שנות ה-40 :יומני דוד אנילי ויצחק שכטמן ילידי 1928 מקרית חיים.

יומן דוד אנילי- 1

יומן דוד אנילי-2

יומן דוד אנילי-3

יומן דוד אנילי-4

כתב יד מקור > י"א באב תש"א

כתב יד מקור > י"ב באב תש"א

תוספות:

דוד אנילי לוחם בשורות הפלמ"ח 

אנילי ביום הולדת 78

יוסף- אחיו של דוד אנילי הלך לעולמו

 

דפים מיומנו של הילד יצחק שכטמן 1940- 1941

מקור >  2   למרץ   1940   

מקור > 27-28 למרץ 1940 

מקור>  28-29 למרץ 1940   

המקור >16  ביוני  1941 

 

 

האגודה למחקר תת ימי בישראל > ערך חדש בויקיפדיה

ערך חדש>האגודה למחקר תת ימי בישראל 

הקישור למעלה מצויין ושווה עיון למרות אורכו נערך ע"י ד"ר אודי גלילי חוקר ים שהתחיל את הקריירה כילד שהתלווה למשלחותינו ונעשה מומחה מהטובים בארץ.בחרתי שני קטעים:הראשון אזכור של חוג הצוללים בנחל עוז והשני עוסק במבצע ונסיונות החלוץ של המטוס שצלל למי האגם המר עם הטייס אקי ארצי מדגניה א',בעלה של יעל ארצי שכתבות שלה מתפרסמות מעת לעת באתר שלנו-במטוס היה גם הנווט.

שני קטעים לציון:

1)תארגנות ובניית מערך ארצי של סניפים ומתנדבים  חברי האגודה גייסו מתנדבים צוללים ופעילים מכל רחבי הארץ, הוקמו סניפים של האגודה ביישובי החוף: אילת (בריכוזו של דויד פרידמן, מנהל המוזיאון והמצפה התת-ימי), חיפה (בריכוזו של יוסף גלילי), אכזיב (בריכוזו של דני בירנבוים) ותל אביב (בריכוזו של עמי שביט ומאוחר יותר, יעל ארצי), וכן בקיבוצים: נחל עוז (בריכוזושל גייזי שביט), נחשולים, מעגן מיכאל (בריכוזו של דוני קיפניס) רמת יוחנן (בריכוזם של חייא אידלמן ואלישע שלם), יוטבתה ואילות (בריכוזו של יואל נצחן), בית זרע (בריכוזו של ראובן לבנה) ואפיקים (בריכוזו של עמנואל מאור). המרכז בכל סניף היה אחראי על ציוד הצלילה והפעילות האזורית, וייצג את חבריו בהנהלה המבצעית של ההתאחדות. אחת למספר שבועות התכנסה ההנהלה, חולקו משימות (בעיקר גזרות לביצוע סקרים תת-ימיים באזורים מועדפים) והתקבלו דיווחים על סקרים שבוצעו. מדריכי צלילה חברי האגודה יוצאי שייטת 13 העבירו קורסי צלילה בקיבוצים ובסניפים והכשירו צוללים, שזכו בהסמכה ובתעודת צולל של האגודה, בגיבוי והכרה של ארגון הצוללים הבינלאומי (קמא"ס). בעקבות ממצאי הסקרים והמידע שנאסף, בוצעו חפירות בדיקה לשם אימות המידע, ובמידת הצורך יצאו לאתר משלחות בקנה מידה גדול, שפעלו מספר ימים עד שבועות.

 

