מאריק כץ 24.8.21
"הצריף" בקרית חיים, היה ויש רק אחד בתחנת האוטובוסים הצמודה לקריית חשמל.
כל השאר זה "מתחזים".
יום טוב, אריק
מדני שחל 25.8.21
ללא כל קשר להעברת צריף של הבריטים מתחילת רחוב א' להלן ידיעה מעתון המשקיף מ- 3 לאוגוסט 1947.
דני שחל
שלום רב,
אני מנהלת ארכיון בישוב שלי – חופית. יש לנו צריף משנות ה-50 מאה קודמת(!) שההסתדרות דאגה לתת לנו והוא מקריית חיים. אנחנו עכשיו כותבים את סיפור הצריף ונתן לי שמוליק שפירא את האתר שלכם. מי שדאג להביא לנו את הצריף היה יו"ר מועצת הפועלים בנתניה. שמור ומשמש אותנו עד היום. כנראה היה במחנה בריטי ברחוב א' עד הכרזת המדינה כשהבריטים עזבו.
יודעים משהו? כל מה שתוכלו לספר, צילומים יתקבל בתשואות!!
תודה
רותי מיכאל, חופית
תגובה מאלי רביד{ליישי}
לרותי שלום 21.8.21
בנושא הצריף שנדד מקרית חיים לחופית:
בקרית חיים היו שני מחנות צבא בריטים. האחד , בשטח מצומצם בצידו המערבי של רחוב א' { אלכסנדר זייד }ועד מסילת הרכבת חיפה -נהריה, והשני , במתחם גדול מאד , בצידו הדרומי ולאורך רחוב כ' { היום רחוב בן צבי } ועד לצפונו של אזור התעשייה של מפרץ חיפה . בית משפחתנו היה מול הכניסה למחנה זה. באחד המבנים של המחנה הבריטי ברחוב א' , פעל לאחר צאת אחרוני החיילים הבריטים מהארץ ,קן התנועה המאוחדת שהייתה לאחר האיחוד עם "הנוער העובד " לתנועת הנוער העובד והלומד." הקן פעיל ושוכן באותו מתחם. גם היום. אינני זוכר צריפים מסוג וסגנון שאת מציגה בצילום, שהיו בעבר במחנות הצבא הבריטי בקריית חיים.
קריית חיים נוסדה ב1933. בגבולה הצפוני , רחוב כ'ג { הגובל עם קריית מוצקין היום רחוב הקיבוצים }, הכשרות של קיבוצים רבים , ששהו כאן חודשים ואף שנים , עד שהקימו את קיבוץ הקבע שלהם. בנוסך לאלה ששכנו בגבולה הצפוני של הקריה , שכנה הכשרה גם בחלקה המערבי של הקריה ,מעבר למסילת הרכבת .מרבית חברי ההכשרות הללו גרו בצריפים שהיו של הסוכנות היהודית. ועד כמה שמוכר לי , רובם הגדול , ואולי גם כולם , פורקו והוקמו מחדש ביישובי הקבע.{ הקיבוצים שהקימו }.יתכן והצריף שלכם נדד מקרית חיים אליכם , לחופית, מאחת ההכשרות הללו אך אין לי סימוכין לכך.
בקריית חיים הייתה בשנות ה-50 מעברת עולים ששכנה בקרבת מחנות הצבא הבריטי. בשנת ההקמה של חופית , פורקה המעברה. אולי הצריף נדד אליכם מכאן ??
שלום חברים,
בנובמבר 2020, שלחתי לכם הודעה מצערת שחברנו שלמה גולן (גולדרינג), שלומיקו, נפטר. מידע זה קבלתי בזמנו מגיסתו שגרה בבית לידו ברעננה. עם שלומיקו הייתי בקשר אינטרנטי זמן רב, אך עם הזמן הקשר הפך יותר לקשר טלפוני. מאחר שכמה ניסיונות לקשר טלפוני לא צלחו דאגתי שמא קרה משהו ואז מיד התקשרתי לגיסתו לברר את העניין. הגיסה אמרה לי ששלומיקו נפטר לפני כשבועיים ולכן אין בבית ברגע זה מי שיענה. הצטערתי מאד לשמע הבשורה ומיד העברתי לכם החברים שהכירו אותו, את המידע המצער. שלשום בצהרי יום קבלתי שיחת טלפון מהארץ (תשעה חדשים עברו מאז) :שלום יורם, מה שלומך ?
שלום, תודה רבה, עם מי אני מדבר?
