קטגוריה: לזיכרם

בני קריית חיים משתתפים בצערו של בעלה המסור , חברנו, ספקי { חיים ספקטור }ובני המשפחה.

קבוצת "רננים ", סניף "הנוער העובד "בקרית חיים. ילידי 1936. שרקה קורלצ'יק -ספקטור במרכז התמונה.

שרקה בשנת 2010

מקום מנוחתה. בית עלמין כפר חסידים. 27.8.23.

מיגאל ברק : ביתו של יוסינק'ה מודיעה כי אביה נפטר אתמול , יום רביעי 16.8.23

אלי רביד, ליישי :יוסי , יליד 1934 היה חניך תנועת "הנוער העובד "בסניף קריית חיים, ונמנה על חברי הקבוצה שהשתייכו למפלגת "הקבוץ המאוחד"{ שנות ה-50} והיו מחברי הגרעין שהשלימו את קבוץ חוקוק ומאז נמנה על חבריו.

שרהל'ה , מודיעה בצער שאחיה גבריאל {גבי }הלך אמש לעולמו.

מתוך אתר האוניברסיטה העברית בירושלים, המחלקה למדע המדינה , הפקולטה למדעי החברה. אודות פרופסור אמריטוס, המחלקה למדע המדינה פרופסור גבריאל { גבי } שפר.

פרופ׳ גבריאל (גבי) שפר למד מדע המדינה באוניברסיטת אוקספורד שבאנגליה. כיהן כפרופסור מן המניין למדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים. כיהן כראש המכון ליחסים בינלאומיים ע״ש דיוויס באוניברסיטה העברית וכראש קבוצת ירושלים לתכנון לאומי במכון וון ליר בירושלים. כיהן כפרופסור אורח באוניברסיטאות מובילות בארה״ב, בריטניה ואוסטרליה, ביניהן אוניברסיטאות אוקספורד, ברקלי, וויסקונסין, פיטסבורג, קורנל, דיוק ומרילנד. בנוסף כיהן כעמית מחקר במכון למחקרי ביטחון לאומי. זכה בפרס ראש הממשלה על הביוגרפיה שכתב על ראש הממשלה משה שרת ובפרס מפעל חיים לאגודת חוקרי צבא-חברה בישראל. פרופ' שפר שימש בעבר כיועץ במשרד ראש הממשלה ובמשרד החוץ, במשרד הביטחון ובמשרד החינוך. שפר פרסם מגוון גדול של ספרים, מאמרים, סקירות, ופרסומים אחרים בתחומים פוליטיקה ישראלית ומנהיגות, תפוצות והתפוצה היהודית והישראלית, ויחסי חברה-מערכת הביטחון-צבא.

גבי שפר { שפירא}ז'ל. 1938-2023.

אריק כץ : לזכרו של חברי גבי שפר ז'ל.

גבי שפר 1938-2023.

פרופסור, חבר ילדות , ג'נטלמן הומניסט בנשמה, אוהב אדם, מרצה מוערך, מלמד, מורה , עדין ואציל נפש, קרייתי גזעי, נחלאי, כותב, יוצר, מלח הארץ. פרופסור מן המניין באוניברסיטה העברית ופרופסור אורח בברקלי, אוקספורד ועוד. כתב ביוגרפיה על משה שרת. מנהל מכון דיוויס ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית וראש תחום ירושלים במכון ון ליר. איש אשכולות, אורים ותומים. מלח הארץ. יהי זכרו ברוך.

היה שלום חבר.

אתה חסר.

שלמה פריטל

למדתי אצלו באוניברסיטה העברית. מרצה משכמו ומעלה, תענוג היה לשוחח איתו במסדרון ללא מחיצות וללא דיסטנס. ממש בגובה העיניים. לא פעם שאל אותי איך היתה ההרצאה שלו…. (לא מצאתי ערך גבריאל שפר בויקיפדיה.) ניחומים למשפחה.

פרופסור עמירם גולדבלום

את גבי שפר הכרתי כשהצטרפתי לחוג 77 במפלגת העבודה בשנת 79. גבי היה מהבולטים בחבורה, מדור הביניים אחרי ירמיהו יובל, זאב שטרנהל ודן הורוביץ… גבי הרבה להתבטא והגענו לא פעם לשיחות המשך בטלפון.. נעים הליכות, רגוע, מבט פוליטי רחב ומעמיק, למדתי רבות מהשיחות האלה עם גבי וקולו מלווה אותי ברגע שאני נזכר בו. עוד אבדה לישראל שפויה, הגונה ומוסרית. מקווה שלא סבל. אזכור את גבי.

