העברה מ" עונג שבת " 7.8.23 בעריכת דוד אסף.

רגע היסטורי: שביתת פועלי פחטר-הופמן

אלי ס"ט – חיפאי במקורו – שלף מן הארכיון הפרטי שלו את התמונה הזו מימי חיפה 'האדומה':

ואלה הם דברי ההסבר:

תמונה זו היא, למיטב ידיעתי, מהשביתה הראשונה שהייתה בארץ. התמונה מאוספו של אבי המנוח שמואל-יוסף (ניסן) ס"ט (1942-1901), שבאחרית שנותיו היה מראשי מפ"ח (מועצת פועלי חיפה) ו'הפועל' חיפה.  

מפעל פחטר-הופמן, שהתחיל כמסגריה, היה מ-1922 ספּק עמודי מתח גבוה לחברת החשמל. ב-1928 הוקם סניף במפרץ חיפה שייצר, בנוסף לעמודי חשמל, קרוניות למפעל החשמל בנהריים והיה ספק של חברת הנפט 'שֶׁל', שהייתה בעלת מונופול על שירותי נפט בארץ עד הכרזת המדינה. במרץ 1929 הוכרזה שביתה במפעל, בדרישה לשכר הולם. השביתה נמשכה 28 ימים ואבי היה בין החותמים על ההסכם שהביא לסיומה.  

אלי רביד { ליישי } , מתוך ויקפדיה :

שלום פחטר { 1983-1953}.

בשנת 1910, לאחר הגעתו לארץ ישראל, יסד, יחד עם קלמן הופמן, מסגריה שצמחה לבית חרושת בשם פחטר והופמן. לאחר מלחמת העולם הראשונה עשה ניסוי בשיתוף פועליו ברווחי בית החרושת. הפועלים שבשנה הראשונה ראו רווחים שמחו מאוד על הרעיון, אך לאחר שבשנה השנייה היו הפסדים בקשו לקבל משכורת וויתרו על השיתוף ברווחים. החל משנת 1922 היה המפעל לספק של חברת החשמל ובשנת 1928 הקימה מפעל מיוחד בחיפה שהעסיק 130 פועלים, על פי חוזה עם חברת החשמל.^[4] בסוף 1929 עבר המפעל לייצר עבור חברת של.^[5]

במרץ 1929 הכריזו הפועלים בבית החרושת בחיפה שביתה בדרישה לתוספת שכר לפועלים המקצועיים. השביתה סוקרה בהרחבה בעיתונות בארץ ישראל^[6] ונמשכה 28 ימים. היא נסתיימה לאחר שפנחס רוטנברג הבטיח להידרש לנושא בשובו לארץ ישראל.^[7] משמאל האשימו את ההסתדרות בסיום מוקדם מדי של השביתה וטענו שהיא נגמרה בהפסד לפועלים.^[8] פחטר שהרגיש שתמיד פעל למען פועליו נפגע מהשביתה וראה בפועלים השובתים כפויי טובה.^[1] בשנת 1930 הוא עזב את ניהול בית החרושת והעביר אותו לניהול הבלעדי של הופמן.^[9]

אלי רביד{ ליישי } : המסגריה של פחטר והופמן שהפכה למפעל ,ובו הייתה שביתת הפועלים , שכנה בחוף שמן . פחטר והופמן , הרחיבו את החברה גם לתחום הפטרוכימיה, והקימו בשנות ה-30 מפעל נוסף באזור מפעל דשנים היום והיו מחלוצי התעשייה הפטרוכימית בארץ.

תסריט: רותי ריכטר -יצחקי. עריכה : אריה ריכטר. צילום : אריה ריכטר ויעל חסין.

העברה באדיבות " עונג שבת " בעריכת פרופ' דוד אסף. גיליון מיום שישי, 4 באוגוסט 2023

בעקבות 'כִֹּתָּה בָּאָרֶץ' של ע. הלל

חיילי הגדוד השלישי של חטיבת יפתח במסע רגלי (אוצר תמונות הפלמ"ח)

מאת נאוה בודק-אחירון

במלאת 97 שנים להולדתו של הלל עוגני, הוא הלל עומר, הוא ע. הלל

לפני כמה שנים פרסמה לֶלִי שמר, בתה של המשוררת נעמי שמר, בערוץ היוטיוב שלה את השיר 'כתה בארץ', שהלחינה אמהּ למילותיו של ע. הלל ( 1990-1926) ואותו שרו חברי צוות הווי של הנח"ל:

הפגישה המחודשת עם השיר הנשכח הרעידה את לבי. 

