http://www.flickr.com/photos/geyzi_shavit/11171534985/sizes/c/in
הספר שיצא לאור השבוע עוסק בעיקר במינהל הסביבתי של ישראל אבל יש בו גם פרקים אישיים וביניהם כמובן גם על נחל עוז
אורי
http://www.flickr.com/photos/geyzi_shavit/11171534985/sizes/c/in
הספר שיצא לאור השבוע עוסק בעיקר במינהל הסביבתי של ישראל אבל יש בו גם פרקים אישיים וביניהם כמובן גם על נחל עוז
אורי
מבחר תגובות מהארץ ומהעולם על הענקת עיטור סיכת הזהב של הסיאוף העולמי. תגובות הנותנות ביטויעד כמה חשובה פעילות בתחום שימור מורשות תרבות בארץ ובעולם, וכמה הערכה יש לנעשה בתחום חשוב זה בישראל.
בברכה,
דן רונן
ירושלים, 12.11.2013
זמירה ודן יקרים !
שמחנו לקרוא שקיבלת דן עיטור זהב מהנהלת סיאוף המכיר ומוקיר פועלך לקידום הפולקלור הישראלי בישראל ובעולם. ראה ברכה בעמלך והמשך בו לאורך שנים רבות.התרשמנו והתרגשנו למקרא השורות שהעלית על הכתב ובהן העלית על נס בכבוד והוקרה את צור מחצבתך והמורשת שנחלת בקרית חיים. על כך ייאמר: אף אילן המתנשא לגובה ונושא פירות נאים, יש לו שורשים…
נ.ב. דן יקר ! עלתה מלפנינו השאלה: – מדוע הסיכה רק זהב ? מדוע אין בה שיבוץ של יהלום ? והתשובה המיידית היא – בביתך משובץ יהלום בו הנך מחזיק מעל חמישים שנה. תתברך בו ושמור עליו !
חיבוק חם לך. לזמירה – היהלום שלך – גם נשיקה.
אוהבים אתכם,
רותי ואריק קלימן
לדן,
ברכות ותודות על הכבוד והנחת שאתה
מסב לנו בפעילותך במסגרת סיאוף!
מאחל עוד הרבה שנים של בריאות ופעילות ברוכה לטובת שימור הפולקלור
הישראלי והעולמי.
שבת שלום.
רפי גמזו.
דן רונן היקר,
ברכות לרגל קבלת האות הגבוה ביותר סיכת הזהב של ארגון CIOFF
זהו כבוד גדול לך, לוועדה ישראל לאונסקו ולמדינת ישראל.
מי יתן וירבו זכויותיך לשנים רבות של המשך עשייה פוריה !
בברכה ובהוקרה,
ד"ר דלית אטרקצ'י
מזכ"לית
וחברי הוועד הישראלי לאונסקו
דן ידידי היקר
ברכות חמות לקבלת אות הכבוד של הסיאוף העולמי
אתה איש יקר וגאווה גדולה לכולנו
לך ולכולנו, שתזכה בשנים רבות של עשיה ציבורית
אורי סטריזובר
דן יקר,
אין איש שראוי לפרס זה יותר ממך!
גאווה ענקית!!
בברכה מעומק הלב,
מירי ויוסי
מירי שחף לוי
מנהלת כתות רוקדות ישראל
ליקר דר דן רונן שלום
אנו מברכים אותך על הזכייה באות הכבוד , ועל תרומתך הרבה בתחום הפולקלור בישראל ובעולם יישר כח והמשך עשייה פורייה
בברכה
אמין קאסם
מנהל
דן, איש יקר מאוד
שמחה מאוד שבעולם כולו מעריכים את פועלך.אנחנו, העוסקים במלאכה וצופים בך במשך השנים הוגה, מחפש, כותב, דוחף, מקדם ומשמר את עולם המחול העממי, שמחים שעוד אנשים מלבדנו מעריכים ומוקירים אותך.באהבה והערכה רבה
דגנית רום
בשם הצוות ורקדני להקות משגב.
