משה לפידות ז'ל { 1938-2023}

האיש עם המצלמה בשדה אשר אהב. מזרע 2017.

משה לפידות ,ניצב משמאל למורה רבקה מלמד.

נורית שחל -פלימן : לזכרו של משה לפידות

שלום לישי, ושלום למכריו של משה לפידות   (בגן מרים קראנו לו מוישה לפידס).עוד אחד מה"מוהיקנים האחרונים"  הלך מאיתנו. עד לפני 5 שנים, בגיל 80 המפואר, הייתי נותנת הרצאות במועדוני גמלאים בחיפה וסביבותיה. בין היתר הזמינו אותי לתת הרצאה בקיבוץ מזרע.   אני מגיעה למועדון הקשישים בקיבוץ הנ"ל ואת פני מקבל אחד החברים שבא לשמוע את ההרצאה.. אנחנו מביטים אחד על השני, משהו היה מאד מוכר,  מאד כזה, כמו בבית בקרית חיים. ובאותה שניה זיהינו זו את זה וזה את זו. הוא נראה פחות או יותר דומה למה שאני זכרתי אותו. לבקן, ממושקף, חיוך רחב. מסתבר שהוא היה דמות מפתח רצינית מאד במזרע. איש הכספים שדיברו עליו בהערצה רבה!!! והנה, גם הוא כבר  לא כאן.  בפגישה ההיא אתו הוא אמר שישמח לבוא לפגישות המסורתיות של הגרעין שלנו בביתו של עודד זך ברמת צבי ואכן ראובן ברוג הביא את משה ורעייתו עירית למפגש זה ומאד שמחנו להיפגש שוב.

.

בתמונה שלפנינו – תזמורת גן מרים בכל תפארתה עם הגננת מרים מנצחת.  אנחנו כאן בני 4 או 5.  מה רבים שאינם כבר בינינו……….בשורת היושבים על הדשא:  זיזי ז"ל,  משה לפידות ז"ל  ודוב סטרול.   

ד'ר גלעד ויינגרטן:

עד שנטש אותנו { בבית הספר העממי } ועבר עם משפחתו לקבוץ מזרע , היה הרץ המהיר בכיתה! 

יה זכרו ברוך.

שנת תשפ'ד

מתוק התפוח מילים ולחן: לא ידוע תרגום: יעקב שבתאי הן לחם ומיטה כך את אומרת את נותנת לי בגדים וכל חיי אז שימו לב והקשיבו ידידי הן זה גן עדן שהוא קצת יפה מדי מתוק התפוח והים הוא מלוח מה שטוב הוא טוב וטוב מהטוב הוא לא טוב כן רק אותי את אומרת אותי את אוהבת כל ימייך זה נשמע מתוק מדבש אין לי כמו מריה רוזה אך אין לי אחרת כמו רוזה מריה זה סיפור ישן חדש.

שלום אלי

 המדריך המיתולוגי של חברי התנועה המאוחדת ילידי 1938 או 1939 נפטר לפני שבועיים. הם אהבו אותו מאוד. הוא היה פעיל אתי בחוג לטלוויזיה הקהילתית בנוה מונוסון ובערוץ 98, הערוץ הקהילתי ביס ובהוט, משדרים השבוע כתבות רבות שהוא יצר. בקובץ המצורף דברים לזכרו ומועדי השידורים של כתבותיו. אני מבקשת שתעביר את הקובץ לחניכיו בתנועה המאוחדת. קראו להם עדת שקמה ואין לי נתונים נוספים.

תודה

 רותי יצחקי ריכטר 

לזכרו של משה שלו.

העברה מ:מגזין ספטמבר נווה מונוסון

משה שלו, מושקה, חברנו בטלוויזיה הקהילתית ותושב נווה מונוסון, הלך לעולמו. מושקה, עיתונאי בנשמה, היה חרוץ ועצמאי בהכנת כתבותיו, והכניס הומור למפגשי הקבוצה. הוא היה ממקימי נחל עוז, כיהן בין השאר כדובר משרד החקלאות, שימש כעורך וכתב כלכלי בידיעות אחרונות, היה שליח לנוער יהודי בארצות הברית, פעיל בהתנדבות בשדרות ועוד. מושקה היה גאה בשליחותו לאוזבקיסטן לאחר התפרקות ברית המועצות, כשהמטרה הייתה לדווח בארץ על מצב היהודים שם וללמדם על ישראל כדי לגרום לעלייתם. בכך הייתה לו הצלחה רבה. הוא אף נשאר בקשר עם העולים פה בארץ. הוא גם כתב את הספר "שליחות סודית לטשקנט". לזכרו מביאים חבריו בנוה מונוסון ובערוץ 98 בהוט וביֵס רבות מהכתבות שיצר. הנה הן בשידור חוזר. מושקה כתב, צילם וערך לבדו את כל כתבותיו.    ניתן לראות את רוב הכתבות של משה שלו ב"יוטיוב "אם יכתוב שָם: " משה שלו נווה מונוסון.".

