קטגוריה: מה חדש

מנחם ואלי רביד, ליישי : אחותנו היקרה אילנה הלכה לעולמה.{ 1930-2022}.

אילנה נולדה בירושלים בשנת 1930 , בת להורינו מרים { לבית אסטרחן } ובצלאל רבינובי'ץ זכרם לברכה . בהיותה בת שלוש עברה המשפחה לחיפה ומכאן לקריית חיים, עם הקמתה. ביתנו היה ברחוב ט' מספר 2 וגרו בו הורינו מרים ובצלאל , אחותינו אילנה אליהו ומנחם. היו עימנו גם סבתינו לאה אסטרחן ודודינו יאשה אסטרחן. אילנה למדה בבית הספר העממי א' לילדי עובדים ובבית הספר התיכון בקריית חיים { ברחוב ד'-הנוטר}.הייתה חניכה ופעילה בתנועת "המחנות העולים ", תחילה בצריף בקרית מוצקין{ מאחורי בית הכנסת הגדול } ובהמשך בצריף התנועה בקרית ביאליק{ בפינת הרחוב המוביל ממרכז קריית ביאליק אל המוסד החינוכי "אהבה "}. הייתה חברת הכשרת חולתא, חיילת בגדוד השלישי של הפלמ'ח והשתתפה בכיבוש צפת והגליל העליון.עם שחרורה, למדה הוראה בסמינר הקבוצים בתל אביב { יחד עם בת הקריה צפרירה בורובסקי- בן ברק}.בתום מלחמת העצמאות נישאה אילנה ליגאל בן דוד ,בן נחלת יהודה { ראשון לציון } וכאן הקימו את ביתם הראשון. בנחלת יהודה נולדו ארבעת ילדיהם {שלוש בנות ובן }. אילנה הייתה מורה ומחנכת בבתי הספר בנווה חיים , בקבוץ אפיקים , בבית ספר " בארי " בראשון לציון ובבית ספר "הדר" בנס ציונה. לאחר מלחמת ששת הימים היו אילנה ויגאל מראשוני ומיסדי הישוב אפרת { גוש עציון } .מספר שנים לאחר מלחמת יום כיפור עברו מאפרת לירושלים וגרו במספר שכונות חרדיות בצוותא עם שתי בנותיהם ומשפחותיהם. מכאן עברו למודיעין עילית. לאחר מות בעלה יגאל בשנת 2007,עברה אילנה לביתה בנס ציונה . לאחר 92 שנים של עשייה מרובה, תיאסף אל אדמת ירושלים , העיר בה נולדה .ילוו אותה 4 ילדיה , 20 נכדות ונכדים, 63 נינות ונינים ו5 חימשים{ בנות ובני נינים }בני משפחה וחברים רבים. נוחי בשלום אחותנו היקרה ,הערכית הנדיבה והטובה. יקרת לנו מאד.

מנחם ואליהו רביד

מיורם סתיו 10.11.22

שלום אלי,

שולח לך את תנחומי לרגל פטירת אחותך היקרה, אילנה.

 תהיה מנוחתה עדן ותנוח על משכבה בשלום.

מי ייתן ולא תדע עוד צער.

תהיה נשמתה צרורה בצרור החיים ונאמר אמן !

יורם.

יוסי ודני שפר { ספירטוס } 11.11.22

ללישי ומנחם היקרים הצטערנו מאד לשמוע שאילנה היקרה הלכה לעולמה. לרגע חלפה בראשנו אותה ילדות נפלאה אותה זכינו לחוות יחדיו.

מאחלים לכולכם בריאות ושבת שלום

דני ויוסי שפר

ד'ר מרדכי נאור: חברנו הטוב חנן.

