גבי רונן כותבת לזכרה של מרגלית (מרגה) דניאלי

         תמונה מסיום תיכון

      

השבוע נפרדנו בצער רב מבת הקריה מרגה, בתם של חווה ומשה בן – יקירי , מבוני הקריה.מרגה בילתה את רוב שנותיה בקריה החל מילדותה בגן הילדים של הגננת מרים אוסטרן ,שהיה אז אחד מארבעת הגנים בקריה.

למדה בבית – ספר  ב'  שנקרא אחר כך  "מגינים" , המשיכה בתיכון קריית – חיים בניהולו של ד"ר מנצ'ל ואחריו המנהל כגן.

מרגה הייתה בתנועת הנוער העובד  (הסניף) ומשם יצאה לנח"ל עם גרעין  "נגוהות"שהשלים את קיבוץ  "אלומות". שנות ההוראה הראשונות מרגה עבדה בקיבוץ עצמו ואחר-כך עברה ללמד בבית-חינוך המשותף של עמק הירדן , דגניה א שאכלס ילדים מ 6 קיבוצים בעמק והיה אחד  מבתי – הספר הראשונים של הקיבוצים , בו נרקמו רעיונות חדשים בחינוך הילדיםבמסגרת הקיבוצית.

את שנותיה היפות בילתה בקיבוץ  "אלומות" שם נישאה לדן דניאלי  בן הקריה ( מגן טובה) ונולדו להם שלושה ילדים. כשמרגה חזרה לקריה עבדה בביה"ס  "להגשמה" בשיכון עירוני , שקלט  רבים מהתושבים שגרו באזור .עבדה עם המנהל ידידיה שניהל את ביה"ס שנים רבות. משם עברה לביה"ס  "נתיבים"בו השקיעה שנים רבות מחייה והייתה דמות נערצת על צוות המורים ומנהליו.

מי יתן וירבו נשים ומורות כמוה :  ישרות, הגונות , אהובות , מסורות לעבודתן ולחברה הקרייתית.

יהי זכרך ברוך !

תחסרי לנו תמיד !!

חברתך גבי רונן

תמונות:

בכתה ב' מגינים  

 בבית הספר תיכון

בסיום תיכון

 

 

 

איש יקר ואהוב, רב מעש חברנו זיזי (זוסיה) קניאזר הלך לעולמו

            

זיזי (זוסיה)קניאזר  יקירנו, חבר ואדם בעל מזג אנושי איש נפלא, בן קרית חיים וחבר גרעין נחשול מהתנועה המאוחדת הלך לעולמו ,את הבשורה הקשה קבלתי מעודד לנדאו ואריק כץ שיבדל"א חניכי מעדת תקומה בתנועה המאוחדת, אבל את זיזי הכרתי ואהבתי עוד לפני כן כשהורינו היו נפגשים בחברות מעת לעת בקריה. גם אחותו רחל  שתבדל"א  הייתה קשורה מאד לאחותי שולה ז"ל. עם בגרותנו דרכנו נפרדו ,אך מעת לעת נפגשנו בנחל עוז ובקריה בחיבוקים ובאהבה גדולה. איש יקר היה ואבד טרם עת, כואב.

ההלוויה תערך בבית הקברות מורשה ביום שישי בשעה 10 בבוקר.

 יהי זכרו ברוך  

 גייזי

 אלבום תמונות > לזכרו

זיזי קניאזר – ויקיפדיה  

 

ראובן ויצרייבר – . מניצולי שיירת יחיעם – הלך לעולמו.

ראובן ויצרייבר – מילדי קרית חיים הבוגרים. מניצולי שיירת יחיעם במלחמת השחרור – הלך לעולמו.

חבל על דאבדין   ולא משתכחין

יהי זכרו ברוך.