התרגשתי למשמע הקולות של שיר זה שליווה אותי בימי נעורי: לחגיגת בת-המצווה שלי קיבלתי במתנה את התקליט 'כמה טוב' של צוות הווי של הנח"ל. התקליט הזה נדפס בשנת 1968 והשיר 'כתה בארץ' נכלל בו. אומנם צוות ההווי של הנח"ל לא היה להקת הנח"ל 'האמיתית', על כל הזוהר והתהילה שנקשרו בה, ובכל זאת לא מעט כוכבים דרכו ב'צוות' וגם להיטים רבים, שכולנו היכרנו ושרנו, נוצרו בו, ובראשם חורשת האקליפטוס' של נעמי שמר ששרו אופירה גלוסקא וצילה דגן. והיו לצוות ההווי עוד שירים שנכנסו לפנתיאון של הזמר העברי, ומקצתם אף  נרקדים כריקודי עם, כמו 'זמר שכזה' של יעקב רוטבליט ונורית הירש, 'מלאך מסולם יעקב' של יורם טהרלב ונורית הירש, 'באביב את תשובי חזרה', של אבי קורן (למילותיו ולחנו של שארל אזנאבור), 'גשם ראשון' של מירה מאיר ואברהם זיגמן ועוד – אבל דומה כי השיר 'כתה בארץ' נשכח לגמרי.

שיר זה שבה את ליבי כבר אז, לפני יובל שנים, וגם כעת, במפגש המחודש, לא הניח לי. הוא התפזם בי בוקר וערב. רציתי לדעת מתי ובעקבות מה נכתב, ומה הביא את הפלמ"חניק הלל עומר לכתוב שורה כמו 'לֹא הֶבֶל הַמַּדִּים לָהֶם' – מילים אנטי-צבאיות שלא אופייניות לבני הקיבוצים של אותו דור שהיו מגויסים לרעיון הלאומי בכל רמ"ח אבריהם ושס"ה גידיהם.

 יצאתי למסע מחקר קטן בעקבות השיר.

ע. הלל, 1949 (צילום: בוריס כרמי, האוסף הלאומי לתצלומים, הספרייה הלאומית; ויקיפדיה)

ראשית שאלתי את ללי שמר מה ידוע לה, והתברר שלא הרבה. הלכתי אפוא אצל בתו של ע. הלל, הבימאית טל עומר, והיא הפנתה אותי לספר שיריו של אביה ארץ הצהריים, שראה אור לראשונה בשנת 1950 בהוצאת הקיבוץ המאוחד, ובו נדפס השיר.

ארץ הצהרים היה ספר רב השפעה והוא יצא בחמש מהדורות. אחד השירים הידועים בו הוא 'בְּסִבּוּב כְּפָר-סָבָא', שבשעתו הקדיש לו דן אלמגור רשימה מיוחדת בבלוג עונג שבת ('מסביב לסיבוב [ד]: מ'סיבוב כפר סבא' ל'סיבוב הרצליה', 4 בנובמבר 2015).

העיתונאי חגי הוברמן גילה לי ש'כתה בארץ' נכתב בימי מלחמת העצמאות, עוד טרם הכרזת המדינה, ונדפס לראשונה בעיתון דבר, ב-26 במארס 1948:

הפרסום הראשון של השיר: דבר, 26 במארס 1948, עמ' 4

בגרסה שנדפסה במהדורה הראשונה של ארץ הצהרים (1950) הוכנסו כמה שינויים: את המילה 'קשיחים' החליף ע. הלל ב'פשוטים'. הוא ויתר על 'פשוטי הלוך', את ה'שינל הגס' החליף ב'מעיל' ואת 'הגרב הפלמחית הנזקפת' החליף 'בגרב הפלמחי האפור'. אך השינוי העיקרי הוא השמטת שני בתים שלמים מאמצע השיר המקורי (הבתים המתחילים ב'על כן לא בוז יבוזו לה' ו'שמענו במליצות'), והשמטת הבית האחרון ('לא לגיונות מוקדון').

