קטגוריה: ארכיון

אחת המשפחות המעניינות שהיו בקשר  הדוק עם משפחתנו הייתה משפחת הלפרין. שושנה הלפרין ובעלה מרדכי-אליושה היוו זוג מעניין ומרתק בשוני שביניהם. שושנה הלפרין היתה אישה מאוד תרבותית ונעימת הליכות.אליושה היה גבר מאוד טמפרמנטי וכבר בגיל מאוד מאוד צעיר הבחנתי היטב בשוני ביניהם. משפחת הלפרין התגוררה ברחוב ח' המיתולוגי הקרוב ל"כביש הראשי" מצד אחד ומאידך גם לבית העם. לאליושה יצא שם של בוהמיין וזאת מכמה סיבות. הוא פיתח אהבה מיוחדת למוסיקה וספריית תקליטיו הייתה ממש מדהימה בהיקפה ובגיוונה.

שמועות עקשניות הסתובבו בקריה על משיכת מה שנקרא "המין החלש"-כינוי לא מדויק כמו שיודעים כבר היום בוודאות די גדולה-לאליושה הלפרין שלא תמיד הצליח לעמוד בלחץ… לי הייתה הזדמנות טובה מאוד להיות "בלש" ולבדוק את השמועות-לפחות חלקית-כי דודתי רחל שטיל גרה בבית השכן להם עד מותה בגיל צעיר ממחלה קשה-אז עבר הבית לרשות משפחת הרופא דוקטור לוין. מביתה הייתי צופה בכל מה שהתרחש בבית השכן – או לפחות בחצר… כאן המקום לנטוש את התחום הרכילותי ולעבור לחצר הבית שהוזכרה זה עתה באקראי. החצר של בית משפחת הלפרין הייתה משהו מרתק במיוחד-בודאי במונחים של הימים ההם.

אליושה הלפרין שידרג וטיפח הן את הבית והן את החצר באופן מדהים. כבר הוזכרה בעבר באתר העובדה שהחצר של בית משפחת הלפרין הייתה מיוחדת במינה.היא שימשה למעשה להופעות למיניהן. במיוחד אני זוכר הופעות פנטומימה של מיטב האומנים בקנה מידה ארצי. הכניסה הייתה חופשית כפי שזכור לי. האווירה הייתה מיוחדת-רומנטית ונעימה. התאורה בחצר הייתה נדיבה מאוד. המדרכות והצמחייה תוכננו בטוב טעם. חזית הבית ולמעשה החצר גם כן-קושטו בפסלים וקישוטים די חדשניים – בודאי במונחי הימים ההם. כרמל ואיתן הלפרין ילדיהם ספגו מאווירת הבית.  במיוחד זכורה לי החתונה של כרמל עם חיים חפר שנערכה בחצר הבית וריכזה את שמנה וסלטה של הבוהמה התל-אביבית. במשך השנים נפרדו דרכיהם של כרמל וחיים חפר. זכורני שבספרו של דן בן-אמוץ "זיונים זה לא הכל" מוזכרת כרמל פעם אחת ויחידה-כאישה מאחרי הקלעים שמגישה את התקרובת ונעלמת מייד על מנת לשטוף את הכלים במטבח. היה לי רושם ברור בקוראי את הספר ובהגיעי לקטע בו נזכרת כרמל שהיא ממש "לא שייכת". שנים רבות אחרי שנפרדה מחיים חפר הזדמנה כרמל לקריה  ובאה לביקור אצלנו ברחוב י"ז.  אני זוכר היטב את דמותה הפשוטה והצנועה-ואת מחשבתי אז– אולי בעצם בחרה בדמות ההוללת של חיים חפר היות ולא הבינה שלמעשה היא הרבה יותר בתה של שושנה הלפרין מאשר של אליושה.
דב אהרונוב

 

 

על>מפעל כלבי הנחיה של רודולפינה מנצ'ל

 