2)מבצע חיפוש טייסי מטוס ווטור שהתרסק במפרץ סואץ במלחמת ההתשה

"אחד בשביל כולם, וכולם בשביל אחד", זה היה המוטו המפורסם של שלושת המוסקטרים. המוטו של חברי האגודה היה "חברים זה לא רק דיבורים". אמירה זו יוחסה לשוקה שפירא והפכה לאחת מאבני היסוד של "האגודה למחקר תת-ימי" מתחילת דרכה. מקרה אחד יוצא דופן המאשש זאת, מובא להלן.ביום שישי הראשון לדצמבר 1967 יצאו שני מטוסי ווטור לטיסת ביון בגובה נמוך מעל שטח מצרים. המטוס המוביל, שהוטס על ידי רב סרן אקי – יצחק – ארצי, והנווט סגן אלחנן רז, התלקח מסיבות לא ברורות. ללא הפרת דממת האלחוט, שבר המטוס שמאלה ונסק לכיוון מפרץ סואץ. עד מהרה התפשטה האש, כנף המטוס ניתקה והוא הסתחרר במהירות ובדממה, והתרסק במימיו השלווים של המפרץ. אקי בן דגניה א' ואשתו יעל היו צוללים חובבים. חיים סתיו, ממייסדיי האגודה, היה חברו הקרוב של אקי עוד מילדותם בעמק הירדן. במקריות מדהימה הגיע חיים לבקרם אחר הצהרים באותו יום שישי גורלי בו אבד המטוס. ללא כל היסוס ובגיבוי מלא של יעל, חיים נכנס לפעולה. פנה למפקד הבסיס, אל"מ יענקל'ה אגסי לקבל את אישורו לארגן משלחת חיפוש והצלה, וקיבל אישור מידית. מפקד חיל האוויר דאז, האלוף מוטי הוד, אף הוא בן דגניה א', אישר את הפעולה, ומכאן שוקה וחיים לקחו לידיהם את המושכות. פעולתם הראשונה הייתה לגייס את אלישע לינדר, שינסה להביא ארצה את דר' מרטין קליין עם סורק הצד הסונארי (SSS) החדיש של הארולד אדג'רטון ואוניברסיטת MIT, לסייע בחיפושים. האישור ניתן מיד ודר' מרטין קליין והמכשיר הגיעו ארצה על חשבונם ביום ראשון, 3.12.

יעל ארצי:

שליח ישראל באו"ם, תאם עם הנציגות המצרית בחסות האו"ם, אישור למשלחת חיפוש ישראלית אזרחית לאתר את שרידי המטוס, שאבד בצד המצרי של הגבול הבינלאומי. כל האישורים ניתנו. בתוך יומיים הצליחו שוקה וחיים לארגן משלחת צוללים מתנדבים, כולם בוגרי שייטת 13 ומספר לא מבוטל של גופים שסייעו באמצעים שונים. חיל האוויר העמיד לרשותם מטוס דקוטה והליקופטר להורדת הציוד וצוות החיפושים, כולל שימוש בהליקופטר לצורכי איתור שרידי המטוס שנסחפו לגדה המזרחית. רשות הנמלים נידבה גוררת שיצאה מיד מנמל שרם-א-שייח' למפרץ סואץ, כשעל סיפונה שני משגיחים מטעם האו"ם. חיל הים העמיד לרשותם את כל הציוד התת-ימי הדרוש, כולל תא לחץ ושתי סירות זודיאק. חילות היבשה ספקו סיוע לוגיסטי על הקרקע, שכלל רכבי שטח לסריקת חופי המפרץ לצורך איתור שרידי המטוס. חיל התותחנים סייע באיתור נקודות הציון של האזור המשוער של נפילת המטוס.