              

שרדו את קרב שיירת יחיעם       שמע וכתב גייזי.  2006

ב1948 הייתי בן 14 שנים ולמדתי בבית הספר, בן כתתי שלמה אפשטיין אשר היה המבוגר מבני כיתתנו, בן 16 שנים  הצטרף אל אחיו צבי כלוחם והיה בין אנשי שיירת יחיעם. צבי נספה בקרב ושלמה ניצל. לוחם אחר הוא עמיקם כספי, אחיו גיל היה בן כתתי ואילו עופרה אשתו הייתה  בת כתתה  של אשתי יעל.  עמיקם נתקע עם השיירה ולחם בגבורה וכאשר פסו הסיכויים לשרוד וסביבו נשארו רק גוויות ההרוגים, גילה תושייה רבה ונחלץ בכוחות עצמו והגיע ברגל  ליחיעם .

כאשר שוחחתי עם צבי אחיהם הבוגר של 2 בני מצקביץ אשר נספו בקרב, הוא הזכיר לי את ראובן ויצריבר, כמי ששרד אף הוא את קרב השיירה. השם ויצריבר היה מוכר לי מן הכנס של אוגוסט לפני שבוע, כי אחותו הצעירה של ראובן אשר הייתה בגן בת שבע יחד עם אשתי ובכנס הן נפלו אישה לזרועות רעותה בהתרגשות ושמחה (התמונה בין תמונות הכנס)  ראובן מן הצד השני , הכיר הייטב את אחי דוב לוחם בפלמ"ח אשר נפל בגליל. הכיר את אחותי החיה בקיבוץ עין שמר, וכך את כל שכני מרחוב ד' השיחה עמו הייתה מאד מרגשת. 

אבל כאן אני שם מוקדם לפני המאוחר ועכשיו נחזור לעניינינו :ראובן היה הנהג של פורץ המחסומים אשר נסע בראש השיירה, עיקר האש ניתחה עליו , אבל מאחר שהערבים לא הבחינו כי מדובר ברכב עם הגה ימני, רוב האש ניתחה לכיוון היושב לצדו, מפקד השיירה אשר לבסוף נהרג, במחסום האחרון הערבים הבחינו ב"טעותם" והיטיבו לכוון את האש אל ראובן הנהג, ראובן מיהר לסגור את המדפים שלידו, וכאשר שלח את היד אליהם הוא נפצע אנושות ,אבל המשיך לנסוע ליחיעם כשהוא משוכנע כי השיירה מאחוריו רק מאוחר יותר הבחין בגודל האסון. כיום ראובן תושב קרית מוצקין ומתגעגע לקריה .

פורץ המחסומים>הסרט על ראובן ויצריבר

ראובן מספר:

שורדי השיירה מספרים לתלמידים 

 סיפורו של גדוד 21

3 ימים לפני היציאה עם שיירת יחיעם

 

איתמר דותן-לזכרו

ספורטאי עבר מצטיין, איש משפחה  איש חברה וחברות, אופטימי ומלא שמחת חיים…עד שלפני שנה הגורל הכה בו….יהי זכרו ברוך ושמור עמוק בלבנו.   גייזי

הודעה  >  חברנו היקר איתמר דותן הלך לעולמו

אלבום תמונות > לזיכרו

ברכות > לאיתמר דותן בהגיעו לגבורות+וידאו

מסיבת חנוכה 2008 > ולאיתמר בן ה- 75   

מסיבת חנוכה בשנת 2006 בבית דותן

מצגת בבית יד לבנים ולהגנה-ושירת המקהלה

איתמר בשירת המקהלה

בפתיחת מגרש הספורט בקרית חשמל- שחקן הפועל חיפה

וידאו>כנס ותיקי הפועל חיפה  בכדור סל

איתמר ז"ל  > "על הגובה"-כתבה בעיתון

לזכר שי גדיש: חברי הטוב הלך לעולמו. (מאת שמוליק פרידלר)

     

