העברה מויקיפדיה

פועה מֶנצֶ'ל (בן-טובים) (1903 – 20 בפברואר 1991) הייתה אשת חינוך ישראלית, מייסדת ומנהלת בית הספר התיכון מקיף א' באר שבע (שקרוי על שמה כיום) בין השנים 1954–1966, ומייסדת החינוך התיכוני המקיף בישראל. נודעה כידידתו של פרנץ קפקא ומורתו לעברית. על שמה רחוב בבאר שבע.

תולדות חייה

פועה נולדה בשכונת אוהל משה בירושלים לדבורה וזלמן בן-טובים, נכדה לאיש העלייה הראשונה יצחק-אייזיק בן-טובים. היא למדה בבית הספר היסודי 'עזרה' ובבית הספר אליאנס בעיר, בעקבות מלחמת העולם הראשונה נסגרו בתי הספר והיא המשיכה את לימודיה בבית הספר הגרמני ברחוב הנביאים, בו נקשרה לתרבות הגרמנית. משהסתיימה המלחמה עברה לגימנסיה העברית רחביה, בה סיימה את לימודיה בשנת 1921 אצל מורים כשלמה שילר והוגו ברגמן. לאחר סיום לימודיה שכר ברגמן את שירותיה כמקטלגת בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי שרק נפתח.ברגמן סייע לפועה בן-טובים להשיג מלגת לימודי מתמטיקה באוניברסיטה הגרמנית בפראג ומגורים בבית אמו בעיר. כמקור פרנסה שימשה הנערה הצעירה מארץ ישראל כמורה לעברית. בדצמבר 1922 התחילה ללמד עברית את פרנץ קפקא שהיה מכר של משפחת ברגמן. בנוסף, שימשה כמדריכה לחברי סניף תנועת "בלאו וייס" הציונית בפראג, סיפרה על ארץ ישראל ונופיה ולימדה את בני הנוער שירים עבריים. בהשראת לימוד אותם שירים כתב קפקא את סיפורו האחרון: "יוזפינה הזמרת ועם העכברים"^[1].

בשנת 1923 החליטה פועה בן-טובים שבכוונתה להתמחות בפדגוגיה ולא במתמטיקה ונסעה לברלין לצורך לימודים בסמינר למורות. בשנת 1923 הכירה את ד"ר יוסף מנצ'ל במסגרת עבודתם המשותפת במוסד הילדים "אהבה" של ביאטה ברגר, ונישאה לו. באותה עת התכתבה עם קפקא בעברית, בעיקר בקשר להתלבטויותיה לגבי עתידה ולהסכמת הוריה למסלול הלימודים בו בחרה. מכתב של קפקא אליה שרד והוא דוגמה יחידה לכתב-ידו של הסופר בעברית. קפקא המשיך לדרוש בשלומה של פועה במכתביו למכריהם המשותפים, אך היא ניתקה את קשריה עמו.

בשנת 1925 חזרו פועה ויוסף מנצ'ל לארץ ישראל, בה לימדה מספר שנים לאחר מכן שבה לברלין ללימודים לתואר דוקטור בפדגוגיה. בשובה לישראל המשיכה ללמד בירושלים (יוסף היה במשך שנים רבות מנהלו של תיכון בית הכרם^[2]). פועה מנצ'ל הייתה מנהלת בית ספר "בית הילד" בירושלים מ-1940 עד 1947 או 1948. היא הייתה מנהלת אהודה מאד, בית הילד הכיל את כל ילדי רחביה בעיקר, והיו בבית הספר מורים ומורות מוצלחים. זה היה בית ספר לכתות א' עד ה' וחלק גדול מהתלמידים עברו לאחר סיומם את הלימודים מבית הילד לתיכון בית הכרם וחלק אחר עבר לגימנסיה רחביה. בביקור לפני כמה שנים בירושלים המקום נראה כפי שהיה בזמנו [ברטה13 חוויות אישיות]. פועה בין היתר חברה ליוסף בנטוויץ' בלימוד הגותו של בנג'מין בלום ("הטקסונומיה של בלום") ובשלילת המודל החינוכי המכוון לקראת בחינת בגרות כאידיאל. בפרט שמה מנצ'ל דגש על החינוך המעשי והמקצועי ועל טיפוח ההכשרה המקצועית הרצינית הבאה לפתח כישרונות הקיימים בכל ילד, באופן שיכוון אותו למסלול חיים יצרני, מועיל ומספק. דעתה על "בחינות הבגרות ":

התעמולה הגדולה שעשו בארץ ל"בחינות הבגרות" הורידה את כבוד ההכשרות המקצועיות בעיני הורים וילדים "יוקרתיים" (אני מקווה שביום מן הימים תיעלם הגדרת הקסם הזו "בחינת בגרות" מתוך הלקסיקון הישראלי-פדגוגי…) אדרבא, עשו תעמולה להוציא את "המחוננים" העיוניים מאזורי פיתוח אל בתי ספר עיוניים. 