מהארכיון הציוני>הכלבים של רודולפינה מנצ'ל מקרית חיים

 

 

 

 

 

אתמול התקיים באודיטוריום טקס מרשים מאד של חלוקת תואר "יקיר חיפה".  בין 18 מקבלי העיטור היוקרתי הזה(מתוך עשרות רבות מאד של מועמדים שלא זכו), הייתה גם הד"ר צפרירה בן ברק.הייתי גאה מאד כשהזכירו גם את ילדותה ואת פעילותה המוקדמת בקרית חיים,  ואת אביה, יהודה בורובסקי שגם הוא זכה  בעבר בתואר ובעיטור "יקיר חיפה".  /   אני שולחת את צילום הדף המדבר על צפרירה.  לכל אחד מ – 18   הזוכים  הוקדש דף בחוברת מהודרת שחולקה שם.

ד"ר צפרירה בן ברק > יקירת העיר חיפה לשנת תשע"ג 2013

     

(אגב, יקירה נוספת היא הציירת אהובה שרמן,  המוכרת בוודאי לחיפאים רבים.)

כל טוב,   נורית.

 

גייזי>על משפחת בורובסקי 

 

תמונה>"אין אדם חי לעצמו"

 

 

ברכות חמות לצפרירה מגולשי האתר 

 המצבה ברחוב עקיבא    

עמוד מס.1

עמוד מס.2

עמוד מס.3

עמוד מס.4

עמוד מס.5  

עמוד מס.6  

עמוד מס.7

עמוד מס.8

עמוד מס.9 

עמודמס.10

  

  אבישי ברק : סליק נשק בקרית חיים (כתבה משוחזרת)

לאחרונה, התפרסמו קטעים מספרו של צבי גנין על הסליקים של ההגנה בקריה .יש לי סיפור ילדות, איך עלינו על סליק של ההגנה וגם לקחנו שלל מהסליק…בשנות 1944 או 1945, נערכו בבנין הנוער-העובד בקריה קורסים ארציים של ההגנה, בכל מחזור היו בנות ובנים בוגרים, שהתאמנו במקלות ק.פ.פ.(קרב פנים אל פנים) שדאות, הרצאות ועוד. הם לנו בחדרי הסניף. מחלון ביתי יכולתי לראות את המתרחש בבנין וסביבתו, באחד הימים אני רואה את אחד המדריכים, מטמין כדור רגל בין השיחים, שגדלו פרא בחצר הסניף. מכיוון שזו היתה שעת צהריים , כל משתתפי הקורס היו הולכים לאכול צהריים, במסעדה שליד הצרכנייה כביש ראשי פינת רחוב ה'. קראתי לחברי יוסי קליינברגר (היום חבר קיבוץ חוקוק) שגר אף הוא בסמוך, מצאנו את הכדור ואז מתברר שהוא מכיל אקדחים,לא עמדנו בפיתוי ולקחנו את האקדח הכי גדול,לאחר מכן נתברר לנו שזה היה אקדח לירי רקטות. מכיון ששני הוריו של יוסי עבדו, עמד הבית לרשותנו, הזמנו עוד חברים וכל אחד בתורו שלף את האקדח בנוסח גרי קופר וקריאת "הנדס-אפ".השמועה שיש בידינו אקדח רצה בין הילדים ולאחר יום או יומיים מופיע פרידל וונדרמן, לקח את האקדח והחזירו למי שצריך.כך פיצחנו את הסליק של ההגנה, בסניף הנוער העובד בקרית-חיים.

אבישי

 

סליקים-היסטוריה :

בתגובה לפעולות של ההגנה נגד השלטון הבריטי בשנת 1946 פתחו הבריטים במסע מעצרים והחרמות נשק של ההגנה,

כתוצאה מעבודת מודיעין בריטית הם הגיעו ליגור "בשבת השחורה" גילו והחרימו את מחסן הנשק שהיה שם בסליק ענק .