שלמה !
איזה שלמה ?
שלמה גולן, גולדרינג, מה אינך זוכר אותי ?
כן, בוודאי זוכר, שלומיקו מה שלומך ?
מזמן שלא דברנו ……….
תארו לכם, הלב נעצר לי, פלא שלא חטפתי איזה אירוע בקושי הצלחתי לומר כמה מילים, אך שלומיקו המשיך לדבר גם עבורי, השיחה הייתה קצרה ואני בהלם, הייתכן שאני מקשיב לשלומיקו ? שרדתי את המאורע ואני ממש בהלם, המחשבות רצות במוחי ואני נלחץ.
שלחתי מיד אימיילים לשניים מחברינו , ודרשתי תשובה בהקדם, אם הם בקשר עם שלומיקו ויודעים משהו אודותיו, מאחד קבלתי תשובה מיידית ומהשני רק למחרת, התשובה הראשונה שקבלתי כמובן הייתה שאין כל קשר ואילו השניה הייתה ששלומיקו נפטר לפני מספר חדשים.
מהמשיב הראשון בקשתי לטלפן בהקדם למספר הטלפון שממנו הגיעה אלי השיחה, בתרוץ שאבד לו מספר הטלפון שלי ! הוא אכן עשה זאת בזריזות, השיב לי שיחת טלפון וכך אמר: יורם, ״הייתי בגן עדן ודברתי עם שלומיקו, הוא סיפר לי שדיבר אתך אתמול בטלפון״ בקיצור הבשורה המצערת הפכה לבשורה טובה, שלומיקו חי ובריא ! אבן של טונה ירדה מעלי ואני שמח לבשר זאת גם לכם. לבטח שתקבלו זאת בשמחה.
השאלה היא מדוע הגיסה ״הדפוקה״ עשתה זאת ?
ביום שני ה- 23, תהיה לי שמחה כפולה לחגוג את יום הולדתי, תודה לכם על הברכות !
שתהיה לכלנו שנה טובה ומתוקה וכפי שנאמר, שנשמע רק בשורות טובות !!!
יורם
עובדי עיריית חיפה הסירו היום כיתוב גרפיטי שרוסס על גבי האנדרטה בקרית-חיים לאחר שקיבלו דיווח על מעשה ונדליזם
15/08/2021
בעקבות דיווח, שהתקבל לפני הצהריים היום (א') בעיריית חיפה, אודות מעשה ונדליזם, שבוצע באנדרטה שהוקמה בגן "בית העם" שבקרית חיים, יצאו למקום עובדי היחידה לאמנות של אגף שפ"ע (שיפור פני העיר) בעיריית חיפה, טטיאנה בלוקוננקו וענאן כעביה.כאשר הגיעו למקום, גילו השניים, כי על האנדרטה רוסס כיתוב גרפיטי. עובדי העירייה החלו מייד בעבודה להסרתו ובתוך פחות משעה מרגע קבלת הדיווח, הצליחו לנקות את האנדרטה ולהשיב את המצב לקדמותו.האנדרטה שבגן בית העם מהווה אתר הנצחה לזכרם של 235 בני קרית-חיים, שנפלו במערכות ישראל מטרום הקמת המדינה ועד היום. האנדרטה מורכבת מ-26 קירות זיכרון, עליהם חקוקים שמותיהם של הנופלים.קירות ההנצחה עשויים מאדמה מקומית, כביטוי לחיבור האדם לתבנית נוף מולדתו.גולן גבעון, מנהל אגף שפ"ע בעיריית חיפה: "אנו רואים בהשחתת אנדרטאות אירוע חריג וראוי לגינוי. נמשיך לטפל ולתחזק אנדרטאות אלו מתוך יראה וכבוד לנופלים".
| סרטון קדימון לסיפור-רון |
| "צל ומי באר" באיטליה ובחופי הארץ |
| את "צל ומי באר", שירם של יורם טהרלב ולוי שער, המתאר את הגעת משוחררי מחנה עתלית ליגור, אנחנו שרים בכל מקום הנקשר להעפלה. לפני שלוש שנים שרנו אותו בנמלי היציאה באיטליה ובבית חולים איטלקי שבו נולדו מאתיים ילדי מעפילים, אחד מהם היה איתנו בטיול. בחודש שעבר שרנו את השיר בטיול מזמר בעקבות השבת השחורה ביגור, ובשבוע הקרוב נשיר אותו ליד אתר נחיתת האוניה "חנה סנש" מול נהריה. מעפילים רבים שהורדו בחוף זה, הגיעו לקיבוץ עברון. שם, כמו ביגור, פתחו להם את הדלתות, בחדר האוכל נתנו להם פת של לחם, וממחסן "הקומונה" חילקו להם בגדים. גם חברי הוריו של גבי זהר היו שם ובטיול הקרוב, שנוביל ביחד, הוא יספר על הלילה ההוא בקיבוצו. הנה ביצוע השיר ליד בית החולים בדרום איטליה. |
בליל שבת נפטר מתי אור{ קיסילביץ } ,
פלמח'חניק ומכונאי ראשון בצים שנים רבות.