— חיים ומעש עמ' 293

משנת הלימודים 1948/1949 עד שנת הלימודים 1953/1954 ניהל ד'ר יוסף שלמה מנצ'ל את תיכון עירוני מקיף קריית חיים. בשנת 1954 נפטר יוסף מנצ'ל והוא בן-50.ד'ר פועה מנצ'ל נמנתה על סגל ההוראה של בית הספר בקריית חיים ולאחר פטירתו של בעלה יוסף , הגיעה לבאר שבע על מנת לנהל את בית הספר התיכון בעיר. העיר קלטה עולים חדשים רבים. מנצ'ל החלה לגבש רעיון לבית ספר תיכון שיכיל מגמות לימוד רבות, הן עיוניות והן מעשיות, כדי לאפשר לכל תלמיד למצוא מגמה המדברת אליו ויאה לכישוריו, גם אם לא לבגרות מלאה, לפחות על מנת לזכות בתעודת גמר 12 שנות לימוד^[3].

מנצ'ל הביאה לבירת הנגב מורים כצייר דן לבני, שפתח בבית הספר את מגמת האמנות והצלם דוד אולמר שייסד בבית הספר את המגמה לצילום. בית הספר היווה דגם לכל בתי הספר התיכוניים המקיפים בישראל.

לפועה ויוסף מנצ'ל נולדו שני ילדים. בנה הבכור היה הארכאולוג אהוד נצר ובתה הצעירה הייתה תרצה ואן-לפן.

מנהל בית הספר התיכון בקריית חיים ,ד'ר יוסף שלמה מנצ'ל, בסגל ההוראה ד'ר פועה מנצ'ל ובין בוגרי מחזור ה' , בנם אהוד מנצ'ל

אלי רביד, ליישי :

ד'ר פועה מנצ'ל לימדה אותנו, בקריית חיים את לימודי הביולוגיה .שיעוריה המרתקים והסבריה מלווים אותנו גם היום.

אורית ברנר -תגובה מיום 5.9.24 :

זוכרת את פועה, ז"ל, המנהלת התקיפה, וידידת אבי , (שהיה מורה בביה"ס התיכון המקיף הראשון בארץ, בניהולה), כבוגרת ביה"ס, וכמי שגדלה (מאמצע כיתה א' עד סיום ביה"ס התיכון, בבאר שבע. החזון שלה,. אישיותה ופועליה זכורים וחקוקים בלב כל מכיריה ומוקיריה. יהי זכרה ברוך !

מסמך משנת 1972 ,מתוך ארכיון "מוזיאון בן אורי "בקריית שמואל. המוזיאון המעניין מאד, פתוח לציבור כל יום שלישי בשבוע .{ מול תחנת הרכבת בקרית מוצקין}.

דוד גליק: מת הארכיאולוג הידוע אהוד נצר ,שנפל בהרודיון.

העברה מ"הארץ " 28.10.2010.

פרופ' אהוד נצר הקדיש עשרות שנים לאתר ההיסטורי שבו מצא את תגלית חייו – ובו נפגע השבוע. "נעשה כל מה שאפשר לתרום את אבריו ולהציל חיים", אמרו קרוביו. נתניהו הביע תנחומים: אבדה למשפחה, לחוקרי המורשת ולמדע.

פרופסור אהוד נצר, מחשובי הארכיאולוגים בישראל, הלך היום (ה') לעולמו בגיל 76, לאחר שנפל השבוע ממעקה שעליו ישב בהרודיון – האתר ההיסטורי שאותו חקר שנים רבות. הלוויתו תתקיים מחר ב-10:00 בבית הקברות של קריית ענבים.

מוטי אשכנזי, קרוב משפחתו של פרופ' נצר, אמר ל-ynet כי "היה ברור לנו שאם אפשר להציל חיים – המשפחה תעמוד כחומה בצורה לתרום את מה שניתן מאבריו, זה מה שהוא רצה בעצמו והיה חתום מזה שנים על כרטיס אדי. מאז הפציעה עשה הצוות בבית החולים הדסה עין כרם פעולות להארכת חייו כדי לבדוק אפשרות לתרומת איבריו". ביום שני, בתום ישיבת צוות החופרים בהרודיון, ישב פרופ' נצר על צינור פלדה במה שמכונה "הקבינה המלכותית" של התיאטרון בהרודיון. עדי ראייה סיפרו כי מצב הרוח היה מרומם מאוד – עד שלפתע נשברו כמה ברגים במעקה, והארכיאולוג נפל אחורנית על הגב ונחבל בראשו. לאחר מכן נפל בשנית, ונפגע בחוליות הצוואר.

