קטגוריה: חדשות

http://vimeo.com/35835414

??? ??? ??? 2002

http://vimeo.com/35873095 

http://www.youtube.com/watch?v=uhGUR1anN9M&

מטורף- אבל תמונה יפה

http://www.snopes.com/photos/natural/canyonleap.asp

אברהם שפיץ שחי ופועל בברזיל ,כותב לי שהכתבה המרגשת החזירה אותו לראשית שנות ה-50 ….וגם פרשת ההרפתקה של חציית ים המלח לנחל הארנון,(קישור להרפתקה יבוא בהמשך),בינתיים הבאתי לידיעתו חליפת מכתבים ביני לבין דבושה לרגל מותו של בן גילו הקרוי שפיץ מעין גדי לפני שנתיים,

תמונה  >> יש דמיון :  (האסמכתא למקור השם שפיץ)

   25.1.10 מתי יחזור שפיץ ?

 מתוך חליפת מכתבים עם דבוישה:השבוע נפטר אברהם מיימון (שפיץ) 

    בן גרעין "שדמות" לעין  גדי–יהי זכרו ברוך. גרעין שדמות מקביל

 לגרעין "רביבים"  לנחל עוז  , ומסתבר שהכינוי שפיץ לאברהם מעין גדי,

הושאל מהשם המקורי של אברהם שפיץ יבדל"א מנחל עוז…

בגלל הדמיון המפליא בדמותם, שפיץ מנחל עוז התפרסם בשנות ה-50

במסעו החשאי לשפך הארנון בים המלח בחוף המזרחי,נתפס

 ע"י הירדנים ולבסוף הוחזר תמורת חיל ירדני. בעין גדי ידעו על המסע

החשאי והבנות בגן הירק היו צופות לעבר הים,מתי יחזור שפיץ.                

   שפיץ > מספר למני גל מעין גדי על   פרשת הארנון 1956

 שפיץ כותב לי שאת הכתבה על מסעו לארנון הוא שלח לחברו מני גל מעין גדי 'שאף הכניס התייחסות לנושא באתר של עין גדי  אך אינו יודע עם זה עדיין קיים שם.

גייזי

נחל הארנון       מעריב-1.3.56         מעריב- 2.3.56   

כל חיי הייתי חובב טבע עם זיקה מיוחדת למדבריות (יהודה, בנגב ובסיני) והמים (הים, אגמים ונהרות).כסייר היה חלום ישן (שראשיתו בגיל העשרה שלי) לבקר בנחל ארנון  .      בתחילת 1956 החלטתי להגשים את החלום על ידי חציית  ים המלח בסירת גומי מתנפחת מעודפים  של מלחמת העולם השניה ,  קלה לאריזה ולניפוח ,בחרתי את תקופת  החורף לחציית ים המלח, בגלל ההצפות המרחיקות את הבדואים מן הארנון. בערב ה 6/2/56   עזבתי את חוף עין גדי על סירת ההצלה, ניווטתי על צללית ההר העליון שבו "V"

ולחתוך  לקניון  , ידידי מעין גדי ראה אותי, בקשתי ממנו  ליידע את רשויות הצבא  במקרה שלא אחזור, הצטיידתי במזון ל 48 שעות קורנביף ושוקולד בניתי משוט ממוט של מטאטא ודיקטים- הורכב כך שזה יכול לשמש גם בתור להב  או 2 משוטים נפרד. עד מהרה התברר לי שזה היה רעיון טוב; בגרסה 2 הלהב לא עבד היטב:   צפיפות המים הגבוהה שמרה את סירת הגומי על פני השטח וזו נטתה  לזגזג  . כאשר שיניתי ל 2 משוטים נפרדים,  הדבר אפשר לי לשמור על קו התקדמות ישר למדי. אחרי כ 9 שעות הגעתי בשעת שחר מוקדמת אל הדלתא של נחל הארנון על החוף המזרחי. לאחר ניקוי והסתרת הסירה, הלכתי לתוך הקניון לנוח גם ולחכות לאור היום ,ביקרתי בקניון מרשים ככל יכולתי ללכת (לא יותר מ 2-3 ק"מ), קירות תלולים ומים עמוקים    , חזרתי אל החוף, ניפחתי את הסירה מהפה והתחלתי בדרכי חזרה.רוח מערבית חזקה   וכמה גלים חריגים שהתפתחו במהלך היום, עשו יד אחת עם צפיפות המים למנוע מן הסירה כל אפשרות לנוע מערבה.    נסחפתי אל החוף המזרחי כמה ק"מ מצפון לארנון, הייתי עייף מאוד, ספוג  מי   מלח עם כמה פצעים מן החיכוך של המשוטים בידיים .לאחר מנוחה ניסיתי לחזור ברגל דרומה,  מזג האויר הסוער המשיך במשך כמה ימים בזמן שאני מנסה כל  ערב לחתור חזרה. ביום הרביעי הייתי סחוט מדרום לארנון והחלטתי  לנסות להגיע "ללשון"   כדי לנסות לשחות משם לחוף המערבי. בבוקר החמישי הגעתי לקרבת ה"לשון" במצב גופני ירוד מאוד, עייף, רעב ועם פצעים מלח. הסגרתי את עצמי   לחקלאים שהעבירו אותי אל הלגיון במזרעה , שם נחקרתי על ידי קצין התחנה המקומית. באותה עת הייתי  בן 19  שנים וחצי  ,אבל נראיתי הרבה יותר צעיר. החלטתי לספר לשובי שאני בן 17 ולמנוע מלספר שאני חייל. הכנסתי לסיפור כי הייתי תלמיד בביקור חברים בעין גדי , ובעוד חותר  בסירה, התפתח מזג אויר סוער ורוח שסחפה אותי לחוף המזרחי., אני יכול לדבוק בסיפור שלי כי כל הפרטים היו נכונים לחיי 2 שנים קודם לכן. ממזרעה הועברתי לזרקא שם היתה לי ארוחה טובה ,הראשונה שלי ועוד חקירות.. אני חייב לומר שאף על פי החוקרים היו קשוחים,   לא עונתי פיזית. נשארתי בכלא צבאי במשך כ 3 שבועות עד 1/3/56 המועד בו היו חילופי שבויים בשער מנדלבוים בירושלים .   בישראל   נשפטתי ונשלחתי בחזרה ליחידת  הנחל שלי :

