הלילה הלך לעולמו שמואל בירן.
הלוויה היום ברגב. שעה איני יודע.
יהי זכרו ברוך.
אברהם ארליך
"חבל על דאבדין ולא משתכחין"
משתתפים בצער רב באבלה של המשפחה,על מותו של האיש היקר
שמואל בירן נעים ההליכות, אמן יוצר, ודמות צבעונית יפה בנוף
קרית חיים
יעל וגייזי
לצפיה > גלרית העבודות של שמואל באתר
מישראל קסטנברג:
בצער שמעתי דבר פטירתו של שמוליק איש הקריה שלנו והנני שולח תנחומין לבני ביתו כמי שהיה שכן לבית ההורים של רעייתו רינה בת הגיל שלנו הבנים והבנות בקריתנו.שמוליק האיש ששרד את השואה והגיע לחסות בצל כולנו היה דמות מיוחדת לרבים.הוא היה מלוחמי חירות ישראל,כיהן שנים רבות כמנהיגם של עובדי מספנות ישראל והיה הלוחם העיקרי על זכויותיהם כלפי מנהלים ומנהיגים,איש עבודה ממש ולא פלא שכינוהו כ"לך ולנסי" (מנהיגם של עובדי הנמל בגדנסק ומי שהביא למהפך נגד המשטר הקומוניסטי בפולין בשנות השמונים שעברו.שמוליק היה אמן נפלא בפיסול ולא אחת התייעץ עמדי כיצד ליפות רחוהבות הקריה בפסלים שיצר במו ידיו ורבים נמצאים עד עתה בחצר ביתו.מאחר ואיני בעל השפעה במוסדות הקריה לא יכולתי לעזור לו בענין זה ואני מצפה כי ועד הקריה תנציח זכרו ברוח הדברים הללו.שמוליק היה שייך לחברותא שהתכנסה בחוף הרחצה בקריה מדי יום לשיחה ולהגיגי חברים,גם אם אני לא הייתי ביניהם,אך לא אחת בשנים קודמות היינו שוחים יחד למרחבי הים כשעימנו היו חברים נוספים מאוהבי הים כמו אריה צימליך ז"ל ועוד רבים וטובים. תהא נשמתו של שמוליק צרורה בצרור החיים.
ישראל קסטנברג
מאורן יהודה-לזיכרו
איך הכרתי את שמוליק..?
משנת 1977 אני קרייתי ומבלה את זמני שבין עבודת המשמרות כאן בחוף הים.שיחות אקראיות היכרות נעימה וסולידית במשך כל העת ההיא. לימים בתי הצעירה הגיעה לניו יורק לעבוד במשהו לאחר השירות הצבאי,שנה שלמה היתה שם ועבדה אצל משפחה ישראלית שהתגוררו שם,בתי הצעירה טיפלה ושמרה על הבנות הקטנות שלהם,לימים ביקרנו אף אנחנו שם בטיול ונודע לנו שאותה אמא לילדות ההן שבתי טיפלה בהן היא היא ביתו של שמוליק בירן. דרישות השלום והמקריות הביאה לנו את הידידות ,להיות מחוזקת יותר ואהבתי תמיד לפגוש בו ברחובות הקריה ובחוף הים.
אורן יהודה
מאריה רובינוביץ
הלמה אותי עד מאוד הידיעה על הסתלקותו של ידידי ורעי שמוליק בירן ואני מצוי במרחקים, במהלך ביקור אצל הנכדים שבארצות הברית .בשל הידידות הרבה שבינינו הייתי מעודכן באשר למצבו המתדרדר, אך עזיבתו אותנו קשה לי עד מאוד .
תמונה > שמוליק בלב עבודותיו בתערוכה
אתגעגע אליך/ מאת אריה רובינוביץ
אתגעגע אליך
רעי , ידידי
שוב לא אחסה בצילך
תמיר ואצילי.
אתגעגע למפגשים
ולשיחות החולין
ליצירתיות הבלתי נלאית
שפעמה בך במשך השנים,
אתגעגע לתבונה
שהייתה נחלתך
לאהבת האדם
שהקרנת מעצמך.
הלכת לעולמך
והותרת מורשת
מבטיחך לעד
אותה לרשת.
קווים לדמותו – לזכרו של ידידי היקר שמואל ( שמוליק ) בירן
את הכתבה הזו אני מייחד לזכרו של ידידי היקר, מורי ורבי, שמואל (שמוליק) בירן, ללא ספק אחת מהדמויות הססגוניות והיותר מוכרות שצמחו בשדה האמנות בקרית חיים. אדם שמאז היכרותי עימו , מזה שנים ספורות בלבד, נשזרו בינינו קשרי ידידות עמוקים וזכיתי לחסות בצילו של אדם גדול, במלוא משמעותה של המילה.