רחל לוי (ישראלי) ז"ל, קרייתית אותנטית שנמנתה על חברי "הכשרת מעין ברוך",

הגרעין המופלא הזה , שחברו בו אנשי התנועה המאוחדת מרחובות, קן ימיה תל אביב,

הקרייתים ותלמידי ביה"ס החקלאי "עיינות" ילידי 34-35, והקימו את נחל עוז נפטרה

בביתה בנחל עוז והיום התקיימה לוויתה בבית הקברות המקומי.

הוריה של רחל נמנו על 160 משפחות ארגון א', מייסדי קריית חיים הם גרו ברחוב ג'

(הגדוד העברי), מול יוסי וולך וועד קריית חיים, אחיה היה חבר קיבוץ חוקוק למיטב

ידיעתי. יהי זכרה של רחל ברוך.

רחל לוי { ישראלי } ז'ל , 1934-2023.

בבית הספר היסודי א. ד. גורדון הכרתי את הילד משה קפון, שגר בקרית חיים מערבית הסימן הבולט בו הייתה נכותו [הלך על קביים, עם דגש על המילה הלך – כי הוא השתתף בכל האירועים והטיולים בכיתה]. מכיתה ד עד כיתה ח', 1952 עד 1956 – תקופה שלא תישכח לעולם. היינו חבורה של 4 ילדים – משה קפון ז"ל, ויבדלו לחיים ארוכים חנוך שחר [אז חנוך שוורץ] ,דויד גרוסמן ואנוכי. חנוך ודויד היו ספורטאים מעולים בקנה מידה ארצי, שהיוו – אני מדגיש – לא ניגוד, אלא השלמה עם מוגבלותו של משה. חנוך היה עוזר למשה להגיע לכל מקום וכשהיה צריך, היה סוחב אותו על הגב ומביאו לכל אתר. משה היה למדן, ושקד על ספרים. היה לו אוסף בולים מרשים. לימים, למד בטכניון בפקולטה לכימיה, תואר ראשון, תואר שני. תואר שלישי, והשתלב בצוות המרצים והחוקרים בטכניון. המחקר התאים לו, לאופיו, היה תאב דעת וחוקר מלידה. משה קפון לא התחתן מעולם, אך היו לו תלמידים בטכניון, והמדע היה עיקר חייו. נפטר בגיל 81, בביתו שבחיפה.

ד'ר משה קפון ז'ל { במרכז } וחברים. שנת 2000.

ד'ר אברהם בן עזרא 25.8.23 :

חברות בתקופת הילדות והנערות היא חוויה בלתי נשכחת, ומלווה חיים שלמים. על אף המגבלות הפיזיות והקשיים, משה עלה במדרגות המדע במסלול הקשה והגיע לפסגה.

העברה מ" ילדים בשואה -מיזם תיעוד."

ילדים בשואה שהפכו להיות טייסי קרב בישראל.

בשואה

מ-1939 עד 1943 המשפחה גרה בגטו בלבוב. ב-1943 הועברה למחנה הריכוז אשוויץ ונרשמה כאסירים פוליטיים. צבי היה ילד בן 6 כאשר קועקע על ידו המספר 103796. אביו, ברנרד, יחד עם עוד מדען, חקרו את החיסון כנגד מחלת הטיפוס. כנראה שזו הסיבה להגנה מסוימת לה זכתה המשפחה. ב-1945 עם שחרור המחנה, הוא צעד יחד עם אמו ב"צעדת המוות". אביו הוצא כנראה להורג. כשהגיע לברלין, אמו נפטרה מטיפוס, הועבר ע"י ידידת אמו ד"ר אנה וייס, למנזר בסלובקיה, בו שהה עד סוף 1947 יחד עם עוד יתומים יהודים.

תקומה

ב-1947 אותר על-ידי דודו דולק עמישב ועלה ארצה דרך צרפת. התגורר עם דודו מספר שנים ואז אומץ על-ידי משפחת ארנון בקיבוץ עין המפרץ. עלייתו ארצה הייתה בלתי ליגאלית, הוא התחזה לבן נוסף של אישה עם ילד ששרדו את השואה.