שי גדיש חברי הטוב עזב אותנו כאן ביום שישי בערב אחרי שכל פלאי הרפואה לא הצליחו לשמור על חייו…,באתי אליך ל"הדסה" לפני כמה ימים כדי להיפרד אבל בשארית כוחותיך סירבת לכך בעקשנות. לא רצית שאראה אותך במצבך וגם כעסת שאני כועס. סליחה. רק דמותך הנכונה תמשיך אפוא לקנן במוחי ובחלומותיי אזכרך לכן כמו שתמיד היית. גבוה, מוצק ויפה תואר. אנחנו חברים ושכנים מגיל אפס או אם לדייק, אתה הגעת לקרית חיים רחוב ד' 69,  שבועות אחרי שאני הגעתי למספר 61. לא היה יום מאז ועד שנפרדו קצת דרכנו כשיצאנו לצבא שלא התראינו.בגנון, בגן, בבית ספר, במשחקים, בתנועה, בטיולים, בהליכה לסרט, (דודה שלך מרים הייתה הקופאית בבית העם וזה נתן לך ביטחון להעיף כל מי שהעז לשבת על הכיסא שלך, שורה 16 במעבר). טיפסנו על עץ התות שבחצרי, טיילנו בחורשות כמו קאובויים, התאמנו בקליעה ביחד, בנינו רוגטקות, רובי גומי, קנינו יחד רובי אויר כשחצינו את גיל הרישיון, (16) נתת לי גורים של לאסי שלך, הלכנו לים, בנינו קו טלפון פרטי שעבר באדמה בארבע החצרות שבינינו. פרמנו חוטי חשמל לקו אחד ובלילות טמנו אותו בסתר באדמה . לחוט השני כי צריך שניים, לא היה לנו כסף אז השתמשנו בצנרת המים. כל אחד חיבר את עצמו לחוט ולצינור המים שבביתו…היינו משוחחים בלילות לפני השינה בתקופה ההיא של טרום טלפון. נזכרתי היום איך שמחת כל כך שנולד לנו הילד הראשון ואת המתנה שהבאת לו מייד.   אוטו צעצוע ענק מפח טרום פלסטיק. בשנים האחרונות היית גם סוכן הביטוח שלי ורק לתת דוגמא איזה סוכן היית, כשאחד מילדינו ניסה להתחמק מסעיף אחד בביטוח חו"ל הודעת לו שאתה משלם על חשבונך על הסעיף הזה כדי ששמוליק ואיה לא יצטרכו למכור את הבית שלהם חו"ח.

 לאחרונה כל פעם כשראיתי את השם "שמירה" זוגתך המופלאה על צג הטלפון, רעדתי מפחד, עד שבסוף זה הצליח ולא רעדתי לשווא. תנוח עכשיו שי, עברת כל כך הרבה תלאות של בריאות לאחרונה וצחקנו הרי שכבר החזרת לעצמך את כל מיסי הקופה ששילמת עם השנים בריבוע ושבגללך קופת חולים בגרעון. נורא קשה לי לחשוב שלא אראה אותך יותר שי. תחסר לנו כל כך.

 אהבתי אותך וקשה לי הפרידה.

שמוליק

 

 תמונה > שי 

תמונה > מפגש במושבה הגרמנית י-ם 2009

 תמונה > בקרית חיים  2014

 שי > סבא שלי צייר את תקרות מלון דוד המלך

גייזי: שי צעיר ממני ב-10  שנים,את שי אני זוכר כשהאחות היפה של מרים הקופאית מהקולנוע באה לביתנו ברחוב ד' עם זוג פעוטות תאומים חמודים(שי וניצה), עברו כמה עשרות שנים והאינטרנט קישר בינינו מחדש-איש יקר היה לי שי,   והאובדן כואב מאד.  חבל על דאבדין ולא משתכחים.

 

  19.4.10שי גדיש כותב >  ערב הזיכרון בקריה 

21.11.09   משי גדיש  >  תודה למארגני ערב  שירי משה ביק

  17.11.09   משי גדיש >  העבריין

14.6.09   משי גדיש :    פשקוויל חילוני     (מעורב ירושלמי) 

14.1.09    משי גדיש  לגייזי > "לילד" יומולדת,   ברכות ואיחולים לשנים רבות של עשייה ברוכה בהנאה.  נכדתי נולדה ביום הולדתך.  מקווה שתהיה רבת פעלים כמוך. 

