העברה מ" חדשות בן עזר " גיליון מספר 1966 מיום 7.7.2024

• רות אלמוג: "ביום שישי, 23 באוגוסט 1929, פרצו מאורעות בירושלים ובחברון. למחרת התנפלו תושבי הכפר הערבי קולוניה על בתי המתיישבים במוצא השכנה ורצחו חמישה מבני משפחת מקלף. במוצא נוסדה ההתיישבות החקלאית הראשונה בארץ ישראל ב-1860 על-ידי משפחות ילין ומקלף. הבן מרדכי ששרד את הטבח היה לימים לרמטכ"ל השלישי של ישראל." בחברון נרצח במאורעות גם תלמיד ישיבה מפתח תקווה, בנו של הרב הלר ואחי-אימו של הסופר יהושע קנז. יהושע מעולם לא דיבר על כך אבל אין לי ספק שהרצח הזה השפיע עליו והתגנב בדלת האחורית של הנפש אל יצירתו." [ציטוט חוזר מ"תרבות וספרות", "הארץ", 21.6].
• עוזי שטרן, ירושלים: על יהושע. אני אמשיך בעניין הדוד [צבי הלר], תלמיד הישיבה שנרצח בחברון. איני זוכר מה הוביל את יהושע להסביר לי את ההיסטוריה של משפחת אימו. אבל יום אחד סיפר שהם גרים על אדמת הנחלה של סבו [הרב יחיאל הלר]. הצביע על בית הכנסת ומשם הנחלה נמשכה עד בית דודו [הלר] ששכחתי את שמו, זה היה בית פתח תקוואי טיפוסי מפעם, אח"כ הבית הקטן יותר בו גרה משפחת גלס, חצר גדולה שפעם היתה שם רפת. דיר ולול תרנגולות ואווזים ולבסוף בית חדש יותר שנבנה על רחוב אחד העם שבו גר הבן שנשאר דתי. את הנחלה חתכו רחוב הרצל ורחוב אחד העם, כשהחליטו לסלול את הרחובות "חתכו" את הנחלה.
  בבית המקורי של הרב התגורר הבן [הלר] ששכחתי שמו, שהיה איכר ובעיקר פרדסן. הפרדסים היו באיזור צומת סירקין. הוא היה נשוי לאישה ממוצא אמריקאי. היו להם שלוש בנות, האמצעית, בת גילנו פחות או יותר, היא נעמה, שנישאה לקלמן [ישראל] כרמל מקריית חיים, שלמד עם נילי פרידלנדר ויהודית בן עזר [אז טייטלבוים] בכיתה אחת ולימים יסד הוצאת ספרים מכובדת [כרמל] ויהושע ידע להעריך זאת.
  כשיהושע חזר מפריז החליט להתמקם בירושלים וגר אצלנו בדירתנו בקריית משה איני זוכר כמה זמן עד שהחליט לעבור לתל-אביב. כעבור מספר שנים אביבה ואני החלטנו לעבור לדירה חדשה בגבעת מרדכי. יהושע בחוש ההומור שלו אמר – "איך זה שקניתם דירה מבלי להיוועץ איתי? איך אדע אם אפשר יהיה לשכור חדר?"
  איני זוכר כמה זמן עבר עד שיהושע הודיע שיבוא לביקור. ויום אחד הוא הגיע (אולי ביחד עם אודי?) כשהגיע, בשלב מסויים, הוא שואל – "מה זה הבניין שממול וקולות התפילה?" עניתי "זו 'ישיבת חברון'." יהושע קצת נמתח, "ו… הרחוב הקצר הזה שאנו גרים בו נקרא 'הרב הלר'."
  יהושע אומר – "אז אולי החליטו לקרוא רחוב ע"ש אותו בחור ישיבה שנרצח? "
  אמרתי לו שאיני יודע, לנו כתבו (מהעיריה?) שזה ע"ש חיים הלר.
  יהושע בניסיון אחרון – "נהוג כשאדם נפצע מצמידים לו את השם 'חיים'." אינני יודע. לא זוכר שאי פעם חזרנו לאזכר את זה.

