מהדורת הספר בעברית מוקדשת לזכרו של אלקנה יגר/אפרתי
במשפחת יגר היו 7 אחים ואחיות. חמישה מהם הגיעו לארה"ב, בשנות העשרה והעשרים של המאה הקודמת.
אח אחד- יצחק, היגר לישראל- ממש "ברגע האחרון". שמיל, האח הבכור נסע לארה"ב אך חזר לבולכוב מהר מאוד.
את שמיל סוחר מוצלח בעסקי הבשר, את אשתו האהובה ואת ארבעת בנותיו היפיפיות הנאצים הרגו.
דניאל לא מסתפק בכך, הוא רוצה לדעת יותר, הוא רוצה לדעת מה בדיוק קרה:
לשמיל, לאסתר ולבנות- לורק'ה, פרידק'ה, רוחלה וברוניה
אסף את החומר: גייזי
כ"ט בנובמבר :שמחה מפת החלוקה ביום שלפני
בול "דבר" : מדינת היהודים קמה החלטת עצרת האומות
מסנופי מאגר שעורים: הגורמים שהביאו לסיום המנדט הבריטי בארץ ישראל:
עמדת ברה"מ – עוד לפני סיום המושב המיוחד של האו"ם והתחלת עבודתה של ועדת אונסקו"פ, נאם שר החוץ הסובייטי גרומיקו נאום, שבו הביע בשם ממשלתו אהדה לשאיפות הלאומיות של היהודים לבנות את ביתם בארץ ישראל. הוא טען שיש לבטל את המנדט על הארץ ולהעניק לארץ עצמאות. במידה ושני העמים לא יוכלו לחיות יחד בשלום, יש להקים שתי מדינות. הייתה זו הפעם הראשונה שבה ברה"מ הביעה יחס חיובי לשאיפות הלאומיות היהודיות. בנאומו זה העלה גם שר החוץ על סדר היום הבינלאומי את שאלת חלוקת הארץ. (הסובייטים תמכו לאורך כל התהליך בתכנית החלוקה ואף כינו את מדינות ערב בשם "גרורות אימפריאליסטיות").היסטוריונים מעלים מספר סיבות אפשריות לתמיכה הסובייטית בתכנית חלוקה:
1. ברה"מ האמינה כי כאשר יעזבו הבריטים את ארץ ישראל, היא תצליח להשיג דריסת רגל באזור.
2. ברה"מ סברה שארה"ב תומכת בצד הערבי כדי ליצור חזית אנטי קומוניסטית, לכן החליטה לנקוט עמדה הפוכה מזו של ארה"ב כדי לגייס את היהודים לצידה.
3. ברה"מ תצטייר באור חיובי יותר, כמי שמקבלת ותומכת בהחלטות האו"ם.
עמדת האמריקאים – משרד החוץ האמריקאי התנגד לרעיון החלוקה, מחשש שזה יפגע באינטרסים האמריקאיים. ההסכמה האמריקאית לחלוקה נתנה רק בספטמבר 1947. שבוע לאחר שברה"מ הכריזה על תמיכתה ברעיון החלוקה. למרות ההסכמה ארה"ב לא סייעה בפועל לנציגים היהודים באו"ם להשיג את הרוב הדרוש. עמדתה הייתה פסיבית לחלוטין. בעקבות לחץ מסיבי של לובי יהודי בארה"ב על הנשיא טרומן, וימים ספורים לפני ההצבעה, הסכימה ארה"ב לפעול למען השגת הרוב. בנוסף לכך הידיעה כי הרוסים יתמכו בתכנית החלוקה הביאה את שר החוץ האמריקאי מארשל ויועציו לפעול במהירות מתוך הנחה כי הגשמת החלוקה תשחרר את ארה"ב "מהתסבוכת הארץ ישראלית". להתערבות זו של האמריקנים היה חלק מכריע בגורל ההצבעה.
