אברהם בן עזרא : אוסף המשחקים .

תגובת גולשים ,מיום 15.9.24 ,לרשימת המשחקים המוזכרים באתר ע'י בני קריית חיים לדורותיהם.

אוסף המשחקים
מאת: אברהם בן עזרא
,

בוגר כיתה ח ' בית הספר א"ד גורדון 1956, קריית חיים.

1. מחבואי קופסא.
2. קלאס לסוגיו.
3. 4 מקלות.
4. קליעה באבנים והקולע נישא על גבו או גבה של היריב/ה לפי מרחק האבן היותר רחוקה.
5. חמור חדש.
6. חמור ארוך.
7. 5 אבנים.
8. הרצת גלגל אופניים על ידי מוט תיל מכופף.
9. אומגה.
10. האבקות בגבעות החול.
11. חסקה שהילדים בנו.
12. סבתא סורגת.
13. תופשת.
14. תחרות אגרוף עם זוג כפפות אגרוף – מי שמקבל כפפה ימנית הוא עם יתרון לעומת היריב שמקבל כפפה שמאלית אלא אם כן היריב שמאלי. מכות מותרות רק בכפפה.
15. משחקי גולות = ברורות.
16. משחקי מכסים של לבניות.
17. ריקודי עם בחצר (בן לוקח בת)
18. אמת או חובה.
19. 1 2 3 דג מלוח.
20. סקצ'ים מומצאים.
21. רכיבה על חמורים נטושים שהשאירו במלחמת השחרור.
22. ימי עבודה.
23. כדורגל עם כדור סמרטוטים או שיירי בית חרושת המגפר.
24. אחד על כתפי אחר כשהרוכבים מנסים להפיל זה את זה ומי שנשאר אחרון על הכתפיים מנצח.
25. ארבע תחנות.

ויש עוד.

אני זוכר שירים בגן .מילים לחן וביצוע : עוזי חיטמן.

שירי ילדות
מילים ולחן: עוזי חיטמן
העברה מ"שירונט".


אני זוכר שירים בגן
כשהייתי ילד.
איך שפן כל כך קטן
קיבל נזלת.
בין הרים ובין סלעים
טסנו ברכבת
טוב לשיר – היה נעים
"לקום וגם לשבת"
טוב לשיר – היה נעים
"לקום וגם לשבת".

השירים, המשחקים –
איפה הם עכשיו?
אולי לפני אולי בצדדי,
אולי מאחורי הגב.

אני זוכר ארגז בחול
ארמונות בנינו
ציור ציירנו במכחול
אכלנו ושתינו
איך רקדנו יד ביד
מעגל עשינו
טוב לשיר – היה נחמד
כשעוד קטנים היינו
טוב לשיר – היה נחמד
כשעוד קטנים היינו.

השירים, המשחקים…

אני זוכר אותם ימים
הכל ברור כשמש.
זה אולי היה מזמן
אך זה נראה כמו אמש.
השירים המשחקים
ששרתי ושיחקתי
הם איתי בתוך תוכי
אותם עוד לא שכחתי.
הם איתי בתוך תוכי
אותם עוד לא שכחתי.

השירים, המשחקים…
 

אורי יסוד: עוד קצת נוסטלגיה החולפת מן העולם בקריית חיים

עברתי לתומי ברח' בן צבי { רחוב כ' } פינת הגדוד העברי { רחוב ג'} ליד ביה"ס "מגינים." וראיתי שמשכנה של משפ' עפרוני ז"ל נמחק מהמפה. נעצבתי, כי מן הסתם על השטח הזה יוקם בניין רב קומות בסמוך מאד לבית הספר ובית נגלר ויהווה מן הסתם מטרד     ציבורי שלא לדבר על מצוקות החנייה הקיימות במקום בלאו הכי. ואינני בטוח שההיסטוריה של המקום מוכרת וידועה למישהו.

חבל! כי מן הסתם תחושותיי הם שהנושא לא נלקח בחשבון, והלוואי שאני טועה.

ואם זה לא מספיק, גם ביתה של משפחת כהן באמצע רחוב הגדוד העברי עומד להימחק מעל פני האדמה ויהפוך למשכנם של עוד 10 משפחות.