תוך יומיים הכול היה מוכן לקראת המבצע. ביום שני, 4.12 התקבל האישור מהאו"ם לרדת לסואץ, והצוות על מלוא כבודתו הוטס למפרץ סואץ, שם החל תכנון ותרגול מקיף של מבצע החיפוש, בהמתנה לאישור האו"ם לפעולה. תכנון המבצע החל עוד טרם ירידת המשלחת לסואץ וכלל תשאול כל הגורמים שהיו מעורבים בפעילות המבצעית, כולל הטייס והנווט שהיו במטוס השני; מרכז הבקרה של חייל האוויר; ריכוז מידע על נתוני תנאי הים במפרץ סואץ באותו יום ולאחריו (זרמים, רוחות, גאות, שפל וכדומה), וכן מידע שהתקבל מספינה יוונית שהייתה בשטח בעת ההתרסקות; ולאחר מכן איסוף מידע מקיף בשטח עצמו מעדים לאירוע. תכנון החיפוש שילב שתי אסטרטגיות: האחת – מיפוי קרקעית המפרץ באמצעות הסורק הסונארי. על פי התכנון, כל אובייקט חריג יסומן במצוף וייבדק על ידי צוללים. במידה ויימצאו שרידים כלשהם העשויים להיות שייכים למטוס, הם יועלו לספינה לצורך זיהוי ובדיקה. במידה והחלק יזוהה כשייך למטוס הווטור, יסומן המיקום גם על המפה לצורך סריקה יסודית בשלב מאוחר יותר. השיטה השנייה הייתה סריקה באמצעות צוללים שייגררו בתוך מזחלות תת-מימיות, בעומק של כ – 5 מטר מתחת לפני המים. צלילות המים במפרץ מאפשרת ראות מעולה של כ – 30 עד 40 מטר. קרני השמש החודרות למים משתקפות בעצמים מתכתיים או זכוכית המונחים על קרקעית הים. בהנחה שהמטוס התפרק כשפגע בעצמה במים, עשויים שרידיו, אם יתגלו בדרך זו, להוביל לאיתור הקוקפיט (תא הטייס) של המטוס, שייתכן שעטף במלכודת מוות את אנשי צוותו. המצרים אישרו שני ימי חיפוש ימיים בלבד. ביום ד', שישה ימים לאחר התאונה, הגיע האישור ממצרים והגוררת שנשאה את דגל האומות המאוחדות, מלווה בשתי סירות זודיאק, שבאחת מהן היה דר' מרטין קליין והסורק, יצאו לכיוון אזור התאונה. תכנון המבצע על כל פרטיו הועבר מראש באמצעות האו"ם לשלטונות המצריים לאישורם, ובניווט זהיר, הקפידו הספינות לתמרן את מסלול השייט במדויק, בהתאם לתכניות שאושרו. הסירות חצו את קו הגבול הבינלאומי, בטווח ראיה ברור של המצרים, לפתע, מאי שם נשמעו קולות נפץ אדירים. ללא התראה, נורתה אש תופת על צוות החיפוש, שכמוסכם לא היה חמוש. בתיאום מדויק להפליא נפתחה הפגזה וירי מהחוף המצרי ומהאי גרין. כדורים, קליעים ופגזים התעופפו מעל וסביב הסירות, מתנפצים במים בקולות שריקה עזים. הצוות רץ לכל עבר לתפוס מחסה. ההפגזה המצרית על השייטת הקטנה הלכה והתעצמה. לא חלפו דקות ספורות וכוחותינו החלו להשיב אש. המפרץ התלקח! וניתנה פקודה לחזור למים הטריטוריאליים של ישראל ולהמתין. עם נסיגתם, חזרה השלווה המדומה על המפרץ. לאחר משא ומתן אינטנסיבי בין הגורמים הישראליים למצריים בתיווך האו"ם, הצהירו המצרים שאירעה "תקלה מקומית" בזיהוי משלחת החיפושים. ניתן אישור נוסף לצוות להיכנס לשטח המצרי. מעבר הגבול עבר בשקט. אך לא חלפו דקות ספורות ושוב החלו מטחי פגזים מתעופפים ונוחתים סביב המשט הקטן, ששט לאיטו בחסות האו"ם. יום הסריקות הראשון נחל כישלון מדיני חרוץ. חלפו יומיים, ובדיוק שבוע לאחר התאונה, התקבל מהאו"ם האישור השני לצאת לאזור. וגם הפעם מטרים ספורים בתוך שטח מצרים רעם המפרץ. מטח ירי אלים שוב הוטח על שלושת הספינות חסרות הישע, מהצד המצרי של החוף ומהאי גרין, בעוד צה"ל משיב אש, ושוב בוטל החיפוש הימי. שלושה ימים לאחר מכן התקבלה הנחייה לבטל את המבצע, והמשלחת חזרה לישראל כלעומת שבאה. חיפוש מקצועי נוסף של שרידי המטוס והטייסים מעולם לא בוצע. מסירותם ופעילותם החברית של חברי האגודה למחקר תת–ימי וחבריהם מחו"ל, דר' מרטי קליין, פרופ' הארולד אדג'רטון ואוניברסיטת MIT מלמדים שהאמרה "חברים זה לא רק דיבורים" אינה בגדר מילים ריקות.