תוכנית החלוקה מאחורי הקלעים:
פרופ' יואב גלבר מאוניברסיטת חיפה וראש החוג לציונות, איש ימין מוצהר שהיה ברשימת רפול לכנסת, מכל מה שמוכר לי אישית הוא היסטוריון הוגן שלא מסנן את העובדות היסטוריות דרך השקפתו ודעותיו. בספרו על תולדות המודיעין של הישוב היהודי הוא מתאר בליווי מסמכים ועדויות , כי כבר משנת 1946 ניהלו נציגים של בן גוריון מו"מ עם המלך עבדאללה על חלוקת הארץ בין ישראל לירדן, בניגוד למהלכים הפורמלים של החלוקה שהתנהלו באו"ם לחלוקה בין יהודים לפלסטינים. כפי שידוע לנו מן העובדות המדעיות ההיסטוריות, מלחמת העצמאות הסתיימה על פי תוכנית החלוקה עם ירדן, עבדאללה היה הדוחף העיקרי לפלישה ומעורבות של הארצות הערביות ואכן הוא סיפח את החלק "שלו" מן הגדה המערבית לממלכתו האשמית. כמו כן ידוע לנו שהצבא הירדני היה הצבא המודרני היעיל היחיד בזירה , שנתמך ע"י מעצמה עולמית (בריטניה) לא תקף בשום מקרה שטחים שהיו מיועדים בהסכמתו להיות שטחי המדינה היהודית, בכל מקום שישראל ניסתה להשתלט על שטחים שלא היה מוסכם כי יהיו שלה, התערב הצבא הירדני וגירש את צהל: בגוש עציון , בלטרון, ובעיר העתיקה בי-ם. במסגרת הסכמי הפסקת האש עבדאללה נתן כמתנה את ואדי ערה שהוחזק ע"י הצבא הירדני – לישראל. כמו כן הורה לצבאו לוותר על לוד ורמלה,ובגליל לא היה מעוניין.
גייזי
העברות לאתר החדש :
הקטעים המובאים כאן במיקום הקבע שלהם באתר הישן הם מוצגים הייטב,
אבל במקומות שם הם מוצגים כקישור מכתבה אחרת חל בהם שיבוש, אני מעביר
אותם למדור המקביל באתר החדש. גייזי
2.9.09 מאיתן הלפרין : זיכרונות קרית חיים
היו כאן כמה כתבות המזכירות את ד"ר מנצל מאלפת הכלבים הנודעת .אני זוכר אותה היטב עוברת ברחובות מאלפת את הכלבים ואחר כך ביחד עם העיוורים מאמנת אותם בבטחה. הייתה לה תלמידה אישה מבוגרת קראו לה ריטה. ריטה הייתה דיירת בביתנו .אישה נעימה עדינה מאוד ומסורה לעבודתה ללא גבול.אמי ז"ל חיבבה אותה מאוד והן היו ידידות קרובות.זה היה באמצע שנות החמישים,אחדים מהמטופלים שלה נפגעו במלחמת השחרור.דאגתה ומסירותה למטופלים הייתה יוצאת מהכלל. היא באה מהונגריה אני חושב שהייתה ניצולת שואה .ואולי עסקה בעבודה עם בעלי חיים גם לפני כן.יום אחד היא קיבלה מכתב מהונגריה .המכתב כמובן נשאר בידה, אבל את המעטפה נתנה לאימא שלי. עליה כתוב : "דבר דואר זה שרד ממטוס אל על שהופל בשמי בולגריה".