אשכנזי סיפר כי הפרופסור היה בהכרה כשפינו אותו לבית החולים, אך הפגיעה בגזע המוח הייתה מאוד קשה והדימום הפנימי התרחב.הערב, אחרי שנודע על מותו, גם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, התקשר לאלמנה דבורה נצר כדי להביע תנחומים. הוא סיפר בשיחה כיצד פגש את נצר בהרודיון בזכות בנו הצעיר, אבנר, שמתעניין בארכיאולוגיה של ארץ ישראל, ויחד איתו הם סיירו בקבר הורדוס שחשף נצר. "פטירתו הטראגית היא אבידה למשפחה, לחוקרי מורשת ישראל ולמדע הארכיאולוגיה", אמר נתניהו.

למרות גילו המתקדם, נצר היה פעיל מאוד בעבודתו, ניסה להשיג תקציבים להמשך החפירות ונתן הרצאות ברחבי העולם. צוותו של הפרופסור הוותיק עומד מאחורי גילוי הקבר של הורדוס בהרודיון והתיאטרון של הורדוס. קרובו אמר כי אם יש משהו סימבולי בתקרית, זה שהיא אירעה במקום שלו הקדיש עשרות שנים מחייו ובו מצא את תגלית חייו.

פרופסור אהוד נצר .הצילומים מתוך מגזין " ארץ הצבי".

צילום מאוסף תולדות נח'ל עוז-גייזי שביט.

העברה מויקיפדיה

לידה	1 במרץ 1891 וינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה	7 במאי 1973 (בגיל 82) חיפה, ישראל
מדינה	ישראל
השכלה	אוניברסיטת וינה (6 ביולי 1914)
מעסיק	אוניברסיטת תל אביב

רודולפינה מנצל (בגרמנית: Rudolphina Menzel; ‏1891 – 1973) הייתה מאלפת כלבים ומדריכת כלבנות יהודייה שפעלה באוסטריה, בגרמניה ובישראל. עסקה באילוף כלבים למשימות ביטחון, בשירות המשטרה האוסטרית, הצבא הגרמני, הצבא הבריטי ו"ההגנה", ולאחר מכן אילפה בישראל כלבי נחייה לעיוורים.

ביוגרפיה

מנצל נולדה ב-1 במרץ 1891^[1] בווינה למשפחת וולטוך (Waltuch)^[1] האמידה. היא למדה באוניברסיטת וינה, ושם קיבלה תואר דוקטור בפסיכולוגיה, ביולוגיה וביוכימיה. במהלך לימודיה הייתה פעילה באגודת הסטודנטים הציונית והקימה את הסניף הווינאי של תנועת הנוער הציונית "תכלת לבן". בשנת 1915 נישאה לרופא רודולף מנצל, והשניים עברו להתגורר בווילה מפוארת בעיר לינץ. בשנות ה-20 הקימו בני הזוג מנצל בביתם בית ספר לאימון כלבי תקיפה, הגנה, שמירה וגישוש, וערכו מחקרים בתחום זה, שזיכו אותם במוניטין בינלאומי. הם אילפו כלבים להגיב לפקודות בעברית, ושלחו אותם לארץ ישראל. כלבים שאימנה למען משטרת אוסטריה והצבא הגרמני אולפו אף הם להגיב רק לפקודות בעברית. בשנת 1934 הגיעה לביקור ראשון בארץ ישראל, והכשירה מאלפי כלבים של "ההגנה".בעקבות האנשלוס – סיפוח אוסטריה לגרמניה בשנת 1938, הורה היטלר להעביר את בני הזוג מנצל למחנה של הצבא הגרמני, כדי שיעבדו בשירותו. בעזרתו של סגן מפקד האס-אס בלינץ, שהיה ידידם, נמלטו בני הזוג מנצל, וב-12 בספטמבר 1938^[1] הגיעו עם אחדים מכלביהם לארץ ישראל. בני הזוג התגוררו בקיבוץ רמת יוחנן, ולאחר מכן עברו לקריית מוצקין, שם הקימה מנצל את "המכון לחקר כלבים ואילופם". במכון עסקו תחילה באילוף כלבים לצורכי ביטחון, ובין השאר הוכשרו בו כלבים לגילוי מוקשים. בהדרגה הפך המכון למרכז ארצי לגידול כלבים גזעיים, בין השאר לצורכי חקלאות. בשנת 1942 פנה אליה הצבא הבריטי, כדי שתכשיר 400 כלבים למען הכוחות שפעלו בצפון אפריקה. מנצל נועצה במשה שרת, ראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, והוא הורה לה להיעתר לבקשה. הבריטים הבטיחו שלא ישתמשו בכלבים אלה נגד יהודים, ועמדו בהבטחתם. מנצל גילתה וטיפחה את גזע הכלב הכנעני והעניקה לו את שמו, הביאה להכרה בו כגזע נפרד, ואף ייצאה ממנו לארצות הברית ולמדינות נוספות. לאחר מלחמת העצמאות עברה להכשרת כלבי נחייה לעיוורים, בשנת 1949 הקימה בקריית חיים את המכון לאימון כלבי נחייה לעיוורים, שפעל עד 1970. בשנות ה-60 לימדה פסיכולוגיה של בעלי חיים באוניברסיטת תל אביב והייתה האישה הראשונה שהייתה לפרופ' באוניברסיטה זו (1962). רודולפינה מנצל נפטרה ב-7 במאי 1973^[2], כמעט שלוש שנים לאחר פטירת בעלה, ב-1 באוגוסט 1970.^[3]