 עם נחלאים מגרעין רביבים לנחל עוז   שאיתם השתתפתי בסוף 1956 ב "מבצע קדש"  .

גדוד הנחל המוצנח פלוגה ד'

יש הרבה לקחים שחובה ללמוד מן "הרפתקה "זאת למדתי באופן אישי:.אני רוצה להדגיש דבר אחד על התנהגות העיתונאים יכולה  לסכן את החיים של אנשים בשבי:   ניתן לראות כי ביום השחרור שלי (1/3/56), מעריב מיהר לפרסם בעמוד הראשון בחדשות תמונה מספרת על חזרתו של

 "חייל הנח"ל", אם על ידי קצת מזל רע הסיפור הזה היה מגיע לירדנים לפני שאני הוחזרתי   לישראל, לא בטוח שהייתי מסוגל לספר לכם את הסיפור הזה היום.  .
ברזיל, אפריל 2000

אברהם שפיץ

????? !

??? ??? ???? ??? ???? ?????? ???? ?????? ?"? , ????? ?? ????? ??????? ???? ???? ???? ???? ?? ????? ????????? ????? ??????? ????? ?????? ??????? ???? ?? ???????? ?? ???? ???? ???? ??? ??? "??? ?? ????? ???? ??? ??? ??? , ?? ?? ???? ?? ??????? ??? ?????? ??????…"    ?? ??? ??? ???? ???? ????? ????? ???? , ?? ????? ???????? ??? ?????? ???? , ????? ???? ????? ????? ????? ??????? ?????? ??? ????? ?????"? ??????? , ?? ????? ???? ??? ????? ??????? ??? ??? ?? ???? ??? ?? ??? ???? ?????? ???? ??? ???? ??? ?? , ?? ??? ???? ? ??? ??? , ??????? ??????? ?????? ?????? ????? ????   ????????? ???? ??? ????? ??? ????? ?? ????? ???? ??? .????? ????? ????? ?????? ????? ?????? ????? 50 ??? ??????? ?? ???? ?"? .????? ????? ??? ??? ?????? ???? ?? ????? ????? , ?? ??? ???? (????? ?? ??? ?? ???? ?????? ?"?) ????? ???????? .????? , ??? ?? ???? ??????? ???? ???? ?? ????? ??????? ??? ??? ????? ??? . ???? ??? ?????? ????? !

????

????? >????-??? ?? ???? ?????? ….?? ???? ????? ????

  ?????? ?????:

????? ???????? ???? ?????? ???? ??????? ?? ???? ??????,

 ??? ??? ???? ??????? ????,?????? ??????? ?????????,?? ????

????? ?-101 ???????? ???? ???? ??????? ?? ???.?? ???? ??? ???

 ???? ??????,????? ?????? ?????? ????, ?????? ,?????? ???' ??

???"? ??? ??? ???? ??????? ?????,??? ??? ??? ??? ????????

??????? ?????? ??? ??? ???,?????? ??  ?????? ??????,???? ??? ??

 ???? ???"? ?? ?????? ???? ???? ???? ??????.?? ????? ????? ????

 ?? ???? ????? ??? ???????? ???? ????  ????? ?????

?????,?????? ?????? ????? .

????? ????? ?????? ??.??.?? ????? ???? ????? ????? ?????

???????,???? ???? ???? ??? ????? ????? ???????? ????? ????

 ????? ?? ?????? ???? ?????? ???? ??????? ??? ?????. 

   ?????