מהכתבה של אבישי ברק : "התחנה לאימון כלבים של הד"ר רודולפינה מנצ'ל", על גבולה הדרומי של הקריה, היקית נמוכת הקומה, אימנה כלבים לצבא הבריטי, להגנה ולצהל, טיפחה את גזע הכלבים "הכנעני" , ויותר מאוחר הקימה בית ספר לאימון כלבים לנחיית עיוורים,
את טכס הנחת אבן הפינה כיבדה בנוכחותה הגב' הלן קלר, (הסופרת החירשת-אילמת מארה"ב)
כיום כבודו של המקום נשכח, וכמו מקומות אחרים בקריה,שכבודם נרמס בשכחה, עזובה ולכלוך , איתן
אורה יוליוס על רודולפינה מנצ'ל
וידאו > יוסי מנדלבוים מספר על בית הספר לכלבי נחייה
שלום גייזי
שמי נילי פחטר ,אני בת דודו של בן עמי פכטר (יותר נכון סבי היה). אני מחפשת את מרדכי רוזנברג, הניצול היחידי מהטנדר בו נהג בן עמי בשיירה ליחיעם.בחיפושים נתקלתי במודעה שאתה מחפש אותו. האם מצאת אותו? נתקלתי גם בהתכתבויות שלך עם חבר'ה מהקריות בנושא שיירת יחיעם.יש באפשרותך לשלוח לי את מה שכתבו? לצערי הרב קשה לי למצא את המכתבים כשאני מחפשת באתר עצמו. יש עוד מידע על השיירה שתוכל להעביר אלי? כמו כן מצאתי באחד האתרים בו ריאיינת בחור בשם מוטי זינגר בו הוא סיפר על ניפוח הכדור שלו באויר הגלגלים מהטנדר של בן עמי. כתוב שם שבן עמי עבר לגור ברחוב שלו – רח' כה .בעדיות שסיפר נהג פורץ המחסומים של השיירה, ראובן ויצריבר, הוא מספר שהם נפגשו במפקדה ברח' ה' בקרית חיים לפני היציאה יום קודם כשהם יצאו למצובה איילון וחניתה.
יש לך מושג אם הכוונה לאותו הרחוב? מה ידוע לך על כך?
מיליון תודות
נילי פחטר
עוד על שיירת יחיעם : ממיכה עמית
שלום גייזי.
תודה על המגזין השבועי, המעשיר בכל פעם מחדש. יישר כוחך!
א. בקשר לסיפור המרגש על מזיאד, הקשור לשיירת יחיעם: לפני כעשרים שנה שודרה תוכנית שבועית בגלי צה"ל בשם "עושים מדינה". את התוכנית ערך והגיש דודו דיין. בכל שבוע הובא סיפור מרתק על האירועים ש"שעשו" את מדינת ישראל. אחד הפרקים סיפר על קורות שיירת יחיעם. אני זוכר שהתכנית הייתה כל כך מרגשת, שהאזנתי ודמעתי.
עם תום התכנית (שמדהים כי גלי צה"ל לא חזרו ושדרוה), הוציא דודו דיין את הספר, הנושא אותו שם "עושים מדינה". אני מצרף את הפרק המספר על שיירת יחיעם. כך שאם הספר אינו ברשותך, תוכל לקרוא את הסיפור. מיכה
עמוד 1 > http://www.pbase.com/geyzi/image/94780194/original
עמוד 2 > http://www.pbase.com/geyzi/image/94780196
עמוד 3 > http://www.pbase.com/geyzi/image/94780198
תודה למיכה. גייזי
12.11.07 " תמונת מצב על שיירת יחיעם" : מסיפרו של אל"מ (מילואים) מזייד יגאל עבאס :
תמונת מצב> http://www.flickr.com/photos/geyzi_shavit/1976644719/in/set-72157602249003224
אלבום הקטעים מן הספר > http://www.flickr.com/photos/geyzi_shavit/sets/72157602249003224
4.3.07 59 שנים לקרב שיירת יחיעם. מאת גייזי שביט
שיירת יחיעם נקלעה למצב חסר סיכויים, אבל בניגוד לכל הסיכויים המשיכו הלוחמים הנצורים להלחם בגבורה עד מותם. מעטים שרדו את הקרב: המשורין פורץ המחסומים הגיע תוך קרבות אש עזים מעבר למחסומים שפרץ והמשיך עד יחיעם, במשוריין נהרג לוחם אחד,איתן זית מפקד השיירה , ראובן ויצריבר נהג המשוריין מספר את סיפורו בקטע הוידאו המצורף.
ניצולים נוספים היו אלה שהצליחו להסתובב לאחור ולסגת מגיא ההריגה. אוטובוס הלוחמים והרכבים האחרים נפגעו טוטליתוהלוחמים ניהלו את הקרב עד מותם. על סיפור הגבורה של עמיקם כספי שנחלץ מהאוטובוס והגיע תשוש ופצוע ליחיעם בסרט הוידאו המצורף. 47 לוחמים נפלו בקרב , ביניהם 17 מבני קרית חיים, האסון הכבד הכה בהלם את אנשי הקריה, המשפחותוהחברים, אבל הייתה זו רק תחילת הדרך לעצמאות, עליה שילמה הקריה במחיר מיטב בניה. יהי זכרם נצור ושמור בליבותנו.
