קטגוריה: לזיכרם

 

טקס חנוכת כיכר גיורא פישר ז"ל

אודות>נושאת המטוסים בוש   

ביקור נושאת המטוסים "בוש" העוגנת במימי המפרץ, העלתה בי זיכרונות מביקור של נושאת מטוסים של צי ארה"ב, בתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת, גם היא, בגלל ממדיה הגדולים עגנה במימי המפרץ,זה היה ליל ששי חורפי, מטוס פנטום טס מעל הים ומטיל נורי תאורה, כל מימי המפרץ הוארו,מיד החלו שמועות על חולית מחבלים שנתגלתה, למחרת השכם בבוקר מסוקים של נושאת המטוסים מלווה באנשי צפרדע. סרקו לאורך חופי הקריה דרומה עד לשפך נמל הקישון.

נתברר שאמש מלחי האניה ירדו לבלות בחוף וכדרך מלחים לגמו בירה ויינות בכמויות, שוטרי משטרה צבאית של האניה, אספו את השתויים, העבירו אותם לרציף בנמל, שמשם יצאו ספינות מנוע של "העוגן" לאניה, את אותם השתויים אזקו אנשי המ.צ. של הצי והפליגו לספינה, ליד המעגנה של נושאת המטוסים , בא גל גדול והפך את סירת המנוע, המלחים האזוקים ירדו למצולות יחד עם הסירה. וכאן באה הנקודה הקריתית, משיט הספינה היה בן הקריה יוסקה שוחט ז"ל, איש הפלי"ם מרחוב ב., שכנם של אברהם ארליך ואמנון ליסובסקי יבדל"א.  אחיו שמואליק נפל במלחמת ששת הימים ואמו חנה הייתה מהאחיות ה ציבוריות, הוגש נגדו כתב אישום, איני זוכר איך נסתיים המשפט, אך בשנת 1996, נפטר מדום לב.

יהא זכרם לברכה של כל בני משפחת שוחט .

ספר הפלמ"ח >  יוסקה שוחט

נזכור את כולם >  שמואליק  שוחט ז"ל

שנה חלפה כבר מאז הלך לעולמו אחי היקר יוסי, מצורפת הודעה וכן

  דברים שכתבתי לו, לפני שנה לרגל פטירתו.

תודה,

יורם

הודעה > פרטי האזכרה  

 

Dear Beloved Brother,    /   August, 19th 2016 

Today is your Birthday and I had hoped with all my heart, that on this day I would be able to hug and wish you a Happy Birthday with all the best that life can offer.

My original plan was really to come now in August, to see you and celebrate together our birthdays, but it did not happen that way. I have visited with you last November. We had good time and you were doing well, but deep deep in our hearts we knew that it is not going to be for too long.

This dammed illness does not lose a battle.

The family advised me not to wait for this later date, because your health was deteriorating very rapidly. I came as soon as I could to be with you. Luckily we were together for the last two weeks of your life. It was so sad and heart breaking to see you so fragile and fading away. I cried than and I am still crying now, it is so hard to deal with loosing you too, so soon after Naomi.  Naomi passed away on the 22nd of June 2015, a year and one day later, on the 23rd of June 2016, you joined her.  24 years ago, our brother Haim also passed away.  It was on June 20th 1992. 

So I guess that my…………..  never mind. 

In four days it will be exactly 60 days since you are gone, it will be the 23rd of August, the day of my birthday, the day that I did plan to be with you, but you did not make it. I am sure you wanted to be here with all of us, but your suffering was over whelming towards the end. 

The only condolence, that I am trying to convince myself, is that you are not suffering any longer and that you are up there with most of our family, in a better world, a world that is all good.

The 23rd is going to be a very sad day for me and I don't know how I am going to do it by myself.  In the past we celebrated our birthdays together, it happened few times, one of those birthdays we celebrated in Yakima, Washington, after visiting the Columbia glacier. It was a dinner in a Chinese restaurant. Another time was in your backyard, which at that time you gave me the golden medallion, 

"To Yoram with love, Yosi"  

I sure cherish it and wear it all the time, thank you again. 