העברה מ" היסטוריה ושימור בישראל" בעריכת אליעד אלון. פרסום מיום 11.7.24

בית לוחמי הגטאות מרכין ראש עם פטירתה של יעל שטרנברג-תרשיש. יעל-יולה תרשיש נולדה בלודז', פולין, ב-13 במארס 1947. היא הייתה בת יחידה להורים ניצולי שואה. אמה איבדה בת בשואה. ב-1957, לאחר עליית גומולקה לשלטון בפולין, עלתה משפחת תרשיש ארצה. הוריה של יעל שלחו אותה תחילה לקיבוץ גבת, שם חייתה דודתה. במשך שנתיים-שלוש חייתה כילדת חוץ בקיבוץ. ברגע שתנאי המחיה של הוריה אפשרו זאת, היא חזרה לגור אתם בקרית חיים. לאחר השירות הצבאי התקבלה יעל ללימודי משפט באוניברסיטת תל אביב. באותה עת חלה אביה, ולאחר שאמה ביקשה שיעל תהיה לידם, שינתה יעל את תוכניותיה; היא נרשמה ללימודי היסטוריה בשלוחה החיפאית דאז של האוניברסיטה העברית. שלוחה זו הפכה להיות לימים אוניברסיטת חיפה. בהמשך השלימה שם תואר שני בהיסטוריה. יעל הייתה מורה אהובה להיסטוריה ולאזרחות, ומחנכת, עד שיצאה לגמלאות. היא הייתה בעלת מודעות פוליטית וחברתית עזה, ונאבקה בלהט נגד עוולות בחברה הישראלית. השכלתה הייתה רחבה מאוד. היא התעניינה בתרבות הפולנית והעברית, והייתה בקיאה בהיסטוריה, במוזיקה, בספרות העולם ועוד. מתוך עניין היא הרבתה לתרגם שירה פולנית לעברית. לאחר יציאתה לגמלאות עבדה יעל בארכיון בית לוחמי הגטאות כמתרגמת מפולנית. עם השנים הצטמצם מספר דוברי הפולנית במוזיאון, ויעל הפכה להיות כתובת לחוקרים מפולין. את חלקם אף אירחה והלינה בביתה. במקביל לעבודתה בארכיון עסקה בתרגום של מסמכים, אישיים (מכתבים, זיכרונות ויומנים) ורשמיים. ב-2016 תרגמה לעברית את יומנו של סווק אוקונובסקי, יומן שנמצא אחרי המלחמה בהריסות ורשה, והשמור כיום בארכיון בלה"ג. היומן ראה אור ב-2017 בהוצאת בית לוחמי הגיטאות (סווק אוקונובסקי, פגישה בסמארה).במשך שנים הייתה חברה בוועדה לחסידי אומות העולם של "יד ושם", ובשנים האחרונות עמדה בראש הסניף החיפאי של ועדה זו. ליעל היה כישרון כתיבה יוצא דופן. היא כתבה לכל אירוע, ואף בתגובה לאירועים שונים בחייה ובחיי המדינה שהייתה יקרה לה. היא רצתה לקבץ את כל כתביה יחד ולשמרם עבור ילדיה ונכדיה, אך לא הספיקה.

