בדיקות קרקע ואיתור שטח , הסתיימו. נמצאו מתאימים לגידול פרדס אשכוליות באדמות גדות.בהיותנו משק ,סוכנות . כל פעולה חקלאית הייתה דרושה באישור המוסדות הנותנים תקציבים. האישור הנכסף נתקבל. ואושרו לנטיעה 200 דונם אשכולית צהובה, ו-18 דונם לימון.. עד" שזזו" האישורים והכנת השטח הנבחר החמצנו במעט את עונת הנטיעה. אספקת שתילים מורכבים ממשתלות טובות , נהייתה בעיה ,יש מחסור בשתילים , נוטעים פרדסים בגליל. כדי לטעת את כל השטח חסרו לנו שתילים ל 50 דונם . כדי לא להפסיד שנת נטיעה קנינו שתילי חושחש ולהרכיבם בבוא הזמן בשטח. שיטת העבודה בחקלאות בשנות 1960 הייתה מאוד מאוד פשוטה, בלי תחכומים, ובלי מחשבים. צינור טוריה וקלשון, היו הכלים העיקריים.הכל נעשה בעבודת ידיים , ולמראה הופעת טרקטור בשטח, זה היה משהוא מארץ הפלאות.כדי להעסיק פועלים שאינם חברי משק , נמצא פתרון מבריק. (חיו אתו בשלום). הפרדס נחשב כפרדס "סוכנות" וכולם עובדים אצל הסוכנות ובבוא העת יועבר לגדות , העסקת פועלי- חוץ כשר וישר. נטיעת הפרדס הושלמה .(תיכנון וסימון השטח, הנחת צינור המים הראשי לפרדס .הקטיף הראשון, והוצאת הפרי, נשאיר לסיפור אחר)מראה הפרדס מיוחד מאוד.מכל מקום, כולם רואים את כולם. אין מקום להסתתר מפני השמש הלוהטת , המים טובים להשקיית העצים בלבד אינם ראויים לשתיה . המים מגיעים מהירדן דרך בריכת אגירה ללא סינון . השטח חולק באופן פשוט ביותר:א,ב,ג,ד, ולחלקות משנה ,א1,א2,א3,ב1,ב2,ב3,וכו' לכאורה חלוקה פשוטה ביותר אך כשהעצים גדלו התברר שהחלוקה קשה מאד להתמצאות.במשך הזמן נבנה מחסן אשר שימש להכל והיה "למרכז" הפרדס למרות מקומו אי שם בקצה השטח,( משיקולי גישה מהדרך הראשית). הוא כלל : מסעדה, מטבח, משרד,כלי- עבודה, חומרי דישון . ועוד… מוקדם בבוקר, היינו נפגשים בחדר- אוכל לשתיית כוס קפה עם לחם וריבה . נוסעים לפרדס על גבי עגלה רתומה לטרקטור.צמח האבטיח, מעמיק שורש ופורס שורשיו למרחקים ומוצא את המים למחייתו. שתילי האשכולית זקוקים לתוספת מים רבה. סביב כל עץ נחפרה "צלחת" , אצלנו הצלחת הייתה מרובעת ולא עגולה . צינור גמיש אשר נמתח מרחוק וקבל מים מברז ראשי, לפי סדר בשורה ממלאים את "הצלחות" במים , וכשהצלחת מתמלאת מעבירים את הצינור לצלחת הבאה . יש להשגיח שהמים לא יגלשו מהצלחת ולהעביר בזמן ,לצלחת הבאה . היה פועל אחד שבשיטה מאד מתוחכמת עבד עם ארבעה צינורות בו זמנית והגיע להספקים מכופלים ויותר. הקליטה של השתילים הייתה יפה , עסקנו מעט מאד בהחלפת עצים שלא נקלטו.והנה הופיעה צרה צרורה שהעסיקה אותנו רבות, עשב בר ממשפחת הדגניים הידוע בשמו העממי "יבלית". מעמיק שורש מתרבה בכל דרכי הרבייה האפשריים:מתפשט בכל השטח ומדכא את העצים הצעירים. ובכל מקום שנופלת טיפת מים עולה וגדלה "היבלית".