:תמונות כנס 60 שנה לשבת השחורה ביגור

 http://www.flickr.com/photos/geyzi_shavit/sets/72157594181577706

 הייתי בן 12 "בשבת השחורה " והיה לי פצע בעין,אמא לקחה אותי לד"ר טיברי(?) בחיפה חיכינו לאוטובוס קו 14 ליד הצרכניה ברחוב ג'  ,לפתע ניגש אלינו משה שקלר,בן כתתו של אחי דוביק,שפרק ירקות  מהמשאית של אביו,ואמר לאמא:"נסעתי אחרי משאית בריטית מלאה בעצירים אנשי פלמ"ח וזיהיתי שם את דוביק",הם הובלו למחנה המעצר בעתלית".עלינו לאוטובוס ומאחורינו ישבו שתי נשים שפטפטו וסיפרו  בהגזמה מרובה, איך הבריטים מתעללים בעצירים, אמא בכתה כל הדרך לחיפה . אחי נעצר בדגניה ב' וסיפר יותר מאוחר שעמדו שם בריטים שהתארחו לא פעם בדגניה והיו בינהם שהזילו דמעות-אבל היו שם גם  "כלניות"(צנחנים בריטים)ש 5 מהם החזיקו בכל עציר והתנהגו בברוטליות,"אני מקווה שיום אחד אפגוש את הג'ינג'י       הרשע שאחז בי ואסגור איתו חשבון"  כעבור תקופת מעצר הגיע למחנה עתלית המוכתר של דגניה נחום  רוזנפלד, הוא צייד את אחי ,את אורי גלין ואת יעקב בעל תשובה, במכנסי התעמלות וכובעים לבנים רחבי שוליים ושכנע את הבריטים שאלו ילדים צעירים מחברת הנוער, שאין להם שום קשר למחתרות….בערב נחום בא עם השלישיה "הילדותית" לבית הורי והתכבדו כיד המלך ממטעמיה של אימי,ואני  ילד ,על באמת התקנאתי בגדולים שנושאים על כתפיהם את המדינה שבדרך.

גייזי  

 

 

 

   

דב  גביש כותב הספר הוא חברנו לתנועת הנוער העובד ולגרעין "רעות ".אחיו יהודה ז"ל ,נהרג בפעולת  הפלמ"ח ,בליל הגשרים,  באכזיב. אחיו ישעיהו ז'ל{עד למותו חבר קבוץ  },נישבה בידי הלבנונים ,טרם הקמתהמדינה ,כחבר בחוליה אשר סיירה בגבול , יחד עם  בן הקריה אברהם ענבי.דב חקר שנים  רבות את נושא ליל הגשרים ,היה שותף לסרט בנושא זה   {"קבר יש רק אחד "—סרט של  שושי  בן חמו המוצג בבית לוחמי הגטאות }.לפני שבוע השיק , במעמד בנימשפחתו וחברים את ספרו  "אולי הוא עוד יבוא …..ליל הגשרים באכזיב  ,16 יוני 1946".הספר דן בפרק חשוב מחיינו בארץ ובשאלת "מאזן ההנצחה " ותחושת חסר נוחות לנוכח מעמד משפחת וייץ .מצורפת כתבה שלפרופ' יחיעם וייץ   אשר פורסמה ביום  29.5.13 במוסף ספרים של  "הארץ "  בעקבות ספרו של ד'ר דב גביש. 

 

ברכה

 

אלי רביד ,ליישי

 

דב גביש אצל מושיק טימור

 

 

טקס השקת הספר בוידאו

ד"ר דב גביש בראיון לערוץ 23 

 

אולי הוא עוד יבוא" >   ליל הגשרים באכזיב, 16 ביוני 1946

 

פרופ' יחיעם וויץ > על ליל הגשרים 

 

מרכז מידע פלמ"ח

 

מיומנו של לוחם

 

"פוצצנו את הגשר"

 

זמרשת >שיר הגשר