פרנסי קריית חיים אתם מודעים לעניין?

             אורי יסוד

תגובה מרוני ברק:

אורי יסוד כותב כאן על הריסת הבית של מש' עפרוני.ומציין את בית הספר מגינים.אז אנחנו יודעים את האזור שמדובר בו.אנחנו עדיין נמצאים בקריה עם רחובות ששמם הוא לפי האלף.בית.כל השמות שאורי ציין לא אומרים דבר להרבה אנשים שקוראים באתר הזה.ואורי יסוד גם הוא שייך לגיל הזה.רצוי לציין בכתבות את שם הרחובות באותיות.ואפילו להביא לפרסום מילון הרחובות בקריה.

תודה ושבת שלום.

רוני.

אלי רביד, ליישי :

ברשימה זו , לצד שם הרחוב היום , צוין גם שם הרחוב { לפי סדר הא'ב } שהיה בעבר.

באתר הישן, אליו ניתן להגיע דרך הסרגל הראשי , בפרק " סיורים ברחובות " { בקריית חיים המזרחית }מצוין לצד שם הרחוב בעבר {לפי הא'ב } ,גם שם הרחוב היום.

מיורם סתו: תמונה ממיכל קרופניק -גוטליב{ ביתם של יאיר וצידונה גוטליב }.מי מזהה את הנער היושב משמאל ?

תמונה שפורסמה ביום 4.3.23 בקבוצת "זיכרונות קריית חיים ".

תמונה משנות השלושים .ילדי רחוב ב' בקריית חיים. עומדים: יגאל פרנקל. אחותו יעל פרנקל. גיתה { עידן } ברו. יושבים :בועז סוכובולסקי.ספי לפקא הי'ד שנפל בקרבות רביבים, מלחמת העצמאות 1948.והנער משמאלו…………………?

תגובה מיגאל ברק{ בנקיר} :

קרופניק האבא עבד ב"המגפר " עם אבא שלנו. והתחלקו בעיתון "דבר." מי שעבד בוקר קרא את העיתון בערב וההפך.מהגילאים האלו אינני מכיר.אבל אני יודע שגרו ליידם רשקס מהקולנוע. ואחריהם סבג. ממול היה וובר שהלך לניר אליהו. המורה שרה קיפניס. אני לא חושב שעזריה אלון, בנה ,בילה בקריה. ממול קרופניק היה המפקדה והיה להם צריף בחצר. שגורי קרגמן כשעזב את נחל עוז שכר את הצריף. אחרי סבג הייתה משפחת שמי.ולאחריו המשפחה שהבן שלהם נהרג בקדש. שם משפחה מזרחי.
בהמשך הרחוב יש את שדמי.פרגר.קצמן. ומולם בר אולפן.

תגובה מאמנון ליסובסקי:

תמונה מעניינת. הילדים הם מהצד הדרומי של רחוב ב'. לפי דעתי , היושב מימין הוא בועז סוכובולסקי בן גילו של ספי לפקא, ולא אחיו הבוגר בצלאל. יושב משמאל כנראה ביקי{ חיים }קיסלבי'ץ שנהרג בשיירת יחיעם.

אלי רביד, ליישי:

.ספי לפקא נולד ביום 2.2.1930 ונהרג בקרבות ביר עסלוג' ביום 11.6.1948. ביקי { חיים } קיסלביץ נולד ביום 29.11.1930 ונהרג בשיירת יחיעם ביום 27.3.1948.התמונה ככל הנראה מסוף שנות השלושים , תחילת ה-40.

חנן סבט: תגובה לכתבה של יצחק גוטרמן" זיכרונותיי לכנס המייסדים בעין גדי 20.12.21"

מורי ורבי!
במשך 30 שנים, מאז למדתי בחוג לביולוגיה באונ' בן-גוריון, אני זוכר לטובה את פרופ' גוטרמן. דווקא בשל קשיחותו, אופי הרס"ר והעובדה שיושרו ומקצועיותו העמידו דורות של תלמידים…. עובדה שמכל המרצים שלי שלימדו אותי בבן-גוריון, חלקם היו מטורללים עם קבלות ומיעוטם לא נשכחים. פרופ' גוטרמן הוא אחד מהבודדים שהיו ועודם נערצים אצלי.