בן למשפחה ממייסדי קרית חיים
ת.נ.צ.ב.ה.
הגברת העלייה לישראל
מוסד שמואל נאמן בטכניון , מפיק מעת לעת סיכומים חשובים בנושאים חברתיים. ראוי מאד לעיון למי שיכול להשיגו. הדו'ח האחרון מכיל נושאים חשובים, כאשר הרלבנטי ביותר ביניהם לדעתי , הוא המסקנה על אפשרויות העלייה לישראל. מבדיקה של 14 ארצות אפשריות , מסקנתם היא שברזיל, ארגנטינה, מקסיקו, אודסה ופריז , הם כיום הקהילות בהן ראוי לטפל בעליה, ויש בהן פוטנציאל גדול לעליה. ואוכלוסייה מקצועית הדרושה בישראל.
מדינה יהודית?
השאלה הראשונה שאין עליה תשובה מוסכמת, היא מי הוא יהודי ?. אני גורס -שבן של יהודייה , נימול ,ומי שמחליט על עצמו שהוא יהודי .כל אלה הם יהודים, שמקומם במדינה היהודית והדמוקרטית. לא צריך כיפה ,ולא צריך ציציות ,ולא צריך, ללכת לבית כנסת, ולא צריך לחיות על פי ספר מצוות, ולא להישמע לרבנים ,כדי להיות יהודי. כמובן שלרבי מגור ולאריה דרעי , לחב'ד ודומיהם .יש הגדרה אחרת של יהודים .וגם כמובן ליהדות הרפורמית והקונסרבטיבית בארה'ב, ובעולם יש תפיסה אחרת . אז מי אנחנו ומי אישר לנו ,שתפסנו את המדינה בציציותיה ואנו מחליטים מי הוא יהודי? 2000 שנה היו היהודים הדתיים לסוגיהם ולקהילותיהם מדקלמים את התפילות על ירושלים ועל ציון ובכו בתשעה באב. אבל הנה רק היהודים הלא דתיים , יהודים של דור ההשכלה ,האנטי חרדים , הם אלו שבהנהגתם של הרצל, ויצמן ,בן גוריון, ברל כצנלסון וז'בוטינסקי ודומיהם, שהחליטו על הקמה מחדש של מדינה יהודית ודמוקרטית בארץ ישראל. הציונות זה שם התנועה היהודית שיצרה מדינה. עכשיו כנראה שהחרדים והמתנחלים עושים הכול כדי להרוס אותה.
מדינה דמוקרטית מה זה?
מדינה אשר יש בה חוק ומשפט אחד ושווה ,לכל האזרחים שבה, ללא הבדל מין, צבע, דת, ארגון, קהילה וכו.
מי הוא יהודי ?
חוק השבות קובע את הזהות היהודית המוסכמת כיום בישראל. האם לא הגיע הזמן לבחון את נחיצותו של חוק השבות במתכונתו הנוכחית? ואולי לקבוע דרך אחרת להענקת אזרחות ישראלית? כמו בארה'ב או בקנדה? אולי מבחן בתולדות העם היהודי ? אולי שאלות על הציונות? אולי שאלות על שוויון וחופש בין בני אדם ?מה כל היהודים שרשאים לעלות הם טובים וראויים? הגיע הזמן לחשוב מחדש הלא כן? האם קיים כיום חוק התאזרחות למי שאיננו יהודי ? יש תהליך שלא מחייב התייהדות לפי החוק. וקיימים כללים של התאזרחות כמו – מכח ישיבה בארץ, או אימוץ או לידה וכו' .
האם תהיה זו מדינה של יהודים?