כתבה זו פורסמה כבר בעבר באתרי האינטרנט השונים אך בשל הנסיבות אני מפרסם אותה מחדש עם התיקונים המתבקשים.למעלה מ-50 שנות יצירה ופעילות בתחום האמנות נזקפות לזכותו של שמוליק, כאמן יוצר, כיו"ר "אגודת הציירים והפסלים חיפה והצפון", כ"רוח החיה" לפיתוח מודעות הציבור לאמנות בחיפה והצפון,
אמן מהשורה הראשונה, שתרם רבות, בפעילותו הציבורית, למען קידומם של האמנים היוצרים, הציירים הפסלים וצלמי האמנות בחיפה והצפון. שמוליק בירן נולד בשנת 1930 בעיירה מיאדל שבפולין (כיום בילורוסיה ) ובהיותו נער בן 9 פרצה מלחמת העולם השנייה, במהלכה הוא איבד את רוב משפחתו. הוא התחבא במשך שנים ביערות בילורוסיה ושרד , יחד עם אחותו, שנפטרה אך זה מכבר, תודות לתושבים מקומיים שסייעו להם בלבוש ובמזון. באפריל 1947 הוא עלה על ספינת המעפילים "תיאודור הרצל", בניסיון להגיע לארץ בצורה בלתי לגאלית, אך הספינה נתפסה על-ידי הבריטים מול חופי תל-אביב ולאחר מאבק עם המעפילים היא נגררה לנמל חיפה ומעפיליה גורשו למחנה המעצר שבקפריסין. עם שחרורו ממחנה המעצר הוא עלה ארצה, התחנך בקיבוץ חולתה, במסגרת עלית הנוער, והיה חבר קיבוץ חוקוק.
התגייס לצה"ל, לחם במלחמת השחרור, נפצע , לבסוף הכיר את בת הקריה רינה (לבית אנקורי) ומשנת 1954 הינו תושב הקריה. שמוליק עבד שנים רבות במספנות ישראל, שם היה, בין השאר עובד מתכת וחבר וועד, לימים הפך לדוברם של הפועלים והתפרסם כאחד ממובילי המאבק על זכויות העובדים, על כך זכה לכינוי "לך ואלנסה". בשנים הללו החלה למעשה פעילותו הקדחתנית בתחום היצירה, פעילות שנמשכה לאורך שנים רבות, עד סמוך למותו. מאז שנות השישים היה אמן פעיל, בעיקר בתחום הפיסול וההדפס, חבר אגודת הציירים והפסלים חיפה והצפון ושימש כיו"ר האגודה במהלך כשתי קדנציות, כמו כן הוא עסק רבות למען קידום התרבות והאמנות בחיפה והצפון.
דרכו האמנותית
שמוליק העיד על עצמו שמשחר ילדותו הוא אהב לרשום אך מבחינתו היצירה הראשונה, ואולי המשמעותית ביותר בחייו, הייתה כאשר במהלך המלחמה גילף בעבור עצמו כף מעץ שתשמש אותו ביומיום. עם הגיעו ארצה הוא השתלם בפיסול אצל אהרון אשכנזי ובציור אצל אברהם נסטי ז"ל, כמו כן השתתף בחוג לאמנות, במסגרת לימודי החוץ של אוניברסיטת חיפה. תקופת עבודתו במספנות ישראל היוותה ללא ספק מקור השראה ליצירה בתחום האמנות הפלאסטית תוך שהוא יוצר בקדחתנות רבה פסלי מתכת ועץ ולימים אף הדפסים, כאמור עשייה שהתפרסה על פני שנים רבות. העיסוק בפסלי המתכת היה מאוד דומיננטי בראשית דרכו האמנותית ולו מהסיבה הפשוטה שעבד למעשה במספנות ישראל כחרש מתכת, לנושא זה הוא התייחס במוסף "שישבת" מ-12.11.93 :
"הברזל הוא חומר קר וכשאני מצליח להפיח חיים ביצירת ברזל אני חש סיפוק עצום. התרנגול הזה, הציפור מתחילה לעוף, לא? יש משהו יותר יפה מזה? אני עובד במתכת אל-חלד ויש לי תחושה שאני עושה דברים שיישמרו לעד, זה כמו לגעת קצת בנצח ".
