קשה לי לתאר את התחושות של משפחה שנכנסת שוב ושוב לסבב נוסף כמשפחה מגויסת. המצב חרא, אובייקטיבית. זה קשה עם העבודה, זה קשה עם הילדים, וזה נהיה בלתי נסבל ככל שהמדינה מתדרדרת. אבל הכי קשה זה התחושה שאנחנו הופכים למיעוט, קבוצה הולכת וקטנה של משפחות שנושאות על הגב את הנטל העצום הזה, בזמן שרוב האוכלוסייה ממשיכה כרגיל, כאילו זה לא העסק שלה.
ולסיום, הערה קטנה: להגיד שמי שמתגייס בצו 8 הוא בוגד שמשתף פעולה עם ממשלת החורבן ובגללו המלחמה ממשיכה זה לא שונה מלשבת בישיבה ולשיר על ממשלת הכופרים שבלשכתה אינכם מתייצבים. אותה יריקה בפרצוף למי שמוכן להקריב הכל כדי שתוכלו לקום בבוקר ולהמשיך עוד יום רגיל בחיים שלכם.
שישי בבוקר, שמנו את הילדים בבית ספר והתיישבנו לקפה השבועי שלנו.מה אתה לא מספר לי? יסמין שואלת. אני רואה על הפנים שלך שאתה מסתיר משהו. מגייסים אותנו. שוב. אני עונה לה. לכמה זמן היא שואלת, תהיה בחג? אין לי מושג אני עונה .ואני חושב לעצמי, לאן הגענו שאני מתבייש לספר ליסמין ששוב יש לי מילואים.ששוב אני עוזב אותה ואת הילדים בלי תאריך חזרה. ששוב היא הופכת להיות אמא חד הורית לשני ילדים שבורים מגעגוע. ששוב היא צריכה לצאת בלילות עם שני ילדים לחדר מדרגות כשיש אזעקות.ו אני חושב על העבודה שלי ששוב אני נעלם ממנה לתקופה לא ידועה. ואני רואה את הממשלה הרעה, רעה הזאת מקדמת את חוק ההשתמטות בלי להניד עפעף, ואני רואה את גולדקנוף רוקד ושר "נמות ולא נתגייס" בזמן שחברים שלי התגייסו ומתו, ואני שואל את עצמי למה, למה אני הורס את המשפחה שלי ויוצא שוב למילואים? למה זה הגיוני שלי אכפת יותר מהמדינה מאשר הממשלה שמנהיגה אותה? וכל יום יש לי פחות תשובות…
בתמונה: משפחה מדגמנת נורמליות, מצרך יקר ערך בימים האלו.
נודע לי באיחור על פטירתו של פרופ’ גבי שפר באוגוסט 2023, והצטערתי עמוקות על לכתו. לפני שנים רבות זכיתי ללמוד אצלו את הקורס פוליטיקה ומדיניות בחינוך באוניברסיטה העברית. במהלך הסמסטר פגשתי אותו בשעות הייעוץ לקראת כתיבת עבודת הסמינריון, וכשסיפרתי לו שאני מקריית אתא, ראיתי לפתע ניצוץ בעיניו. הוא סיפר לי בהתלהבות על ילדותו בקריית חיים, והחיבור האישי שנוצר בינינו הוסיף לי רובד משמעותי ללמידה.
דמותו המרשימה לא הסתכמה רק בתחום האקדמי. לא אחת, לאחר שיעוריו בשעות הערב המאוחרות, הייתי נוסע צפונה ומאזין לו ברדיו בתוכנית מה המצב, שם שימש פרשן ביטחוני ואקטואלי. כך, באורח בלתי צפוי, מצאתי את עצמי ממשיך לשמוע אותו וללמוד ממנו גם מחוץ לכותלי האוניברסיטה.
פרופ’ שפר היה מורה, חוקר ואיש רוח מעורר השראה. יהי זכרו ברוך.