אהוד בן עזר : שכחת להזכיר את השנים שלפני נסיעתו של יהושע הצעיר עם משפחתו לפריס, כאשר גרת איתו בדירת חדר מקסימה בחצר מלאה עצים ברחוב הנביאים בירושלים, שהתברר לימים שהייתה פרק זמן דירתה של המשוררת רחל. לאותה דירת חדר שלכם בבית קטן נפרד בחצר, היה יהושע מזמין חברים לערבי זמר, שבהן כיכבה לוסי-אליעזרה אייג, לימים ז'קוב, בקול האלט הנפלא שלה, ויהושע היה מלווה אותה בגיטרה, וגם שר לנו שאנסונים צרפתיים, ואת "יָד עֲנֻגָּה הָיְתָה לָהּ –אִישׁ לֹא הֵעֵז גַּעַת בָּה" למילים של זלמן שניאור.
לאחר שנסע לפריס גר איתך בדירת החדר חברו עוזי לוי, לימים מכוכבי "ניקוי ראש".
וכן שכחת להזכיר כי לאחר שחזר יהושע מפריס והמשיך ללמוד באוניברסיטה בירושלים, הוא גר אצלכם בחדר שכור בדירתכם בקריית משה ושם כתב ב-1963 לערך את הרומן הראשון שלו "אחרי החגים".

אודות הוצאת הספרים " כרמל " מיסודו של בן קריית חיים קלמן { ישראל } כרמל

מתוך אתר ההוצאה לאור.

קצת עלינו

"כרמל" הירושלמית היא הוצאת ספרים אקלקטית, רבת פנים ורעננה. למן היוסדה בשנת 1987 שמה לה למטרה להעשיר את עולם הספרות והתרבות העברי על ידי הוצאה לאור של מיטב הספרות המתורגמת, עידוד הסיפורת המקומית, פרסום ספרי עיון מרתקים הפונים אל קהל רחב והעלאת קרנה של השירה המקורית והמתורגמת.
במרוצת השנים תרמה כרמל למדף הספרים המקומי יצירות מופת רבות בתרגום ראשון לשפת עֵבֶר

אלי רביד, ליישי:

אהוד בן עזר ועוזי שטרן , בני פתח תקווה , היו חברי גרעין " שדמות " ,תנועת "הנוער העובד" , מייסדי קבוץ עין גדי.

לפני מס' ימים אני מקבל שיחת טלפון ממישהו לא מזוהה ומיד לאחר מילות   הפתיחה אומר לי האיש שמעבר לקו, שלום מדבר דרור רוטנברג ואני ללא ואני ללא היסוס משיב לו בשירה: דינה דינה ברזילי 496351 וכו' וכו', דרור נכנס לשוק  ולא הבין מה קורה כאן. ומתחילה שיחה מאד מעניינת. כשחיים חפר כתב את השיר הנפלא הזה שבוצע ע"י להקת הנח"ל והפך ללהיט אמיתי הוא לא שער בנפשו שבבוא הימים המספר הזה יינתן לאדם אמיתי חיל/חיילת מן השורה. וזה קרה דרור רוטנברג יליד 1945, בן קריית שהתחנך בתנועת השומר הצעיר ויצא במסגרתה לשרת בנח"ל, וקיבל מס' אישי 496351. הסיפור הזה כבר פורסם בעבר, אך היום יש לו קונוטציות נוספות, הנוגעות להיסטוריה והנוסטלגיה של קריית חיים: 1 . הם גרו ברחוב ו' (יציב), בקטע שבין בית יציב לכביש הראשי 2 . אימא סימה עבדה בקופ"ח (מרבך) ושרה במקהלת הפועלים      של משה ביק. 3 . אחותו הדסה שתבדל"א היא חברת קיבוץ להב (אני מעריך      משהו כמו 70 שנה) למדה בכיתה אחת עם אחי צ'ימני ז"ל      בביה"ס ב' (מגינים) במחזור שהחל ב-1940. (ראה תמונה)      היא הייתה חברת השומר הצעיר בגרעין שהקים את קיבוץ      להב, ואילו אחי היה בגרעין של התנועה המאוחדת שהקימו      נחל עוז. אך בזאת לא תם סיפורנו דרור ששנים רבות נמצא מחוץ לקריית חיים, קל וחומר אחותו הדסה, הם צמאים למידע והם מסוג האנשים שקל להם היה לצאת מקריית חיים, אבל בלתי אפשרי להוציא את קריית חיים מהם. הם אינם יודעים אפילו שלקריית חיים מלאו תשעים, ומחפשים קצת חומר. רציתי להזמינם לביקור בארכיון אבל…. הם לא יכולים לרכוש את האלבום המפואר שהכנתי לקראת התשעים, ובעזרתה של אושרת מהוועד אני שולח את ספרו של צבי גנין. כמה חבל שמצד אחד הוותיקים שעוד נותרו רוצים להיזכר, ולצעירים אין כלל מושג! אולי עוד יקרה משהו.

