קטגוריה: מה חדש

אהובי, יקירי, קוראי וגם תוללי,

טובלים אנו במרוץ העִוְוִעים של נתניהו אל מחוזות הנצח של שלטון-עד, עולם קסום של שררה, כוח, תככים, תפנוקים ולהיות מושא להערצת חסידים מסומאי עיניים.  

בבית הילדים בקיבוץ, בימי המחסור של מלחמת העולם השנייה, הוגשו לנו לארוחות זוועות מטבח שלא מעלמא הדא. את מי שמאן לכלות את מנתו, דנה פרומה המטפלת הכל-יכולה לשוב ולקבל את אותה צלחת קישואים רירניים גם בארוחה הבאה, ואם עמד בסירובו גם בארוחה שאחריה וכן הלאה והלאה.

כך נתניהו בשיגיונותיו:

"תלכו לבחירות עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם, עד שאֶבָּחֵר, והפעם לכל ימי חיי!"

יקומו מְחַשְׁבֵי ההסתברויות ולוחכי האלגוריתמים ויאמדו כמה מערכות בחירות מיותרות ומשכה של  תקופת בוקה, מבוקה  ומבולקה בפניהם אנו עומדים, וחלילה ימשיכו וירדפו גם את עתידם ועתידם הקיומי  במולדת של ילדינו ונכדינו.

ד"ר ערן גרף

 

ממשלה חלולה – מכשלה!!!

אַקְטוּ-אַלְיָה וקוֹץ בה 250# ‏‏כ"ט תשרי תש"פ ; October 28, 2019

כשהעולם היה תמים

(טרם נברא עוד אלוהים),

סברו כולם, שֶׁכְּמוֹ פְּנֵי-לוּחַ

צורת עולם: אופקי, שטוח,

והוא מוכתף, ליציבה,

על-גב פילים – כחצובה,

שכל ארבעתם יחדיו

עומדים איתן על גב של צב..

 

האם חזרה תפיסה קַמָּאִית

וְהִשְׁתַּכְּנָה לנו בבית?

 

מושלת בנו ממשלה

חִדלַת-אישים וַחֲלוּלָה.

בגבורתה והישגיה

מי מְסַפֵּר? – רק מנהיגיה!

במשנתם, היא בְּלִיל דָּלוּחַ

יָצְרוּ לנו עולם שטוח.

 

הנתינים הָאָמִינִים –

הנם ציבור מאמינים

אשר תולים את משגבם

כמו באותו צב מפורסם.

הצב, שהוא  בן-נפילים,

עליו עומדים אותם פילים –

הוא ביבי, שנושא על גב

עולם שטוח, מעוצב,

מושתת עלי תרבות הבלוף,

דרכיו, אובדן שאין לו סוף,

 

מונע בדחף אובססיבי

נוקט בכל תכסיס מאסיבי,

לְשַׁעְבֵּד כאן את כולם,

שלא יִתַּמּוּ לעולם –

שררה אדנות והגשמה

של כל מֶחֱשָׁק וכל גַּחֲמָה,

מקום תוֹבֵע – בין אֵלִים

כי הוא אחד מֵאֶרְאֵלִים!

(אֶרְאֶל – מלאך, בין תפקידיו,

קַשֵּׁר בין איש לאלוהיו).

 

לרוב נהוג, דרך אגב,

שֶׁעָם בוחר את מנהיגיו,

אִיפְכָא מִסְתַּבְרָא, מן הסתם –

אצלנו,  לא כִּשְׁאַר-עולם

בחר הוא בָּנוּ, עָם מתאים

כִּנְתִּינָיו הנרצעים.

כדי ציבור ישקע בְּאֵלֶם

הפך המדינה לְחֶלֶם

והוא צבר כוח אדיר

על צוארינו – כְּוַמְפִּיר.

 

בין ביבי לִיעדיו ניצב,

כמו הפילים – על גַב הצב,

תיק אלף, שניים, ארבעה,

שבגינם צפויה תביעה,

(בינתיים תיק הצוללות

עודו שקוע במצולות).

 

פתאום חושיו הנכונים

לַפְּסִיכוֹלוֹגְיַת הֲמוֹנִים,

כבר לא לגמרי יעילים

לעבודת האלילים.

שלטון חסר-מעצורים

נקלע אל בין המיצרים.

כשחסינות כבר לא מובטחת,

ביבי עכשיו נתקף בפחד

שמא מולו יצוצו כבר

שֵׁדִים שְׁחוֹרִים מן הֶעָבָר

אשר מולם הוא יעוּמת

עם מערכת המשפט.

ובעיניו, נורא מכל:

את שֶׁבִּשֵּׁל – גם לאכול!

על-כן, בדרך לוחמנית

מול מערכת משפטית

פתח קמפיין, גס, לוחמני,

כמו טריבונל מהפכני.

את רְשׁוּיוֹת לגליזציה

רודף לדֶה-לגיטימציה.

 

ולשם כך, כָּשֵׁר הכל:

סַמֵּא עינים, כמו בְּחוֹל;

עָצֵב כל אוזן כִּכְרוּיָה

לכל דברי לְזוּת, בְּדָיָּה.

באפיקי שלטון, נוזלים

הַנְּכָלִים כִּנְחָלִים.

כל זאת, ועוד, הכל נועד –

החזק ברסן השלטון לָעַד.

הכל מוקדש למענו

ולשותפיו לִמעונו.

 

ראוי לו לְשֵׁם כך לִשְׁחוֹק

עֲדֵי כַּלּוֹת, שלטון החוק,

במקום מומחים נושאי משרה

שפועלים הם ביושרה,

בכל תפקיד הציב בְּחִירוֹ

מסריסים בחצרו.

 

וכך מַגְשִׁים משאלותיו:

להיות שליט עד סוף ימיו.

הוא מובילנו עוד ועוד

לעוד בחירות מיותרות

כדי אותנו להתיש,

שנהיה ציבור אדיש,

בעוד קְהַל חֲמוּמֵי שְׁפוּטָיו,

ימשיך שְׂאֵתוֹ עלי כתפיו.

 

 

ד"ר ערן גרף

עורכת התוכן – יעל גרף

יועצת אסטרטגית – ימימה גרף