה בתור למכירה.אני שם לב שמידי פעם עובר סוחר מסתכל על "הסחורה". זאת אומרת על הטלאים,מרים את ידו כמו מנגב את המצח והולך… ועוד אחד ועוד אחד . ושום דבר לא קורה. השמש כבר במרום הטלאים רעבים וצמאים  ומתחילים להראות די מסכנים  הרבה פחות יפים משיצאנו מהבית.זאת  לי פעם ראשונה להתלוות למכירה,  אבל מצויד  בהרבה עצות ,מחברי הנוקדים בחום היום הטלאים נראו זוועה אני עייף וצמא. את מעט המים והסנדבי'ץ  שלקחתי איתי, גמרתי מזמן. היגיע הכרוז!  סביבו ארבעה סוחרים,נשארתי אחרון בשטח עם הטלאים לא יכול לזוז לשום מקום.  הוא מכריז על מחיר ראשוני שתיקה כללית .עוברות כמה דקות כל העסק לא נראה לי. אחד הסוחרים מציע מחיר  שלא מכסה את הוצאות הנסיעה מהגליל לחיפה .יש התלחשויות בין הסוחרים אני מבין שהם עושים יד אחת להורדת המחיר  … כל המכירה תקועה . אני מודיע לכרוז אין מכירה ! את הטלאים אני לא מוכר בחינם .אחד הסוחרים מנסה לשנות את דעתי בהוספת כמה לירות על כל הטלאים יחד. לקנות את כולם ללא שקילה .הודעתי חד משמעית את הטלאים אני לא מוכר במחיר המוצע אני חוזר הביתה עם הטלאים .רכז הקניות שהיה במקרה בחיפה , בא לראות מה קורה .בשבילי זו הייתה פגישת הצלה  כל המאמינים בכוכבים ומזלות כאן מקומם,"לחגוג"הסברתי לרכז הקניות  ,ובקשתי את עזרתו לארגן משאית ,ובינתיים  התקהלות גדולה סביבי דבר כזה עוד לא קרה להם.עוד כמה דיבורים וניסיונות שכנוע להתפשר על המחיר חד משמעית הודעתי שהמילה שלי היא אחרונה את הטלאים אני מחזיר הביתה.ידעתי שהגזבר לא יאהב את כל" העניין "הוא זקוק לכסף. אני לא חוזר בי!

בעזרת כמה אנשים סקרנים שהיו במקום וראו את המתרחש הצדיקו אותי ועזרו להעמיס את הטלאים , למשאית הייבר גבוהה , זה מה שהיה בקופראטיב . הם עשו זאת בהתנדבות בלי לבקש תמורה . היו זמנים…בשעת ערב מאוחרת   הגעתי לגדות . בעזרת השומר הורדתי את הטלאים, הללו קיבלו את הטיפול הדרוש לאחר יום תלאות וסבל .למחרת בבוקר" חטפתי" כהוגן על הראש מהגזבר ,לא עזרו דיבורים  והסברים הוא חיכה לכסף.עבר עוד חודש הטלאים גדלו והעלו משקל , יצאו למרעה עם עדר "היבשות" ( לכבשים צעירות שעדיין לא המליט קראו יבשות )  הטלאים נמכרו במקום, לסוחר מדליית –הכרמל , בא עם משאית ועוזר העמיס את הטלאים לבד, ושילם  מחיר הגון .

          מוטקה

את דירת חלומותינו השנייה קנינו בסכום עצום (שמונה עשר  אלף ל"י), ואכן עד מהרה נקראתי לפקיד השומה כדי להסביר לו איך הצלחנו לגייס הון עָתֵק זה. ההסבר הניח את דעתו, ואני זכיתי בתובנה מדוע את עתירי הממון אין מטרידים בשאלות כאלה: כיוון שפקידי השומה עסוקים בשכירים זוטרים כמוני, לא נותר להם זמן להטריח את הלווייתנים. 

דירה זו, שקנינו בתוכנית חיסכון לבניין, נבנתה ברחוב ההסתדרות שבדרום גבעתיים, וגרנו בה באושר עם שני ילדינו. הכל היה שפיר, עד שרחוב אלוף שדה הפך לציר תנועה מרכזי, סואן ביום ובלילה. חיפשנו אזור שקט יותר, וכך הגענו לדירת חלומותינו השלישית: בשכונה טובה בישוב שטרם הוכרז לעיר, בגוש דן.   