             אורי יסוד

       רחוב אוסישקין 9    קרית מוצקין 2632409

התמונה מתוך ארכיון תמונות בתי הספר בקריית חיים, של " האתר החופשי של בני קריית חיים".

ביצוע השיר : להקת הנח'ל. מילים העברה משירונט. דינה ברזילי מילים: חיים חפר לחן: סשה ארגוב סגן גד רפאלי הלך לאכול צוהריים ואנחנו שלושתנו נשארנו לבד במשרד ארונות של ברזל ערמות של תיקים וסביבנו אלפי ילקוטי השרות כן אנחנו היטב מכירים את כולם לפי הטפסים בילקוט השרות מכירים את כולם מכירים את כולם אך מכל ילקוטי השרות שהכרנו רק אחד אל לבנו נגע דינה דינה ברזילי ארבע תשע שש שלוש חמש אחת צבע עיניים כחול צבע שער ערמוני הגובה מאה ושישים סנטימטר משקל חמישים ושמונה קילוגרם דינה דינה ברזילי ארבע תשע שש שלוש חמש אחת סגן גד רפאלי הלך לאכול צהריים ואנחנו עם דינה נשארנו לבד במשרד לא ראינו אותך מעולם, מעולם אך דמותך כאן עולה ממדבר התיקים היא נולדה בעשרים לשמיני ארבעים היה זה יום קיץ בשל בודאי אשכולות בכרמים תאנים בבוסתן השכלה תיכונית שם האב הוא אפרים שש שנים מנגנת פסנתר סגן גד רפאלי הלך לאכול צהריים כאן בטופס כתוב שויתרת על תמיכה משפחתית והדפק שלך בישיבה הוא שמונים והקף החזה הוא תשעים ושלוש העיסוק הספורטיבי שלך הוא שחיה הלוואי שהיינו שוחים על ידך צוחקים לגלים וצונחים על החול לך הייתה דיפטרית כשהיית קטנטנה ורשמו לך פה כף-קוף אחד דינה דינה ברזילי ארבע תשע שש שלוש חמש אחת צבע עיניים כחול צבע שער ערמוני הגובה מאה ושישים סנטימטר משקל חמישים ושמונה קילוגרם דינה דינה ברזילי ארבע תשע שש שלוש חמש אחת סגן גד רפאלי הלך לאכול צהריים השעה היא אחת הוא כל רגע עלול לחזור את קיבלת נזיפה בשמיני לרביעי אך אנחנו יודעים כי אשם הרס"ר הציון האישי במשמעת הוא בית חות דעת כללית את בסדר גמור עוד היינו שעות מחזיקים בילקוט אך הסגן חוזר כבר גמר לאכול וגם הוא מתעניין בתיקך דינה דינה ברזילי ארבע תשע שש שלוש חמש אחת צבע עיניים כחול צבע שער ערמוני הגובה מאה ושישים סנטימטר משקל חמישים ושמונה קילוגרם דינה דינה ברזילי ארבע תשע שש שלוש חמש אחת

העברה מ"היסטוריה ושימור בישראל "בעריכת אליעד אלון . פורסם 6.7.24.

עזה. מלחמת "חרבות ברזל." יולי 2024.‏ { שם הצלם לא ידוע }

העברה מ" עונג שבת " בעריכת דוד אסף. פורסם לראשונה 10.7.2014.

לחובבי הספורט הנהנים החדש ממשחקי היורו .גרמניה , יולי 2024.

