שעון+ טמפ' בערי העולם מה חדש באתר מזג אויר
היכנסו > האתר של הפורום לשוויון בנטל
מלחמה יותר משנה. עם הצרות מבית, נוטים לשכוח.
הדבר שהאוקראינים בטח היו רוצים יותר מהכל – קצת שקט…
קבלו את המקהלה הלאומית האוקראינית, בכתת אומן, בשיר "על הנהר שקט".
בשורה הראשונה של הבית השלישי, לשורה אחת בלבד, הן עוברות ל"שירה גרונית", ממסורת השירה האוקראינית ומרעידות את הנשמה.
аломШבת аббатШלום אלי סַ"ט Eli Sat
רחוב א' מספר 81.
משפחת מלכה ומסעוד מלכא . שמות הילדים : דוד, מאיר, אהרון, חנה והתאומים ויקטוריה ומשה.
מצב רוחם של מי שהאמינו שאנחנו עם אחד.
בקישור:
וכדי לא להתדרדר לדיכאון, אצלנו הוא מוכר בשם "רינה", מתוך הקומדיה המטורפת: "החבריא העליזה", במאי: גריגורי אלכסנדרוב, 1935 צבוע, בשביל המצברוח,
בקישור:
—
аломШבת аббатШלום
אלי סַ"ט Eli Sat
היי
אתמול מלאו לגייזי 89 (אם לא טעיתי בחשבון…)
מצורפת ברכתי אליו, בשם ידידי האתר, לחגיגת הגבורות שלו…
לקראת שנת התשעים, שהחלה היום, אני מאחלת לגייזי
בריאות, בריאות ועוד בריאות. כי הגיל הוא רק מספר… ואת
העשייה שלו מאז נעוריו, ובקבוץ נח"ל עוז ועוד ועוד הרי לא סופרים,
אלא אם כן גייזי כותב ספר "אלה תולדות"…
בריאות ליעל ולכל בני המשפחה. זה מה שחשוב.
בידידות, דבוישה
העברה משירונט סרנדה לעדה.
ביצוע להקת הנח'ל. מילים : לאה נאור. לחן : משה וילנסקי
| סרנדה לעדהלהקת הנח"ל מילים: לאה נאור לחן: משה וילנסקי היא עומדת במטבח ומבשלת, כל הנח"ל מצטופף ליד הדלת, – היא עוברת! – היא חוזרת! היא עושה קציצות של תרד ושורפת את כולן, הפלא ופלא. לה שפתיים נפלאות ושמה הוא עדה, מתוקה היא כמו עוגה של מרמלדה, הסתכלו איך היא פורחת בין הסיר והקלחת כל הנח"ל מזמר לה סרנדה; אנחנו אותך אוהבים, עדה, עדה, כמו לחם טרי עם ממרח שוקולדה. ואם לא תכיני, כלל לא נתרגזה, נאהב אותך "במקום" כמו מיונזה. עדה איזו מבשלת מקסימה היא, את קסמיה היא עושה מול הכיריים: היא לוקחת כף של מלח, קילו לחם, קילו קמח, ומכינה מזה בשר לצהרים. לפעמים ריקה אצלינו הצלחת, אך הלב , הלב מלא את הטבחת לה נגיש ברב אידיליה זר ענק של פטרוזיליה, וברגש לה נשיר כולנו יחד: אנחנו אותך אוהבים, עדה, עדה… הסתכלו בה, הסתכלו ישר עליה, מה נאה לה הסינר שלמותניה. היא אמרה לי: קח שני וופלים כי האוכל שוב נשרף לי, וחייכה אלי, אפשר להשתגע. בכל יום נישא ליבינו המטבחה, ולעדהל'ה נאמר בערך ככה: עד מותנו מרעב פה רק אותך, אותך נאהב פה, כי טבח יפה כמוך אין עוד בנח"ל. |
אילן ידידיה , בן הקרייה הלך לעולמו .
הלוויתו התקיימה ביום ראשון 8.1.23 בקבוץ חמדיה בו היה חבר .