 בתחילת השבוע ליווינו למנוחת עולמים את חברנו חנן פרגר ז"ל, איש מושב כפר ביאליק וחבר טוב שלנו – הכי טוב! – של רעייתי לאה ושלי במשך יותר משבעים שנה – מימי ההכשרה, הנח"ל, הקמת קיבוץ נחל עוז ועשרות השנים שלאחר מכן.לא יכולתי להגיע ללוויה ושלחתי באמצעות חברתנו תחייה יעקבסון את דברי ההספד הבאים:"אנחנו נפרדים היום מאחד הטובים שבינינו.חנן פרגר היה סמל לדור שלם – של בני העולים החלוצים שהקימו את קריית חיים, יישוב לדוגמה.להיות "קרייתי" זה להיות מלח הארץ, מליגת העל.נפגשנו עוד לפני הגיוס לנח"ל, לפני יותר מ-70 שנה, וחנן תמיד בלט: שקט, שקול, חכם, יפה, שהתחתן עם שולה היפה בנשים.הם גידלו משפחה לתפארת בבית מקסים ובחצר ירוקה תמיד, שהייתה עשרות שנים מרכז תרבותי וחברתי. לא במקרה היו לחנן אין סוף חברים. הוא היה מענטש אמיתי וכולם רצו להיות חברים שלו.חנן היקר, יהיה לנו קשה מאוד להמשיך בלעדיך. אתה כבר חסר לנו. נוח על משכבך בשלום חנן. חבר יקר בעל לב ענק".אני מבקש לספר על שני אירועים בעברנו המשותף: אחד דרמטי מאין כמותו והשני סתם מרגיז, שכל-כולו הוכחה ש"פרייארים לא מתים, הם רק מתחלפים" כמו שאמר כבר יותר מאיש חכם אחד.האירוע הראשון מחזיר אותנו לאוקטובר-נובמבר 1956, ולמבצע סיני, שקוראים לו גם מבצע קדש וגם מלחמת סיני. בימי הקרבות היה לי תפקיד חשוב במערך הלוחם של קיבוץ נחל עוז: נמניתי עם צוות אחת משתי מרגמות ה-81 מ"מ, ששיגרו פצצות לעבר המוצב המצרי המאיים בגבעת עלי אל-מונטר אשר בפאתיה המזרחיים של עזה.הייתי בצוות אחד עם חנן פרגר ועוד חבר. עברנו קורסים ברגמוּת ותמיד הזהירו אותנו, שבעת הירי יכולה לקרות תקלה: הפצצה, המוכנסת לקנה המרגמה ושם נדרכת בפעם הראשונה ואחר כך יוצאת בשריקה החוצה, עלולה חס ושלום להיתקע לאחר הדריכה הראשונה ולא לצאת…וזה מה שקרה לנו. הכנסנו פצצה לקנה, היא החליקה כלפי מטה – וכלום… לא יצאה ממנו.מה עושים? זה מקרה חמור הוזהרנו, ויש לנקוט בצעדים מיוחדים: לפרק באיטיות את קנה המרגמה הכבד, ולשאת אותו בתעלות, מרחק של כ-20 מטר, לתעלה צדדית. שם, להטות את הקנה כלפי מטה ולנענע אותו בעדינות, כדי שהפצצה, שכבר נדרכה כזכור, תתחלק החוצה.היה ברור לנו שהכול נעשה תוך סיכון עצום, שכן הפצצה כבר נדרכה וכל שנייה היא עלולה להתפוצץ. חנן ואני נשאנו בצמד את קנה המרגמה הכבד, שבתוכו הפצצה, עד לתעלה הצדדית, כשברור לנו שכל רגע אנו עלולים לעוף באוויר.החלק הקשה ביותר היה להוציא את הפצצה מהקנה. זה נמשך כעשרים או שלושים דקות, שנראו לנו כנצח. לבסוף שלפנו את הפצצה, בידיים רועדות הנחנו אותה על האדמה ומיהרנו להסתלק. חנן שאל אותי: אתה רטוב כמוני? רק אז שמתי לב שבגדיי ספוגים מזיעה, תוצאת הפחד הנורא שעברנו.בשנים הבאות היינו מתלוצצים על האירוע ה"מפוצץ" הזה, וחנן נהג לומר: אתה זוכר את הלילה שחזרנו מן המתים?…המקרה השני השתרע על פני חודש שלם, וכולו היה באשמתי ובאשמת חנן חברי. בהיותנו בקיבוץ נחל עוז נמנינו עם יחידת ההגנה המרחבית של הנגב המערבי, שבסיסה היה ב"גוש מגן", מחנה צבאי קטן לא הרחק מקיבוץ אורים. כשעזבנו את הקיבוץ לא הנחתי כי "גוש מגן" יעקוב אחריי גם בחיי העירוניים. לא כך קרה. כחודשיים לאחר שעברנו לדירה חדשה בתל אביב, בסוף מאי 1958, נקטתי ביוזמה של אזרח נאמן למולדתו והודעתי ליחידת המילואים שלי על שינוי כתובת. כעבור שבועיים מצאתי בתיבת הדואר שלי זימון לחודש מילואים, החל מה-1 באוגוסט 1958. במועד הנ"ל ארזתי ילקוט גב, נפרדתי מלאה שהפכה ל"אלמנת קש" בדירתנו התל אביבית ונסעתי דרומה. בהגיעי ל"גוש מגן" פגשתי את חנן פרגר, ידידי מימי הקיבוץ, שהתגורר בצפון הארץ ונקרא למילואים בשל אותה סיבה כשלי: אף הוא החליף כתובת ושלח את כתובתו החדשה… השליש במפקדת הגוש לא הסתיר מאתנו, שרק מפני שהודענו על הכתובות החדשות שלנו נשלח אלינו זימון – "אחרת, היינו שוכחים אתכם לעוד הרבה זמן". בחצי חיוך העיר, כי עברנו על אחד מכללי ההתנהגות של החייל הפשוט: התאמצנו יותר מדי וקיבלנו עונש בשל היותנו "פראיירים". חנן ואני נשבענו שמעתה ואילך נלמד לקח, ולפי שעה היה עלינו למלא את חובתנו למולדת: לשמור מדי לילה שמונה שעות בשתי משמרות של ארבע שעות – עם הפסקה ביניהן. בשעות היום, אם לא ניסינו לשווא להירדם באוהל לוהט ושורץ רמשים, היינו חופשיים לנפשנו. פעמים אחדות ניצלנו את ההזדמנות ונסענו לנחל עוז ופעם אחת החלטנו לטעום את הגלידה של באר שבע. בשאר הימים השתעממנו ונשבענו שוב ושוב שיותר לא נהיה "פראיירים"…בשנותיו המאוחרות התמסר חנן לציור, תחום בו עשה חיל והותיר אחריו שפע של ציורים מרהיבים.