צבי גדל והתחנך במוסד החינוכי המשותף לעין המפרץ ולכפר מסריק. היה ספורטאי מחונן וזכה באליפויות קרב 5 ובקפיצה למרחק. שיחק עם נבחרת ישראל בכדור-עף.

בשחקים

התגייס לחיל האוויר לאחר שירות בחיל המודיעין.  ב-1958 הצטרף לקורס טיס מספר 31 אותו סיים במגמת קרב ב-1960. בביה"ס לטיסה טס על מטוסי סטירמן, הרווארד ומטאור, בקא"מ טס על אורגן. את רב שירותו הצבאי עשה בטיסה על מטוסי הסופר-מיסטר BD בטייסת 105. היה מראשוני הטייסים שנשלחו לצרפת ללמוד את המטוס. את רב שנותיו כאיש מילואים עשה בטייסת זו. השתתף בלחימה במלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה ומלחמת יום כיפור. בשנים 1974 עד 1985 שירת במילואים כמדריך בביה"ס לטיסה בבסיס חיל האוויר חצרים.

לאחר השחרור

ב-1964 הצטרף לחברת ארקיע כטייס שם עבד עד 1966. ב-1967 התקבל לחברת אל-על כקצין ראשון ומ-1974 כקברניט במטוסי בואינג 707, בהמשך במטוסי 747, 767 ו-757. פרש לגמלאות בספטמבר 2002. עסק בספורט, ריצה ובעיקר במשחקי טניס ושמע הרצאות. ביוני 2005 חלה במחלה קשה ממנה נפטר ב-26/8/2005

העברה מ" היכל התהילה כדורסל נשים בישראל .כתבתו של יוסי גלזר מיום 20 לספטמבר 2018.

המאמן הראשון של נבחרת ישראל כדורסל נשים, דולק אומשווייף עמישב ז"ל היה צריך להכין את הנבחרת על בסיס "פיפטי פיפטי" לצעירים שבנינו לא בטוח שמכירים את המושג הזה, שהיה כל כך נפוץ בספורט הישראלי בשנות ה- 40 עד ה-60 המאוחרות. כן, הפוליטיקה הכריעה מי ישתתף בנבחרות ישראל. תמיד זה חייב להיות 50% מאגודת מכבי ו- 50% מהפועל. לנבחרת הנשים הראשונה שהשתתפה באליפות אירופה בשנת 1950 הוזמנו כדורסלניות משתי האגודות..תארו לעצמכם שהיו שחקניות מצויינות שלא השתתפו רק בגלל החלטה זו. גם שני מאמנים נבחרו מכל צד לנבחרת. המאמן הדומיננטי בנבחרת ישראל נשים היה דולק-אהרון אומשווייף עמישב ז"ל (מהפועל). בעברו אימן את נבחרות הנוער בכדורסל ובכדורעף, שייצגו את ישראל באירופה, בפסטיבל הנוער הדמוקרטי בפראג בשנת 1947.הוא נולד בלבוב – פולין. גובה: 1.81מ'. שיחק כרכז ובכל תפקיד בהתאם לנדרש. הצטיין בראיית משחק, זריזות, התקפה, קליעות וריבאונד. בכדורעף הצטיין בעיקר בהנחתות. בגיל 14 (1928) הצטרף לאגודת הספורט היהודית "דרור", והיה ספורטאי רב גוני מצטיין, בעיקר במשחקי כדורעף וכדורסל ואתלטיקה קלה.לאחר סיום לימודיו בתיכון, למד הנדסה אזרחית בפוליטכניקום, ובמקביל – הוסמך כמדריך וכמורה לחינוך גופני.בגיל 21 (1935) הגיע לארץ למכביה השניה, נשאר בארץ ועד מהרה השתלב כשחקן כדורעף וכדורסל בהפועל חיפה. ששלטה בשני ענפים אלה במשך 10 שנים (1935 – 1945). בשנת 1937 השתתף באולימפיאדת ספורט הפועלים באנטוורפן שבבלגיה. בשנים 1948 – 1950 שירת בחטיבת כרמלי. ריכז את אגודת הפועל חיפה מבחינה מקצועית, ארגונית וכמזכיר עד גיל 63 (1977). בשנים 1977 – 1987 היה מנהלו של היכל הספורט החדש ברוממה בחיפה.במקביל לפעילותו בהפועל חיפה, בשנת 1940 החל לעבוד כמורה לחינוך גופני בבהי"ס המקצועי והימי בחיפה ובתיכון קרית חיים. בשנת 1959 מונה לתפקיד מפקח על החינוך הגופני במחוז חיפה. פעל לקידום מעמדם של המורים, לשיפור ההוראה ולקידום החינוך הגופני בבתיה"ס. דאג לבניית מתקני ספורט חדשים ופעל רבות לשילוב הקהילה בפעילויות בתיה"ס. בשנות ה-60 נשלח מטעם משרד החוץ והפועל לארגן אירועים ומיפגנים בארצות אפריקה שזכו לעצמאות.זכה בעיטורים על פעליו: מדליית הכבוד "איש כפועלו" ו"עיטור הגבורות" מהפועל, יקיר חיפה ועיטור העיר חיפה על מפעל חיים בספורט העירוני, יקיר ארגון מורי החינוך הגופני. זכה באותות הצטיינות והוקרה מממשלת צ'אד (עיטור האבירות) על אירגון יום העצמאות של צ'אד בשנת 1963 ומממשלת סנגאל קיבל מדליה על ארגון מפגן הפתיחה של משחקי אפריקה – האולימפיאדה האפריקאית 1964.אבא ל-3: קרנינה, איילת ואמיר. בת הזוג: מילכה שוורץ אומשווייף עמישב – כדורסלנית הנבחרת הלאומית הראשונה של ישראל. אשתו הראשונה, נעמי שוורץ אומשווייף ז"ל, היתה שחקנית כדורסל וכדורעף באגודת הספורט היהודית "דרור" בלבוב – פולין, ולאחר עלייתה לארץ (1935) בהפועל חיפה. אחיינו, צבי אומשווייף ז"ל, טייס חיל האויר וקברניט אל-על, היה שחקן כדורסל בהפועל עין המפרץ. נכדתו, שירה בן ברק, כדורסלנית נבחרת הנערות 2009.דולק אהרון אומשווייף עמישב נפטר ב- 9.10.1998. היה סמל ליושר ולצניעות, מסור ואוהב אדם. יהי זכרו ברוך.

