קטגוריה: ארכיון

https://vimeo.com/63759983

 

אשר רון (בחמוצקי) : זה קרה בליל "סדר פסח"

בסיום מלחמת העולם הראשונה אחד הבנים של משפחת בחמוצקי לא חזר לביתו . לביתם , בעיירה איבנובקה (באזור העיר חרסון שבאוקראינה ) הגיעה גלוית דואר עליה היה כתוב :"בנכם , לובה בחמוצקי , מת כגיבור במלחמה" . ההורים זיהו שהכתובת בגלויה הייתה כתובה בכתב ידו של בנם . הם הבינו כי ללובה היו גלויות עליהן כתב את כתובת ביתם וכאשר הייתה לו אפשרות הוא הוסיף מספר מילים ושלח הביתה . הפעם היה משהו תמוה בגלויה שהגיעה . במשפחה חשבו שגוי מצא גלויה שאבדה ללובה ושלח , כמעשה קונדס , לביתם של משפחה יהודית . האב , אהרון בחמוצקי שלח כמה מהבנים לחפש ברחבי רוסיה את האח שאבד ולא חזר הביתה מהמלחמה . משפחת בחמוצקי היתה משפחה מבוססת ולה שנים עשר בנים ובנות . האחים שיצאו לחיפוש ידעו את מספר הגדוד בו שרת לובה וידעו את סימן התג שנשא על כתף מדי הצבא . משך מספר שבועות הם חיפשו ברחבי רוסיה (אוקראינה היתה שייכת לרוסיה באותה תקופה ) . הם התפזרו ברחבי רוסיה , תיחקרו חיילים ברכבות ובתחנות רכבת אבל חזרו לביתם מבלי לפתור את התעלומה . הבן האובד , לובה , לא נמצא ולא היה שום מידע אודותיו .

סבי , אהרון בחמוצקי שהיה יהודי מאמין , אסף את הבנים והודיע להם שהגיעה העת לעזוב את רוסיה ולעלות לארץ ישראל . חמישה בנים ובת אחת הצטרפו להורים כדי לעלות יחד לארץ ישראל . חמישה מהילדים החליטו להשאר , בינתיים , ברוסיה . כדי להכנס לארץ ישראל היה צריך אישור ( סרטיפיקט ) מהשלטונות הבריטים ששלטו באותה עת בארץ ישראל . אהרון , אישתו יחה ושנים מילדיהם הצעירים עלו ארצה בשנת 1918 . אבי , מיכאל בחמוצקי קיבל אישור כניסה לארץ רק לאחר שלש שנים של המתנה ברוסיה .

בשעת ערב , לפני העליה על האוניה בנמל אודסה , נערך מפקד של החלוצים לקראת עליה לאוניה . החלוצים היו מאורגנים בתנועת "החלוץ" שעסקה בארגון היהודים לעליה לארץ ישראל . בזמן המפקד הקריאו את שמות האנשים המיועדים לעלות לאוניה . כאשר הסתיים המפקד ניגש אחד מאנשי הקבוצה לאבי ושאל אותו האם יש לו אח בשם לובה . אמנם כן השיב לו אבי . אני שרתתי עם אחיך במלחמה אמר אותו איש . זה קרה בליל "סדר פסח" . היינו במלחמת חפירות נגד הגרמנים . בערב פסח אני ואחיך לובה ביקשנו אישור לחגוג את הסדר בכפר שהיה בקרבת העמדה שלנו . עם סיום "סדר פסח" אצל משפחה יהודית , חזרנו שנינו לעמדה . היה לילה חשוך מלווה ברוח חזקה . החיילים בעמדה לא זיהו אותנו וירו עלינו מחשש שאנחנו גרמנים שבאו לתקוף אותם . אחיך נהרג ואני ניצלתי . בכיס של אחיך הייתה גלויה עם כתובת מקום מגוריו . המפקד של הגדוד כתב כמה מילים על הגלויה ושלח אותה בדואר לביתכם .