שמחתי לגלות שגם בן-גוריון, ראש הממשלה המיתולוגי שלנו, לא ממש התפעל מהמשחקים האלה, אבל בדרכו הבולשביקית משהו ראה בהם 'אמצעי תעמולה טוב', העלה מחשבות ראשונות על הפניית ספורטאים צעירים מצטיינים לאימונים אינטנסיביים במקום שירותם הצבאי, וציין כי 'חשוב שאנו נכה בגויים'…

ראש הממשלה ד. בן-גוריון: יש לי מחשבה שניקח עשרים צעירים, שהם חייבים לשרת שנתיים וחצי בצבא, שכל זמנם יהיה מוקדש לאמונים ספורטיביים, זה לא יגרע מכוח הצבא, אבל הם יתאמנו (השר מ'[שה] כרמל [שר התחבורה]: חלק מזמנם, גם זה יספיק), אם יסעו לאיזה מקום – יהיה לפחות איזה שער. לי זה לא נחוץ, אבל כנראה שזה נחוץ לציבור. אני הקשבתי לשידור ברדיו רק בפתיחה, כאשר הגיעו למשחק סגרתי את הרדיו, כי ידעתי שיהיו רק כשלונות. רציתי לשמוע את השידור של הפתיחה, את התגובה ואת החוויה של ביקור ישראלים במוסקווה. אני קצת הייתי [ב]דברים [כ]אלה, כאשר הייתי בשם ההסתדרות ב-1923 במוסקווה, תיארתי לי מה החוויה כששומעים את [צלילי המנון] התקווה במוסקווה, הצטערתי על הצער שיבוא אחר כך כאשר תהיה מפלה במשחק. חשוב שאנו נכה בגויים, אני בטוח שהבחורים שלנו אם יתאמנו יכולים להיות לא יותר גרועים מהרוסים. שמעתי מיצחק נבון [מנהל לשכת ראש הממשלה] שהחבורה הטובה ביותר היא של מדינה קטנה, של אורוגוואי (השר מ. כרמל: הייתה), זאת אומרת שכמות האוכלוסייה אינה קובעת.

משחק הגומלין התקיים באצטדיון רמת-גן ב-31 ביולי 1956, והסתיים בתוצאה קצת יותר סבירה – 1:2 לטובת ברית המועצות… את שער הכבוד שלנו הבקיע נחום סטלמך

אלי רביד , ליישי : כבר בשנת 1956 , טרם עידן הוואר והשידור החוזר ברגעי מחלוקת , העריכו רבים שאת שער הכבוד היפה, הבקיע נחום סטלמך המצוין ,כשהיה בעמדת ניבדל….

העביר את המסמך דרור סנדלון, בן מושב בהדרגה { כפר מעש}, בוגר בית הספר החקלאי "מקווה ישראל", חבר גרעין " רעות " של תנועת " הנוער העובד" ,ממייסדי עין גדי וחבר בה גם היום. המסמך מתוך ארכיון צריף בן גוריון , בשדה בוקר . בשנת 1954, השנה בה נכתב המסמך , היה דוד בן גוריון חבר שדה בוקר. במכתבו זה ,מאיץ דוד בן גוריון בשרי הממשלה בראשותו של משה שרת לפעול להקמת עין גדי וליישוב הנגב , הערבה ואזור ים המלח.

מצדה וים המלח

הערבה

שלום,

אני אחראית מורשת במכון וולקני, ובימים אלה אני כותבת מאמר על חוות החולות ששכנה בקריית חיים.

האם יש לכם חומר היסטורי על החווה? למשל, שנת ייסוד, תמונות וכל מידע נוסף.

בארכיון העיר יש מידע משנות השמונים והתשעים, ואני מעוניינת כעת במידע בעיקר על העשור הראשון.

בברכה,

עידית סופר

אחראית מורשת במכון וולקני

פרטים נוספים הידועים לעידית סופר, אחראית מורשת במכון וולקני :

מדובר ב"פס הירק" שליד מכלי הדלק, בסמוך לאצטדיון (רחוב האצטדיון).

ד"ר דוד צוריאל ניהל את החווה לייצוב חולות (בעזרת צמחי חולות).

בשנות השמונים והתשעים הגיעו לשם תלמידים מבתי הספר בחיפה.

להלן קטע ממכתב:

בברכה,

עידית סופר

שלום אלי,

תודה על המאמץ.

אני מנסה להגיע לתאריך או לפחות לשנה מדויקת של הקמת החווה.

זה אמור להיות כנראה בשנת 1949 או 1950. יש ברשותי מסמכים שונים, אך הם סותרים זה את זה.