יעל השאירה אחריה בן זוג יקר, בן, בת ושישה נכדים. יהי זכרה ברוך.

יעל שטרנברג -תרשיש { 1947-2024}

אלי רביד , ליישי : בני קריית חיים לדורותיהם משתתפים בצער בני המשפחה.

יפורסם באתר כל מידע וחומרים נוספים אודות יעל, שיתקבל מבני המשפחה , חבריה ומוקיריה.

העברה מ" היסטוריה ושימור בישראל ". תחקיר וכתיבה :אלי אלון . פרסום מיום 25.5.22.

בתאריך-3 במאי 1959, לפני 63 שנה התרסק מטוס "פייפר" של חיל-האוויר בשטח חצר קיבוץ אלומות שליד טבריה. הטייס אביהו רביב ועוזרו שרגא בלום שישב מאחור נפצעו באורח בינוני עד קשה כעבור כחודש וחצי, מת הטייס רביב מפצעיו.התאונה התרחשה ביום ראשון 3 במאי 1959 בסביבות השעה 3:30 אחה"צ כאשר טייס חיל-האוויר אביהו רביב, (רבצ'נסקי) בן 22, חג מספר פעמים בגובה נמוך מעל מבני קיבוץ אלומות ו"נופף לשלום" לחבריו חברי גרעין נוגהות שעשו באותה תקופה את הכשרתם החקלאית בקיבוץ. העיתונות אז דיווחה כי במהלך טיסתו מעל הקיבוץ השליך הטייס הצעיר מהמטוס אגרת- הזמנה אישית לחבריו שבקיבוץ לחתונתו עם חברתו החיילת אורה שאמורה הייתה אמורה להיערך בל"ג בעומר.

לפתע כבה מנוע המטוס

על-פי עדויות עדי ראיה, המטוס חג מעל מבני משק אלומות שלוש פעמים בגובה נמוך מאד. בסיבוב השלישי כבה פתע מנוע המטוס ואז צלל מטה לקרקע במהירות רבה בבת אחת ונתקע בקול רעש אדיר באדמה, בשטח פתוח בסמוך לבתי הקיבוץ. המטוס ומנועו נתקעו בקרקע, התרסקו והכנף השמאלית ניתקה ממקומה והועפה למרחק מספר מטרים. לשמע רעש חבטת נפילת המטוס, חברים מבתי הקיבוץ הסמוכים יצאו בריצה לעבר המטוס והחלו לחלץ את הטייס רביב ואת עוזרו שרגא בלום שהיו לכודים במצב של הלם בין שברי המטוס ונפצעו באורח בינוני עד קשה. השניים הובהלו לבית חולים פורייה בטבריה. המטוס לא התלקח כיוון שמנועו היה כבוי בעת שנפל.שעה קלה לאחר התאונה, הגיעו למקום התאונה במסוק אנשי וחוקרי חיל-האוויר. הם בדקו את חלקי ושברי המטוס וגבו עדויות מעדי ראייה לתאונה. בשעות הערב הגיעה למקום משאית וחלקי המטוס ושרידיו הועמסו עליה והועברו מהמקום.

"הטיסה מעל המשק לא נכללה בנתיב הטיסה שאושר"

דובר צה"ל פרסם הודעה לעיתונות בעניין התרסקות המטוס ומסר כי ועדת חקירה שנתמנתה על-ידי מפקד חיל-האוויר לבירור נסיבות התאונה קבעה שהטיסה מעל המשק לא נכללה בנתיב הטיסה שאושר. ולא רק זאת, הטייס הנמיך טוס בניגוד להוראות והוא יועמד לדין.

הערכה, ויודגש כי זו הערכה בלבד ולא קביעה חד-משמעית, היא כי הטייס שהיה טייס סיור החליט "לסטות" מנתיב הטיסה שלו ולחוג בגובה נמוך מעל קיבוץ אלומות כדי "להגיד שלום" לחברה' -חבריו לגרעין נוגהות מתנועת "הנוער העובד" ותוך כדי כך, לפחות על-פי דיווחי העיתונות דאז, לשגר אליהם ממטוסו הזמנה לא שגרתית ומקורית מהאוויר לחתונתו הקרובה.

יודעי דבר המכירים את תולדות חיל-האוויר, מספרים, כי לא הייתה זו אז תופעה חריגה. בתקופה ההיא היה מעין נוהג, ל"הגיד שלום" עם המטוס לחברים במשק, אצל לא מעט טייסים קיבוצניקים או מושבניקים. וגם טייסים עירוניים חטאו לא פעם בכך שבאו "לבקר" עם מטוסם בגובה נמוך את בית משפחתם ולנופף להם לשלום בכנפי המטוס. ראוי לציין כי דיווחי העיתונות דאז בעשוריה הראשונים של המדינה לא היו תמיד מדויקים והיו טעויות בשמות ובתאריכים וגם בעובדות, וצריך להתייחס לדיווחי העיתונות דאז בפרופורציה הנכונה.