נילי דיסקין:  "איך הדברים מתחברים "

מאחר ואני קוראת רק מעט אתרים, כדי לחלק את הזמן כך שלא ייבלע כולו ע"י המחשב ( זאת הנטיה הטבעית) ומאחר והאתר הקרייתי הוא אחד מהם, כשברור שה"ניפוי" עובר דרך מוחו של אדם אחד – אבל לי הוא מתאים ( יחד עם עוד ניפויים של חברים  קרובים ובודדים – מבחירה,ששולחים מיילים, ואשר על כן האובדן של מיכה חן כל כך צורב גם מעבר לאובדנו של חבר) – יצא לי הבוקר לעיין באתר, והדברים התחברו לתובנות  שבהן  אני אוחזת כבר זמן רב , ושהתגבשו כעת למילים.הראיון עם חיים גורי העלה בי את הידיעה שלמשוררים אמנם ניתן כישרון שמביא אנשים אחרים להקשיב להם, אבל הדבר החשוב הוא מה שיש להם להגיד בהיותם  רגישים קצת יותר מאחרים ובוודאי שכשרוניים יותר מ"רגישים" רבים אחרים, לאמר  את הדברים ביכולת נדירה של מי שחווה חוויה ובד בבד נמצא כאילו  גם "מחוץ לה" ויכול לראותה בהקשר הרחב יותר שלה.זהו בעצם הערך המוסף של המשוררים שמתמצה כל כך יפה בראיון איתו. בנוסף, הכתבה על "הכריש" הנעלם במעוז-חיים, מלבד היותו "שעון מעורר" לכל מי שגיחך כשהפלשתינאים טענו שאנחנו שולחים כרישי טרור אליהם, (כך גם המידע החלקי על הגברת שחוסלה, ושאילפה דולפיני תקיפה.)מראה לנו משהו שהיינו מעדיפים להדחיק. דהיינו שעם הנלחם על חייו ( והמדינות הערביות דאגו במשך השנים לשמר את ה"מלחמה" הזאת בכך שלא הסכימו להפוך את הפליטים הפלשתינאים לאזרחיהם) ,עם כזה, מנצל כל שביב כשרון או מחשבה יצירתית ומשעבד אותם למלחמתו. אין כוח בעולם , כמעט, שיכול לבלום את רצונו בהגדרה עצמית כעם השב למולדתו. אם אכן חינכו אותו להאמין בכך.    כל הטיעונים נגד, צודקים ככל שיהיו, אינם יכולים לעמוד בדרכו. זה עניין פרגמטי לחלוטין. לא עניין של "צדק" מול אי-צדק, או מה שיותר בעייתי – צדק מול צדק אחר, סותר הנאום של הגברת המוסלמית בארה"ב (בריגיטה גבריאל) מכיל תובנה נוספת, שהעולם ,בעצם, לא מתחלק לעמים , צבעים,או דתות, אלא לקיצוניים שגדלו על שנאה, ומסרים חד-מימדיים , או מתונים שגדלו על מצע של אהבה, ספקות, מגוון צבעים, היסוסים, וחשיבה עצמאית. זוהי התובנה שיכולה להסביר לנו גם את הרגשות שלנו כלפי הקיצוניים שלנו ( נטורי קרתא, נוער הגבעות, רצח רבין וכד').החינוך לעומת שטיפות המוח – הוא המפתח. אם נלמד את ילדינו לחשוב בעצמם, ולא לקבל כל מה שאומרים להם כקדוש – דיינו. המוסלמים בעולם ( כמובן שלא כולם.  ההכללות הן אבי אבות הטומאה!,רק הקיצוניים, אבל יש הרבה כאלה) עושים בפועל את מה ששנים העלילו עלינו, היהודים, בפרוטוקולים של זקני ציון. ויוצאים מזה די בשלום באירופה ובארה"ב. מזל שיש אנשים אמיצים עם עיניים פקוחות לרווחה, ואנשים רגישים שחשים כסיסמוגרף את הדברים האלה,ועימם אנשים פחות רגישים ומעשיים שמתרגמים את הדברים לקליפת הגנה על הרגישים ועל כולנו בעצם.     זהו. נשמע פילוסופי. אולי פלצני. אבל פירוט יתר יביא לרשימה עוד יותר ארוכה. ארוכה מדי. שבוע טוב. נילי דיסקין. נ.ב.  הכיכרות של קריית-מוצקין שהובאו לאתר, מראות לדעתי פן אחד, קטן ככל שיהיה, המראה כמה יכולה קריית – חיים לצאת נשכרת מהתנתקותה מחיבוק הדוב המזיק של עיריית חיפה.ועוד נ.ב. אחד – השביל לצד הנחל בגן האם במצגת היפה של שחר, מזכיר לי, דווקא, איך הלכתי כילדה לאורכו, עם בת דודתי, כשהורינו נשארו על הדשא הראשי בגן-האם, ובחור ערבי ניסה לאנוס אותי וברח לאחר שבת -דודתי בתושייתה אמרה "או, הנה אבא ואמא", דבר שלא היה נכון ,אבל הבריח אותו. לא רק שלא סיפרנו את זה להורים, אלא שעד היום, עשרות שנים לאחר מכן – לא שוחחנו על כך.   אז הורים, וסבים- אל תשלחו ילדים לבד אל שבילים סבוכים ונעלמים כאלה.