שלום דן,
מכבד את כל הכותבים לפני ומרעיפים עליך ברכות למכביר.כולן, אגב בצדק רב. אינני אוהב את הפרהסיה הזו, אבל אומר לך שוב –אתה מקור גאווה לעוסקים במחול עם ישראלי וטוב שיש לנו איש כמוך עם המון סגולות, כישורים ויכולות.אבל אומר זאת בשפה אחרת:אני רוצה להתחיל לפעול על מנת שיוענק לך פרס ישראל במחול.יודע שאין זה נאה להתחיל באמירה למועמד, אבל לצורך כך אני זקוק לקורות החיים שלך ונדמה לי שאתה המקור המהימן ביותר לכך-.אודה לך אם תעבירם אלי.
יום טוב,
בברכה,
חזי בוצר,
מנהל המחלקה לתרבות הפנאי
דן מכובדנו,
ברכות לקבלת אות הכבוד הבינלאומי של הסיאוף.
לטעמי אתה מכבד אותם בפעילותך למענם יותר מכל אות כבוד.
ואל נשכח את חלקה של זמירה ה "עזר כנגד".
בהוקרה רבה ואיחולי בריאות ,
גידי פרבר
ישר כח
כל הכבוד..שתמשיך במלוא המרץ לעסוק בפועלך המבורך ולקדם את הפולקלור בארץ ולשים את הלהקות ואת הפולקלור הישראלי על מפת העולם!! כל הכבוד, אתה בהחלט ראוי לזה ולהרבה יותר מזה. בהערכה רבה,
איתמר מדלל
להקת הסטודנטים ירושלים.
דן היקר,
כבוד גדול וגאווה לכולנו, על קבלת סיכת הזהב.
המשך בעשייתך הברוכה !!!
בברכה,
סמי נבות
ממונה על אמנויות הבמה
דר דן רונן
ברכות מכל הלב על עשייה כנה ומוצלחת בהיותך נשיא סיאוף ישראל אנו מאחלים לך בריאות טובה והמשך פעילות מהנהיישר כוח
בברכה אילנה שגב
גוונים ראשון לציון – בוגרים וצעירים
ד"ר דן רונן,
אנחנו מכירים אותך ומוקירים עוד לפני ה- CIOF וגם אז היה מגיע לך את כל הכבוד.יישר כח והמשך בפעילות זו ונקוה שנזכה להמשיך להיות שופים ולקחת חלק בפעילות זו.המון המון בריאות והצלחה.
אהובה הורוביץ בשם כל חברי להקת
"מורשת יהדות צפון תימן" מקרית עקרון.
דן רונן היקר שבוע טוב
איזה כיף לפתוח את השבוע בהודעה משמחת ומרגשת שכזו.אין ספק כי אתה ראוי לאות הכבוד על כל פועלך ותרומתך לאורך השנים בארגון CIOFF.
יישר כוח והמשך עשייה פורייה.
חדוה
דן יקירי,
ברכות על קבלת אות הכבוד, מי כמוני יודע שאתה האדם המתאים ביותר לקבל אותו.תודה לך על הדאגה להזכיר את אבא היקר שלי בכל הזדמנות שהרי זה חלק חשוב בהעברת מורשתנו לדורות הבאים.שוב איחולים לעוד שנים טובות של עשייה.מקווה שאתם מאושרים במקום מגוריכם החדש
אביבית קידר
(בתו של שמואל ביאליק)
It's a dreary drizzly autumn morning and you words have warmed my heart as I am trying to prepare for our festival and complete the minutes from the World Congress and bring some closure to the Japanese delegation we just hosted.Thank you for sharing your thoughts and your dreams! Still miss listening and talking with you! Again congratulations on the honor bestowed on you from CIOFF®! Wish you were there in person to hear the applause given to you! And as my Nigerian friends say to the awardee, "More grease to your elbow."
Keep in touch.