.1. לפי הלמ'ס (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה) מספר תושבי ישראל כיום הוא 9.6 מיליון . מהם 8.2 מיליון יהודים מכל הסוגים,1.3 מיליון מוסלמים וערבים נוצרים ודרוזים .ועוד 0.3 מיליון אחרים, או חסרי דת או שאין עליהם מידע. ההערכות של הלמ'ס לקראת שנת ,2048 ,( 100 שנה למדינה ). כי מספר היהודים יוכפל לכ 16.8 מיליון, אבל אם יתווספו במשך תקופה זו עוד כ -1.0 מיליון עולים (שזה 50 אלף לשנה) יהיה מספר היהודים ב-2048 כמעט 19 מיליון . וסך הכל אוכלוסיית ישראל תהיה כ 21-22 מיליון , מהם 2.6 מוסלמים. שזה לערך13 אחוז מהאוכלוסייה.
2.קיימת קורלציה ישירה בין רמת החיים במדינה לבין מספר עובדי הכפיים ועבודות העזר-ששכרם נמוך -ניקיון, גינון, בנין, כבישים ,סיעוד. בריאות. הסעדה, חקלאות . פועלים זרים ,ודומיהם . .ואם יש מחסור בעובדי כפיים, עולה שכרם, דבר שמגביר את המאמצים של אנשים זרים להיכנס למשק הישראלי. כי השכר יותר גבוהה. היום אין למצוא כמעט ישראלים בתחום הסיעוד ,אין כלל יהודים ישראלים בתחום הבניין, אין יהודים ישראלים בתחום ההסעדה ותחום החקלאות .יש כיום חוסר של 50 אלף עובדים בתחום הסיעוד ,וחוסר של 25 אלף עובדים בתחום החקלאות . רוב העובדים בבניין הם פלשתינאים או מאירופה וסין. כולם אינם אזרחים ישראלים .ומשרד הפנים מגרש אותם כל 5 שנים כדי שלא יוכלו לקבל אזרחות על פי החוק הקיים. אני מעריך את מספר עובדי כפיים פשוטים היום בישראל , ברשות ובלי רשות , ב 600 אלף .מהם כ200 אלף פלשתינאים וירדנים. יש להניח שהכפלת האוכלוסייה יחד עם עלית רמת החיים ,יגרמו לגידול הצורך בעובדי כפיים, בעיקר בחקלאות (שיש להכפילה) בבניין (שיוכפל)ובסיעוד ( שיוכפל ויותר מכך )קרוב לוודאי שמספר עובדי הכפיים לא יהודים יגיע ל1.5-2.0 מיליון בשנת 2048. נחזור לנתוני 2048 –ואז יהיו 19 מיליון יהודים . 2.6 מיליון ערבים 0.6 ללא הגדרת דת . וכן עוד 2.0 מיליון עובדי כפיים זולים שאינם אזרחים. ככל שתעלה רמת החיים יגדל מספר עובדי הכפיים הזולים במשק.
3.הציבור המוסלמי הערבי הנוצרי והדרוזים, ציבור זה של כמעט 1.8 מיליון אזרחים עובר בשנים האחרונות ישראליזציה ,המוסלמים רוכשים השכלה , מתערים ברוב המקצועות במשק ,ויחד עם זה עולה רמת החיים שלהם, לכן יורדת הנכונות לעבוד בשכר נמוך.
4.יחליפו אותם יותר ויותר הפלשתינאים .
5. כבר כיום לא ברור מה בדיוק רוצים הפלשתינאים , אולמרט הציע את כל מה שאפשר היה להציע , איש לא יציע יותר ממנו. הנהגת הפלשתינאים נשארת בסירובה ועיקשותה ובו בזמן יותר ויותר פלשתינאים אומרים: "מי צריך מדינה שיתנו לנו עבודה ומספיק". והם גם נקלטים ויקלטו בלית ברירה , במשק הישראלי המתפתח .לי ולשכמותיי שחושבים שיש צורך במדינה פלשתינאית עצמאית יש סכנה שלא יהיה למי לתת מדינה כי רוב הפלשתינאים ירצו מדינה דו לאומית, ויחד עם המתנחלים וחלק מהימין המטורף נגיע למדינה דו לאומית . לא בכדי התנגדו המתנחלים ודומיהם להצעתו של טרמפ למדינה פלשתינאית עצמאית.
6. הנה הגענו לסוף הדרך ב2048 .מדינה של 19 מיליון יהודים עם 3.5 מיליון אזרחים מוסלמים עם 2 מיליון עובדים זרים ועם 3.5 מיליון פלשתינאים עם או בלי אזרחות .וכנראה עם אפרטהייד שלא חשוב לפלשתינאים רק לנו היהודים. יופי של "מדינה יהודית " .
