לפני שבוע נסיתי להעלות ליו-טיוב את השיר האוקראיני "נושאת גליה מים", אך הוא נחסם בתואנת הפרת זכויות יוצרים. הייתי מתוסכל וחפשתי גרסת ביצוע חליפית של אותה זמרת אהובה – תאיסיה פובאלי. בין לבין הגיע אלי מכתב מידידי מארק מאירוביץ' שחי באוקראינה והוא העיר את תשומת לבי לכך שלמילים של השיר יש גם "משמעויות שובבות".
הגרסה שמוגשת כאן היא תרגום שכולל את אותן "משמעויות שובבות".
בקישור:
סליחה אם מישהו נפגע
ועוד שיר אוקראיני מרגש – "מגבות רקומות", בביצועה של תאיסיה פובאלי, שהופיע בערוץ זה, בקישור:
רנית הייתה מועמדת לפרס הזה שניתן לקרוא עליו בהמשך, אבל אפשר לומר בקצרה שניתן לנשים אשר השפיעו באופן משמעותי על תחום הבינה המלאכותית, או על ידי כך שעזרו בזירוז התהליכים בארגון שלהם , או כחלק ממחקר אקדמי או בעזרת חידושים פורצי דרך. נשים אלו שבעזרת כישוריהן ומעשיהן כמדריכות, חוקרות או יזמות -משנות את תחום הבינה המלאכותית. השנה הוגשו 200 מועמדויות של נשים ב5 תחומים. מחקר בבינה מלאכותית הוא אחד מחמשת התחומים ורנית שלי זכתה בו הלילה בטקס בקליפורניה. מאז 2019, VentureBeat מכבדת את הנשים המנהיגות, המנטוריות, החוקרות והיזמיות שמשנות את תעשיית הבינה המלאכותית – מה שהופך אותה לשווה יותר, אתית ופורצת דרך לכולם. פרסי VentureBeat Women in AI נוסדו כדי להדגיש עד כמה הקולות, העבודה והחוויות של נשים אלה חיוניים לבינה מלאכותית כתחום וכטכנולוגיה, ולהאיר אור על כמה מהמנהיגים הללו. השנה, למעלה מ-200 נשים היו מועמדות על פני חמש קטגוריות, ואנחנו שמחים להציג את הזוכים הפוטנציאליים שלנו. כל אחד מהם נבחר על סמך מחויבותו לתעשייה, עבודתם להגברת ההכללה בתחום והשפעתם החיובית בקהילה.
המועמדות בתחום מחקר בינה מלאכותית
פרס זה מכבד אישה שהשפיעה באופן משמעותי על מחקר הבינה המלאכותית, בין אם על ידי סיוע בהאצת ההתקדמות בארגון שלה, כחלק ממחקר אקדמי, או על ידי השפעה על חדשנות בתחום הבינה המלאכותית.
כריסטינה גורוסטיטה, מדענית נתונים ראשית, חברת קוגיטו
ד"ר רנית אהרונוב, סמנכ"לית טכנולוגיה, פנגיאה ביומד
מוניה ללמאס-רואלקה, ראש תחום מחקר טכנולוגי בהתאמה אישית, ספוטיפיי
ניקול ג'יאנג, מנהלת מוצר ועיצוב, אבטחה חריגה
ויקטוריה מוראדיאן, למידת מכונה, חוקרת, פיקסארט
איימי שטייר, מדענית למידת מכונה ראשית, גרטל
הזוכה בפרס היוקרתי בתחום מחקר בינה מלאכותית ,היא ד'ר רנית אהרונוב, ביתו של בן הקריה פרופ' יקיר אהרונוב, בנם של דליה והלל ז'ל ואחיו של פרופ' דב אהרונוב , מרחוב י'ז { לייב יפה } מספר 11 בקרית חיים.
5 שנים למותו של בן הקרייה, יצחק רועה { רויך } מרחוב ט' { בילינסון } מספר 11.