Sharon
Sharon Rae Landergott Durtka
Secretary / Treasurer
CIOFF®-USA
1110 North Old World Third Street, Suite 420
Milwaukee, WI 53203
Dear Dan,
Congratulate you with the Golden Pin. I know you made much efforts in the development of CIOFF. I believe, your plans and ideas will have the continuation. Thanks for your support to the Ukrainian Section CIOFF Hope for future collaboration
Best regards
Yuriy Voynarovskyy
Юрій Войнаровський
תיקון עובדות היסטוריות בכתבה של איתן הלפרין על בית התינוקות וקבוץ הסלע: בית התינוקות נבנה ע"י קבוץ עין המפרץ,אחריו ישב במחנה זה קבוץ המעפיל ורק אחריו קבוץ הסלע- קבוץ הסלע לא פורק – כשעלה להתיישבות שונה שמו לקבוץ יחיעם.השכבה שלנו בשומר הצעיר חולקה לשלושה– הוקמו שני קבוצים : נירים ויחיעם,וקבוצה שלישת נאלצה להשלים את קבוץ מזרע – והקרייתים שייכים לקבוצה שהשלימה את קבוץ מזרע.ובעקבות זה היה פילוג – חלק שלא הסכים בשום אופן להשלים קבוץ ותיק ועבר לקבוץ רשפים שישב אז במחנה בקרית חיים – ועלה להתישבות בעמק בית שאן ב-1948
נורית מסד
תודה לנורית,
גייזי
יעל איתיאל חרלף > קולה של אחותי עדי, בשנות ה-50 ,אמש ברשת ב' עם איזי מן
בתמונה>מרפסת שדרי קול ישראל במצעד העצמאות בחיפה 1955
גיליה שטרן
חברות וחברים יקרים, מנפלאות היוטיוב שגייזי העלה לרשת,בהקלטה מרשת ב' של קול ישראל תוכנית רדיו שמספרת על קורותיה של אימי עדי חרלף שהיתה אחת הקרייניות הראשונות בארץ ממנה ירשתי את הקול ואת הכל, היא המגדלור שלי מומלץ לשמוע גם סיפור חיים מרתק וכמה קטעים מקריינות שלה ברדיו היא היתה קריינית אומנותית מקצוע שעבר מן העולם נדמה לי… לחצו על הלינק ותהנו .. ותודה מיוחדת ליעל וגייזי
ניצה אילני:קולה של עדי
מרגש . מצגת יפהפייה כדרכך בקודש, גייזי. לשמוע, וגם לראות אותך יעלקלה ואת אמך שושי ואביך מוטינקה החולה.
שבוע טוב אוהבת ניצה
עמוס ירקוני:
קולה של עדי חרלף
נשמע היום יותר טוב ממה שיכולנו אז להבין.
מחזיר אחורה שנות דור, תודה.
עמוס
מכצלה(כץ עוז):
גיזי שלום
משפחת חרלפ מרחובות הם בני דודים שלי מצד האבא האם עדי חרלפ מתיחסת למשפחת חרלפ מרחובות? אם כן איך היא מחוברת? .
תודה
כץ עוז
תשובת גייזי:
כל החרלפים הרחובותיים והחייפאים הם ממוצא משפחתי אחד
מאירית זהבי
הי
אני זוכרת את קולה של עדי מהסיפור ראש גזר…
אירית
דבורה גוטמכר
תודה.
איזה אוצר ! ממש מ ק ס י ם !
אני זוכרת את הקול המיוחד הזה מתכניות הרדיו.
לא קישרתי את עדי עם יעלי…
והיום – איפה שומעים הגייה נכונה וברורה כל כך?
השפה העברית "ההיא" נשמעת ממש כשירה.
בסוף שנות הששים נפגשתי (לאורך מספר שנים)
עם אסתר סופר (אז כבר הייתה מנהלת בטלוויזיה)
ותמיד שאלתי אותה מדוע מאפשרים לקריינים
לשבש את העברית…
אכן, געגועים לעוד משהו שהיה פעם…
שבת שלום
דבוישה
http://www.youtube.com/watch?v=eJqimdZ3Cbg
לאה משולם:
תודה רבה!
איזה יופי! התבשמתי בניחוחות של נוסטלגיה.
כל הכבוד!
אני עוקבת בתודה על הכל!
לאה.