אורי יסוד:

צ'ימני וחנן

סמל ודוגמה לחברות אמיתית לאורכן של שנים

שניהם נפטרו בחודש נובמבר. צ'ימני ב-2016, חנן ב-2022

מיורם סתיו

לפני זמן לא רב לרגל פטירתו של שאול כוכבי, אורי יסוד ביקר את חנן ודיווח לי שמצבו של חנן לא טוב, התקשרתי מיד אל חנן לדרוש בשלומו, קולו היה חלוש ובקושי יכולתי להבין אותו.

במילותיו האחרונות אמר לי שבקרוב יפגש עם עם הורי משה ושרה וכן עם אחיי חיים ויוסי, אכן כך עשה. אלו לא היו מילות סרק, חנן קיים את הבטחתו.

תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים ונאמר אמן !

יורם

הרצאה של ד'ר אלדד חרובי אודות המנדט הבריטי בארץ ישראל.

ליישי : אלדד , הוא בנו של יוסקה חרובי ז'ל, איש קבוץ אלונים , המייסד המרכז והמדריך הראשון של סניף " הנוער העובד " בקריית חיים סמוך להקמתה. אלדד חרובי הוא בן וחבר קבוץ אלונים, מנהל ארכיון בית הפלמ'ח. חוקר והיסטוריון של תקופת המנדט הבריטי. עבודת הדוקטורט התמקדה בפעילות מחלקת החקירות הפלילית { cid}של המשטרה הבריטית בארץ ישראל.