בספטמבר 1953 אוזרח ההיאחזות על ידי גרעין נח"ל של בני רחובות, קריית חיים ותל אביב של התנועה המאוחדתכקיבוץ במסגרת איחוד הקבוצות והקיבוצים[11].בשדות נחל עוז נמצא אתר ההנצחה לבארות יצחק הישן ולנופלים בקרבות מלחמת העצמאות.מקום היישוב נקבע בהתאם לצורכי הביטחון של אותה תקופה בסמוך לגבול על כביש עזה-באר שבע, מאות מטרים מגבול רצועת עזה, מול שכונת שג'אעייה שבמזרח עזה. המוטו הציוני "הגבול יעבור במקום בו יסתיים התלם החרוש האחרון" יושם הלכה למעשה בשדות נחל עוז. לא הייתה גדר סביב רצועת עזה וגם לא כביש מערכת. הסימון היחידי לגבול עם מצרים לאורך רצועת עזה, מצידו המזרחי, היה קו התלם – חריץ באדמה שחרשו חקלאי האזור על קו הגבול. מצידו המערבי של התלם בהפרש של 500 מטר זו מזו היו עמדות של האו"ם.
התמונות מתוך ארכיון "האתר החופשי של בני קריית חיים-"–ימי נחל עוז.
חלוצי וראשוני קבוץ נחל עוז, בני קריית חיים.
הפסנתר , מתנת ההורים , מגיע לנחל עוז.
תמונתמצב השכנים של קבוץ נחל עוז, בעזה ,אחרי 72 שנה ,בעקבות מלחמת "חרבות ברזל "
העברה מ" עונג שבת " בהוצאת ועריכת פרופ' דוד אסף. 14.2.25
העץ של זלמן
כתב וצילם אלי סַ"ט
מסלול נפלא של תשעה ק"מ, דרך סלולה שאין כמותה לטיול רגלי או רכיבה על אופני שטח, עובר בקטע שבין צומת מחניים ועד 'ראפטינג נהר הירדן'. זהו חלק מנחל מחניים המנקז את אזור חצור הגלילית.
מפת טיולים וסימון שבילים (1:50:000), 2004; האצבע מסמנת את מיקומו של 'עץ זלמן' (הקלקה על המפה תגדיל אותה לקריאה נוחה)
עד לא מכבר אחת האטרקציות בנחל הייתה 'העץ של זלמן'. העץ הזלמנאי הוא אֵלָה אטלנטית גדולה ומרשימה שצמחה על המדרון הצפוני של הנחל. בימיה הטובים הגיע קוטר האֵלָה לעשרה מטר בקירוב. אפילו אנשי הקק"ל חשבו שמדובר בעץ מיוחד. הם התקינו מדרגות מהדרך שלאורך אפיק הנחל אל העץ ולידו שלט הסברה יוצא דופן.
ילדי הקיבוץ, שעליהם מספר השלט, הם ילדי אילת-השחר והם אלה שהדביקו לעץ את שמו.
במפות טופוגרפיות מתקופת המנדט הבריטי ואילך סומן המקום בשם שייח' אבו-רישה (أبو الريش), ומן הסתם מתחתיו או בסביבתו קבור אותו שייח' נכבד שאינני יודע עליו מאומה. ערבים נהגו לנטוע עצי אלה ליד קברי צדיקיהם, ו'ריש' בערבית פירושו נוצה. ממפה טופוגרפית משנת 1942 עולה כי מצפון לקבר השייח' הייתה קרקע בבעלות שבט אבו ריש.
ומי היה המורה זלמן?
באתר של קיבוץ אילת השחר מסופר כי מדובר במורה זלמן קרסנוב, שהיה המחנך של ילדי המחזור הראשון של הקיבוץ:
האלה האטלנטית הוא עץ דּוּ-בֵּיתִי, כלומר יש פרטים שהם זכר ופרטים שהם נקבה. העץ נָשִׁיר; בסוף הקיץ עליו הירוקים נעשים אדמדמים ובסתיו הם נושרים. בסביבות ט"ו בשבט מתחילים העלים לצוץ מחדש.
שינויי האקלים בשנים האחרונות השפיעו לרעה גם על העץ של זלמן. עלוותו דלילה יותר ויותר ובתקופות הנשירה הוא מתייבש.