תגובות: מנילי דיסקין { טדניר}

הי לכם. תודה גדולה על חידוש ושימור האתר. הייתי מאד פעילה כשגייזי היה העורך. כעת בשל הגיל ו"צרות" אחרות אני לא פעילה יותר באתר. אבל שמחה לראות שהוא נשתמר. נילי.

מאמנון ליסובסקי: בתגובה למי מכיר את הצריף הקריתי שנדד לחופית? ול "הצריף" שנקרא בשם זה גם כשהיה לבניין אבן.

הצריף של חופית מוכר לי היטב וכמובן אין לו כל קשר ל "הצריף" של קריית חיים.
"הצריף" של הקריה מוכר לי גם כן. וקצת נוסטלגיה:
בעצם "הצריף" היה אחד מתאומים. בתחילת שנות הארבעים הכרתי את שניהם- שני "ליפטים"- ארגזי ענק ששימשו את עולי גרמניה של שנות השלושים להבאת רכושם לארץ. ליפט אחד- הוא "הצריף"- הוצב בכניסה לקריה בלב מגרש חנייה מכורכר ובו שכן אחר כבוד "הסדרן". האוטובוס מחיפה שהיה משותף לכל הנוסעים לקריות, היה מגיע וחונה ליד הצריף. "הסדרן" היה יוצא ומודיע- כל הנוסעים במתח לקראת ההכרזה הגורלית- "קריית חיים לעבור" או, לחילופין "מוצקין ביאליק לעבור". מי שנגזר עליו "לעבור" היה צריך לאסוף את הפקלאות ולעבור לאוטובוס חליפי שחיכה בקצה המגרש. הטענה הרווחת בקריה הייתה שהסדרן מפלה אותנו לרעה וברב המקרים אנחנו אלה שצריכים "לעבור". הליפט התאום הוצב בקצה השני של הקריה, פינת רחוב א' וכביש ראשי (בחצר של חווה בורובסקי האמא של יזהר ויהודה'לה ז"ל).זאת הייתה התחנה הסופית, "המוסך". ותחנת הדלק.
האוטובוס, שהיה חוצה את הקרייה לכל אורכו של "הכביש הראשי" ועוצר בכל רחוב, היה מגיע אליו ועובר בדיקת כשרות- ניפוח או החלפת גלגל, בדיקת מים ושמן וכמובן, תדלוק בנזין במשאבה ידנית. אהבתי לעזור בפעילות סביב הצריף ואת ריח הבנזין והחול הספוג בשמן מכונות שסביבו. הליפט התאום הוצב בקצה השני של הקריה, פינת רחוב א' וכביש ראשי (בחצר של חווה בורובסקי האמא של יזהר ויהודה'לה ז"ל).זאת הייתה התחנה הסופית, "המוסך". ותחנת הדלק. האוטובוס, שהיה חוצה את הקריה לכל אורכו של "הכביש הראשי" ועוצר בכל רחוב, היה מגיע אליו ועובר בדיקת כשרות- ניפוח או החלפת גלגל, בדיקת מים ושמן וכמובן, תדלוק בנזין במשאבה ידנית. אהבתי לעזור בפעילות סביב הצריף ואת ריח הבנזין והחול הספוג בשמן מכונות שסביבו.

נילי דיסקין :" לפעמים כן אומרים את שבחו של אדם בפניו ".