אנו משתתפים בצערה של אחותו מרתה אלון חברת קבוץ גניגר, בצערו של גיסו יגאל מגריל { אחיו של שלמה מגריל הי'ד } ובצער כל בני המשפחה.
צבי זליקוביץ ,לזכרו של אבישי. דברים באזכרה היום ,20.1.23 שהקריאה הרעייה חנה ברק.
נחל התנינים.
מילים : אהוד מנור . לחן : נחצ'ה היימן. ביצוע : חוה אלברשטיין.
 שוב אני כאן לידך ושוב הולם ליבי איתך, אך איפה הם כולם, אותם ילדי השמש? הסירות כולן טבעו וחברי כולם נסעו, גשרון העץ שהתמוטט עוד מטייל בין שתי גדותיך. התזכור את השמיים שטיילו על פני המים, את הכוכבים שרחצו בין קני הסוף? התזכור שירי ירח וחצב בודד פורח, את המחצבה שהתעטפה באור כסוף? צליל מוכר קולטות אוזני, אני עוצם את שתי עיני, לאן הם נעלמו, פעמוני הכסף? כשהיתה כאן מדורה, עלה עשן, עלתה שירה, ובאחת אחר חצות, זוכר, גילינו את החושך. התזכור את השמיים… הכרמל ניצב איתן, ירוק צבעו של התלתן, מימיך לעולם זורמים (זורמים) בנחת. גם היום כמו אתמול ימינה כביש ועץ משמאל, ורק עיניים אחרות אני רואה בתוך המים. התזכור את השמיים… |
ביום י'א באדר תשי'ג { ינואר 1953 } הוקמה היאחזות הנח'ל בעין גדי. שלוש שנים לאחר מכן ,ביום 10 לחדש ינואר 1956 ,אוזרח המקום ונוסד קבוץ עין גדי. רבים מראשוני ומייסדי קבוץ עין גדי הם בני קריית חיים{ גרעין " שדמות " ילידי 1936 וגרעין " רעות " ילידי 1938} חברי תנועת הנוער העובד.
בתמונה המקובצת , פרי יצירתן של עירית עשת מור ושרהל'ה אלבר ז'ל, תמונות החלוצות והחלוצים ,אנשי החזון והמעש, שכבשו את המידבר ונאחזו במקום . חלקם אינם עימנו. בניה הטובים של ארצנו .
שרת החוץ , גולדה מאיר ושגרירים ,מבקרים את חלוצי עין גדי ומתרשמים מהגידולים. שנת 1961.
דודו זכאי { בלוויית הגבעטרון} שר את הללויה. מופע " ניחוחי חציר ". שנת 1973.בקהל חברי עין גדי.
הללויה { אדם חוזר וקציר יומו}
מילים : יענקל'ה גל פז. לחן : מני גל. { שניהם חברי עין גדי }.
אדם חוזר וקציר יומו
צנוע הוא ודל,
ועל גבו צרות החול
עומסות לו כמגדל.
ולפניו רואה פתאום
את שתי עיניה של ביתו
והוא אז שר, והן איתו
שרות הללויה.
הללויה, וזה השיר
עולה מכל פינות העיר
כשהאדם ושתי עיני ביתו
שרים הללויה.
מכה השמש במדבר
בחרבות שרב,
והרוחות זורות אבק
ומלח על פצעיו.
אבל כל ערב, מן הסתם,
עולה ירח מן הים
והמדבר כולו נפעם,
ושר הללויה.
הללויה, וזה השיר
מכה באבן ובקיר,
כשהמדבר עומד כולו נפעם
ושר הללויה.
בונה אדם את בנייניו
מהבל וקלפים,
יום יום טורח ועמל
יום יום הם נטרפים.
אבל אל מול חורבן קלפיו
עולה השמש מעליו
והוא אוסף אותם אליו
ושר הללויה.
הללויה וזה השיר
עולה בכל פינות העיר
כשהאדם אוסף את כל קלפיו
ושר הללויה.
פרושים ימי בפני האל
יודע הוא דרכי
וכל שירי כמו תפילות
שולחו למרחקים.