היה זה בצהרי יום , לקראת ההכנות לסדר פסח . הייתי כבר נער בוגר כאשר שמעתי את הסיפור מאבי , מיכאל בחמוצקי ז"ל . אבי פרץ בבכי מר ואני הצטרפתי אליו לבכי . הייתה זאת הפעם הראשונה והאחרונה שראיתי את אבי בוכה בכי תמרורים .

אשר רון (בחמוצקי)

 

 

מסע לפולין 1937

בקישור המצורף מטה , דברי שבח לחברנו גלעד וינגרטן. הדברים מתווספים לדברי השבח   וההערכה שאמרנו לגלעד במהלך  כל שנות שידוריו  מהאולימפיאדות,   מאליפויות עולם ומתחרויות ספורט רבות נוספות{בארץ ובעולם }. ברכות לגלעד לחיה ולכל בני המשפחה.

 

ליישי

 

http://www.youtube.com/watch?v=M9YaibOQF88

 

 

1. זכרונות

יו"ר הכנסת לשעבר דן תיכון ,בשבילנו הוא דני, זוכרים  אותו מהימים שעוד היה ילד שובב בקרית חיים. התקשרתי אליו לחפש תמונה מהמזנון של אביו אליעזר סרדני  /תיכון ז"ל, ובשיחה ארוכה הפלגנו  בסיפורי קרית חיים,בבחינת: ביקשתי את האתונות ומצאתי את המלכות…ואין כסיפורי זיכרונות מקרית חיים של ילדותנו.דני כמו הרבה ילדים מוכשרים ומצליחים מקרית חיים לא נוהג לציין את הישגיו,  אלא כמנהג בני קרית חיים מבליט את מעשי השובבות והקונדס שהיו חלק בלתי נפרד מחיינו בימים הרחוקים, כמו חלקו בחפירת המנהרות להתפלח לקולנוע הקייצי או ההפגנה מחוץ לקולונוע כשמולקה הסדרן סילק אותם לאחר כבוד אל מחוץ לאולם והרעש שהקימו בהצגת הדיבוק של הבימה שבסופו של דבר גרמו לנתק בין רובינא לאנשי קרית חיים… אבל נעבור לעניינים יותר רציניים: אבא של דני אליעזר סרדני ז"ל מלח הארץ ,וכאחד מדור ההורים החלוציים שלנו שבנו את הארץ בעשר אצבעותיהם ,סלל כבישים ועבד  במחצבות,שם במחצבת נשר הסתכסך עם יצחק שדה ופרש ליוזמה פרטית בקריה , כאן נפתח סיפור עצוב ומצער. בעיניים של היום הקריה הייתה בעלת תרבות בולשביקית ומדכאת את השונה ואת חופש היוזמה הפרטית,חלק מעלייתו ומנפילתו של הסוציאליזם העולמי,תושבי הקריה רצו  בתום לב ובכוונה רצויה להקים חברה שוויונית ושיתופית,רעיון אוטופי שקרס לבסוף גם במזרח אירופה ובקיבוצים, במעלה הדרך לאוטופיה נעשו מעשי עוולה ליחידים שמהתחלה לא האמינו בדרך הזו של הגזמה בשיתופיות.השאיפה לאוטופיה של צדק חברתי, דומה לאוטופיה היהודית של אחרית הימים, דבר שלעולם לא יתגשם אבל בשאיפה להגיע אליו האדם עושה דברים לתיקון דרכיו, אבל גם עושה טעויות ועוולות. אליעזר סרדני ז"ל היה ליברל שהתאים לאמונה של רבים מאיתנו כיום , שאי אפשר לעשות שוויון מלאכותי, שיש למנוע ניצול ופערים קיצוניים ולאפשר חופש ליוזמה פרטית.סרדני פתח "עסק פרטי" צנוע מאד מאד וחשאי , מעין מזנון לאנשים עובדים ,עסק שהלך והתפתח למזנון גלוי צנוע מאד במושגים של רחוב אח"י אילת כיום….פרנסי הקריה ראו בצעד של סרדני התגרות ברעיון של קהילה שיתופית: אין ספור ברורים ,גינויים וחרמות נגד המשפחה-לבסוף האיומים נגדו לא מומשו והמקום הפך לאתר חי ,משגשג ומועדף לתושבי הקריה גם אני זוכר את הגלידות הטעימות של סרדני. אחיו של דני סעדיה (סדי)ז"ל  נפטר בטרם עת ,היה בהכשרת גינוסר של הנוער העובד ילידי  1932  היה סמל מחלקה בבסיס הנחל 910  ב י-ם אחרי הצבא  למד ארכיטקטורה והיה לו משרד בחיפה בכרמל.