As far as celebrating my birthday, it is not going to be so easy, but I will try my best.

I am sure that Dad, Mom, Haim, Gail, Naomi and You, will be watching me from above, carrying such a heavy load, all by myself. 

Yosi, I love you and miss you all. 

Rest in peace dear brother, you could not ask for a better company. 

Yoram

 

 

 

 הלוויה היום בשעה 17:00  בתל רגב  היכל חרוב

יהי זכרו ברוך

  קישור >נילי דיסקין : "עוד אגרוף בבטן".

 

 

תמונה> בכתה ג' 

 

 שרה'לה שלנו איננה,מוקדם מידי, מהר מידי וכמה חבל.אני רוצה לספר קצת על מה ומי היא הייתה.שרה ומלכה- אחיותי התאומות. ששמרו על קשר מיוחד למרות המרחק הגיאוגרפי.גדלנו בקרית חיים. מקום שאנחנו מאד אוהבים ומעריכים.המסלול של שרה, כמו של רבים מבני הקריה של אז- חברה פעילה בתנועת הנוער-הנוער העובד. הסמל על דש הבגד- "לעבודה להגנה ולשלום".עם סיום הלימודים בבית הספר, המסלול המקובל והמובן מאליו בקריה- צבא במסגרת הנח"ל ומשם לקיבוץ.הקבוצה/ הגרעין של שרה- גרעין נגוהות- עובר את תקופת הנח"ל בקבוץ גבע ולאחר מכן מצטרף לקיבוץ "אלומות" .לאחרי שעות העבודה- התחביבים הם קריאה ומוסיקה.שרה מאד מוסיקלית. כילדה למדה מספר שנים לנגן על פסנתר והפסנתר נענה לה ברצון ובקלות. בעקבות אמא שלנו שהייתה חברה נלהבת במקהלת הפועלים של משה ביק, היא מצטרפת למקהלת האיחוד. אז בניצוחו של יהודה שרת.

בעזרתו של חברה לקבוצה יצחק רועה )האח של רינה רויך, לימים אחד משדרי הרדיו והטלוויזיה הראשונים והאהובים( היא מדלגת בקלות מהפסנתר לאקורדיון.היא באלומות מספר שנים, בעיקר בעבודה עם ילדים.שרה יוצאת ללימודים בירושלים ונשארת בה..את לימודיה היא מממנת בין היתר בעזרת האקורדיון: מלווה חוגים של ריקודי עם בעיריית ירושלים ובמחנות הקיץ של הסוכנות בארצות הברית..מעיריית ירושלים היא נסחפת ל "אומנות לעם". מדובר בעשור הראשון והשני של המדינה. "אמנות לעם" גוף שמיועד להביא תרבות- בעיקר תיאטרון- לפריפריה-קיבוצים, מושבי עולים ועיירות פיתוח. ומכאן והלאה- במסגרת משרד החינוך- היא בענייני תיאטרון.שרה מנהלת את מחלקת התיאטרון במשרד, אחראית לנושא תקצוב התיאטרונים השונים. עוקבת בעניין ואהדה אחרי הנעשה בתחום ומפתחת יחסים הדוקים עם הרבהמהמנהלים, מהבמאים, מעובדי הבמה ומהשחקנים. אני רוצה להזכיר שני פרויקטים שהייתה מעורבת בהם: . האחד- עכו. פסטיבל התיאטרון בעכו. מתחילת הדרך של הפסטיבל המיוחד הזה שרה עוקבת, מעורבת, ומאד אוהבת ומפרגנת לקבוצות הצעירות והחדשניות המגיעותלפסטיבל.בשנת 2003  מוענק לשרה- כמו שנכתב- "אשר ליוותה באהבה רבה את הפסטיבל מהשנה הראשונה לקיומו" עיטור "יקיר הפסטיבל"…והשני- תיאטרון גשר. בראשית שנות התשעים, בתחילת גל העלייה הגדול מברית המועצות, מגיעה לארץ קבוצת עולים מיוחדת במינה- קבוצת שחקני תיאטרון ובראשה מי יבוא? מי יהיה הקהל? סימן שאלה גדול. שרה מתגייסת משכנעת ודוחפת. משרד החינוך- לא משרד הקליטה-, מחליט להירתם ולשלם את משכורות השחקנים. לאט לאט מגיע יותר קהל. בעיקר עולים מרוסיה אך גם אחרים. תוך שנתיים גשר מתחילים להציג בעברית. מיותר לומר כמה תורם לנו, ולמה הגיע תיאטרון גשר כיום. עם יציאתה לגמלאות היא לא עוזבת את התיאטרון והתיאטרון לא עוזב אותה. הקשר נשמר עד הסוף. יש לה קשר מיוחד עם תיאטרון הבית, החאן הירושלמי. בזכותה, אנחנו וכל ילדינו אוהבי תיאטרון. במפגשים המשפחתיים שרה'לה היא הרוח החיה. ללא תווים או כל הכנה מוקדמת היא מתיישבת ליד הפסנתר והשירה קולחת..