יהי זכרו ברוך!

תגובה מאריק כץ

היי ליישי 

מושקה שלו היה מדריך שלנו בתנועה. גרעין " נחשול ". איש מקסים וחביב שכולנו אהבנו.

יהי זכרו ברוך.

אלי רביד , ליישי: ספר זה , " חלומות ושברם " , שכתב מושקה שלו, הוא ספר נהדר ומומלץ. יצא לאור בשנת 2009 בהוצאת ג.ש. שוק והפקות. קבלתי ממושקה עם הקדשה בשנת 2017.

.

בני קריית חיים משתתפים בצערו של בעלה המסור , חברנו, ספקי { חיים ספקטור }ובני המשפחה.

קבוצת "רננים ", סניף "הנוער העובד "בקרית חיים. ילידי 1936. שרקה קורלצ'יק -ספקטור במרכז התמונה.

שרקה בשנת 2010

מקום מנוחתה. בית עלמין כפר חסידים. 27.8.23.

העברה מ"שירה עובדת."

מילים : יענקל'ה גלפז. לחן : מוטי שריד. ביצוע בכורה בחגיגות 20 שנה לעין גדי.

נכתב במיוחד למופע חג ה-20. ההקלטה מתוך "בין סתיו לסתיו" הרהורים ופיוט בצליל ותמונה למלאת 20 שנים לקבוצת עין גדי, 1956-1976.

לפר ערב טוב.

באחד הפרקים בספרו המתארים את קבוץ עין גדי בשנותיו הראשונות , כותב אהוד בן עזר שיהודה אלמוג , ראש המועצה הראשון של "המועצה האזורית תמר " הוא קרוב משפחה שלך. הכיצד ?

כל טוב

ליישי

תשובת צבי לפר

ללישי שלום רב

שמו המקורי של יהודה אלמוג היה אריה מצקביץ. לאחר שגויס לצבא הרוסי במלחמת העולם הראשונה, ערק בווילנה קיבל תעודות מקרובי משפחה שבנם נפטר, ואימץ את זהותו יהודה קופילוביץ. הוא היה אח של סבתי, אם אבי. משפחת מצקביץ כללה את סבתי, מרים, בכורה ואחריה הבנים יהושע -ליב, שלמרות שהוסמך לרבנות עלה ארצה והיה חבר בקואופרטיב מחלקי חלב תנובה בקריה. 2 מבניו נפלו, ביום אחד, בשיירת יחיעם. אח אחר משה – יוסף, היה איש הבונד והיגר לארה"ב ונפטר שם ערירי. אח נוסף שלמה, שעברת את שם משפחתו לבן דוד, היה ממקימי גדוד העבודה ואח"כ עבד בנשר כאחראי על המדחסים, שבעזרתם קדחו חורים לפיצוץ ההר בעיקר בחריבה, אליה הובילה דרך מנשר שבה הובלו האבנים במשאיות למפעל נשר. אחת צעירה, שנולדה לאחר מות אב המשפחה, דוד, נקראה על שמו דבורה. 2 מאחיו של יהודה, שלמה ודבורה, הצטרפו לגדוד העבודה ועבדו בפלוגה שעסקה בסלילת כבישים.    

בברכה

צבי 

העברה מויקפדיה

יהודה אלמוג { 1895-1972}.

י

יהודה קופילביץ אלמוג (1895 – 23 ביולי^[1] 1972) היה איש תנועת "החלוץ" ברוסיה, עוזרו הקרוב של יוסף טרומפלדור מראשי גדוד העבודה, מפעילי הקיבוץ המאוחד בחברת אשלג ארץ-ישראלית, ראש המועצה הראשון של המועצה האזורית תמר. על שמו נקרא קיבוץ אלמוג, שהוקם בשנת 1979 בצפון ים המלח.