שלום אלי,

זה. עתה קבלתי את המידע אודות יום פטירתו של שמאי. הוא נפטר ביום ששי ה-7 באפריל 2023 ט״ז בניסן ה׳תשפ״ג.דן ברטלר ואריק כץ היו חברים טובים שלו.

כל טוב ובריאות טובה,

יורם סתו

לוס אנג׳לס

קליפורניה

שמאי בן יצחק ז'ל

בני פוקס היה גר הרבה שנים ברחוב ו' מספר 20, ושם גם נפטר בחודש מאי האחרון.              בשנות הילדות שלנו/שלכם. אינני יודע מתי בני פוקס עבר לגור שם, אבל זה היה   לפני הרבה שנים – בטח לפני שאני עזבתי את הארץ.  הוא יליד 1941 או 1942. היה חבר קרוב עם אורי יסוד.   הדבר היחידי שנשאר שמעניין אותי ושאין לי תשובה עליו, זה האם בני פוקס היה אותו הבחור שהיה ידוע לרבים בכינוי "חתולי".   אני מתאר לי שאורי יסוד יוכל לענות על השאלה הזאת, אבל לי אין קשר אתו.

בברכה

נועם מירז{ מיזריצקי} .

תשובתו של אורי יסוד לנועם מירז , מהיום 22.6.23 :

שלום נועם

קצת מרגש, קצת מפתיע אבל הכל בסדר, במיוחד שאתה כותב לי ערב יום הולדתי מה שמזכיר המון דברים לאורכן של השנים. את רחוב ו' אני מכיר היטב עוד מהתקופה שגרתם בו, תחילת הרחוב. זוכר היטב את ההורים ואת שני אחיך הבוגרים. יאיר היה חבר של אחי שנפטר כבר לפני 8 שנים ממחלה קשה ואגב אני מבקש לדעת מה אתו (של יאיר כמובן).