7.11.08       משי גדיש >ברכות לקרייתי אל"מ מיל. ד"ר יגאל אייל (קוזיול)    

  

 

דן רונן : נחומים לציפי יניר ולמשפחתה

מילים של נחמה לציפי יניר ולמשפחתה על מותו של אבי המשפחה אבינועם יניר ז"ל מערד.

ציפי היא בת משפחת רסין מוותיקות המשפחות בקריה, האב יונה רסין היה מראשי ה"שומר" ומבכירי מפקדי "ההגנה", לפני קום המדינה שנהרג בשיירה מירושלים במלחמת השחרור; האם אהובה, מהמובילות של ארגון אימהות עובדות בקריה שתרמה רבות לחברה בקרית חיים. משפחת רסין ומשפחתנו משפחת רולניק, היו שכנים וחברים קרובים שנים רבות ציפי וגבי רונן (רולניק) היו חברות ילדות קרובות וגם היום.

אבינועם ז"ל  בעלה של ציפי נקבר בבית הקברות של אנשי "השומר" בשייך אברק, בליווי שירת חברי "מקהלת ערד  שאבינועם כל כך אהב לשיר בה וחברים מהגרעינים שהשלימו את קבוצת חמדיה במשך השנים.

דן וגבי רונן רולניק

‏06/08/2016

 

לציפי ולמשפחת יניר

ציפי יקרה אני מבקש להשתתף בצערך ובכאב המשפחה על לכתו של אישך אבינועם. הפרידה מעלה זכרונות על הקרבה הרבה שהיתה בימי ילדותנו, בין המשפחות שלנו בקרית חיים ואת החוויות שחווינו יחד. אחותי גבי ואת הייתן חברות נפש; והאמהות פעלו יחדיו למען קרית חיים "האוטופיה הסוציאליסטית" וארגון אמהות עובדות ועוד. כבר נאמר ש"הזכרונות הם שומרי הסף של הנפש" (שקספיר)

גבי ספרה לי על דרכו האחרונה של אבינועם בליווי שירים שאותם אהב, כשהשרים חבריו. אכן גדול כוחם של השירים; מבטאת זו יפה, אימרה של ר' נחמן מברסלב: "הדמעה פורצת שערים אך השירה מפילה חומות". היטיב לבטא רעיון זה גם ר' אברהם יהושוע השל:  "שלש דרגות לאבל: הבכי, השתיקה והיכולת לבטא את הכאב בשיר".

הפרידה תמיד קשה כי "לעולם אין בשלים להקטף" (ש.שפרה) הכאב תמיד גדול והדרך להתמודד עם הכאב היא "לנהוג באלה שאינם כאילו הם ישנם" ולשמור את הזכרונות המשותפים".

ותמיד  לזכור: "האהבה מכפרת על גסות הקיום" (אורי ברנשטיין)

                                                עמכם,

                                                דן רונן רולני

יצחק שי כותב לזכרו של נח הורוביץ

   26.07.16

אתמול בבוקר הלך לעולמו חבר ילדות נוסף – נח הורוביץ ז"ל. נח גר בקריית חשמל אך את כל ילדותו עבר בקריית חיים.  הוא למד בבית הספר העממי בקריה ואף סיימו ב- 1945.  הוא המשיך לימודיו בבסמ"ת במגמה לחשמל.   יחד היינו בנוער העובד בקבוצת עמל , ועם פרוץ מלחמת השחרור יצאנו להכשרה לטנטורה ולגינוסר.

נח למד בטכניון ורכש תואר של מהנדס חשמל.  הוא הקים בית ספר פרטי להכנה לבחינות בגרות , במקביל לעבודתו כמהנדס. בשלב מסוים של החיים הוא עבר להתגורר בארה"ב , שם הקים משפחה עם אנאבל ולהם 3 ילדים.  הוא , אשתו ובנו חזרו ארצה , והקים ביתו בפתח תקווה , כשהוא מקורב לדת הרבה יותר ממה שהיה בילדותו.   נזכור אותו.

יצחק שי (איציקו)

 תמונה > נח ובני מחזורו

תמונה > מודעת אבל

יהי זכרו ברוך