עזר ויצמן בא לחקור באופן אישי את נסיבות התאונה

למחרת התאונה ב-4 במאי 1959 הגיע לקיבוץ אלומות מפקד חיל-האוויר עזר ויצמן שחקר באופן אישי את נסיבות התאונה. הוא שוחח עם ראשי וחברי הקיבוץ. על-פי דיווחי העיתונות דאז הטייס רביב היה "בן בית" בקיבוץ אלומות. הוא השתייך לתנועת "הנוער העובד" וחבריו לגרעין הנח"ל "נוגהות" עשו שם בהכשרה חקלאית. לקראת קליטתם כחברים בקיבוץ. על-פי עדויות לא הייתה זו הפעם הראשונה שרביב טס מעל הקיבוץ בגובה נמוך, מנופף לשלום לחבריו שעל הקרקע ,והיו בקיבוץ שפנו בתלונות על כך למפקדת חיל-האוויר.

כשבוע לפני התאונה, כך מדווח בעיתונות דאז, נפגש הטייס רביב עם חבריו בקיבוץ והודיע שהוא עומד לטוס מעל המשק כדי להשקיף מלמעלה על חבריו ל"גרעין" בקיבוץ וכי יזמינם בדרך האוויר לחתונתו. רביב היה אמור להינשא לחברתו אורה שטרסברג בת קריית חיים וחברת גרעין נגוהות, ימים ספורים לאחר התאונה.

הטייס מת מפצעיו כחודש וחצי לאחר התאונה

רביב הועבר, כאמור, מיד לאחר תאונת התרסקות מטוסו לטיפול בבית החולים פורייה בטבריה. הוא נפצע באורח בנוני עד קשה, אולם מבית החולים דווח לעיתונות ימים ספורים לאחר התאונה כי מצבו משתפר וכי יצא מכלל סכנה. עוזרו בטיסה (נווט המטוס) שרגא בלום , שישב מאחור והועבר אף הוא לטיפול בבית החולים, נפצע באורח קל יותר. חבריו של רביב שבאו לבקרו בבית חולים סיפרו כי היה בהכרה מלאה, שוחח עימם כרגיל והתרשמו כי יצא מבית החולים תוך ימים ספורים. כעבור ימים ספורים הוחמר מצבו, אובחן שבר בראשו ובעצת רופאו הועבר לאשפוז בבית חולים רמב"ם בחיפה. כחודש וחצי לאחר תאונת מטוסו ב-16 ביוני 1959 מת הטייס אביהו רביב מפצעיו. הערכה היא שקריש דם שנסחף בגופו כתוצאה מהפציעה בתאונה, הוא שגרם למותו. בן 22 היה במותו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בחיפה.

אביהו רביב נולד גדל והתחנך בקריית חיים. היה מדריך גדנ"ע-אוויר והשתתף במשלחת הראשונה של גדנ"ע-אויר לארצות-הברית בשנת 1955. סיים לימודי שנה אחת בטכניון בחיפה, בפקולטה לאווירונאוטיקה. לצה"ל גויס באוגוסט 1955. השתתף במבצע סיני ולאחר-מכן עבר קורס סיור וקישור ושירת שירות-קבע כטייס בחיל-האוויר.

מטוס "פייפר". צילום דן חמיצר.

אלי רביד , ליישי :

הטייס שניספה באסון זה , אביהו רביב , הוא בן קריית חיים. בית המשפחה היה ברחוב ב' {הראשונים }מספר 63.ההורים : פרחה ומשה רבצ'ינסקי. הילדים : טבעונה, אביהו ואילנה.

מצורפת תמונה של ילידי 1937, בכתה ד' בבית הספר א' { ארלוזורוב }, המחנכת מרים ספיר.

אביהו רביב { רבצ'ינסקי } , בשורת היושבים השנייה , שלישי משמאל.

מיקה פלג מעבירה :

בצער רב ובכאב גדול הדסה קליפלד דונדה  מודיעה על פטירתו של אחיה, אריק דונדה.