ב-22 ביולי 2022 מציינים 5 שנים למותו, בגיל 80, של ד"ר יצחק רועה ז"ל. רועה היה מאנשי התקשורת הבולטים והטובים שהיו לנו. אני זוכר אותו היטב מגיש במשך שנים ארוכות את אחת מתכניות הדגל של רשת בית, "בחצי היום", וכל כך אהבתי את סגנון הגשתו החופשי והאישי ואת קולו הערב כמו- כן, יזם וערך את תכנית החדשות "כמעט חצות" בערוץ הראשון והופיע בתכניות טלוויזיה שונות וכן בגל"צ. לאחר פרישתו הראשונה מרשות השידור השלים דוקטורט בתקשורת באונ' העברית. לפני כ-15 שנים הוא פרש סופית מרשות השידור בשל מחלה.
כשבאו המלאכים אל אברהם אבינו, הסביר להם פנים, נתן להם קערת מים כדי לרחוץ את רגליהם, שחט לכבודם עגל, הגיש להם חמאה וחלב, וביקש משרה אשתו לאפות לחם. לקחה שרה קמח ומעט מים, לשה מהם בצק, והשאירה מעט מהקמח ליום המחרת .בימים ההם היה הלחם שונה מאוד מהלחם שאנו אוכלים היום. הוא היה קשה, חסר נקבוביות, ומיהר להתייבש ולאבד מריחו ומטעמו. אכלו המלאכים ונחו בצל העץ, ובעוד הם אוכלים ושותים, בישרו לאברהם שבקרוב תלד שרה אשתו בן זכר. שמעה שרה את דברי המלאכים וצחקה בלבה, כי הייתה האישה בת תשעים שנה, ולא האמינה שתוכל ללדת לעת ז ק נ ה. אחרי הסעודה נפלה תנומה על המלאכים ועל אברהם, ורק שרה לא ישנה, כי סערה נפשה מאוד כשהרהרה בבשורת המלאכים. כשהתעוררו המלאכים משנתם חפצו למהר ולהמשיך בדרכם לסדום, אך אברהם ידע שקמצנים ורעים הם אנשי סדום, והכריח את אורחיו להצטייד בביתו במאכל ובמשקה, כי חשש פן ירעבו שם. אמר אברהם לשרה: "מהרי, שרה, ואפי לאנשים האלה עוד לחם, כדי שיוכלו לשבור את רעבונם כשיגיעו לסדום". רצתה שרה למלא את בקשת בעלה, אך כליה לא רוחצו עדיין מסעודת הצהריים, כי לא הספיקה להדיח את הכלים במימי הבאר .היא מיהרה ושמה את מעט הקמח שנותר לה בכד היין שרוקנו אברהם ואורחיו בעת הסעודה, ולא שמה לב שנותר בכלי מעט משקע מהיין התוסס ששתו המלאכים .לשה שרה את הקמח ואת המים לבצק ואמרה בלבה: אם יעלה לחם ממעט הקמח שבכד ,סימן שאוכל גם אני ללדת בן! ובעוד היא מקוששת עצים ומבעירה אש, ראתה לתימהונה שהבצק תפח ונפחו הוכפל. אפתה שרה את הבצק שתפח, והיה הלחם טוב בעיניה ובעיני בעלה ואורחיו, כי היה ספוגי, רך ונקבובי, וניחוח נעים עלה ממנו. הבינה שרה שמשקע היין שנותר בכד התפיח את הבצק, וידעה ששמע אלוהים לתפילתה. היא לא הטילה עוד ספק בדברי המלאכים ,ומהיום ההוא הוסיפה תמיד לבצק מעט ממשקע היין התוסס כדי להתפיחו ולהשביח את טעמו.