יהי זכרo ברוך.
ב1948 הייתי בן 14 שנים ולמדתי בבית הספר, בן כתתי שלמה אפשטיין אשר היה המבוגר מבני כתתנו, בן 16 שנים הצטרף אל אחיו
צבי כלוחם והיה בין אנשי שיירת יחיעם. צבי נספה בקרב ושלמה ניצל.לוחם אחר הוא עמיקם כספי, אחיו גיל היה בן כתתי ואילו עופרה
אישתו חברתה של אישתי יעל. עמיקם נתקע עם השיירה ולחם בגבורה וכאשר פסו הסיכויים לשרוד וסביבו נשארו רק גוויות
ההרוגים, גילה תושיה רבה ונחלץ בכוחות עצמו והגיע ברגל ליחיעם .
כאשר שוחחתי עם צבי אחיהם הבוגר של 2 בני מצקביץ אשר נספו בקרב, הוא הזכיר לי את ראובן ויצריבר, כמי ששרד אף הוא את קרב השיירה. השם ויצריבר היה מוכר לי מן הכנס של ילידי 32-36, כי אחותו הצעירה של ראובן אשר הייתה בגן בת שבע יחד עם אישתי ובכנס הן נפלו אישה לזרועות רעותה בהתרגשות ושמחה (התמונה בין תמונות הכנס) ראובן מן הצד השני , הכיר היטב את אחי דוב לוחם בפלמ"ח אשר נפל בגליל. הכיר את אחותי שולה החיה בקיבוץ עין שמר, וכך את כל שכני מרחוב ד' השיחה עמו הייתה מאד מרגשת,
אבל כאן אני שם מאוחר לפני המוקדם ועכשיו נחזור לעניינינו : ראובן היה הנהג של פורץ המחסומים אשר נסע בראש השיירה,עיקר האש
ניתחה עליו , אבל מאחר שהערבים לא הבחינו כי מדובר ברכב עם הגה ימני,רוב האש ניתחה לכיוון היושב לצידו, מפקד השיירה אשר לבסוף נהרג, במחסום האחרון הערבים הבחינו ב"טעותם" והיטיבו לכוון את האש אל ראובן הנהג, ראובן מיהר לסגור את המדפים שלידו, וכאשר שלח את היד אליהם הוא נפצע אנושות ,אבל המשיך לנסוע ליחיעם כשהוא משוכנע כי השיירה מאחוריו רק מאוחר יותר הבחין בגודל האסון. כיום ראובן תושב קרית מוצקין ומתגעגע לקריה ....
סרט וידאו עמיקם כספי מספר >> http://video.google.com/videoplay?docid=2955753915460090572
סרט וידאו ראובן ויצריבר מספר >> http://video.google.com/videoplay?docid=-6325105468295492366 < מזכיר את בן עמי פכטר
שלום גייזי
ידיד משפחה שלנו הוא אריה צהנר ניצול המשורין הראשון שהצליח להגיע ליחיעם הנצורה.
הוא גר ברוממה רח ההפלמח , 6 ומספר הטלפון שלו 8110158 הוא
זהבה שינפלד
https://www.youtube.com/watch?v=Yd08V1CLZL8
ילדה מאפיקים רשמה ב-1948 ביומנה :"לאחר 12 שעות נסיעה התברר ששערי חיפה היו סגורים, ומפנים אותנו באמצע הלילה לקרית חיים. ושם התושבים לבושי פיג'מות וחלוקים מחכים לנו ליד בית העם ולוקחים אותנו זוגות זוגות לבתיהם…"
חנן רותם : ראשית הפילוג בקיבוצים
הכבוד המפוקפק להיות בין הקיבוצים הראשונים שחוו את הפילוג, נפל בחלקו של קיבוץ משאבי שדה. וכך, אם זכרוני אינו בוגד בי, התנהלו הדברים. לקראת העלייה לקרקע בביר עסלוג', הגיע להכשרת גינוסר עמוס דגני ונפגש עם "המפא"יניקים" שבינינו. וזו היתה תמצית עצתו: כיוון שפילוג התנועה הקיבוצית קרב ובא, למה לכם להשקיע מרצכם בקיבוץ שיקום בקרוב בנגב וישתייך לקיבוץ המאוחד. עדיף שתעברו לקיבוץ חצרים (קלטה) שבצד המפא"ינקי של התנועה הקיבוצית.