 אריק דונדה נולד ב1941 בקריה חיים, היה פעיל בתנועה, בנוער העובד, בספורט, קפיצה לרוחק. שחק עם החברה כדור סל בבית יציב, בנה טיסנים והשתתף בתחרויות בינלאומיות .אריק דונדה   למד ביה"ס ארלוזורוב, בוגר בסמת בהדר הכרמל. שרת בחיל האויר ועבד ברפאל. אחרי תקופה קצרה נסע ללמוד ב Columbus אוהיו,

Ohio state ב universit. .   במחלקה להנדסת מכונות. נפטר  ב 14 במרץ 2024.

השאיר אשה דבורה(דבי), ושלשה ילדים, עמליה  אביגיל ויהודה.

וארבעה נכדים. יהי זכרו ברוך

בישיבת מועצת קריית חיים ב-17.6.1933, מודיע החבר יהושע שרפשטיין על הרצחו של ד"ר חיים ארלוזורוב ומציע: 1 . לקרוא את שכונת העובדים בשם "עיר חיים" ארלוזורוב. 2 . להקים במקום אנדרטה של המנוח. ועד קריית חיים קיבל את ההצעה של החבר שרפשטיין, פרסם מודעת אבל מסוגננת תוך החלטה מודגשת בחתימתם של 11 חברים שבמקום מרכזי תוקם אנדרטה לזכרו של חיים ארלוזורוב. זה כמובן לא קרה במהלך 90.השנים האחרונות ונראה שגם בימים הבאים זה לא יקרה. שאול ז"ל שנתייתם מאביו בגיל צעיר מאד עשה כל חייו מאמצים גדולים לדעת מי רצח את ארלוזורוב? זה היה חשוב מאד עבורו, אך הוא לא צלח! הקשר של שאול עם קריית חיים לא נסק לשמיים ונשמר נמוך על קו המים. לימים כאשר הוחלט בוועד קריית חיים להסיר תמונתו של חיים ארלוזורוב, פרץ ויכוח עז בין שאול לגיורא פישר שהביא לניתוק יחסים מוחלט. איש לא חש בעניין ולא היה מוטרד מכך. לימים נערכנו (צוות מצומצם ומלוכד), לעריכת חגיגות שנת ה-75 והצעתו של ד"ר דן רונן. לנסות ולהקים מחדש את יחסי משפ' ארלוזורוב עם קריית חיים הייתה אתגר גדול! המשימה שהוטלה עלי ועל ד"ר חדווה טרגר הייתה מאד מאתגרת קשה וקרובה  לחוסר הצלחה מוחלט. מבלי לחטט יותר מדי באירועי התקופה ההיא הצלחנו! קבלת הפנים הייתה מרשימה ומרגשת בני המשפחה קיבלו תעודות יקיר העיר ודף חדש במערכות היחסים נפתח. זמן קצר לאחר מכן מתקיימת האזכרה הרשמית המשפחתית לחיים ארלוזורוב הנערכת אחת לחמש שנים עם נושא מוגדר מראש ובאותה שנה הנושא היה יישובים ואתרים הנושאים את שמו של חיים ארלוזורוב. שאול בחר בי לייצג את קריית חיים וזה מאד ריגש אותי. התנייתי השתתפותי בנוכחותם של חניכי תנועות הנוער וזה ריגש את כולם. ביני ובין שאול ומשפחתו התפתחה מערכת יחסים חמה של קשרים והצטערתי מאד לשמוע על פטירתו, גם כששאלת מי רצח את חיים ארלוזורוב נשארה בלתי פתורה וחוסר היכולת האובייקטיבי להגיע לחגיגות ה-90.

משתתף ואתי כל משפחתי בצערכם, מקווה שנמשיך במערכת יחסינו.

             אורי יסוד

       רחוב אוסישקין 9

   קרית מוצקין 2632409

1    

שאול ארלוזורוב {העברה מויקיפדיה.}

שאול ארלוזורוב (נולד ב-1930, נפטר 13.2.2024) היה מומחה מים ישראלי, לשעבר סגן נציב המים ויושב-ראש אגודת מהנדסי המים בישראל.

נולד בשנת 1930 בתל אביב, בן לסימה וחיים ארלוזורוב. בשנת 1933, בהיותו בן 3, נרצח אביו על חוף ימה של תל אביב. היה חניך קיבוץ גניגר ולמד בגימנסיה הרצליה, בן מחזורם של השופט יצחק זמיר והסופר ישראל ויסלר (פוצ'ו). בשנת 1948 התגייס לפלמ"ח, ובמלחמת העצמאות שירת כמכונאי וכמטילן בטייסת הגליל. לאחר קום המדינה היה טייס בחיל האוויר ומילא תפקידים שונים במודיעין חיל האוויר.