משפחתם של מירב ונדב שלנו בירושלים היא בשבילה בית שני, והיא לילדיהם סבתא נוספת לכל דבר ועניין.

שרה'לה עומדת להיקבר ליד אמא שלנו, שבה טיפלה במסירות מיוחדת.

שרה'לה תחסר לנו מאד.

אמנון

מכמורת

20/2/302/__

 01/04/2017

השבוע הלכה לעולמה שרהלה  ליסובסקי

בהטביעה חותמת על חיי התרבות והאמנות בישראל ובמיוחד התאטרון.

רבים בקריה הכירו אותה ואת אחותה מלכהלה 

מימי ילדותן בקריה.

עבדתי עם שרהלה במשרד החינוך והתרבות שנים רבות

ואני מבקש לצרף מכתב שכתבתי למשפחה עם מותה 

ולזכור אותה על מי שהייתה ועל פעלה.

דן רונן

למשפחת שרהלה ליסובסקי

כואבים עמכם את לכתה של שרהלה טרם זמנה לעולמה, הליכה כאשר עוד היה לה כה הרבה מה לתרום; פרידה כאשר כל כך רצתה להמשיך ליצור למרות הקשיים הבריאותיים; כאשר כל כך האמינה שתתגבר.

למרות מצבה הבריאותי, היתה שרהלה כמעט עד ימיה האחרונים מעורבת, מתענינת ומאמינה שתתגבר; ושאולי תוכל להמשיך.נפגשנו עם שרלה מספר שבועות לפני מותה בהצגת בכורה של החאן בירושלים וזכינו למאור פניה. חברותנו נמשכת עשרות שנים, מאז ימי קרית-חיים בה גדלנו ואח"כ בפעילות המשותפת במשרד החינוך והתרבות – היינו חברים לילדות ולעבודה.כולנו, חבריה לעבודה הערכנו את שרהלה הערכה רבה, את חכמתה את כושר הביצוע שלה, את יכלתה להלך עם אנשים, את רוחב ידיעותיה, את יוזמותיה, בתחומים המגוונים של התרבות.שרהלה זכתה להערכה על יכולתה להפעיל ולפעול, על דבקותה במטרות, על נאמנותה בכוחו של התיאטרון; כל מי שפעל עמה נדבק בהתלהבותה, ברך על דבקותה זו במטרות ששאפה להשיג. המפעלים שיזמה ושהפעילה ימשיכו לחיות וישאו את זכרה כאשה יוצרת, פעילה, אנרגטית, חכמה ומיוחדת במינה. נפרד משרהלה במילים של יוצרים גדולים אנשי אמנות ותיאטרון: "אינני רוצה להיות אינני אני רוצה להיות אני" (אלכסנדר פן)

"הזכרונות הם שומרי הסף של הנפש" (שקספיר באותלו)

"לעולם אין בשלים להיקטף" (המשוררת ש. שפרה)

"כל הליכתי אל האין – כי האין ישנו" (אבות ישורון)

בידידות,   דן רונן