 

הסרט של היצ'קוק על השואה-שנגנז מסיבות פוליטיות

סרט תיעודי של היצ'קוק על השואה יוקרן לראשונה במלואו .הסרט מ-1945, שצולם בברגן בלזן, נגנז מסיבות פוליטיות והוצג מאז רק בגרסה חלקית את הסרט ניתן לראות בתוך הכתבה.

http://www.haaretz.co.il/gallery/cinema/1.2214536

 

הסרט הדוקומנטרי של היצ'קוק  > באורך מלא

 

 

נועם מירז בעקבות מצבות הזיכרון של לוחמי הנגב 1948

 Back from Manila we went to Check out the battle memorials along the old only paved road to the Negev, today's Hwy 232 to Shderot and farther south along the Gaza Strip.The intersection north of Negba with Hwy 35, the road from Ashkelon to Hebron is called Givati and the two first memorials are for the 54th Battalion on the west side and 52th Battalion a kilometer south on the east side.

Hill 138.5 meter is another kilometer south and about two kilometer west of Hwy 232.  Pictures below others in the next batch.

This   pictures where the memorial still does not show Tzfrira's boyfriend, Shlomo Benari, name rather the PALMACH 2nd Battalion (Tzfrira and Shlomo were in the 1st Battalion, my brother in the 3rd) in any event in October 1948 it was the IDF regardless what we think about the PALMACH… Igaal Alon was the Front CO and Rabin the Operation Officer. Whet I found heart warming was that Dead Sea Works Choo-Choo train with potash to the port of Ashdod was chugging along Hill 138.5 m 65 years later.  I concur with the Givati statement – when you head south remember us.  Note the group of twenty motorcycles  visiting (only visitors) on Hill 138.5 m – I doubt they had any idea about the hill's historical value but they sure enjoyed running through the mud puddles in the 2 km dirt road leading to the hill.

We headed south through Shderot, Nechal Oz, Tzalim and Ravivim to Bir Asloge's (near Mashabai Sede) 40c Hot Springs remembering the kids that 68 years ago had balls big enough to settle 11 forts in the area.  Time has sure changed.

 

Tzfrira's boyfriend Shalomo Benari is listed on the PALMACH's  Yiftach Brigade memorial at the Beit Kamah Junction (vs. Mishmar Ha'Negev

נועם >אלבום צילומי אנדרטאות במהלך הסיור

שלמה בנארי > מקום קבורתו בקיבוץ משמר הנגב

נפל בקרב ההתקפה הנגדית שנכשלה באוקטובר 1948 על משלטי חוליקאת

 

נועם מירז:בית העלמין במשמר הנגב – אתר עצוב

There is memorial in the Mishmar Ha'Negev cemetery at all; the place is isolated and not cared for.  The 700 or so inhabitants on private terms are overshadowed by the 70k or more people in Rahat.  The pictures tell the story of one of the 11 that settled the Negev on October 1946.

Noam.

 תמונות:

תמונה מס.1

תמונה מס.2

תמונה מס.3 

 תמונה מס.4

 

 

Yftach Memorial, Be'er Sheva and the Dead Sea Works


 to geyzi:

Yair wrote that he remembers Shlomo Benari from Vav Street Ally toward the new Beit Ha'Am and also Jonathan Levinson (1st column 7th down), whose younger sister Yair dated in 1952, that was when you guys enlisted to the IDF.

 

The Yoftach memorial states that it was for the 1st and 3rd Battalions that saw actions from the Upper Galilee to the Negev. Your brother, I believe, fell in Lahvot HaBashan early in 1948,  Eliezer was wounded in Lod, Danny Operation July 12th.  Once at Nabi Yusha (the 28 Fort) Eliezer said that between him and his wife, Dina of Jerusalem, they knew half of the 28. 

 

I do not have more detail, I trust that Yair knows, but Eliezer was in Fallujah Pocket after he recuperated, doing intelligence work for Yigaal Alon, the CO, and Rabin, who was the operations officer.

 

I found the view from Hill 138.5 amazing – the green scenery where the Dead Sea Works potash (ashlag in Hebrew) train was chugging to the port of Ashdod.  Also the dates, Hwy 232 was cleared October 19/20th 1948 and Be'er Sheva taken October 21st.