ארץ הצהרים, הקיבוץ המאוחד, 1960, עמ' 48-47

מי הם העשרה הללו? האם מדובר במספר סמלי (מניין) או אולי באנשים אמיתיים, שנפלו באחד הקרבות שבהם השתתפו חיילי הפלמ"ח?

אכן חודש מארס 1948 נודע בריבוי הנופלים. שיטת שיירות הליווי נכשלה: ב-27 במארס, יום למחרת שהתפרסם השיר, נפלו 46 לוחמי פלמ"ח בהתקפה על שיירת יחיעם; באזור גוש עציון הותקפה באותו יום שיירת נבי דניאל ובקרב נהרגו 15 לוחמים. בסוף החודש הותקפה גם שיירת חולדה שעשתה דרכה לירושלים ו-22 לוחמים נפלו. אי אפשר לנתק את כתיבת השיר מאווירת החודש הקשה הזה, אבל ספק אם מול עיניו של המשורר עמדו אנשים או אירועים מסוימים. השיר נכתב ופורסם לפני כל האירועים הללו.

בפתח המהדורה השנייה של ארץ הצהריים, שיצאה בהוצאת הקיבוץ המאוחד בשנת 1956, הוסיף המשורר שורת הקדשה: 'קודש לאחי אסף שנפל בדמי ימיו'. 

הצנחן סמל אסף עוֹגְני (עומר) נפל ב-7 באוקטובר 1951, לאחר שכבר ראתה אור המהדורה הראשונה של הספר.

אסף עוגני (עומר) בטיול, 1950 (ארכיון משמר העמק)

תהיתי שמא נעמי שמר עצמה שוחחה עם ע. הלל על השיר ואולי שיתפה גם את מבצעיו ואז התברר לי שחברי צוות הווי נח"ל לא היו הראשונים לשיר אותו. נעמי שמר, שהלחינה את השיר כנראה בשלהי שנות החמישים, מסרה אותו קודם כל ללהקת הנח"ל, ששרה אותו לראשונה באוקטובר 1962 בתוכניתה השישה-עשר 'טיפת דבש'. מסיבות שונות השיר לא הוקלט ולא נכלל בתקליט ההופעה. 

מילות השיר עם הדגשות של נעמי שמר (ארכיון נעמי שמר, הספרייה הלאומית)

בימאי התוכנית היה דוד ברגמן, המנהל המוזיקלי משה וילנסקי, ובין חברי הלהקה היו ישראל פוליאקוב (פולי), אמנון ברנזון, מרדכי (פופיק) ארנון המנוחים, ולצדם נאוה אדר, אורה מורג, אסתר מזרחי (היום אתי עמית, חברת קיבוץ צרעה) והתפאורנית רותי דר. שאלתי את בנות הלהקה מה הן זוכרות מהשיר. אתי ורות זכרו אותו רק במעורפל, ולעומתן, אורה – היום סופרת ילדים ונוער מפורסמת – זכרה את השיר מילה במילה! 

'למה השיר לא נכלל בתוכנית?' – שאלתי את אורה, והיא סיפרה שנעמי שמר הלחינה את השיר במיוחד ללהקת הנח"ל וגם עבדה איתם בחזרות בפיקוד הנח"ל ביפו, אולם חברי הלהקה לא התלהבו והתקשו לשיר את הלחן המורכב. 'לנעמי היה חשוב שנשיר אותו במדויק, אך החיילים לא יכלו להתרכז בשיר כל כך קשה ועצוב ולבסוף הוסכם שהשיר לא מתאים להופעות בפני חיילים'.

'למה לא הקלטתם אותו?' – שאלתי. ועל כך ענתה אורה, שתהליך הקלטת שירים באותם ימים היה יקר ומסובך ולכן העדיפו להקליט שירים שמחים: 'פרחים ונערות', 'בתחילה בלי מילים' ו'ענת'. 