יואב איתיאל
"קול ישראל מירושלים, הרי החדשות מפי עדי חרלף". תודה לאיש קול ישראל, איזי מן, שלבקשת מאזינים שוב הביא השבוע טעימה מאיכויותיה של הדודה המופלאה שלי, עדי חרלף, מהקרייניות הותיקות ביותר של קול ישראל, ועוד קודם לכן, כקריינית השידורים המחתרתיים של ההגנה, מדירה בחיפה. "קולה של עדי חרלף, אחד הקולות הייחודיים של קול ישראל, בזמן ההוא אצלנו ואולי בעצם בכל הזמנים
רן לין (נכדו של אבא חושי)
עדי חרלף הייתה במשך שנים רבות קוראת את יזכור בטכס יום הזיכרון בגן הזיכרון בחיפה
נילי דיסקין:קולה של עדי חרלף
הי יעל. אני קוראת באופן קבוע את האתר גם אם ממעטת לכתוב. קראתי בעיון את התגובות להשמעת קולה של אחותך עדי באתר, וכמובן שלא הגבתי, מפני שלא היה לי שום חיבור איתה ועם התכניות, כי אז כבר לא גרתי בחיפה. למרות זאת , קולה היה לי מאד מוכר. הבוקר התחברה לי החוליה החסרה! מאחר וחגיגות יום העצמאות בחיפה נפתחו תמיד מעל גג העיריה בגן הזכרון, ומאחר ושם הייתי כל שנה, על הגג עם מקהלת הפועלים חיפה-קריית חיים בניצוחו של משה ביק, הרי שהיום שלי היה מתחיל עם הכיתה ליד המצבה בבית העם בקריית-חיים, וממשיך בערב בגן הזכרון שם הייתי עם אבי והמקהלה על הגג, כבר כשעה לפני ההתחלה ( לפעמים יותר משעה) ולכן שמעתי בדרך כלל את כל טקס הזכרון, כולל את אחותך מקריאה "יזכור" ( כנהוג בדור שלנו, אני עד היום זוכרת את כל המילים). אז החיבורים הם לא רק של קרייתים. המעגלים מתרחבים גם לחיפה. בכל אופן הקול של אחותך מאד מוכר לי. נילי.
רחל בונה/פלימן
התרגשתי מאד לשמע קולה המיוחד ואופן הקריאה יוצא הדופן של עדי !
תגובות לגיליה שטרן(הבת של עדי)
אוסנת דקל
היסטוריה ממש. אתן כל כך דומות (את ואמך)
מירב רולדן
מקסים! – לא רק את הקול ירשת, גם את היופי…וכל שאר הכישרונות הברוכים
גיל אלון
וואו! איזה יופי! זכיתי להכיר אותה ולשחק איתה בתסכיתי ילדים
בהוקרה ל"צעיר בן התשעים"
ב-1958 הצטרף גרעין עליו נמניתי לאחד מקיבוצי עוטף עזה. יחד עם עוד שלושה רווקים התגוררנו בשכנות למשפחה עם ילד. הזוג "הותיק", בשנות העשרים הראשונות לחייו, אמור היה לסייע בקליטתנו. אחד האמצעים: רדיו משותף לשני החדרים, כאשר בשני מוצב רמקול. אחת לחודש מחליפים הדיירים ביניהם את הרדיו והרמקול. אין ספק שמעקב אחרי טעמי ההאזנה של השכנים קירב נפשית את הזוג הקולט לנקלטים. הזאטוט של השכנים, אחיינו של חיים גורי, היה שובב קטן גדול ובידר אותנו בשעות אחה"צ.באותם ימים, כיהן סבו של החמוד, ישראל גורי, כחבר כנסת ויו"ר ועדת הכספים מטעם מפא"י. מטבע הדברים געגועיו לנכדו גררו אותו כל הדרך לבקר אותו בקיבוץ. האם היה לו רכב פרטי? מה פתאום? ישראל גורי נסע מעל לשעתיים באוטובוס "המאסף" מירושלים לבאר שבע, אוטובוס אשר שירת פעם ביום את יישובי הנגב המערבי. תחנת האוטובוס מרוחקת כ-30-40 דקות הליכה משער היישוב. יו"ר ועדת הכספים סירב להסתייע ברכב הקיבוץ והלך ברגל. הנימוק המוצהר,כטבעוני הוא דגל בהליכה כסגולה לחיים בריאים.זמן הביקור היה מצומצם שכן סבא ישראל מיהר לאוטובוס שעשה דרכו חזרה מבאר שבע לירושלים. מה יותר טבעי מאשר הסעה בג'יפ על-ידי חתנו לתחנה? לזה הוא לא הסכים. וכך היה מבלה כשעתיים עם הנכד, ושעה ורבע בהליכה באזור מסוכן למדי. אחרי שנים רבות, נזכרתי בזה בזמן אירוע אינטימי בו הופיע חיים גורי. בהפסקה אזרתי אומץ וסיפרתי לו על הנוהג הסגפני של אביו ז"ל שהנימוק הבריאותי לא היה הצד החזק שבו. הוא היה נרגש לשמוע את זה, ומיד הזעיק את אשתו: "עליק'ה, בואי תשמעי מה החבר הזה מספר!" הוא ביקש שאחזור מילה במילה על הסיפור, כמו כדי להתמוגג פעם נוספת.