 

חללי חטיבת יפתח > בקרבות הנגב

יד זכרון

רכבת > של ים המלח

עופרה קציר:קסטנר מהצד האחר

לכאורה, סופר הכותב פרוזה יכול לכתוב כל דבר, כיד הדמיון הטובה עליו. אך אם הוא עוסק בנושא "מדמם" כפרשת קסטנר, מוטב לו לחקור היטב ובצורה מקיפה את כל שנחקר ונגלה בפרשה מאז עלתה לכותרות בשנות ה-50 של המאה הקודמת. לדאבון הלב בחרה הסופרת עפרה עופר אורן, בספרה "מעקב", לאמץ דווקא את ספרו העוין של רייכנטל, המסתמך על "עדויותיהם" של פושעים נאצים כעדויות אמת, השמחים להאשים את קסטנר בשואת היהודים ובכך להסיר אשמה מעצמם ("ספרים", 20.11).

במחקרים רבים שנעשו לאורך השנים על ידי חוקרים שונים הוכח ללא ספק, כי קסטנר וחבריו ב"ועדת העזרה וההצלה" פעלו במלוא כוחם להצלת יהודים רבים ככל האפשר, ובתנאים הבלתי אפשריים שנוצרו לאחר פלישת הנאצים להונגריה. אם יש את מי להאשים באי העברת המידע על העלול לקרות ליהודים, הרי אלה ראשי הקהילות השונות, אשר פעילי תנועות הנוער הציוניות שנשלחו אליהם מטעם ה"ועדה" וראשי תנועות הנוער, עם תעודות מזויפות, כספים ורשיונות, וביקשו שיידעו את קהילתם בצפוי לקרות, גורשו בחזרה כמקימי פאניקה מיותרת (דרך אגב, אלי ויזל היה תלמיד בישיבה, ואם לא שמע על הצפוי לקרות, הוא יכול להאשים את ראש ישיבתו). קסטנר, אשר סיכן את עצמו לאורך כל הדרך בעת ההתמודדות עם אייכמן, לשם הצלה רבה ככל האפשר, הציל עוד אלפים רבים, בדרכים שונות, הרבה מעבר ל"רכבת" הידועה. והרכבת לא היתה של "מיוחסים". עלו עליה אנשים מכל גוני הקהילה, ולפי בחירת ראשי הקהילות השונות, וכמובן גם פליטים, יתומים, חלוצים, וסתם עמך (קסטנר לא צירף עצמו לרכבת). גם כשהרכבת הגיעה לשווייץ וקסטנר נוכח שאכן כולם כבר בטוחים, הוא לא נשאר בשווייץ הנייטרלית, אלא חזר לתופת המופצצת על ידי בעלות הברית. יחד עם קורט בכר, שהתמנה על ידי הימלר לאחראי על כל מחנות הריכוז, עברו ממחנה למחנה, כדי למנוע את ביצוע פקודת היטלר לחיסול הסופי של שארית האסירים ולגרום להעברתם לידי צבאות הברית הקרבים. בברגן בלזן לבדו היו באותו מועד כ-60 אלף אסירים. ניצולים אלו אינם יודעים עד היום על חלקו של קסטנר בהצלתם. עדותו של קסטנר בנירנברג לאחר המלחמה נעשתה בשליחות הסוכנות היהודית והקונגרס היהודי העולמי, וכן שימש חוקר של נאצים בכירים לבקשתם של האמריקאים. קסטנר הוא זה שהעלה בנירנברג את נושא "שואת היהודים" כפשע בפני עצמו, ולא כ"תוצר לוואי" של פשעי מלחמה. הוא גם זה שהדגיש שם את אשמתו של אייכמן בהשמדת היהודים. ברור שכל אלו שלא ניצלו במאמציו של קסטנר, נוח להם לחפש ולמצוא בו את האשם לגורלם, וחברו אליהם יריביה הפוליטיים של מפא"י, שעשו את פרשת קסטנר כלי ניגוח נגד "משטר בן־גוריון".
עפרה קציר, רחובות

 