אורה כל כך התרגשה משיחתנו והודיעה לי שהיא מתכוונת לארגן מפגש של ותיקי הלהקה כדי לשחזר את השיר. אם כך יהיה נשמח להוסיף אותו כאן.

כעבור שלוש שנים מסרה נעמי שמר את השיר לרביעיית 'האחיות שמר', שהוקמה על ידה ופעלה בשנים 1967-1965. חברותיה של רביעייה נפלאה ונשכחת זו היו הזמרות דינה גולן (אז מנחם), שכבר הלכה לעולמה, רותי ביקל (היום שגיא), דליה אורן ואומנה גולדשטיין (היום כהן). 

שאלתי את אומנה כהן אם היא זוכרת את השיר? 

האחיות שמר (צילום מסך)

וכך השיבה לי אומנה: 

כן בהחלט שרנו את השיר הנפלא והמרטיט הזה. אני לא חושבת שקיימת הקלטה, לצערי. אני אפילו זוכרת את התפצלות הקולות בקטע של 'גבוהים הרי הלילה ועצומים מאוד הכוכבים'. אנחנו שרנו בסוף 1965 ובתחילת 1966. המעברים והחיבורים היו יותר פשוטים ולטעמי גם יותר נכונים לטקסט … זהו שיר מהאהובים עלי ומהמרגשים.

אחר כך שוחחתי עם הזמרת אופירה גלוסקא, חברת צוות הווי של הנח"ל, שהפנתה אותי לצביקה ארבל מקיבוץ כברי, שגם הוא היה בשעתו חבר הצוות והכין את העיבוד הקולי של השיר. צביקה לא כל כך שמח להיזכר בשיר…

כשהתקליט יצא קיוויתי שהאדמה תפצה את פיה ותבלע אותו – השיר מלא זיופים. מאז לא שמעתי את השיר וגם כשהאזנתי לתקליט נהגתי לדלג עליו.

'איך הגיע השיר לצוות ההווי'? שאלתי.

וצביקה השיב: 

בחיפושיי אחר חומר לתוכנית 'כמה טוב' הלכתי לאיצ'ה גולדנברג (לימים רס"ן איצ'ה גולן) במפקדת הנח"ל ביפו, והוא שנתן לי את השיר, שהגיע ללהקת הנח"ל בראשית שנות השישים בלי הרמוניות. ידעתי שזה שיר שניתן גם ל'אחיות שמר' ומכאן הנחתי שמדובר בשיר טוב ומיד אימצתי אותו. הכנתי הרמוניות ועיבוד, אבל ההקלטה באולפן 'קולינור' זכורה לי כסיוט. לא הצלחנו לשיר בצורה מדויקת, ובכל זאת החליטו אנשי האולפן שזו הגרסה הסופית. לא חקרנו מעולם על מי נכתב השיר, ונעמי שמר, שהיתה מעורבת בביצוע של 'חורשת האקליפטוס', לא התערבה כלל בהקלטה של שיר זה.

לבסוף פניתי לאליהו הכהן, שענה לי כך:

זהו שיר שחיבר ע. הלל בעצם ימי מלחמת העצמאות, בחודש מארס 1948 הארור, כשצה"ל עוד לא קם והאבדות בקרבות שניטשו היו רבות. את השיר כלל ע. הלל בספר שיריו הראשון ארץ הצהרים, והוא שיר הלל לכיתת נערים הצועדת במשעולי הארץ, שכוחם אינו במדיהם או בנשקם, 'לא גיבורי קרבות, לא שרד ולא הדר'. הם פשוט נערים שביניהם שוררת רעוּת ואהבת האדמה הזאת ('מסע מאוהבים, פשוטו כמשמעו, באדמה הזאת').  

לדעתי, זהו ניסיון של ע. הלל לאפיין את דור לוחמי ההגנה שקדם לדור לוחמי תש"ח. ע. הלל היה בן משמר העמק, ומקיבוץ זה ומג'וערה שלידו יצאו כיתות נערים בלילות חשיכה לאימונים בבגדי חאקי פשוטים ('לא הֶבֶל המדים להם') ונרקמה ביניהם רעות.  