כנראה ד"ר הוגו בויקו הקים תחנת תצפית, ובשלב כלשהו הצטרף דוד צוריאל.

לא ברור לי מתי תחנת התצפית הפכה ל"חוות החולות".

בברכה,

עידית סופר

אלי רביד , ליישי : נשמח לקבל כל מידע ותיעוד אודות " חוות החולות ",מכל מי שהנושא מוכר לו , סגל עובדים , תלמידים וילדי גבעות החול , הסמוכים לחוות המכלים IPC, במיוחד מהעשור הראשון ותחילת פעילותה.

ביום 5.11.2006 אבישי ברק כתב באתר זה אודות המקומות המוזנחים בקרייה. בין היתר כתב אבישי אודות " חוות החולות ": החווה לגידול צמחים עוצרי חולות : החווה שכנה ליד חוות המכלים של אי. פי. סי. ומול האצטדיון , במקום נעשתה עבודת מחקר וניסוי בראשותו של הד"ר צוריאל, אשר בחזונו ראה צמחיה ועצי קוקוס למיניהם ,המייפים את החופים ועוצרים את נדידת החולות לעבר הישובים, החלום נגוז כאשר התברר שמבני בטון  מכוערים עוצרים הכי טוב את החולות… המקום גובל כיום בגן עירוני מטופח…. אבל הוא עצמו מוזנח ומכוער.

              צילומים גייזי שביט     , נובמבר 2006.      

תמונות מתוך אוסף " ישראלינה "

אני מודיעה בשמחה על עליית האתר שלי לאוויר. הכתובת היא –   

              https://ruthkadari.com/                                                                 אם רוצים לראות את הציורים המצולמים בגודל של כל המסך – צריך ללחוץ עליהם ואחר כך על הריבוע הקטן שבצד שמאל למעלה שמסמן הרחבה. ליציאה – לחיצה על escape. יש באתר 3 מדורים, ואתם מוזמנים להיכנס לכולם.

רות קדרי בנדלה

רות קדרי, בנדלה ,צפת השוק הישן 2018.

רות קדרי – אודות

ילידת קריית חיים – חיפה.
לימודים יסודיים ותיכון בקריית חיים
שירות צבאי בנח"ל
בילתה שנה בקריית ענבים
הייתה בין מייסדי קיבוץ עין גדי וחברה בו
כיום מתגוררת במושב גן חיים. שבדרום השרון

העברה מספרו של פרופסור יהודה לפידות : " האצ'ל בחיפה האדומה ".