הידוק החגורה מילים: דן אלמגור לחן: רוני וייס בקצה הפרבר במרתף ללא אור, גר לו פועל ושמו חיים. שישה ילדים, ושביעי כבר בתור. וכולם – תאווה לעיניים. עובד קשה בתור פועל. לא מתלונן, לא מקלל. בעבודה הוא כבר בשש. אוכל תמיד רק מה שיש. לא מרמה, לא מתרעם. יש עבודה? ברוך השם! כל עוד יש לילדים חלב ולחם הוא ברצון יטה גם את השכם. כי הוא שמע, והוא קרא: "יש להדק ת'חגורה!" ממול הפרבר, בפנטהאוז הדור, גר העסקן זליג זוסמן. וולוו חדש (על חשבון הציבור!) ואשתו? – היא נוסעת במוסטנג כי הוא אחד הפעילים בין עסקני הפועלים. והוא תמיד נושא מילים בשם אחוות העמלים. וכל נאום קולע בול. נושא נאום – וטס לחו"ל. ולפעמים, לבדוק אם אין בזבוז, סיור לימוד עורך הוא בוואדוז. ועם שובו מביא בשורה: "יש להדק ת'חגורה!" בחדר קטן שם בקצה הפרבר, גר לו פועל ושמו חיים. הכל התייקר? החלב? הסוכר? אז נשתה יום חלב – ויום מים. ובמכולת יש חובות. מהחשמל – שתי התראות. צריך תרופות, צריך בגדים ומחברות לילדים. אך הוא מושך ומקווה: הנטל מתחלק שווה. מוכן לסבול בשקט, צעד צעד, ורק לא להיות מקרה של סעד. הרי הממשלה אמרה: "יש להדק ת'חגורה!" בקצה הפרבר, שם הפגינו כולם, נעצרה מכונית מפוארת. ירד העסקן שירד אל העם ישר משיכון הצמרת. ואל המיקרופון קרא: "יש להדק ת'חגורה!" לפתע חיים התאדם והתקדם אל הנואם תפס אותו בחגורה מעל בטנו האדירה. אמר לו: "אדוני צודק אז בוא נתחיל קצת להדק"… הידק, הידק ת'חגורה הידוק כזה עוד לא נברא. ולמחרת בכל עיתון הופיעה כתבה ראשית "עסקן נפח את נשמתו כשנתן דוגמא אישית..

בדיוק ביום בו אני כותב שורות אלה, ב-21 באוקטובר, מלאו 75 שנים לנפילתם בשבי הלבנוני, של חמישה פלמ"חאים ובהם אבא שלי, ישעיהו גביש ז"ל. הם היו בסיור מודיעין ליד קיבוץ איילון, ונשבו בידי ז'נדרמרים לבנונים. 17 חודשים שהו בכלא בביירות, כשבחלק מהזמן ריחף מעל ראשם איום בתליה. עם תום מלחמת השחרור, שוחררו לאחר פעילותו המסורה של עורך הדין של ה"הגנה", אהרן חוטר ישי.

ב-2017 יצרה הבמאית שושי בן חמו, סרט דוקומנטרי גדול על הפרשה. מתוך השעה וחצי המרתקות שלה, אספתי חמש וחצי דקות, לזכרם של אבי וחבריו. הנה הם כאן לפניכם.