ע. הלל השתמש במילה 'רֵעים' בעקבות ארבע החוברות של ילקוט הרֵעים, שיצאו בשנים 1946-1942 ובהן ביכורי תנובת משוררי 'דור בארץ', שע. הלל היה אחד מהם. בעקבות חוברות אלה הוא בחר להשתמש במילה 'רֵעים', לא ידידים ולא חברים, וכל זה עוד לפני שכתב חיים גורי את 'שיר הרֵעוּת'.

חוברות 'ילקוט הרֵעים' (בידספיריט)

השיר 'כתה בארץ' צופן בתוכו סודות רבים ואם קוראי הרשימה יוכלו להוסיף משלהם – והיה זה שכרי.

נאוה בודק-אחירון הייתה עורכת ומפיקה בערוץ 1 וב'קול ישראל' וכיום עוסקת בכתיבת תוכן למופעי זמר עברי וחברת דירקטוריון 'זמרשת'  [email protected]

הטקסט של הרומאנסה הרוסית "לא, אל תלך" (Не уходи), אינו מפסגת השירה העולמית, הלחן (של ניקולאי זובוב) הוא שהקנה לשיר פופולאריות, אבל, לטעמי, הביצוע של ייבגניה סמוליאנינובה, הוא ברמת פלא. היא מצליחה להעביר את חרדת הנטישה של האוהבת לתחומי חיים אחרים, כשאני שומע את הביצוע עולה בי אותה תחושת הפחד שאני מאבד את ישראל שאני אוהב.  העולם הזה כבר ידע ויודע דברים כאלו, שעשו בפקודת ממשלות שעלו לשלטון בדרך דמוקרטית.  

השיר בקישור: 

—

аломШבת аббатШלום           אלי סַ"ט  Eli Sat 

מכתה עיתי מספר 163 , חדש יולי 2023 , מפורסם כאן באדיבותו של עופר גביש.

שלום לכם, חובבי סיפורים, שירים (וסיפורים על שירים).

לפני שלושה שבועות, ב-30 ביוני, נפטר הזמר ומנחה השירה בציבור, גבי ברלין ז"ל. הכרנו, הופענו יחד, נפגשנו (הפעם האחרונה שלושה ימים לפני מותו ועליה יסופר כאן) הסיפור-רון הראשון מוקדש לזכרו.

שיר לאלמונית

עפר גביש – אירועי זמר > סיפורי שיר > שיר לאלמונית

זה היה באחד הימים בשנת 1968, כשברדיו נשמע שיר חדש מפיו של זמר לא מוכר והיה מיד ללהיט. תלמידי כיתה י' בבית ספר עירוני א' בתל-אביב נדהמו. קרין הרדיו אמר את שמו של הכוכב הטרי. זה היה המורה שלהם ל… ביולוגיה.
גם לפני התוספת הזו ברזומה של המורה, הוא היה אהוד ומקובל מאד על תלמידיו, (וכמובן גם תלמידותיו…), אך עכשיו היתה זו ממש הערצה. המורה לביולוגיה היה גבי ברלין.

ב-29 ביוני נפטר גבי ברלין, אחרי מחלה קצרה ואלימה. היה בן 81 וניתן לומר שלקח חלק בשימור הזמר העברי ובמסורת השירה בציבור. אחת לכמה שנים מקבלת אופנת השרב"צ דחיפה גדולה ממישהו, סמבורסקי, מאיר הרניק, אפי נצר, שרהלה שרון, כל אחד הוסיף משלו, החידוש שהביא גבי ברלין היה הקסטות. הוא היה הראשון שהבין את כוחה של ה"קלטת". איתן גפני שהפיק את גבי ברלין בראשית צעדיו המקצועיים אמר לי: "הם הקליטו ומכרו אלפי קסטות שהיו הצלחה עצומה. יאיר שרגאי עיבד והפיק מוסיקלית והיה שותף משמעותי בהצלחה. רבים מהישראלים בעולם שמו את הקלטות של גבי ברלין במכוניות שלהם". 