אלי רביד ,ליישי :לזכר נסיה ורחל גולדברג שניספו באסון שהתרחש בימת החולה

עשיתי "עבודת שורשים " בנושא האסון בים החולה – משפחת גולדברג. בקשתי  להמשיך את שעשה אלי סט  בנושא זה  כפי שפרסם  באתר .שולה רעיתי  ואנוכי ,ניסינו  לאתר את מקום האירוע, לגלות את שלט ההנצחה  ולאתר אנשים שהיו עדים לאירוע אני מעביר לאתר את מה שכתבתי  בצירוף מפות וצילומים

  

א. שוחחתי עם אמנון לוין  ,חבר קיבוץ  חולתה אשר הכיר וזכר  היטב את האירוע  .אמנון בדק את הדברים עם אליהו חצבני ,גם הוא חבר קיבוץ חולתה,אשר במועד האירוע (1954)  השתחרר משרותו הצבאי ועבד בענף הדייג . סיכום הדברים :האסון אירע בין שני המזחים(מעגני סירות)  שהיו באזור בעת ביצוע  עבודות הייבוש.המעגן הצפוני , היה ממוקם סמוך למשרדי מרכז המבקרים  ב"אגמון החולה" של היום.המעגן הדרומי ,היה המזח של קבוץ חולתה ,ששרידיו נמצאים  גם  היום בתוך מטע פרי .לדבריהם האסון אירע בתעלה המערבית ,סמוך ליציאה  אל האגם.לא זכור להם שבמקום בו אירע האסון הוצב  שלט לאזכורו.

ב.מראה מקום : מאז האסון,פני האזור השתנו ללא הכר.  כללית ניתן לומר שהשטח המוכר  היום כ"אגמון החולה " ,היה עד לעבודות הייבוש והשיקום ,שטח רווי ביצות, גומא,יתושים  ו…מלריה. מדרום לו  השתרעה  ימת החולה ,כשלגדותיה המערביות המושבה  יסוד המעלה וקיבוץ חולתה.  "שמורת החולה " של היום ,היא צפונה של ימת החולה טרם הייבוש.עבודות מפעל ייבוש החולה הקיפו הן את שטח הימה והן את שטח הביצות  והיום רובו הוא שטח

חקלאי רחב ידיים.

ג.  "שמורת החולה".בכניסה לשמורה ,על קיר האבן הסמוך לביתן  ,מסומן בצבע כחול ,קו גבול הגדה המערבית  של ימת החולה טרם  עבודות הייבוש והיעלמותה.  מצאנו   עדויות למפעל הייבוש כמו  דוברה שהייתה פעילה בעבודות הייבוש ושלטים  לאזכור המפעל הגדול. לא הצלחנו  לאתר  בשטח שמורת החולה ובסביבתה ,ציון או שלט אזכור האסון.

ד.  " אגמון החולה".—ניסיון  איתור מיקום  משוער להתרחשות האסון.כאמור ,שטחים אלה, הנקראים היום "אגמון החולה " ,  שכנו מצפון לימת החולה ,נוקזו ,יובשו ושוקמו.עיקר עבודות  הניקוז בוצעו בתעלות ,כאשר התעלה המערבית והתעלה המזרחית הן הגדולות  והחשובות .בהן.נסענו בשטח "אגמון החולה  " ובשטחים החקלאיים  שמחוצה לו.התמקדנו במיוחד בתעלה המערבית. על פי הממצאים שהעלה אלי סט  , הסברי אנשי חולתה  והממצאים שלנו בשטח ,סביר שאסון התהפכות הדוברה התרחש בתחומי או סמוך מאד לתעלת הניקוז המערבית, בקטע שבין כניסת ערוץ נהר  הירדן  אל ימת החולה,ובכוון מערבה אל   תחנת השאיבה הבנויה על גדת התעלה המערבית ,בקרבה  או בסמוך  לסכר.(נ.צ. 256184/776826  גבה 67,המצוין בתוכנה לנווט  "עמוד ענן " המצורפת כאן).

על המפות המצורפות  סומן  xכמקום שאני משער בו אירע  האסון. תעלות הניקוז והדרכים שבשטח "אגמון החולה " מתוחזקים היטב.מבוצעות בתדירות גבוהה  עבודות כיסוח ,גיזום ,ניקוי התעלות ,שיפוצן וחיזוקן .גם כאן ,לא מצאנו שלט או אזכור לאסון.אם הוצב במקום,יתכן ואבד במהלך השנים.