החצר האחורית בביתו הפכה עד מהרה לסדנת יצירה, סטודיו-גלריה שהלכה ותפחה במהלך השנים, עם שפע רב של יצירות, פריטים שהתווספו מידי יום, כמעט עד יום מותו. כל פיסת מתכת או עץ שנאספה על-ידו הפכה עד מהרה ליצירת אמנות, קומפוזיציה מלאת דמיון, ברוב כישרון וחן. כך נוצרו במשך השנים מאות פסלים המנציחים דמויות אדם, יודאיקה, חיות למיניהן ,שבטי ישראל ואחרים. אל ההדפסים נחשף לראשונה במהלך שנות השמונים וזאת תודות לאמנית הצפתית מיכל אורבך, שמתגוררת כיום בקרית ביאליק. אמנית זו קירבה אותו אל אמנות ההדפס והתוצאה עשרות הדפסים העוסקים במגוון נושאים, כגון מורשת ישראל, פורטרטים, חיות למיניהן, בעיקר עופות, צומח ודומם, מרקמים רבי עוצמה של ביטוי צורני. בתערוכה הרטרוספקטיבית שהתקיימה ב"אשכול פיס" שבתיכון קרית חיים, תערוכה שזכיתי להיות שותף לארגונה , נחשפו רבים מהם ,לראשונה, לציבור הרחב. בביתו היפה והגדוש ביצירות נחות זו לצד זו , ממתכת , מעץ מאבן ושאר חומרים חיות האהובות עליו במיוחד, בית המשמש בית גידול לחיות מחמד רבות שזכו לטיפול אימהי- אבהי שאין שני לו. במשך השנים השתתף בתערוכות יחיד וקבוצתיות רבות ועוטר בפרסים. בשנת 1973 הציג מעבודותיו בתערוכה ארצית שהתקיימה בבית ציוני אמריקה בתל אביב וזכה בפרס ראשון לאמנים חובבים. בשנת 2005 הוא הוכר כחתן "פרס שטרוק", פרס עיריית חיפה בתחום האמנות. הוא שימש במשך שתי תקופות קדנציה כיו"ר אגודת הציירים והפסלים, סה"כ כחמש שנים, שנים שהניבו פעילות רבת ערך לקידום האמנות הפלאסטית,לסוגיה, בקרב תושבי חיפה והצפון. שמוליק טיפח מאז ומעולם אמנים יוצרים, באשר הם צעירים או מבוגרים ורבים חבים לו את החשיפה הראשונה ובהמשך אף את ההצלחה בהמשך דרכם האמנותית, ביניהם אנוכי. מדברי פרופסור ליברמן, שנות השבעים ( ציטוט מתוך ההזמנה לפתיחת התערוכה "בראשית", אשכול פיס תיכון קרית חיים,מרץ 2000) :
"שמוליק, הנך בן סגולה לעם סגולה…גאונותך סמויה וגם גלויה…גם ראש ובמשולב גם פה …וגם ידיים? כולם יחד ובאיש אחד? גדולתך גדולתי וגדולת כל עם ישראל מכל מקום וזמן…".
מדברי דן רונן, ממשרד החינוך, בן הקריה, לרגל פתיחת התערוכה "האדם עץ השדה", ספטמבר 1999: "אני תמיד שמח לתערוכה של שמוליק בירן, כי יש בה מטעמה של חוויה והיא מעוררת למחשבה. "כל אדם", כפי שכתב שאול טשרניחובסקי, "אינו אלא קרקע ארץ קטנה בה האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו". לשמוליק שבא מארץ גדולה לארץ קטנה וחי בקריה שיצאה מאוטופיה והגיעה לשגרה, לשמואל תבניות רבות מרתקות ומגוונות ".
מדברי ד"ר רפי ורטהיים, מי שכיהן כראש עיריית קרית ביאליק, לרגל פתיחת התערוכה "שמוליק בירן-שנות יצירה בפיסול והדפס", קרית חיים, אפריל 2007: "שמוליק הינו אישיות יוצאת דופן במחוזותינו. הוא אמן ויוצר, אך מאמין גדול בשילוב האמנות בחינוך. לדבריו, אי אפשר לחיות בלי אומנות ואת החסך והחוסר באומנות של התלמידים בבתיה"ס הוא משתדל למלא. במסגרת אמונתו זו, הוא התנדב במשך 7 שנים בתיכון קרית חיים כדי להנחיל לתלמידים את הערך המוסף , את הטעם לחיים, את ה – " CULTURA " שהיא לדבריו , מילה עברית טהורה – הכל תורה!…
מי לא נתקל בשמוליק , מטייל לו על שפת הים, אוסף חתיכות עץ, ממלא כיסיו "בממתקים" והוא מחלק אותם בנדיבות לכל עובר אורח שחפץ בכך.
שמוליק מצא תמיד עניין בכל בדל עץ, בכל ענף, בכל אבן, בכל פיסת מתכת. הוא משוטט דרך קבע בשוקי פשפשים אוסף כפיות, מחבר , מסיר, יוצר מיניאטורות, וכל מה שהמגיע לידיו עובר שינוי והופך לחפץ אמנותי. העין שלו קלטה הכול ובעזרת דמיונו, חושיו וכישרונו הרב הוא יצר ללא הרף והפך את חיינו לעשירים ומלאים יותר. ומתוך העץ הוא ידע ליצור צורה ודמות, שורשית, יהודית או מתוך גרוטאות המתכת פסלי חיות ופסלים אחרים אותם אנו רואים מידי פעם בפעם בתערוכות הרבות להן היה שותף בחייו העשירים".
לידידי ורעי
יהי זכרך ברוך.
אריה