ביוגרפיה

יהודה אלמוג נולד בסולי שבפלך וילנה, בתחום המושב היהודי של האימפריה הרוסית (ליטא) בשם אברהם מצקביץ'. הוא הושפע בנעוריו מהפציפיזם הטולסטויאני. גויס לצבא האימפריה הרוסית וערק ממנו (ואז אימץ את שמו של בן דודו יהודה קופילביץ'). הצטרף לארגון "החלוץ" ברוסיה, ונרתם למשימות התנועה הציונית בהשפעת יוסף טרומפלדור. לאחר מלחמת העולם הראשונה, אלמוג יצא לאיסטנבול ופעל למען חבורות חלוצים, שנשארו שם ללא אמצעי קיום ודרך להגיע לארץ ישראל.בשנת תרע"ט 1919 עלה אלמוג לארץ ישראל עם יוסף טרומפלדור, והצטרף למייסדי קיבוץ דגניה ב׳ (טרומפלדור עלה ל״פינת הצפון״),^[2] השתתף בשנת 1920, בהקמת ההסתדרות הכללית. יחד עם חבריו מן "החלוץ", נפגש עם ישראל שוחט ראש ארגון "השומר", ויחדיו ייסדו את "גדוד העבודה על שם יוסף טרומפלדור" בקיץ של שנה זו. אלמוג עמד בראש "פלוגת פתח-תקוה" של גדוד העבודה, אשר חבריה השתתפו בהקמת עין חרוד בעמק יזרעאל בקיץ 1921.הוא היה מהפעילים הראשיים, למען התיישבות גדוד העבודה בקרקעות הברון רוטשילד בחורן. ובשנת 1922 יצא עם חיים שטורמן וצבי נדב לסיור בחורן, והציע להקים יישוב חדש בשיטה, שלאחר שנים נודעה בשם: "חומה ומגדל", אשר התבססה על החוק הטורקי הקיים. תוכניתו הייתה כי היישובים הראשונים יוקמו על ידי כ-500 איש, שיגיעו בו-זמנית אל האתרים. המתיישבים יגיעו ברכבת עם כל הציוד הנדרש להקמת היישובים. ויקימו בהם באופן מיידי את שני היישובים. בשנת 1924, יצא אלמוג לאיראן להביא עולים שיסייעו ביישוב החורן, אך משימתו לא הושלמה.^[3]בשנת 1928 בעת שחזר מאיראן, נפגש בדמשק שבסוריה עם צעירים ממועדון הנוער ברובע היהודי אשר דברו עברית רהוטה, הלהיב אותם ברעיון הציוני וסיפר להם על אדמות הברון רוטשילד בחורן. יהודה הציע לצעירים היהודים לעלות על הקרקע ולישב אותה בזכות העובדה שהם נתינים סורים. רעיון החלוציות קסם לצעירי הקהילה והתגבשה קבוצה להקמת תנועת החלוץ בדמשק בהדרכתו. יהודה הביא את דבר הקמת החלוץ בדמשק בפני מנהיגי היישוב בארץ, כדי שיארגנו את הכשרתם בקיבוץ לקראת עלייתם להתיישבות בחורן.בשנות השלושים והארבעים יצא אלמוג מספר פעמים למסעות ארוכים במזרח אירופה, בשליחות "החלוץ" וגדוד העבודה. הוא נפגש, בין השאר, עם קהילות יהודים ועם נציגי קומונות חקלאיות.תחילה היה ביתו בעין-חרוד, אך לאחר הפילוג ב-1923 עבר עם חבריו לתל יוסף. בעקבות הפילוג ל"ימין" ו"שמאל" בגדוד העבודה, והתפרקותו בשנים 1927–1929, הצטרף לחברי פלוגת גדוד העבודה בירושלים, אשר חבריה יסדו את קיבוץ רמת רחל. בשנות השלושים שינה את שם משפחתו ל"אלמוג", בהשראת הדרך שנסללה אז לאילת. הוא נישא לחוה, עולה מפולין, והצטרף כחבר לקיבוץ כפר גלעדי. בכל שנות פעילותו בים המלח התגוררה חוה בקיבוץ זה.לבני הזוג נולדו שלושה ילדים: אילת, דן ועציון. אלמוג קרא לילדיו על שם אתרים בארץ ישראל מצפון ועד דרום, מדן ועד אילת; שמות הילדים מסמלים את החיים המגויסים למפעל ההתיישבות הציונית בארץ ישראל. בשנת 1962 נפטרה רעיתו חווה, ונקברה בבית העלמין בכפר גלעדי. לאחר פטירתו ב-1972 הוא נקבר לצידה, וחברים חקקו על מצבתו את המילים: "יהודה אלמוג, החלוץ הנצחי".