 אני מאד מעריכה את העובדה שאתה נותן "קול" לקרייתים שכבר אינם איתנו.מי שמתגעגע אליהם מוצא בכך נחמה פורתא. אני מודה שלפעמים אני חושבת ביני לביני , מי , חוץ מהילדים שלי , יזכור שהייתי כאן אי פעם ?. ואני אפילו מתבדחת  בליבי  שהייתי רוצה למות לפניך כדי שאזכה למחוות שאתה עושה לקרייתים שכבר אינם. לקריה שכבר איננה, לעולם שהיה , לאמנים הנהדרים שהיו לנו כאן ( ההברקה של הגשש החוור  , כלומר הופעת  ה"איחוד" עם ההולוגרמה של פולי 10 שנים אחרי מותו נראית לי כשימוש נפלא בטכניקה המתקדמת של ימינו) איפה עוד אני יכולה לשמוע את נחמה הנדל או מישה אפלבוים ? לראות חברי ילדות  ושכנים ? ( אם הם לא בני כיתתי שאז אפשר לפעמים לראותם בפגישות מחזור).  סרטים נשכחים ושירים רוסיים שחלקם אפילו לא ידענו שהם במקור רוסיים…..בקיצור אני קוראת לזה "נוסטלגיה פלוס" ומוצאת את עצמי נהנית מאד מכל השפע הזה. מסתבר שמקומות רבים בארץ "עלו על הפטנט" הזה רק כעת, והם יוצרים קבוצות ווטסאפ נוסטלגיות כאלה. לנו יש את זה בזכותך כבר שנים רבות בהיקף ואיכות שלדעתי בשום מקום אחר – אין. אז שוב , תודה על האתר הנפלא הזה

 נילי דיסקין.

 

מנורית ואריה מסד : לגייזי תודה ושלום

 מכיון שאנו נורית ואריה מסד הגענו כבר לגיל   90
אני חושבת שאנו בין המבוגרים ביותר שגולשים באתר
ברצוננו להודות לך על ההשקעה שאתה משקיע באתר
ואנו מאוד נהנים  מהקשר עם הקריתים
 
נורית ואריה מסד

תמונה > נורית ואריה – דצמ.2005  

מגייזי לנורית ולאריה

שלום אנשים יקרים,

ברכות על הגיעכם ל-90

אתם בעיני נכס יקר  , לא רק גולשים המבוגרים באתר,

אלא אנשים שדרככם בחיים ועשייתכם,  מסמלים

את כל הטוב והיפה שהיה פה פעם ,ועכשיו הולך ונעלם….

אתם הרי הדור של מגש הכסף…ויש לי כבוד הערכה ואהבה

לכם ולבני דורכם.

מאחל לכם בריאות ונחת, בטוח שבשם כל גולשי האתר

שלכם גייזי

 

מכתב אישי: מערן גרף לגייזי

הקדמה מגייזי

 אמו  של ערן רומקה/רוחמה הייתה בת הדודה של הסבתא של יעל והם מעורבים בשולי עץ היוחסין עוד כהנה וכהנה, כל זאת התברר לי די מאוחר ובמעורפל  ורק אחרי שהיו לי רסיסי מידע שערן גרף הכותב לפי טעמי ולעניין, היה תקופה קצרה בנחל עוז  כאחד מחברי גרעין רביבים, בשמחה פרסמתי את  יצירותיו בזכות עצמן ללא שמץ של הזדהות או רגש משפחתי.

 

והנה המכתב שקבלתי אתמול:  

גייזי, קוזיני התותב,

מפעם לפעם אני מקבל באמצעות סוכני משנה שלך עדכונים מן האתר שלך שהוא אתר של כל בן דורנו, ויהא נוף נעוריו תל אביב, קרית חיים או רחובות,  ונחלאותו בעין-גדי, נחל עוז, תל קציר או מגל,  ועסק שם ביוגבות, בבליסה, גדידה, או חליבה.

מקוה כי שלומכם בטוב וימיכם הנעימים. כך אף אנו, אף שצער גדול אנו מצטערים מדי יום ביומו על שברו של החלום.

כל כך נפעמתי למראה תמונותיה באתר של איה ז"ל, הנפלאה שבבנות הגרעין שלנו, אשר לא פגשתיה מאז חליבת הבוקר המשותפת שלנו  בנחל עוז, שלאחריה כבר הייתי בדרכי לירושלים.

אודה ואתגאה להיות ברשימת הדוור של האתר שלך.

פריסת שלום חמה לקוזינתי יעל

תודה

ערן גרף

[email protected]

הבלוג של ד"ר ערן גרף