2. דני כותב לי ומפרסם את בקשתו לבני הקריה הגולשים באתר: נוכח הפופולריות הרבה של האתר אודה לך מראש באם תפרסם את בקשתי להעביר כל חומר הקשור באבי – אליעזר סרדני /תיכון ,ואחי סעדיה סרדני / תיכון. 

 

.המידע המבוקש קשור לנושאים הבאים:

אליעזר סרדני – גדוד העבודה ( העליה השלישית ) 

 חבר של אבא חושי ודולק הורביץ..

אליעזר סרדני – עזרה ללוחמי תל חי ( 1920 ).

אליעזר סרדני – סולל בונה בגלגולה הראשון – דוד הכהן.

אליעזר סרדני – מחצבת נשר – 4.5 שנים בשנות ה -30  ( סכסוך עם יצחק שדה והפרישה מסולל בונה ) הקמת בית הקפה ברחוב ה' – פינת כביש ראשי תגובת ועד קריית חיים . המשפטים ( חברת העובדים – נגד אליעזר סרדני ) בשנים 1937 – 1955.

 

החרם שהוטל בק. חיים על משפחת סרדני ( הרחקה מההסתדרות , איסור להגיש סיוע באמצעות קופת חולים!)

חומר רב מצוי בידי יוסי חסין בנם של ייבה ואברשה חסין , חברים מגדוד העבודה וסולל בונה – הקמת תחנת החשמל בנהריים.

 

ההחלטה של הועד להרחיק את ילדיו סעדיה ודן תיכון מבית הספר של זרם העובדים בק, חיים.

 

סעדיה סרדני תיכון – הפועל ק.חיים – כדורסל.

סעדיה סרדני – תיכון – חטיבת האבקות- סגנון יווני רומי – אלופי המדינה במשך שנים רבות ( מורגנשטרן, פלדמן, רוזנברג ( המאמן מרחוב ד' ). שלושת האחים ארצי, יאיר יונאי וכו'.

 

לאחי הייתה מצלמה ( בוקס ) ומעבדת צילום. במשך השנים הוא צילם וצילם. חלק מהצילומים מצוי בידי חבריו יהושע ענתבי ( ישקה ) גדעון בר- עם פולק. מנחם גילקין שלגי, איתן נדיב ז"ל, אמנון ליסובסקי ( מדובר באוסף ענק של אלפי צילומים!

 דני

 

כל מי שיש בידיו חומר כל שהוא כפי שהוזכר כאן מתבקש ליצור קשר עם האתר

  גייזי

 

רות חשמן / בצל הדיונות > המסעדה של סרדני 

 

מכתב ראש העיר לאליעזר סרדני

 

  

משמוליק פרידלר לגייזי  : בעניין מולי אבישר

גייזי,

אתה לא יכול סתם לכתוב מולי אבישר בנושא העבודה על בית-העם של בתו מיכל…..לא יצאו מקריית חיים יותר מידי כוכבי כדורסל. אתה אולי צעיר ולא זוכר אותו בגדולתו כמונו…..