וכשיגיע סוף התוואי
אנעל בשקט את חיי
ושיר חדש צעיר וחי
יושר הללויה.
לכבוד יום השפה העברית שיצוין בשבוע הבא, מכתב שכתב איש העלייה השנייה אליהו ס"ט לאחיו שבפולין,
ובו הוא מגן על כבודה של השפה העברית מפני שפת היידיש, שלטענת אחיו, היא שפתו של רוב העם.
ופואמה יפה ונשכחת שחיבר זרבבל גלעד לזכרו של ס"ט.
| שמואל יוסף ס"ט מסתת מצבות במפעל המשפחתי בזדונסקה וולה, 1918 (ביתמונה; הספריה הלאומית) |
תחילה עבד בחדרה, שם נפצע ברגלו מעץ שנכרת (אפיזודה זו תועדה באידיליה של דוד שמעוני 'ביער בחדרה'). לאחר מכן עבר לכנרת ולמושבה מגדל ועבד בסיקול אבנים. ב-1911 היה בין הראשונים שהצטרפו לחברי הקואופורציה במרחביה, החוה השיתופית הראשונה, שנוסדה בעמק יזרעאל באותה שנה. הוא גם זה שסיתת את מצבתו של יצחק אחדותי, שמת בתאונת עבודה במרחביה והוא בן 17 בלבד.
לאחר שהתפרקה הקואופרציה (1918) עבר ס"ט לירושלים, ושם עבד במשרד לעבודות ציבוריות של ההסתדרות וב'סולל בונה'. בסוף 1923, זמן מה לאחר כתיבת המכתב שלפנינו, השתקע בקיבוץ עין חרוד, שם עבד בהנהלת החשבונות וכרצען ושם גם נפטר ב-1937.
את המכתב שלח אליהו ס"ט בשנת 1923 מירושלים לאחיו הצעיר שמואל יוסף (1942-1901), שבאותה שנה עדיין גר בעיירת הולדתם בפולין.
המכתב מציג עימות רעיוני בין שני האחים על מקומן של העברית והיידיש בחיי העם, ואיזו שפה מהן תגבר על חברתה. בעוד אליהו היה קנאי לעברית, לדיבור ולכתיבה בה, דגל אחיו בעליונותה של היידיש, שכן זו שפתו של רוב העם היהודי. ואכן, בשנה שבה התכתבו האחים חיו בפולין קצת פחות משלושה מיליון יהודים (במפקד שנערך בפולין ב-1921 נספרו 2,855,318 יהודים, כ-10.5 אחוז מכלל האוכלוסייה), ושפת התקשורת היומיומית של רובם הייתה יידיש.
אליהו ס"ט כתב עברית נפלאה, שאותה רכש עוד בהיותו בפולין, וניכר שאת דבריו חצב מקירות לבבו. אומנם, הוא לא ניחן במידת הקיצור והתמצות ולא ידע את סוד הצמצום. הוא מאריך בטענותיו, סובב וחוזר עליהן. ועם זאת, הקריאה במכתבו משאירה 'טעם של פעם'… היו זמנים שבהם אבותינו ואבות אבותינו מסרו את נפשם על ערכים ועל עקרונות, ולא היססו גם להתעמת על כך עם קרובי משפחה יקרים.
כמה שנים אחרי כתיבת המכתב עלה גם האח שמואל יוסף ס"ט ארצה והתיישב בחיפה. הוא היה פעיל במועצת עיריית חיפה ובאגודת 'הפועל', כינה את עצמו בשם ניסן (על שם אחיו המבוגר שנעלם ברוסיה) וכך גם הכירוהו כולם. בנו, שנולד ב-1939, נקרא אלי (הוא אלי ס"ט מקיבוץ גדות), על שמו של האח הגדול, החלוץ הקנאי לשפה העברית, שמת שנתיים קודם לכן והוא בן 47 בלבד. מנוחתו כבוד בבית העלמין הישן של קיבוץ עין חרוד, ליד מושב גדעונה.
לרשימה המלאה – לחצו כאן <https://onegshabbat.blogspot.com/2020/04/1923.html>