<https://links.responder.co.il/?lid=29021051&sid=324066717&k=7cac4a298a3b543b5620611cde020cfe

אלי רביד,ליישי. הקדמה :

היום לפני 75 שנה, ביום 22.10.1947, יצאו מקבוץ אילון חמישה חברי פלמ'ח לסיור בגבול ארץ ישראל -לבנון. החמישה היו : יחיאל אוגדן { בלומנקורן }, ישעיהו גביש, יהודה יהודאי, יצחק סלע{ סלסטיאן}ואברהם ענבי, חברי ההכשרה של תנועת "הנוער העובד "בקיבוץ גבת שגויסו במסגרת הפלמ'ח. החולייה שהשתייכה לפלוגה א' של הגדוד הראשון של הפלמ'ח , נלכדה בגבול לבנון על ידי מארב של הז'נדרמריה הלבנונית, והסיור שהחל בארץ ישראל המנדטורית, היה להרפתקה גורלית ,מרביתה התרחשה ב" כלא החול " בביירות והסתימה ביום 24.3.1949, כשפדויי השבי חוזרים למדינת ישראל בת השנה.. אברהם ענבי , אחד מחמשת סיירי הפלמ'ח שנשבו , הוא בן קריית חיים .רבים ממייסדי ובני הקריה הכירו היטב את האירוע וחוו את השתלשלותו.

ד'ר דב גביש , אחיו של חבר החולייה ישעיהו , חקר כתב ופרסם ספר מרתק על הפרשה .השקת הספר " בשבי לבנון "הייתה בשנת 2017, בביתו של אברהם ענבי בחיפה ותקציר מפגש זה מתפרסם היום כאן.

אנו כיתת סיירים להקת הנח"ל מתוך "זמר רשת." מילים: חיים חפר לחן: סרז' גינזבורג אנו כיתת סיירים הולכים בואדיות ובהרים, שמש מלמעלה בוערת, יורד הערב, הרוח נח בין השיחים ורק אנחנו עוד הולכים… אנו היטב מכירים את דרך הנחש עלי צורים, דרך ציפור בשמים, בורות המים, האבנים והעצים, הכוכבים הנוצצים. סיירים, סיירים, הלאה, סיירים! סיירים, סיירים, הלאה, סיירים! דרך מפרכת – אל תפסיק ללכת! סיירים, סיירים, הלאה, סיירים! סיירים, סיירים, הלאה, סיירים! הסיירים, הסיירים, הסיירים … אנו כיתת סיירים את המפות על פה אנו זוכרים, אנו הופכים סנטימטרים לקילומטרים של מישורים ושל כפים ושל פלגי זיעה שוטפים… כך חגורי תרמילים אנחנו את הארץ מגלים, אנו חותמים ברגלינו את גבולותינו ולפעמים בתוך הסתר עושות רגלינו גם יותר… סיירים, סיירים…. אנו כיתת סיירים צרובי רוחות ושמש מדברים, אנו קלי הרגלים, תמיד עיניים, קרני מישוש ואצבעות ליחידות אשר יוצאות… ליל סכינים טרם קרב רואה תמיד אותנו לפניו, גם עת הקרב כבר גווע וגדוד יגע ינוח בצידי דרכים – גם אז אנחנו עוד הולכים… סיירים, סיירים …

גרימי , צבי גלעד{ גרמיצ'נסקי } {1936-2021}בן קריית חיים. חלוץ במידבר ים המלח, ממקימי קבוץ עין גדי וחבר בה עד יום מותו.. באתר זה –מדור בשם "טור אישי של גרימי."

שלום ליישי,

רצ"ב רשימת קשר מעודכנת אליה נוסף אלי יריב (קריגר). אנא עדכן באתר.

ברכות לאלי על הצטרפותו לרשימה!

צוויגי

יריב )קריגר)  אלי (1949)

רחוב ס"ג 31  למדתי בנתיבים ותיכון קרית חיים.

אחותי תחיה קרן קריגר נפטרה ב 2020.

עברתי מקרית חיים לתל אביב ב 2021.

054-6092398

רחוב גארי ברתיני 3/20

תל אביב 6810883

[email protected]

כיום גמלאי של חברת חשמל.

רשימת הקשר העולמית של בני קרית חיים  –  בעריכת יצחק עציון (צוויגי)     

שינוי בפרטים  הקיימים או הרשמה  "לרשימת הקשר"  למי שעדיין לא רשום  יעשו

באמצעות דוא"ל לצווגי >  [email protected]