המדע שמאחורי האגדה
תפיחת הבצק
תפיחת הבצק נגרמת על ידי ש מ רים. השמרים הם פטריות חד תאיות עגולות ומיקרוסקופיות. כשמוסיפים שמרים לבצק חל בו תהליך הנקרא תסיסה. השמרים ניזונים מהסוכר ומהעמילן שבקמח, ויוצרים את הגז פחמן דו-חמצני. גז זה יוצר בבצק בועות וחללים. בעת האפייה נפלט הגז ונותרים חללים ריקים. חללים אלה מעניקים ללחם מרקם נקבובי. אפשר לאפות לחם או פיתות גם ללא שמרים, אך הם ממהרים להתקשות ולהתייבש .משערים שתפיחת הבצק התגלתה במצרים לפני כחמשת אלפים שנה. ללחם שנאפה מבצק שתפח קראו חמץ וללחם שנאפה מבצק שלא תפח קראו מצה. במשך שנים רבות שימשו המצה והחמץ בצוותא, והיוו חלק נכבד ממזונו של העם. ייתכן שתפיחת הבצק התגלתה במקרה, כמסופר בסיפור שלנו, כי המשקע שנוצר במיץ ענבים שתסס מכיל שמרים, וכשמוסיפים את המשקע לבצק הוא תופח .פיסת בצק שתפחה שימשה, כנראה, כמזרזת תפיחה של בצקים אחרים. היא נקראה "ַהַ שאוֹר ש ַבַּ ע י ס ה". אין אנו יודעים היום את הרכבה המדויק, אך מניחים שהיא הייתה עשויה בצק דליל שהוסיפו לו מעט דבש דבורים או "דבש תמרים". בצק זה תפח, כי התרבו בו שמרים הנמצאים תמיד באוויר .כיום מגדלים את השמרים בבתי חרושת בתוך מכלים ענקיים המכילים תמיסת סוכר .לאחר שהשמרים מתרבים מאוד בתוך הדוד מייבשים אותם, אורזים אותם בחבילות ומשווקים אותם.
שיבולים על מטבע מימי אגריפס. באדיבות אוסף דגון מוזיאון ארכיאולוגי לדגן
גרימי נולד בקרית חיים בשנת 1936, להוריו נחמה וגדליה גרימצ'נסקי, ובה התחנך עד בואו לעין גדי. כישרון החריזה של גרימי התגלה כבר בביה"ס יסודי. היו אלה בעיקר חרוזי-שטות שלא נשמרו. סניף הנוער העובד בקרית חיים וקבוצת "רננים" היו מרכז חייו בגיל הנעורים. בתקופה זו כתב חרוזים ביחד עם חברו יונתן זמיר. עם סיום לימודי הנדסה חקלאית בטכניון הצטרף לחבריו בגרעין 'שדמות', אשר ייסד את קיבוץ עין-גדי בשנת 1956.החל מראשית ימיו של הקיבוץ הצעיר נהג גרימי לשקף את הווי המקום בכתיבה מחורזת, שהפכה חלק בלתי נפרד מחיי התרבות של הקיבוץ ותועדו בעלון הקיבוץ, 'אפיק'.
בשנת 1961 נישא לאילה כרמל, בת בית זרע, ולימים נולדו להם רענן, אביהוא (ויוי), תמר ואופיר. בימי חייו זכה לחבוק 11 נכדים.גרימי ואילה חיו כל חייהם הבוגרים בקיבוץ עין גדי והיו מסורים לו בכל נימי נפשם.
פזמוניו של גרימי למנגינות ידועות והמקאמות שלו ליוו את חיי עין גדי והמשפחה לאורך 60 שנה. הוא כתב לאירועי התרבות המגוונים של הקיבוץ, ובהם חגים, חתונות ו'חגי משק', בד בבד עם כתיבה לאירועים משפחתיים של הילדים, הנכדים והמשפחה המורחבת.
במהלך חייהם המשותפים דאגה אילה לתעד את כתביו של גרימי בנאמנות רבה, ובזכותה שמור להם מקום של נצח בחיי המשפחה והקיבוץ. לו יהא ספר זה מקדש מעט לזכרו.