ביום חמישי, 2 בינואר 1947, יצאו 10 לוחמים לתקוף את מחנה הצבא ליד קריית-חיים, במטרה להעלות באש מספר רב ככל האפשר של כלי רכב צבאיים. הלוחמים נחלקו לשלוש חוליות: האחת נועדה לתקוף את השער הראשון של המחנה והשנייה נועדה לתקוף את השער השני. חוליה שלישית הייתה במכונית עם הלהביור. ליד ההגה ישב משה לוי ("יריב") ומאחור היו חיים וייספיש ויעקב חזן, שאמורים היו להפעיל את הלהביור. בנוסף לשלוש החוליות, נשלח משה בן-בסט להניח מוקש על הדרך המקשרת בין קריית-חיים ומחנה קורדאני, וזאת כדי למנוע זרימה של תגבורת בריטית למקום הפעולה. המכונית נסעה ליד הגדר, קרוב ככל האפשר אל המכוניות שחנו במחנה. את אשר אירע אחר-כך מספר חיים וייספיש: ⁸כיוונתי את הלהביור אל המכונית הראשונה ולחצתי על ההדק. פתאום נפלה טיפת אש על הרצפה וכל המכונית שלנו התלקחה. (מאוחר יותר התברר כי בשעה שהלהביור הועמס על המכונית, ההברגה של אחד המכלים לא הייתה סגורה היטב והייתה נזילה של דלק, וכתוצאה מכך נספגו הצמר והסמרטוטים בדלק). הספקתי לזרוק את הידית ושנינו קפצנו החוצה. הבטלדרס שלי עלה באש ונכוויתי בפנים. יעקב חזן חברי נכווה בידיו. התגלגלנו על האדמה והצלחנו לכבות את האש שאחזה בבגדים. נסוגונו לאחור ואמרנו ליתר החוליות שיתפזרו. צעדנו לעבר קריית מוצקין, שם קיבלנו טיפול מרופא שהיה אוהד הארגון. בדרכנו שמענו התפוצצות וראינו חלקים מהמכונית עפים באוויר והיינו משוכנעים ש"יריב" נהרג. בשעה ששני הבחורים קפצו מן המכונית, המשיך משה לוי ("יריב") בנסיעה: ²⁹לפתע הבחנתי בלהבה הבוקעת מאחורי. נוכחתי לדעת שהאש אוחזת במכוניתנו. המשכתי לנסוע לאט, כשמחשבותיי נתונות לשני הלוחמים היושבים מאחור. לא רציתי לסכן אותם, לכן החלטתי להתרחק מהמקום כדי להורידם במקום בטוח יותר. גם המחשבה, שהאש תאחז בארגז המכונית ולבטח תפוצץ את רימוני היד ובלוני הדלק, הדאיגה אותי מאוד. הלהבה על המכונית כבר הייתה גדולה מאוד והאירה את כל הסביבה כבאור יום. לפתע פרצה אש חזקה מתחת לרגלי ועד מהרה אחזה במכנסיי, ומשלא יכולתי לשאת את החום הנורא, קפצתי מהמכונית וצעקתי בקול גדול לחברי לנטוש את המכונית ולברוח. רצתי כמה מטרים והסתתרתי מאחורי גדר אבנים, ממתין להתפוצצות שתבוא. לא ראיתי איש מחבריי קופץ אחריי, והייתי משוכנע כי הם נשרפו חיים בתוך המכונית. לפתע אירעה התפוצצו אדירה שהעיפה את המכונית באוויר. למחרת היום נפגשו בחיפה שלושת חברי החולייה שהיו במכונית, ולאחר שהתחבקו, סיפר כל אחד את חוויותיו. בפעולה השתתפו גם הלוחמים הבאים: אהרון "השד", פנחס בל, מרדכי מזרחי, ישראל הדני, חיים וייספיש, יעקב חזן, משה לוי, משה בן-בסט ועוד שני לוחמים.

חיילים במחנה צבאי בריטי. העברה מ" הבית לצילום ". באדיבות נדב מן , ביתמונה.

אלי רביד , ליישי:

הפעולה הצבאית של האצ'ל המתוארת כאן הייתה בלילה 2.1.1947. חוליה אחת ,המכונה כאן כחוליה הראשונה ,התמקמה בחצר הבית שלנו {רחוב ט מספר 2 פינת רחוב כ' ,היום רחוב בילינסון 2 פינת רחוב בן צבי }ותקפה את עמדת המקלע ושער הכניסה הראשי למחנה הבריטי. { השער המזרחי , הקרוב יותר לבניין המשטרה , היום "משטרת זבולון ".} היו חילופי אש עזים .סימני פגיעות הכדורים מאש החיילם הבריטיים נותרו על קיר ביתנו שנים רבות. איש מבני משפחתנו לא נפגע. הייתי אז ילד בן 9 וזו הייתה טבילת האש הראשונה שלי בפלשתינה א'י ,כשנה וחצי לפני הקמת המדינה.

נעמי שמר כתבה הלחינה מנגנת ושרה " נומי נוגה " לנכדתה נוגה

העברה מ" שירונט " ומהתקליט לילה טוב ילדים.

נומי נוגה נעמי שמר מילים ולחן: נעמי שמר רוח קל עובר בלילה, על גבעת הכרכומים, בכנפיו יביא בשורה טובה וכל מיני בשמים. נומי נומי, נוגה נוגה, נומי נומי יקירה, מעלייך בשמיים כוכבים אומרים שירה. מעלייך בשמים כוכבים במסילותם זה לזה ישמיעו זמר, שלנצח לא ייתם נומי נומי… כל הדשא כל העשב, הגדל במדרונים יתכסה גם הוא הלילה בשמיכה של עננים נומי נומי… עייפים עצי האשל העומדים על הירדן אמא ללי לך לוחשת זה הזמן להירדם נומי נומי…

נעמי שמר והפסנתר. צילום: יעל רוזן.{ העברה מאתר נעמי שמר }.