שלושה ימים טרם לכתו, ביקרתי את גבי. ישבנו בבית קפה קרוב לדירתו שבמרכז תל-אביב ושוחחנו. קצת קשה לומר שהיתה זו "שיחה". גבי התקשה מאד בדיבור וכל גופו כאב. אחרי כמה דקות ביקש לעלות הביתה. ישבנו בדירתו, כמה חברים ודינה זוגתו. יעקב, השכן המסור המלווה אותו שנים, הפעיל את הטלויזיה על ערוץ היוטיוב והשמיע מה שקוראים, "שירי ארץ ישראל". לפתע היה מולנו גבי אחר. הוא הזדקף, מראה פניו השתנה, עצם עיניו ושר. הקול היה אחר לגמרי מאשר בניסיון השיחה כמה דקות קודם. היה זה איש אחר. 

שיר לאלמונית
השיר החדש כבש את תחנות הרדיו, (נו, טוב, היו שתיים. וטלויזיה? היתה ממש בחיתולים) שמו של גבי ברלין נישא בפי כל. כינו אותו "המורה המזמר". השיר שהעלה אותו לפסגה היה "שיר לאלמונית" שכתבו שמשון חלפי ונורית הירש. ראיינתי את גבי פעמים רבות, הופענו יחד, דיברנו, ופתאום שמתי לב שהשיר הזה לא עלה בשיחותינו. באותה פגישה אחרונה בבית הקפה שאלתי אותו על שיר לאלמונית: "זה הכל מלהקת גייסות השיריון" ענה והפתיע אותי. איך זה קשור? זה יצא חמש שנים אחרי שהשתחרר מצה"ל ומהלהקה. חמש דקות אחרי שקיבלתי את הידיעה על פטירתו, התקשרתי לנורית הירש. אחרי הבעות הצער המשותפות, שאלתי אותה לפשר המשפט: "מה זאת אומרת? הוא היה המפקד שלי". 

הסבר – נורית הירש וגבי ברלין נולדו בהפרש של שלושה ימים באוגוסט 1942. הם למדו יחד בבית הספר תיכון שהוציא לשדה הזמר והאמנות יוצרים רבים, עירוני א' בתל אביב. בגיוס לצבא הלך גבי ברלין לתותחנים, בערב סיום הטירונות עלה לבמה ושר. בקהל היה שאול ביבר, מי שכונה האבא של הלהקות הצבאיות, שכמה שנים קודם הקים את להקת גייסות השיריון. הוא סחב מיד את גבי ללהקה "שלו", ושם חזר ופגש בנורית הירש. "ואז הוא מונה למפקד הלהקה – המשיכה נורית הירש – אבל אין מה לעשות מזה ענין. זה היה בעיקר מינוי של ותק. כשהלחנתי את המילים שקיבלתי מחלפי, חשבתי שהשיר מתאים לגבי ומסרתי לו אותו".

חלפי, הוא שמשון חלפי, האח הצעיר של המשורר המוכר יותר, אברהם חלפי. "היה איש שקט מאד – המשיכה נורית הירש – הקשר בינינו היה רק דרך השירים, לא איזו ידידות מיוחדת. אבל הכרנו והוא נתן לי את המילים. למילותיו הלחנתי גם את איזה בוקר של זהב".

וכך נולד השיר והגיע לגבי ברלין שהקליט אותו בעיבודה של נורית הירש וכמו שאומרים, כבש בסערה את גלי האתר. לקראת סוף 1968 היה כבר השיר בראש מצעד הפזמונים, ואז גם הוציא המורה המוכשר, תקליט ראשון. הנה הקלטת השיר:

בקרית שמונה
איפ'שהו בשנת 2015, הצטלבו דרכינו, גבי ברלין ואני. הכרנו עוד קודם, לכמה תחקירים ראיינתי אותו טלפונית, אך לא יותר. באירוע שהתקיים ברמת גן, היה לכל אחד מאתנו חלק. חלקי צנוע, גבי כמובן מרכזי יותר. לאחר ההופעה, בעת קיפול הכבלים, פנה אלי לפתע: "עפר, למה שלא נעשה מועדון זמר בקרית שמונה?" הופתעתי. זו היתה מחמאה גדולה, שאחד ממובילי מועדוני הזמר וממעצבי הסגנון, יפנה כך אלי. והיוזמה יצאה לדרך. נפגשנו ושרנו, לי זו היתה חויה נהדרת. לעבוד עם גבי ברלין, להופיע איתו. ללוות אותו. מאז נפגשנו, שוחחנו ושרנו פעמים רבות. ביום הולדתי ה-70 כיבד אותי, הגיע ושר. כמו שכבר נכתב, שלושה ימים לפני לכתו נפגשנו בפעם האחרונה. 
הנה מזכרת מאחד האירועים בקרית שמונה. ראו איך ותיק הבמות הזה, מתלהב ושר כבפעם הראשונה, על במתנו הצנועה בצפון הרחוק. הצילום של דינה לוין-פלר, שותפתו שהיתה מגיעה לכל אירוע, מעצבת את השקופיות וגם, מצלמת.

סוף דבר
עוד שתי תחנות חשובות בחייו של גבי היו, מפעל השירה בציבור בבית הספר היסודי. ופעילותו הפוליטית.

מספרת דינה לוין-פלר, בת זוגו בעשרים השנים האחרונות: "לגבי היה חשוב מאד להעניק לילדים את האהבה לשירה ובכך גם לעשות משהו לשימור הזמר העברי". פעם-פעמיים בשבוע היו מגיעים לבית ספר יסודי בגבעתיים, גבי ודינה ואיתם הקלידן רפי וולבה, שליווה, תרתי משמע, את גבי לאורך שנים. "גבי היה שר ומלמד את הילדים על השירים ועל הסיפור שלהם. הם אהבו אותו מאד". דינה כבר מחפשת דרכים להמשיך את המפעל החשוב.

דינה וגבי נפגשו באירוע שישי בצהרים של משמרות השלום והדמוקרטיה, ליד מדרגות העירייה, מקום הירצחו של יצחק רבין. גבי ברלין היה בעל תודעה פוליטית ברורה. כמעט שלושה עשורים שהיה מגיע בקביעות למפגשי משמרות השלום, היה ממתמידי המחאות עוד בהפגנות בבלפור  ואחר כך במחאה כנגד המהפיכה המשפטית.
ברקע נראים שני נגניו המסורים והמתמידים, הקלידן רפי וולבה, והחצוצרן אבי ברש, שעברו איתו עשרות (מאות?) מופעים משותפים.

מובן שהמועדון האהוד על גבי וחבריו הוא "הפועל תל אביב". בהלווייתו רבו הפרחים האדומים ואף צעיפי הקבוצה.

פרס מפעל חיים מטעם אמ"י
ביום שני 26.6.2023 התקיים ערב זמר עברי בהיכל התרבות בפתח תקוה. ערבים מסוג זה התקיימו שם פעמים רבות, הפעם היה זה הטיש הגדול, משה להב, שאירח את המפיק ויזם התרבות, איתן גפני, במלאת לו 80. היה זה די טבעי ומובן שלאירוע יוזמן גם גבי ברלין. איתן גפני היה המפיק הראשון שלו. הראשון שהבין שעם הכשרון הזה והקול הזה, יש מה לעשות. אלא שהפעם נוכחותו של גבי ברלין היתה שונה לגמרי. באחד מרגעי השיר של הערב ניגש הטיש לגבי והזמין אותו לשיר "אט זורם הנחל". זה אחד מקטעי הוידאו המרגשים שראיתי ואני מזמין תכם לצפות בו. גבי מתחיל בקול שבור ובמהלך השירה מתחזק וכל הקהל דומע. בסוף השירה מגיע סגן יו"ר אמ"י אייל באייער ונותן לגבי ברלין פרס על מפעל חיים.

הקשר למשפחת הרבנים ברלין

אלי רביד { ליישי}:היה מעניין? מומלץ בחם להירשם לקבלת המכתב החודשי מעופר גביש, שיגיע אליכם חינם אחת לחודש . להרשמה : נכנסים לאתר " עופר גביש -אירועי זמר " .