אשר לבני פוקס, "חתולי "בלשוננו. אנחנו היינו יחד מגיל 4 פחות או יותר, גן הילדים, ביה"ס מגינים כשבסיומו הייתה הפסקה קלה .בני למד בכפר גלים ואני נשארתי בקריה, נפגשנו שוב ערב גיוסינו לצה"ל/נח"ל באותה מסגרת אותו גרעין. שנינו לא החזקנו מעמד כקיבוצניקים (גרעין "להט" בצרעה) וחזרנו כרווקים עליזים לקריה. בני פוקס שהתחתן די מוקדם רכש בית ברחוב ו' ושם גם לדאבוננו סיים את חייו. בשנים האחרונות לא היינו כל כך בקשר, אבל לא אוכל לשכוח אותו כאדם עם לב ענק, כולו זהב, חבר אמיתי שיודע להימצא תמיד במקום הנכון. ושלא תשכח כ-70 שנה יחד! קרייתים!!!

             אורי יסוד

      

  

ילידי 1941. סיום כתה ו' בית ספר מגינים בקריית חיים. המחנך מרדכי זמיר.בני פוקס" חתולי". הימיני בשורה השלישית.{ התמונה מתוך ארכיון " האתר החופשי של בני קרית חיים "}

חלפה מעל לשנה מאז נפרדנו ממאיר ברב ז'ל שהלך לעולמו ביום 18.4.2022.

מאיר ברב היה משחקני הכדורסל הבולטים בקריית חיים בשנות ה-50.

מאיר ברב ז'ל כורע ראשון מימין.

ביום 23.3.10  כתב  יאיר מירז  ופורסם באתר: כנס כדורסלני "הפועל" ק"ח לדורותיהם

היה מרגש לראות את החברה, מגדעון דונייץ (אחיו הצעיר "פופקה" ז"ל היה גם שופט כדורסל נערץ)למתי קיסלביץ-אור, אברהם ארליך יליד 31 שתרם כל כך הרבה לכדורסל בקריה, אמנון ליסובסקי וישה ענתבי (1932), איתן פרידלר יאיר מיזיריצקי אוקי קורדוני אשר בירק דן בויטנר (1934)חנן רז (זורדה) ומאיר ברב (1936), גיורא שמי, ראובן ברוג, יצחק גודס, סבי אבינועם, זיזי קניאזר מהדור המצויין ועד הדורות שהעלו את הכדורסל הקרייתי לליגה הלאומית בשנות הששים, שלצערי את חלקם כבר איני מכיר. הופתעתי לפגוש את יוסף אבו ראשיד שהיה מאמן "הפועל" חיפה הבוגרים כשאנו היינו עדיין בנוער. כבוד רב חלק לנו טל ברודי "מר כדורסל" שכיבד הכנס בנוכחותו. אני תקוה שיקומו חברים ויבנו קבוצות נוער כדורסל בקריה, וישיבו עטרה למקומה הטבעי!

בברכה  יאיר  מירז – מיזיריצקי 

תגובה של אריק כ'ץ , מיום 27.6.23,בהתייחס לכתבה על מגרש הכדורסל בקרית חשמל:

            בהיותי בן 14 (1952) כתבתי מכתב לראש העיר אבא חושי וביקשתי ממנו שיבנה מגרש כדורסל מואר בקרית חשמל. כעבור זמן קצר, נבנה המגרש מאספלט עם תאורה על שני כבלים ארוכים לאורך המגרש ועליהם נורות גדולות (בתוך סוג של אהיל מפח) המתנדנדות ברוח.   זה היה המגרש המואר הראשון בקריות ויתכן גם בעיר חיפה.   התמונה צולמה בחנוכת המגרש בנוכחות אבא חושי (שגם חיבק אותי) לפני המשחק בין הפועל חיפה להפועל קריית חיים.   בקרית חשמל גדל גיורא שמי (בכניסה 1) אחד הכישרונות הגדולים בכדורסל, שהשרות בנח"ל ואח"כ בקיבוץ נירים (והיום בכפר עזה) קטע את התפתחותו בתחום.    שבלט ברמה הארצית היה שכני בכניסה 4, מרדכי "פופקה" נהרי שהיה מבכירי שופטי הכדורסל בישראל, בעל זיכרון פנומנלי, שלא היה זקוק למזכירות ו/או לטופס המשחק כדי לזכור כמה עבירות יש לכל שחקן…וכל פרט אחר הרלבנטי למשחק…

            בברכה,

            אריק כ"ץ

            קרית חשמל- עפולה.