פועלו באזור ים המלח

לבקשתו של משה נובומייסקי מנהל חברת האשלג הבריטית בים המלח, יצא אלמוג בראש "הפלוגה המקובצת", אשר כללה חברי הקיבוץ המאוחד, להשתתף בהקמת מפעל אשלג בבעלות בריטית בסדום. הנהגת הקיבוץ המאוחד ציפתה כי הקמת המפעל תביא להקמת קיבוץ בדרום מזרח ים המלח. יהודה אלמוג התנדב להנהיג את הצעירים שהתגייסו לעבוד במפעל האשלג, ולהשתתף בהקמת יישוב חדש באזור המרוחק והמנותק. באותם ימים, לא הייתה דרך סלולה לסדום. ההגעה התבצעה בסירות אשר נעו מספר שעות מחופו הצפוני של ים המלח.

עד תש"ח 1948 הנהיג אלמוג את ציבור העובדים המאורגן בחברת האשלג. בינו לבין נובומייסקי מנהל חברת האשלג, שראה בהקשר הפועלי החלוצי עניין ערכי חשוב, שררו יחסים מורכבים. הקמת מדינת ישראל ערערה את אחיזתה של חברת האשלג באתר. עם פרוץ הקרבות, ניסה נובומייסקי לשמור על המפעל, מתוך כוונה להפעילו מחדש כאשר תסתיים המלחמה.

ב-20 במאי 1948 ננטש אזור צפון ים המלח בהוראות המטה הכללי; כמו גם מפעל האשלג הצפוני והשכונה העברית שהקימו עובדיו, קיבוץ בית הערבה, ואחר נהרסו בידי ערבים. המפעל הדרומי גם הושבת על ידי לוחמי הפלמ"ח לפני הנסיגה מן האתר. אך עוד לפני ההחלטה לעזוב את החוף הצפוני, פיטר נובומייסקי את עובדי החברה. פיטורים אלה הקצינו את היחסים המתוחים במילא בין נובומייסקי לבין אנשי הקיבוץ המאוחד, חברי בית הערבה ועובדי המפעל ובראשם יהודה אלמוג.

לאחר תש"ח, הוביל אלמוג קו נוקשה כלפי נובומייסקי, וזה התקשה לחדש את העבודה במפעל הדרומי. וכך, בשנת 1952 הוקמה החברה הממשלתית "מפעלי ים המלח", ונובומייסקי נושל למעשה ממפעל חייו. יהודה אלמוג מונה אז גם לראש המועצה הראשון בים המלח, כשנוסדה המועצה האזורית "תמר". בשנת 1965 נאלץ לפרוש מתפקידו עקב חילוקי דעות עם חברי המועצה.^[4]

במהלך השנים תרם אלמוג רבות לפיתוח אתרים היסטוריים וישובים בים המלח. בין היתר יזם הקמת מלונות, יישובים, כבישים ושיקום אתרים ארכאולוגיים והיסטוריים, כמו מצדה. בין יוזמותיו היו "אגודת מצדה", מוזיאון בית היוצר בנווה זוהר ובניית "משכן לתרבויות ים המלח" במצדה.

המוסיקאית המוכשרת נגה ישורון , נגנית ראשית בבסון בתזמורת הסימפונית חיפה מקדישה מזמנה ,בהתנדבות מליאה בנפש חפצה ואוהבת ,להנעים בנגינתה והסבריה את זמנן של בנות הקריה הנפלאות במפגשן הקבוע ב"מתנ'ס גבי רונן " בקריית חיים.

נגה ישורון. נגנת בסון , תזמורת סימפונית חיפה.

נגה ישורון בהתכנסות " מתנ'ס גבי רונן " , מוצאי שבת 17.6.23.

העברה מתוכנית מוזיקה קלאסית מגידו. האומנית נגה ישורון.