רעיונות רבים ודרכים שונות פיתחו להדברת היבלית , ואחת הדרכים הייתה ריסוס בשמן שרוף את עלי הצמח , פעולה זו הייתה טובה לשבועיים בלבד,וחוזר שוב ושוב עד דיכוי הצמח הסרבן.לעזרתנו ב"מלחמה- ביבלית" הצטרף צוות המוסך מצאנו מרסס ישן שהיה זרוק בין הגרוטאות אחרי המוסך שהיה מותאם לגרירה ע"י סוס. הועבר למוסך טופל שופץ וחודש הותאם לעבודה, והיה חידוש מרענן ויעיל להדברת היבלית .
מיכל גדול שלא היה בשימוש (מצאנו אחרי המוסך),העמדנו על גבי כמה חביות במרכז הפרדס , היתקנו לו ברז מיוחד למילוי. מיכלית של קופראטיב גליל- עליון הייתה מגיעה פעם בשבועיים וממלאת את המיכל בשמן . השיטה עובדת: המרסס ניגרר ע"י טרקטור, ומעוגן אל מול החלקה בה מטפלים, מהמרסס משתלשלים שני צינורות ארוכים בידי שני אנשים. בסופם "רובה" היורה תרסיס שמן בכמות הרצויה, אפשר להגיע לכל מקום בחלקה . והטכניקה שיא השיכלול ויעלות רבה. היבלית מראה סימני חולשה והעצים גדלים . המרסס מונע ע"י מנוע נפרד , והטרקטור פנוי לעבודות אחרות . מכל קיבוצי הסביבה באו לראות …
בוקר אחד כשהכל מוכן להתחלת העבודה,אני ניגש למרסס כורך את חבל ההתנעה סביב גלגל המניע מושך פעם ועוד פעם והמנוע לא מגיב, השעון לא עוצר מלכת כל הבוקר "הלך" בניסיונות התנעה . רוח בוקר החלה נושבת , אין סיכוי לעבוד היום בריסוס עשבים, תרסיס השמן רחיף מאד הנזק הנגרם לסביבה רב מהתועלת. לכן אנו מקפידים לא לרסס בזמן רוח ,מגלגל הצינורות שנפרסו, רותם את המרסס לטרקטור ומביא את המרסס למוסך ,אפרים מקבל את פני , ושואל " מה קרה ? אני עונה לו , "לא מניע" בלי דיבורים אפרים ניגש למרסס כורך את חבל התנעה נותן משיכה אחת המנוע "עובד" , כמו חדש.
אני מוריד את המרסס לפרדס עושה את כל ההכנות הדרושות: בודק שמן ממלא דלק נשאר רק להניע ולהתחיל לעבוד. ולמחרת הקדמנו לקום ועם אור ראשון כבר היינו בפרדס. משיכה ועוד משיכה… המנוע לא מגיב שוב אני מעלה את המרסס למוסך, ואומר לאפרים "לא מניע" והפלא ופלא זה ניגש נותן משיכה אחת המנוע פועל.מחייכים אחד אל השני, אני משאיר את המנוע עובד לכמה דקות, מכבה מניע "במכה" ראשונה. יורד לפרדס. ולמחרת בבוקר שוב לא מניע . הפעם זה כבר יותר מידי ,אני עולה למוסך מספר לאפרים . מוסכניק וותיק עושה חושבים, ואומר" מחר אני יורד איתכם נבדוק את המנוע בשטח. בשעה מוקדמת היינו בשטח אני כורך את חבל ההתנעה מושך , לא מניע מושך שוב ולא מניע החיוך חזר אל פני.. אפרים שולף מברג קטן מכיסו סוגר בורג , פותח בורג. משיכה והמנוע מזמר כמו חדש.באותו יום הספקנו לסיים שתי חלקות .היה חם אך לא הייתה רוח. בערב כשישבנו על הדשא לפני החדר , שותים נס קפה קר, שאלתי את אפרים,מה הסוד למה המרסס לא הניע ?בתשובה ארוכה ומעניינת, קיבלתי הסבר על נשמתו של המנוע הישן,"צריך להקשיב לרחשי לב…המנוע הזה יש לו נשמה היה מכוון להתניע בימים חמים, כשהתחלתם לעבוד מוקדם לפני שהשמש חיממה אותו מעט הוא היה קר מהלילה . לכן לא הניע! וכשהבאת אותו למוסך אחרי שהתחמם בחומו של היום
הוא התניע בקלות…
אין חכם כבעל ניסיון.
מוטקה