מדברי גרימי ביום הולדתו ה-80:
"…בכוונה אינני משמש במילה 'שירים'. אינני משורר של שירים אלא חרזן של משקלים וחרוזים. סתם 'בעל מלוכְֶה'. אקרא לכל פריט יצירה: חֶרֶז". "…מתי כתבתי את החֶרֶז הראשון? תחילה חשבתי שזה היה בכיתה ג' או ד', אבל כששקללתי את הנתונים הבנתי שזה היה מאוחר יותר. הנתונים הם: החֶרֶז הזה נכתב למנגינה שלמדתי ב'נוער העובד'. דף הטקסט הועבר למורה שלום עטיה. לנוער העובד נכנסתי בתחילת כתה ה' ושלום לימד אותנו עד סוף כתה ו'. מסקנה – החרז נכתב בכתות ה'-ו'. היה זה טקסט של "פיפי-קקה". לא פיפי-קקה של אברי ההפרשה אלא פיפי-קקה של אברי הרבייה.באותה תקופה, התחילו מגעים חברתיים בין בנים ובנות, מה שנראה לי חילול הקודש ממש ופרסמתי פמפלט מחורז נגד התופעה. החריידים יכלו לגייס אותי כבר אז כשכיר עט. הם פספסו, וההפסד כולו שלהם. המורה שלום עיין בטקסט וודאי חשב, שהחֶֶרֶז עצמו הוא לא משהו, אבל החרזן, אולי יש בו משהו. החרז נפתח כך: "החברָה של יוסיפוס, שיכורים ולא מיין". למה יוסיפוס במקום יוסף? הייתי צריך חרוז.ולמה "שיכורים ולא מיין?" גם כאן הייתי צריך חרוז.ילד בגיל הזה, לא שמע בדרך כלל על יוסיפוס פלאביוס ולא מכיר ביטויים כמו "שיכור ולא מיין". שלח המורה שלום פתק להורים בו כתב בין השאר "אני מקווה שהבן שלכם יפנה את כישרונותיו לכיוונים חיוביים יותר".
גרימי ומגינה זיו עם המורה המיתולוגי שלום עטיה , ביום הולדתו ה-80 , 1995.
"עוד אומר, אם אותי אך תשאלה, שחיינו דומים לתיבה ופתוחה התיבה מלמעלה וכולנו עומדים סביבה, ונותנים אל תוכה מעצמנו, רצון ומסירות ושעות ונוטלים מתוכה לצרכינו, נכסי חמר ורוח ועוד ".{ גרימי }
הספר מעת לעט בעריכת אילה גלעד , יצא לאור בשנת 2021 . תוכן העניינים:
התדע מאין נחלתי את שירי. שער ראשון : עין גדי -מענייני דיומא ודמקומא שער שני :חתונות ואירועים של חברי עין גדי. שער שלישי: משפחה. הגיעה העת לסיים.
כל המעוניין יפנה אלי למייל [email protected] , ואשלח לו את הספר בקובץ PDF
השיר האוקראיני: Ой що ж то за шум учинився"-איזה מין רעש נשמע", שייך ל"שירי השטות" האוקראינים מפאת הסיפור שבמילות השיר, המתאר חתונה בין יתוש וזבובה, "שילוב אל טבעי" ולכן שזור אכזבות המביאות למותו של הזבוב, בין שזה קרה במקרה או בעקבות התאבדות, כאשר הזבוב נפל מענף בצמרת עץ והתרסק בהגיעו לקרקע…לכאורה "שטות" שלא שווה בכלל תשומת לב. אז למה זכה השיר לפרסום כה רב? ואף קבל ביטוי בארצנו בשיר: "רוח רד מן ההרים"? [ראו באתר זמרשת]. לכך כמה וכמה סיבות. "הסיבה האוקראינית" לפרסומו של השיר קשורה בעובדה ההיסטורית: הקשר "המוזר" שנוצר בין הזמר הקוזאק האוקראיני יפה התואר ובעל הקול היפה, אלקסיי רוזום ואליזאבאט פאטרובנה, שליטת רוסיה בין השנים 1741 ו-1762. הוא הובא לרוסיה על ידי אחד מקציני החצר הבכירים, שהתפעל מקולו הבס היפה, שבה את ליבה של אליזבט וכנראה אף נישא לה בסתר וזכה לשם חדש, אלקסיי גריגוריאביץ' ראזומובסקי ולמעמד גבוה בחצר השלטון ודאג לכך שגם אחיו, קיריל גרגוריאביץ' ראזומובסקי [קודם, קיריל רוזום], יגיע למעמד גבוה בחצר המלכה ברוסיה. לאחר מותה של פאטרובנה, עלתה השליטה, קטרינה השנייה, שנקראה אף, קטרינה הגדולה של רוסיה והיא ציוותה על אלקסיי ראזומובסקי, להשמיד כל מסמך רשמי המעיד על קשר כל שהוא, כולל נשואין, לאליזאבאט פטרובנה ואף העיפה את אחיו מחצר המלוכה…מעיין חתונה בין זבוב ויתושה שהסתיים בכי רע…והשיר הוא שיר מטפורי ציני על נישואין אלה…"הסיבה הרוסית" לפרסומו הרב של השיר, נעוצה בעובדה ההיסטורית: הבקשה של לנין מהמשורר דמיאן ביידני, שהיה אז מקובל מאד במערכות השלטון החדש המהפכני [קרה ב-1918] לשחזר את מילות השיר האוקראיני לשיר רוסי הנוגע למאורעות המהפכה ומלחמת האזרחים והשיר הי שגור בפיהם של יחידות לוחמות באזור קאזאן ובפיקודו של טרוצקי, בלחן האוקראיני אשר עובד מחדש לאחר מכן על ידי המלחין הרוסי, דמיטרי וואסילייב-בוגלי, שהכיר את השיר האוקראיני בזמן שגר במרכז אוקראיניה [קרה ב-1922]. כך זכה "שיר השטות" המקורי להיות שיר עם אהוב ומפרוסם גם ברוסיה וגם באוקראינה. [המקורת מהם שאבנו את המידע הזה נמצאים באתרים שלנו-איזי ומאיר].