ה. מצפור   האם והבת  –  מצפה ליפא  גל: הכניסה לאזור השמורה חסומה לכלי רכב מזרחית לקיבוץ יפתח ,על  הגדה הצפונית של נחל קדש, ,צעדנו  עד שהגענו לשלט הכוונה שקרס ונפל בצומת דרכים ו…טעינו בדרכנו .החל גשם  ושבנו על עקבותינו. חזרנו למקום כעבור מספר ימים ,מצוידים במפה והסברים  מיודעי דבר , ולאחר צעידה נינוחה של  כ 30  דקות ,בשטח  מיוער ויפה מאד  ,הגענו ליעדינו. תצפית מהמצפה מגלה  חבל ארץ יפה מאד ,עשיר בנופים, ציפורים וצמחייה. ממרום ההר ,נצפה מקום האסון בעמק החולה   בבהירות ,פרוש כעל כף ידינו. המצפור הנמצא על דרך "שביל ישראל " מתוחזק יפה ,נקי ומסודר.כיתוב ההנצחה נשמר . שלטי ההכוונה    אל המצפור  וגם בסמוך לו נעקרו  ומוטלים על הקרקע. ו. מצבת  האם נסיה גולדברג. האם ,נסיה נקברה בבית העלמין בעפולה. פקדתי את קברה.(חלקה 6 שורה 6 קבר 2). בכיתוב המצבה מונצחת בתה רחל ,בת 6 שנים ,נספתה איתה. גופתה לא נמצאה. ת.נ.צ.ב.ה.

ז. איתור עדים לאירוע: עדים לאירוע עצמו יכולים להיות אנשי " משמר הגבול " אשר סיירו במפעל הייבוש והיו על הדוברה שהתהפכה. לא הצלחנו לאתרם.יתכן ונוכל לשאוב מידע מעובדים שלקחו חלק בעבודות הייבוש.אם נצליח בכך ,כמובן שנעדכן.

מצורפים תצלומים מהאתרים שבקרנו ומפות האזור.

 

  אסמכתות ותיעוד:

  הכתבה של אלי ס"ט וסיפור המעשה

 המיקום המשוער של התאונה > מסומן באדום   

מצגת וידאו > תמונות מהתחקיר של אלי רביד(ליישי)

פרוייקט שיקום החולה > מקום התאונה המשוער > מסומן באדום 

אלון ואילנה

 אמא נסיה

ליפא גולדברג(גל)

 חבורה עליזה > ילידי 1938  

 

 

 

 

 

 

 

 

אלי רביד:מסמךהיסטורי – איסוף כספים להנצחת זכרה של הגננת טובה רזניק ז'ל

מצורפים שני קבצים. האחד ,סריקת המסמך האוטנטי השמור אצלי ,ובשני הדפסה של הכתוב בו. איסוף  כספים להנצחת  זכרה של  הגננת טובה רזניק ז'ל,שחינכה רבים מבני הקריה     אשר נפטרה   סמוך לראש השנה תשכ'ה  1964 . כנראה לנטיעת עצים  לזכרה ביערות  הקרן הקיימת לישראל.מרבית המשפחות מוכרות לי  מרחוב ט'.  יתכן ותגענה  הערות לשמות המשפחה שרשמתי  בסעיפים 4,10.11.

שבת שלום

אלי

 

תמונה > המסמך המקורי

 

להלן המסמך המודפס:

ישראל דיין

קריית חיים

רחוב ט' 13 טל. 72740       

חיפה ,  יום        18.9.1963

 

לחברה מרים רבינוביץ'   ,שלום

לשנה טובה תכתבו.

ח.נ.     מצ'ב  ציק מס  99715  –

לחשבון מסד בנק מורים ,בחתימתי.