ההתלבטות של חברי קבוצה זו היתה קשה. וכך קרה שהם הדרימו בנובמבר 1949 לנגב והיו בין מקימי קיבוץ באר משאבים (לימים משאבי שדה) – אלא שכעבור זמן קצר מאוד "הטילו את הפצצה" וחלקם (כשמונה אנשים) הודיעו על החלטתם לעבור לחצרים.ההלם בקיבוץ החדש היה גדול.
ימים אחדים אחרי השלג הגדול (פברואר 1950) תקפו אותנו, העוברים לחצרים, געגועים לחברינו. עלינו על "אוטו משא" ונסענו לבקרם בבאר משאבים.
בין העוברים לחצרים היו חגי אילון ואיקא ישראלי מחולון, אורי ורבר משכונת בורוכוב, צבי גנין מקריית חיים, ובימקה מהכשרת יגור.
זהבה ונדרהורן מברכת את נינתה הראשונה טובי ואת בנה גדי בן ה-60
מצורפת תמונת ארבעת הדורות: זהבה ונדרהורן דריזין+גדי ונדרהורן+ענבל קלייטון(ונדרהורן)+טובי קלייטון (הנינה)
תמונת-4 דורות סוניה ומשה דריזין ההורים של זהבה-ממייסדי קרית חיים
ברוכים הבאים למסיבת הולדתה של נינתי טובי. טובי היא דור חמישי להורי,מייסדי קרית חיים ,נינה לזהבה וליונתן ז"ל,נכדה לברכה ולגדי, בת לענבל ולשון.
הכרתי את טובי,תחילה מן התמונות,ומיד התאהבתי בה, בינתיים טובי הספיקה להשתתף בקורס שחיה, וליהנות משפע סיפורים מפי הוריה.לענבל ולשון אני מאחלת שתזכו להרבה נחת,תגדלוה לחופה ולמעשים טובים-כפי שנהוג לומר אצלנו. לסבתא ברכה ולסבא גדי,גם לכם רוב נחת ושמחה, עם בואה של טובי הנכדה,שהיא גם נסיכה. (כן ירבו)
אינני יכולה להתעלם מכך שלפני יומיים בני גדי חגג יומולדת 60 . כמו בן טוב של מורה, גדי נולד ב-1 לספטמבר יום פתיחת שנת הלימודים, היה זה בשנת 1950 בשלהי מלחמת העצמאות,מצב המדינה היה בכי רע-גדי נולד לתקופת "הצנע",הממשלה חילקה הכול בהקצבה, לבוש, מזון, הכול…לא זכור לי שהיישוב התמרד או התלונן. כפי שאני רואה את הדור שנולד אז, אף אחד מהם לא ניזוק. גדי עבר ילדות ונערות בקרית חיים בבית ספר ארלוזורוב בו למדו גם אחיו יואב וצליל ואח"כ גם ילדיו ,ענבל ועופר. גדי שרת בצבא כמו כל נער בישראל, ואח"כ צריך להתפרנס, גדי ניצל את המקצוע שלמד בצבא, והקים יש מאין מפעל משגשג להידראוליקה. הקים משפחה עם ברכה בת קריית ביאליק,נולדו ענבל ועופר,ומכאן הנכדה טובי שהגיעה כמתנה לגדי ביום הולדתו.
ובכן ברכות מכל הלב,לאימא ולאבא,ענבל ושון, לסבתא ברכה ולסבא גדי,
היו ברוכים ורוו נחת מטובי הנכדה. ולכל אורחינו,תודה שבאתם להשתתף בשמחתנו,ממני סבתא רבתה זהבה. חג שמח ושנה טובה.
