קטגוריה: תגובות מהגולשים

 

 תלמידי עמוס גיתאי ואביו מוניו וינרוב

 

אני שמח לבשר לך שהצלחתי לאתר  – בעזרת האתר שלך ובזכותך  –  את נילי רוזנמן. אחת מחברותיה בארץ העבירה לי את כתובת המייל שלה . היא גרה במדינת וירג'יניה שבארצות הברית. גרושה. אם לבן וסבתא לשלושה נכדים. עדיין לא שוחחנו אבל בעזרתך היא  עכשיו בהישג יד. כפי שהבטחתי, אמליץ עליך לפרס ישראל. שיתנו את זה סוף סוף למישהו שעושה משהו טוב למען הזולת ולא רק למי שהשלטון חפץ ביקרו.

 בברכה ,

פרדי גרובר

 

  בתמונה מ-2006 האמפי. נראה יפה, מרוצף אקרשטיין ונקי. אמה מה ? מי כמוני יודע, שלמרות שהוא לא התמוטט כל השנים הללו (כמעט 60),הוא נבנה ,כמובן, בלי רשיון, ובתכנון הנדסי של נערים בני 17. הזיון שבבטון, מורכב מתיל דוקרני וקורדונים – מה שיכולנו לקושש בשטח.אני, כמהנדס (מאוחר יותר)  לא הייתי חותם על בטיחותו. במחשבה שניה, כשבנינו אותו, לא הייתי מעריך שיגיע לגיל כה מופלג.

יפה לו.

יפה לנו.

 

בריאות ואושר

גרימי

 

האמפי. בבניה

 

 

בהמשך לכתבתו של ליישי, על מחנות הצבא הבריטי מסביב לקריה, ברצוני להוסיף ולספר על המחנה הצבאי שבתקופת המנדט הבריטי, היה ממוקם במתחם שהיום שוכן בו מחסן ובתי המלאכה של אגודת המים בקריה וכן החצר בו עומד היום קן תנועת הנוער העובד והלומד.המחנה הוקם בתחילת מלחמת העולם השנייה. בתחילה הקימו מאהל מגודר בחורשת האקליפטוס הצמודה למסילת הברזל, שמאחורי הבתים בתחילת רחוב א', ולאחר מכן החלו בהקמת מבני קבע ומאהל באתר הנוכחי.ראשוני החיילים הבריטיים היו יחידות של ה"רויאל אינג'ינרס"- מחיל ההנדסה,שעסקו בהקמת עמדות ביצורים ומבנים קשוחים וכן את יציקת כביש הבטון המוביל לים. במחנה בקריה הקימו מבנה חצי עגול שהיה קבור בחלקו באדמה ושימש כחדר אוכל ולאחר סיום המנדט, שימש את חניכי התנועה המאוחדת. בנוסף הוקמו מבנים וסככות, וכן מטבח, שסבא של מוסה שליצקי ז"ל היה מפנה ממנו את שאריות אוכל ומאכיל את  תרנגולות לולו.החיילים התגוררו במחנה אוהלים גדול ואילו מפקד המחנה התגורר בקומה השנייה של בית הוריו של מרה שהיה ממוקם מול שער המחנה, שם שרתו כמה חיילים שהיו שרתים של מפקד המחנה.מדי פעם התחלפו היחידות ובמקום הוצבה יחידת תותחי נ.מ. ובמגרש הסמוך אוחסנו עשרות תותחי נ.מ. שפעלו כנגד המפציצים האיטלקיים שהפציצו את בתי הזיקוק , נמל חיפה ובתי המלאכה של הרכבת. אנו הילדים ניהלנו את הקרבות כשהיינו מטפסים באין מפריע על התותחים ומסובבים את גלגלי האיפוס ההנמכה וההגבהה של התותחים. בקרית ים ליד חוף גליה היה מוצב תותח ענק שתפקידו היה להגן מפני תקיפה ימית. שם שרתו גם חיילים יהודיים ממתנדבי היישוב לצבא הבריטי. אין לי יידע מאין יצאו להדליק את המעשנות שלאורך צירי התנועה במפרץ וכמו כן מי היה מפריח מדי ערב את הכדורים המתנפחים בשמי המפרץ. האחרונים שהיו במתחם הצבאי ברחוב א' היו חיילים פולניים שברחו מפולין והתגייסו לצבא הבריטי, רובם שרתו בבתי המלאכה של הרכבת במפרץ, בנמל חיפה ובמחסני האספקה הגדולים שבמחנות כורדאני וכך זכיתי להגיע  למחסן המרכזי של "הנאפי" הוא השק"ם של הצבא הבריטי.

היו זמנים,

 מנו אצל מושיק טימור והסיפור עלפרקש והפנתר השחור

המצגת שוחזרה למדור מצגות באתר

   אבישי ברק.

הגעתי לאתרך המדהים בחיפוש הטקסט – "בעיראק חי מוחמד" שיר שאני מנסה לשחזר במשך שנים רבות ולצערי לא מצאתי חברים הזוכרים אותו. האוסף הוא נכס שצריך להיות מופץ גם מחוץ לרשת. תודה על עבודתך הענקית! לגבי השיר של איציק שפיציק – אני מכיר שורה אחרונה משמעותית יותר (לטעמי) "איציק שפיציק איז א גוי". שוב תודה.