האם הוא הופתע מן הסיפור?
גייזי:
אותי הסיפור עניין, לא זכרתי מי היו שכני השותפים "לצדק השוויון בהנאות הרדיו" ,עכשיו אני יודע שאחד מאלה הוא דלומי,שלזכותו יאמר כי בתפקידו יותר מאוחר כגזבר, הזהיר את הקיבוץ על כל הצפוי מן הפער של הוצאות הגבוהות מההכנסה ועל הצורך לצמצם הוצאות או לחילופין לעבוד ולייצר יותר הכנסה ,אבל לא שמעו לו והתוצאות מוכרות….דלומי בתפקידו גם עודד אותי לצאת ללימודי הנדסאות שלא התאפשרו לי,וכאן מתקשר הסיפור לאחיין של חיים גורי שהוא בני יפתח, שגידלתי אותו כ"חד הורי" וזו הייתה הסיבה לביקור החד פעמי אצל הנכד של הסבא גורי בנחל עוז
ובעניין הרדיו, שהיה במקור רדיו פטפון אותו קבלתי כמתנת חתונה מדודי.מזכיר הקיבוץ אסר עלי להשתמש בו כי פטפון לא היה "בנורמה"… הצעתי שהפטפון יופרד מהרדיו ויהיה זמין לשימוש כלל החברים ,אבל המזכיר סרב בטענה שתמיד יקראו למכשיר "הפטפון של גייזי" וזה יפגום בהרגשת הצדק השוויון והחברות….נאלצתי לפרק את הפטפון מהרדיו ולאחסן אותו מוקפא מעל ארון הבגדים בדירתי…שלימים הפך למחסן המכשירים שחברים עשו בהם שימוש מחוץ לנורמה-היו זמנים
אותנטי
ועוד בעניין הצניעות של ישראל גורי יו"ר ועדת הכספים הראשון של הכנסת:רק פעם אחת הוא נסע לחו"ל במסגרת תפקידו, לא במטוס חלילה אלא באוניה, כשחזר עמד בתור לבדיקת המכס כאחד האדם, כאשר אבי שהיו לו מהלכים בנמל חיפה הבחין במחותן שלו ,נגש מייד למנהל המכס שייתן לח"כ שרות של V.I.P ….אבל ישראל גורי סרב לקבל שרות שונה משאר האזרחים….איפה יש עוד אנשים כאלו היום ?
בצילום נראית צללית של יונה עם עלה זית מפח, שניצבת על מוצב "האגודל" החולש על הכביש לעזה, שם הוצבתי במלחמת ששת הימים,ומשם ירדנו עם יענקלה לפנות את המוקשים לפני הסיור של משה דיין שנכנס לתפקיד שר הביטחון…. בטעות מייחסים את היונה המרוטה בת 23 השנים כאנדרטת השלום שהקמתי שם לפני 23 שנים, לפני הסכמי אוסלו ולפני שיחות מדריד…. היונה שבצילום היא שארית מרוטה מצללית פח שבניתי ליד האנדרטה, היא הייתה רק קישוט, האנדרטה עצמה הייתה על פס מסילת ברזל באורך 8 מטרים ונעוצה באדמה בעומק 4 מטרים-רבים בעיקר מבין המתנחלים ניסו ללא הצלחה חעקור את האנדרטה, ואת השלטים לידה שהמחבלים היהודים השחיתו הייתי משחזר כל בוקר ב 04:00 רכוב על השופל של הרפת. כ-4 שנים לאחר שעזבתי את הקיבוץ בשנת 1997 "נעלמה" האנדרטה….