למד הנדסת מים ומכונות בפקולטה להנדסת מכונות בטכניון. משנת 1955 עבד בחברת מקורות, ושימש בה במשך שנים בתפקידים בכירים. בשנת 1967 יצא לשנת שליחות בגאנה מטעם תה"ל לקדם את תכנון המים בעריה המרכזיות אקרה וטמה^[1]. בין השנים 1969–1977 שימש כסגן נציב המים^[2]. בין השנים 1980–1993 עבד כמנהל פרויקטים בתחום המים בבנק העולמי בוושינגטון. בשנת 1995 היה יושב-ראש הוועדה הציבורית לבחינת ניהול משק המים בישראל. בסוף שנות ה-90 נבחר כיו"ר אגודת מהנדסי המים בישראל. עובד כיועץ עצמאי במספר פרויקטים גלובליים.

ארלוזורוב מעורב במיזמי הנצחה של אביו, חיים ארלוזורוב, ומרצה בפורומים וכינוסים לזכרו. גם לאחר מסקנות ועדת החקירה הממלכתית לרצח ארלוזורוב הוא דבק בגרסה המקורית לפיה רוצחי אביו הם אנשי התנועה הרוויזיוניסטית, אברהם סטבסקי וצבי רוזנבלט.^[3]

שאול ארלוזורוב היה נשוי לפלור, ולהם שלושה ילדים. כיום הוא נשוי לשושנה אפלבוים, ולהם בת. מתגורר בתל אביב. בתו היא העיתונאית מירב ארלוזורוב. בתו, עורכת הדין מיכל ארלוזורוב, היא היועצת המשפטית של חברת מכתשים אגן. נשואה לד"ר ירום טורק, מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום רפואת השיניים – אחיה של פרופ' חנה יבלונקה.

התקבל מיורם סתו

בצער רב הנני מודיעכם שבן הקריה, חברנו יוסי לוינזון, נפטר אמש, לאחר התמודדות שיקום ממושכת..

מצורפת פה מודעת האבל של המשפחה האבלה. שולחים את תנחומינו לתמיר, דלית ובני המשפחה המורחבת,

מי ייתן ולא תדעו יותר צער.

יהי זכרו של יוסי מבורך ומנוחתו עדן!

יורם סתו,  לוס אנג׳לס , יוסי ואיירין פלד,  ניו יורק

התנועה המאוחדת. קן קריית חיים. ילידי 1935. יוסי לוינזון במרכז התמונה.

" מצדה " התנועה המאוחדת קן קריית חיים. ילידי 1935. לפני גיוס לנח'ל, שנת 1953. יוסי לוינזון , שורת הבנים , חמישי מימין.

אתמול התכנסו בני המשפחה וחבריו ליד קברו של אבישי , היכל חרוב, בית עלמין תל רגב.

דברים שהקריאה חנה , רעייתו של אבישי במעמד טכס האזכרה , אתמול.

ברכות שכתב חנן פרגר ז'ל ,בשנת 2014, במלאת לאבישי 80 שנה , במעמד חבריו מילדות ונוער, שותפיו לחיים ולדרך.

חנן פרגר{ מימין } ואבישי ברק .השניים מרחוב א'.{ רחוב אלכסנדר זייד }

כתב צביקה זליקוביץ.

שרנו ליד קברו

הזכרנו במעמד ההתכנסות אתמול את מרדכי שכטמן , הקומוניסט מרחוב א' מספר 71 שכנם של משפחת בנקיר { ברק } ,שאבישי פעל רבות על מנת להנציחו ב"בית יד לבנים "בקריית חיים, והצליח במשימתו שנים מעטות לפני לכתו מאיתנו .

בית שכטמן הקומוניסט, אשר סבל מן הנאמנות         של המפא"יניקים  למסורת "בלי חרות ומקי" .         כשנספה במאורעות ב-1938  לא צויין בין הנופלים,       הוא היה נהג קטר כאשר עוזרו הערבי המסיק של       תנור מנוע הקיטור, רצח אותו בבאלד א שייך { תל חנן }וברח.   אלמנתו , צילה , הייתה מקבלת לחצר הבית ערמות של סלעים     אותם הייתה מנפצת בעזרת פטיש ביד ,לאבני התשתית      המשמשות לבנית הכבישים, כן ,היו מביאים לה מסמרים   ישנים מעוקמים  אותם יישרה והחזירה לשימוש, הכול למען    הקיום והפרנסה שלה ושני ילדיה הרכים יצחק ורחל. ב-1942 פתחה גן בחצר ביתם לילדי המגויסים  ושם אפשר לראות את ברכת השחייה הראשונה בקריה.