צפורה אספה 22 ל'י  ובקשה ממני 

להעבירן אליך

לזכרה של טובה רזניק  ז'ל

 

ואלה התורמים:

1.משפ' שדמי                                                                            

2. "     דיין   

3.  "   בן ציוני מניה     

4."    ארלן                                                          

5."  פלינק                                                               

6. "כהן  {מרדכי ?}

7.  "  מלצר                                                               

8. "  גולן                                                                                                               

9. "  אנגלשטיין                                                              

10.  משפ'  קובק                                                             

11   " תמרי

כל אחד 2 ל"י

כפול 11= 22 ל"י                                                            

העברתי שני קוים

על הצ'יק פירושו שאפשר

לפדותו רק בבנק שלכם

ששם אתם שומרים כסף.

אני מניח שיש לכם חשבון

בבנק איזה שהוא.

 

בברכת שנה טובה ,

י.דיין.

דן רונן:פרס לנדאו לפרופ' עמוס חץ -בן קרית חיים

פרס לנדאו היוקרתי של מפעל הפיס בתחום המחול, הוענק השנה לפרופ' עמוס חץ (צלניקר לשעבר) , ממחזור 1933-1934 בגן בת שבע בקרית חיים.
 
עמוס חץ הוא דמות מובילה ומשפיעה בתחום התנועה והמחול בישראל ובעולם  עשרות שנים. עמוס חץ יצר חיבור מיוחד בין המחול, התנועה והכוריאוגרפיה,תרם רבות לגישה האנליטית לניתוח התנועה של כתב התנועה אשכול וכמן, וההתיחסות לגוף ולתנועותיו של פלדנקרייז. בשנות ה- 80 הקים את החוג לתנועה באקדמיה למחול ולמוסיקה בירושלים, ועמד בראשו כ- 40 שנה. בשנת 1981 יסד את פסטיבל "ריקודי חדר " בישראל, במה לריקוד קאמרי השואב מכתב תנועה. עמוס חץ מופיע כמרצה במסגרות אקדמיות שונות בארץ ובאירופה. עמוס חץ פעיל גם כצייר, כמאייר וכצלם.בהמלצה על מועמדותו של עמוס חץ, כתב ד"ר דן רונן חברו למחזור בגן הילדיםעמוס חץ אינו מבקש להיות מובן ואינו מקבל דברים כמובנים מאליהם, ביצירתו הוא מבקש לבטא את האמת שלו, לנתח את התנועה האנושיתולגלות את הכוח והסוד הטמונים בתנועה בגוף האנושי ואת ביטוייהם האמנותיים. כוח יצירתו בא לידי ביטוי בהעזה, באומץ לחדש ולהיות שונה, ובעיקר במאמץ להיות  "עצמך".הענקת הפרס לעמוס חץ היא ביטוי של הערכה ליוצר חשוב ולתחום התנועה וכתב התנועה,
שישראל זכתה בו למעמד חשוב בעולם.
בברכה,

דן רונן

 

תוספת מגייזי :

עמוס חץ יליד 1933 היה הולך מגן בת שבע ,עם יעל חרלף לביתה, לטעום מן העגות המשובחות של שושי אימה של יעל. ימים רבים מאז נכנסנו לעניני הנוסטלגיה של הקרייתים, יעל חיפשה את עמוס,עליו נשארו לה בזיכרון רק שברי מידע. וכך באמצעות החיפוש באתר , גורי קרגמן חיבר את הקצוות החסרים והקשרים חודשו לפני כחמש שנים. קבלנו מכתב מעמוס חץ בו הוא מבשר לנו, כי הוא גולש באתר שלנו וגם ישמח לראותנו באירועים המתפרסמים.

מן המחזור הזה בגן, יצאו אנשי  חינוך ,אומנים בעלי שם עולמי,אנשי טכנולוגיה ופעילי ציבור לטובת הקהילה :בת שבע חת הייתה גננת יצירתית שהטביעה חותם בחניכיה.

  תמונה >  מחזור 1933-1934 מגן בת שבע

  בתמונה  : עמוס, יעל, דן רונן/רולניק ואחרים :  

 גייזי

 

תוספת מגורי קרגמן:

משפחתו של עמוס התגוררה ברחוב י"ח , בדירה שאחר כך גר בה בנימין שמעונוביץ(שמרון)  ידידנו.            אחיו של עמוס – שמוליק חץ ז"ל, אחד מבכירי  חיל האוויר, היה מפקד טייסת הפנטום הראשונה, נהרג במלחמת ההתשה ואז בא במקומו רן פקר"  

גורי