ראה הקישור:   ויקיפדיה האדומה > על שמואל אבישר

וגם > http://www.safsal.co.il/hplayer.aspx?id=2003

 

לשמוליק

אני מצטער , על הבורות, אני באמת מהצעירים "אשר לא ידעו את יוסף"  ,ואני רק בגיל של רחל אחותו של מולי ….כשמולי היה בן  5 כבר התגייסתי לצבא , אני מודה שבשנים אלו לא עקבתי מביתי בנחל עוז  אחרי כל אירועי הספורט והקריירה של הקרייתים ,עכשיו בגיל הפנסיה במבט לאחור דרך האתר אני משלים את החסר בהשכלתי הקרייתית.

תודה לשמוליק פרידלר על העדכון .

גייזי

 

מאת :  michal avishar

אל: [email protected]

נשלח: יום שני 07 יולי 2008 13:32

נושא: בית העם- קרית חייםשלום רב,

קוראים לי מיכל אבישר ואני סטודנטית לאדריכלות באוניברסיטה ת"א.במסגרת עבודת הסמינר אני חוקרת את בית העם בקריה. אשמח מאוד אם באפשרותך לעזור לי באיסוף החומר. אם אתה זוכר את בית העם לפני הפיכתו לתיאטרון הצפון,

מאילו חומרים ואיך היה בנוי, ואיזה חדרים היו בו, איזה מקום הוא תפס בחיי השכונה,  מבחינה חברתית, ואם היו עוד מקומות פעילים כמו בית העם בקריה,ואם במקרה את יכולה להפנות אותי לעוד אנשים, מקורות שקשורים וזוכרים.

בנתיים כבכר ביקרתי בארכיון וקראתיי את ספרו של צבי גנין.

תודה רבה, ושבת שלום

מיכל אבישר

מגייזי: את המכתב המצורף קבלתי בדוא"ל, לא זיהיתי את מיכל כנכדה של משפחת בילוצרקובסקי,  עובדה שנודעה לי יותר מאוחר מליישי. בכל אופן עניתי מייד למכתבה ומסרתי לה כל הפרטים המוכרים לי,וגם כתובות של מי שלדעתי עשויים לתרום מידע נוסף.

תמונת ארכיון >  תמונה >התחלות בניה של הקולנוע החדש   

מידע ישירות למיכל >  [email protected]

גייזי

 17.6.10 תמונה >התחלות בניה של הקולנוע החדש

     

חיים כהן    :    גייזי שלום, מעביר לך כתבה שהתפרסמה ב "הגלילה", עלון המחוז הצפוני של המועצה לשימור אתרי מורשת,נכתבה בידי מיכל אבישר,  על בית העם של קרית חיים. גליון יוני 2010 של "הגלילה" עוסק הפעם  בבתי   העם שהוקמו בארץ לפני הקמת המדינה בישובים השונים כחלק ממאפייני ההתיישבות היהודית בא"י. כמי שנהנה להיכנס ולקרוא באתר על בני קרית חיים מדי שבוע, ראיתי לנכון להעביר לך כתבה זו, אם תרצה  לפרסמה באתר      בברכה,    חיים כהן – שדה יעקב

 

הכותבת מיכל אבישר,היא בתו של מולי שחקן הכדורסל המצטיין מרחוב ח' 49

  רחוב ח' 49

ההורים: ברכה וטוטקה   ביילאצרקובסקי/אבישר

ילדיהם: רחל(היום סגינר),שמואל / מולי  

  הכתבה של מיכל אבישר   

  בית העם הראשון ברחוב-ג'  

  בית העם החדש ברחוב-ח'      

   החנוכיה על הגג  

 

 

 

. לאחרונה , דברתי עם נילי רוזנמן  —  אחרי חמישים שנה ! מאוד מרגש!  בינתיים קבלתי עוד טלפון מקריתית לשעבר, שמסרה לי פרטים על הורי בעיר גנים (ליד קרית אתא) שם גרנו במשך שנתיים אחרי עלייתנו ארצה. כך שהאתר שלך עושה את שלו ומשמח לבבות.

 שבת שלום  פרדי

   

http://www.themarker.com/news/1.1951365