העיסוק בבניין קן קרית חיים העלה אותי לבוידם בביתי כי נזכרתי שבחנוכת הבניין שנערכה בשנת 1958 הופעתי עם עוד כמה חברים מהעדה שלי ("לנגב" ילידי 1942) באופרטה שאנחנוכתבנו על-פי שירים ידועים והביאו במאית בשם שלומית מקיבוץ יזרעאל שעזרה בהעמדה של המופע. ואכן מצאתי את כל המילים שמעלות חיוכים על התמימות שלנו – בקיצור הרבה נוסטלגיה.
הנה הקטע שהתחיל את המופע לפי השיר "יה משלטי" –
נציג נא לפניכם הערב אך לנו דרך משלנו
מאבקו של איש תנועה כי המשימה כלל לא קלה
עמידתו למול בלי הרף לכן הערב פה נראה נא
הפיתויים מחוצה לה. בצליל,בזמר והומור
עת מערב ומזרח את זו המלחמה שלנו
לתפוס חלל שואפים ככל אותם כובשי הדור
גם בלבנו אש יוקדת נוער הזהב,פקידי משרד
וכמו-כן לנו מאבקים. ואנשי עסק למכביר
אם אחת רוצה וחנוונים וסיטונים ועורכי דין
שבנה ילך לבוש חליפה כלכלנים כובשי העיר.
ורצונה של אם שניה פיתויים קסמי שוא ובני בוהו
שבנה ילמד באוניברסיטה מכל עבר שמים מארב
העסקים מאוד קורצים נציגים ראשונים של התוהו
וגם תקתוק המכונות במשרדים הם החברה מבני הזהב.
מאוד מושכים את הלבבות.
החיים שלנו היו פחות מסובכים? נראה לי שכן….
אני לא זוכרת את כל מי שהשתתף במופע מלבד רזיאלה עצמון ז"ל ,עודד שכנאי ז"ל (יליד 1944),שמואל פפירניקוב ואני –
אילנה ובר-אלנקווה.