השנה, באין גשם ובאין מי שידאג, נראה שהעץ של זלמן הרים ידיים, ויתר ונכנע לגורלו…
העץ של זלמן .צילום אלי ס'ט פברואר 2025
______________________________
אלי סַַ"ט הוא חבר קיבוץ גדות. כתב שני ספרי שירה ושלושה ספרי הדרכה וטיולים באופני הרים.
אלי ס'ט נמנה עלפעילי "זמר רשת " , עורך מתרגם וכותב ב" ערוץ השירים הרוסים " , בן קריית חיים , פעיל ב"אתר החופשי של בני קריית חיים" ולו פרק " אלי ס'ט -שירים ומנגינות ".
בצער רב ובכאב אנו מודיעים על לכתו של ישראל קסטנברג ז"ל
ישראל קסטנברג פעל במסירות ובהתנדבות למען קרית חיים בתחומים רבים ומגוונים. בין היתר, הקדיש את זמנו לניהול הארכיון ולשימור מורשת הקריה. בזכות תרומתו הרבה, זכה ישראל לתואר יקיר הקריה כהוקרה על עשייתו יוצאת הדופן ורבת השנים. הנהלת ועד קריית חיים, בראשות היו"ר צילה ברוך, מנכ"ל האגודה חיים סגל, עובדי האגודה ומתנדביה, מביעים את תנחומיהם הכנים למשפחת קסטנברג.
פועלו וזכרו יישארו חקוקים בלב תושבי הקריה לעד. יהי זכרו ברוך.
בני קריית חיים ,ילידי שנת 1931.ישראל קסטנברג במרכז התמונה.
אלי רביד, ליישי :
ישראל קסטנברג ז'ל . מראשוני בניה של קריית חיים, יליד 1931 , היה בה שנים ארוכות פעיל חברתי ועשה לקידומה. הירבה להעלות מזיכרונותיו " באתר החופשי של בני קריית חיים". בני הקריה משתתפים בצער בני המשפחה.
כלת השמחה , רותי חשמן -דיכטר , מברכת את חברותיה וחבריה בני השמונים.
18.7.10 ישראל קסטנברג – מפגש ילידי 1931{ הודעה באתר ב "אתר החופשי של בני קריית חיים "}
בשנה הבאה עלינו לטובה שנת 2011 יהיו בני המחזור שלנו בני 80 . לפי בקשת החברים לקחתי על עצמי לטפל בהכנת המפגש. בשלב הראשון אני זקוק למידע : שמות בני המחזור כיום, כתובת המגורים כיום, טלפונים ודוא"ל.העבירו לי מידע כפי שציינתי : לישראל קסטנברג שגר ברחוב משה שרת 9 קרית חיים מיקוד 26260
היערות והפארקים לא היו קיימים כאן מאז ומעולם. ראשוני המתיישבים היהודים שהגיעו לארץ ישראל בשלהי המאה הקודמת מצאו כאן ארץ שוממה ללא פיסת צל. קק"ל נוסדה בשנת 1901 במטרה לרכוש קרקעות בארץ ישראל בשם העם היהודי ובעבורו. בשנת 1904, במקביל לפעילותה בתחום רכישת הקרקעות, קק"ל יזמה נטיעת עצי זית על אדמות בן שמן וחולדה שזה עתה נרכשו. המחשבה מאחורי יוזמה זו היתה לטעת עצים הנותנים פרי וכן מצטיינים בחיוניותם.
פעילות זו מציינת למעשה את ראשית מפעל הייעור של קק"ל, מפעל הנמשך עד עצם היום הזה. מאז הקמתה קק"ל נטעה למעלה מ- 240 מיליון עצים על פני 920 אלף דונם. בנוסף, קק"ל אחראית לטיפול בכ-400,000 דונם חורש טבעי וכן אחראית לגידור והסדרה של כ-400,000 דונם אדמת מרעה.
צילום : אילן שחם.{ מתוך ארכיון הצילומים של קק'ל}.
בנות קריית חיים ילידות 1943 בחגיגות הבכורים המסורתיות בקרייה. טכס שנת 1957.
הכוהנות ילידות 1942 בטכס הבאת הביכורים בקריית חיים.