הדירה היתה בקומה שביעית בבית בן שמונה קומות בנוי בבנייה טרומית – עם מעלית. אני מציין עובדה ברורה זאת, משום שמנוע המעלית התעכב בשווייץ חודשים אחדים, ואנו פיתחנו כושר מעולה בטיפוס במדרגות, וכן יכולת תכנון לוגיסטית לנצל כל עלייה וירידה בצורה המרבית.

מתכנני שכונה זו מצאו דרך לחסוך בעלויות חדר המדרגות: תחנות המעלית נקבעו במרחק חצי קומה מכל דירה. מגרעת זו לא הורגשה כשנכנסנו לדירות, אולם במשך השנים התבררה כחסרון ניכר, כשצריך היה להעלות או להוריד עגלת ילדים, כיסא-נכים או סתם להפעיל רגליים עייפות או מוגבלות.

במשך השנים התחלפו חלק מהדיירים, וכך נכנסו לקומה הרביעית זוג ניצולי שואה. הקשר שלהם עם שאר הדיירים (רובם זוגות צעירים והורים לזאטוטים) היה רופף מאוד. הבעל לא נרפא מטראומות השואה, ונוהג היה לשוטט בשכונה ולהביא הביתה כל מיני חפצים – צורך אגירה שאשתו לא הצליחה לבטלו על אף מצבם הכלכלי הסביר.

חלפו השנים, והשניים הלכו לעולמם. מסיבות לא ברורות הורישו את דירתם שבקומה ד' לישיבה. ומה תעשה ישיבה בדירה שניתנה לה במתנה בשכונה חילונית? הימים היו ימי העלייה הגדולה מברית המועצות, ולפיכך עמדה הישיבה והשכירה את הדירה למשפחת עולים בת שש נפשות, בכללן סבתא רבתא ושתי סבתות, מלבד הילד. אבי המשפחה היה אדם חרוץ שעבד ללא לאות, ולאחר שחסך די הצורך, עקרה המשפחה למקום אחר.

איש לא ניקה את הדירה בתום השכירות, והיא נותרה בשממונה, אבל לא לזמן רב: משפחת עכברים בחרה בה למשכן, תוך שהיא מתקיימת לשׂובע על שיירי מזון שנותרו שם. בוקר אחד קראה לנו שכנתנו מהקומה החמישית, מבוהלת ונרעשת: על רצפת מרפסתה נותרו סימנים ברורים שעכבר מקומה ד' ביקר בלילה בדירתה, ומי יודע אם אין זה הסייר שנשלח למטרות התפשטות. הצענו לשכנתנו להביא אליה ליום-יומיים את חתולתנו הטובה והנאמנה כדי להרתיע את העכברים, אבל היא העדיפה לסגור את כל המרווחים במרפסת כדי למנוע את חדירת הפולשים מהחוץ.

מתקין התריסים הוזמן, ובאותה הזדמנות שהוא כבר שם ביקשה ממנו שכנתנו לפרק את הדלתות המפרידות בין הסלון למרפסת. כיוון שכך, מדוע לא לאחד ולחדש את הריצוף במרפסת ובסלון?

דבר גרר דבר, וכעבור כחמישה חודשים של סיוט מתמשך לשכנתנו ואי-נעימויות שונות לדיירי הבניין כולו, היתה זאת דירה חדשה לחלוטין – חוץ מהשלט על הדלת לא נותר בה כלום מהישן. לדירה הזדמנה גם ארכיטקטית פְּנים שהתמחתה בתורת הפנג-שואי. היא הציעה לפתוח עוד כמה פתחים גדולים בקירות הבטון  שבין החדרים, לשיפור זרימת האנרגיות. שכנתנו סירבה בנימוס, משום שהאנרגיות שלה אפסו לגמרי.

במסיבונת שנערכה בסיום מבצע השיפוצים, התפעלו כל המוזמנים מהדירה המרהיבה, שלא היתה דומה לה בכל השכונה. ומי לא הוזמן? – העכבר, שאלמלא הוא, ספק אם המסע הארוך, היקר והמייגע הזה היה מתחיל.