 

נספח לשירי שטות

שמוליק פרידלר ליהודה לנדסברג : שיח בני רחוב ד'

בודאי שזוכר אותך יהודה. שינית פשוט את שם המשפחה מבלי לקבל את אישור הרחוב לכך וחבל.מילא שהיית שכן של גייזי שצעיר מאיתנו בעשר שנים או גדול, מה זה משנה ?, (לנו), היית גם שכן לבת כיתתנו נחמה נדיב ,שמשום מה לא הגיעה לכנס וחבל…את אימך אני בודאי זוכר כמו גם את "מרים הקופאית" דודתו של רעי כאח לי שי, שהיה לו כסא קבוע בבית-העם  בשורה 16 שאחרי המעבר והרבה ילדים שהעזו להקדים ולתפוס לו את הכסא בהצגות יומיות "ללא מקומות מסומנים", ואם רצו לחזור לאבא ואמא אחרי הסרט בשלום…עברו לראות סרטים בקולנוע "אורות" במוצקין, (אימו חנק'ה ניהלה את הקופה ב"ספיר" בביאליק …

בשמחות יהודה,

שמוליק

 

 היתה לי הפתעה מאד נעימה כאשר אחד

הנכדים שלי גילה באינטרנט את הברכה

   שערכתם ליום ההולדת  שלי.

תודה על הברכה– ותודה על הפעילות

   הברוכה בשימור הקשר בין בני הקריה שלנו. ד"ש לאבישי.

 

אני מצרף למייל סיפור שקראתי לאחרונה ומתקשר לקריה של פעם.
מעניין אם מישהו יזהה את הנפשות הפועלות.

 

בתודה ובברכה
אמנון ליסובסקי

מגייזי לאמנון

 אמנון יקר, הקדמת אותנו בשנתיים כשנכנסת לגיל 80

  ואנו הצוציקים מאחלים לך רק בריאות ונחת.

הסיפור אותו צרפת כבר התפרסם באתר לפני שנים

וכן גם  נשואת הסיפור זיוה קרונזון  בת הקריה 

http://www.flickr.com/photos/geyzi_shavit/sets/72157622675231667  

http://www.gshavit.net/site/wordDocs/Roots/KronzonCeremony.htm  

http://www.gshavit.net/site/wordDocs/Notices/KRONZON.htm

 קטע הוידאו באחד הקישורים הוא מפורמט ישן ובקרוב יוחלף לחדש,

גייזי

 

 

בתגובה> למצגת כתבת ליישי

בהתייחסות לתמונה המרגשת של ליישי שלא הכרתי ושמעלה כל כך הרבה זכרונות הזוג וייטהורן הגיע לקריה מהכרמל המרוחק לאחר מאמצים לא קטנים של אבי. דוקטור יוליוס וייטהורן-המורה המכובד בעל היוקרה-היה דל אמצעים למדי ובודאי שמכונית פרטית לא היתה לו ועל מנת להגיע לקרית חיים היה עליו לנסוע בשני אוטובוסים לכל כיוון.לתת שיעורים בפרובינציה הרחוקה הוא מאוד היסס.התנה תנאי שרק אם יהיו שישה תלמידים לפחות-בנוסף ליקיר ולי- הוא יגיע.אבי לא ויתר! כמובן שה"קורבן" הראשון היה ידידו המוסיקלי אליושה הלפרין וכך איתן הלפרין נבחר להיות בין תלמידיו של וויטהורן המהולל. השיעורים אומנם ניתנו בביתנו ברחוב י"ז לאחר שאבי הצליח למצוא שישה תלמידים בהמשך כשהתבסס העניין-השיעורים ניתנו לסירוגין גם בבתי חלק מהתלמידים האחרים כמו כן-כשהעסק החל לפרוח גם גברת וייטהורן המצולמת בתמונה החלהבמתן שיעורים.
אין ספק שאופיו של אבי הילל אהרונוב התגלה כאן בעניין הזההוא היה בעל יוזמה וכשראה מטרה לפניו הוא לא ויתר. בנוסף היה אופטימי מאוד גם בשעות הקשות ביותר
דוביק

 שלום גייזי

עשית עבודה יעילה ומצויינת בנושא הכנס. הגישה להרצאות (מי שמעוניין כמובן) נוחה מאוד וגם הרעיון להעביר את הברכות של המרצה הראשון-בעל פרס הנובל בנפרד על רקע ההתחלה של הרצאתו היה מוצלח.

 שוב תודה ,

דוביק

הכנס > לכבוד יום ההולדת 80 של פרופ' יקיר אהרונוב באוניברסיטת צ'פמן 

אשר רון: לגייזי

הקורא לא יודע על עבודת העורך בליטוף רגיש של כתבה , אם זה 

במלל ואם זה בתוספת תמונה או צילום ,  נקווה שיהיה לך פסק זמן

 מלוויות של חברים . נמשיך לחלוף בדרך   היפה , כפר תבור – יבנאל

ונזכור את חברך יואל צימרמן ז"ל . כשחולפים על כפר תבור נזכרים

בשירים : 

" ערב במסחה " והשיר על צימרמן" ביצוע > גרסת כדורי

. ועכשיו באולימפיאדה נכוון את התחנה לשיר>" דינמו מסחה" של להקת תיסלם . 

יום נעים ושמחת חיים

אשר