מצורף הביצוע בעברית של מאיר ושלי בתרגום נאמן למקור של גרימי [צבי גלעד] והשיר בשפה המקורית:
החוקר יואב רגב מנסה לאתר את בני הדור השני לאנשי קיבוץ רבדים משנת 1948. חלקם מגרעין" השומר הצעיר "מקריית חיים. האם יש דרך לעזור לו?
יעקב וימן
אודות קבוץ רבדים:
בשנת 11.2.1947 הוקם קיבוץ רבדים בגוש עציון ע"י גרעין "צבר" חניכי השומר הצעיר בארץ. במהלך מלחמת השחרור הושם גוש עציון במצור ע"י הלגיון הירדני ובמהלך המצור תגברה את הקיבוץ קבוצת נערים שהגיעה מהכשרה בקיבוץ מענית – עולים מבולגריה וניצולי שואה מפליטי המחנות בפולין. ב- 14.5.1948 נפל הגוש בידי הלגיון הירדני וחברי הקיבוץ הוחזקו בשבי בעבר הירדן המזרחי עד ה – 24.2.1949.
חברות הקיבוץ שחזרו ארצה מיד אחרי נפילת הגוש בידי הירדנים החלו מיד בהכנות להקמת הקיבוץ בשנית. אחרי שהות קצרה בכפר מנחם הצטרפה אליהן קבוצה של חניכי השוה"צ יוצאי חטיבת הראל – פלמ"ח. ב – 28.11.1948 עלו בשנית חברי רבדים שלא היו בשבי על הקרקע במקומו הנוכחי. מאוחר יותר הצטרפו אליהם חבריהם מהשבי. עם הקמת הקיבוץ מחדש ידע הקיבוץ ימים קשים ועזיבות רבות של חברים שמעמסת הלחימה השבי וההקמה מחדש הייתה קשה להם מידי.
בנובמבר 1948 חברי הקיבוץ שלא נפלו בשבי, הקימו מחדש את הקיבוץ בשפלה הדרומית .כיום , רְבָדִים הוא קיבוץ בשפלה הנמוכה, כחמישה ק"מ מדרום-מזרח לגדרה, בסמוך לכביש 3. הקיבוץ נמצא בתחום המועצה האזורית יואב, ומשתייך לקיבוץ הארצי.
ב – 1951 הגיע לקיבוץ גרעין עולים מפולין ניצולי שואה שלאחריה עברו הכשרה חלוצית לקראת עלייתם ארצה. גרעין זה תרם לייצוב וחיזוק הקיבוץ מחדש. ב – 1953 הצטרף גרעין נוסף של בוגרי השומר הצעיר מארגנטינה "קיבוץ ד". המיזוג בין המייסדים ילידי הארץ לבין העולים החדשים היה טעון מתחים שהכבידו על קליטת העולים. למרות הקשיים התלכד גרעין פעיל של חברים שקידמו את הקיבוץ.
ב – 1966 הגיע לרבדים גרעין "יהב" של בוגרי השומר הצעיר בארץ מקריית חיים ורמת גן. הקיבוץ שהיה צמא להשלמה קלט את חבריו שהשתלבו מהר בתפקידים המרכזיים ובהנהגת הקיבוץ.