7. מי יעצור את התהליך של מדינה דו לאומית ? רק תנועה = מפלגה הכוללת את "העבודה " ברובה , את "הליכוד " ברובו, ואת "הציונות הדתית" ברובה. יש רוב בעם לעצור את התהליך השאלה אם יש כח פוליטי למהלך חיוני זה.
כל טוב
אברהם כץ עוז
מכבים -רעות ,
ממקימי קבוץ נחל עוז וחבר בו שנים רבות, פעיל בתנועה הקיבוצית , חבר כנסת ושר החקלאות לשעבר.
הפסל והאמן יגאל תומרקין, חתן פרס ישראל ואחד האמנים הבולטים בתולדות המדינה, הובא למנוחות היום (ו') בבית העלמין בקיבוץ נען. תומרקין נפטר אתמול בביתו שבתל אביב בגיל 87. בנו, השחקן יון תומרקין, אמר ל-ynet כי אביו לא היה בקו הבריאות כבר תקופה ארוכה, אך מותו תפס את המשפחה בהפתעה
לפני הלוויה נערך בקיבוץ אירוע פרידה מתומרקין. האמנית שרי קלאוס אמרה בפתיחת האירוע: "חשבנו שיגאל יהיה איתנו לנצח". דור תומרקין, בנו, נשא דברי הספד: "רבות ידובר עליך כאמן. אתה תחסר לרבים והשפעתך על האומנות והתרבות תישאר לנצח. אבא שלי, לא היית ככל האבות אבל היית אבא נפלא בכל זאת. לימדת אותנו לרדוף את האמת בלי פשרות, לימדת אותנו שרעיונות שווים יותר מכסף, למדת אותנו איך להתבטא ואיך לא". הבן הוסיף: "הוא לא חינך אותנו כפי שמחנכים ילד, הוא פשוט התייחס אלינו כשווים. לא תמיד היה קל, אחרי המחלה בפריז, המחלה הארורה שאכלה אותך חתיכה אחר חתיכה, עד אתמול".
אחיו של דור, השחקן יון תומרקין, הודה לכל הנוכחים שהגיעו להיפרד מאביו. "תסלחו לי שלא אדבר על אומנות, יש כאן אמנים ומומחים שיעשו את זה הרבה יותר טוב ממני. אני יכול לדבר בעיקר על הגאווה העצומה שממלאת אותי בכל פעם שאני רואה את אחת מיצירותיו בכיכרות, במוזיאונים ובעיקר בבתים של אנשים. יצירות שימשיכו להיות כאן אחריו והאמת, אפילו אחריי. יצירתו שיזכירו לי אותו בכל יום, שיורידו לי דמעה אבל יעלו חיוך".https://lps.ynet.co.il/yframe/newsletter_article/
"אבא שלי דאג לנו לחיים הכי טובים שהיה יכול. הוא נהג לקחת אותנו למוזיאונים בחו"ל, לכל גלריה אפשרית בניו יורק. זה היה בית של תרבות ואומנות, ספרים, ידע ושיח והכל בליווי הומור ותעוזה". הבן הצעיר הוסיף: "כל החיים שאלו אותי איך זה לגדול עם אבא מבוגר, לפעמים אני שומע את הביקורת על פער הגילאים, אז אני אגיד, קודם כל תעשו ילדים. נכון, זה קשה להיפרד מאבא בגיל צעיר, אבל האם הייתי מוותר על זה? לא ולא. אבא אני אוהב אותך, נוח על משכבך בשלום".https://b9c44ecaafb204900fa78036b0b12290.safeframe.googlesyndication.com/safeframe/1-0-38/html/container.htmlהאמן יאיר גרבוז, חברו הקרוב של תומרקין, אמר באירוע: "לפני זה היה קשה מאוד ועכשיו זה בלתי אפשרי, אחרי שני ילדיך, אני לא יודע מה להגיד בכלל. אתמול הודיעו לי ודקה אחרי צלצלו מהרדיו וצריך להגיד משהו. המילה הראשונה שעלתה בדעתי הייתה 'קליבר'. תומרקין היה קליבר ענק, הייתה לו עוצמה, היה לו טווח, כל תנועה שלו נישאה למרחקים, השפיעה. לא רק על מי שעושה אומנות, אלא על כל מי שחי בישראל".
גרבוז הוסיף שתומרקין הביא רוח אחרת לאומנות הישראלית. "המילה 'אני' הייתה צריכה להיות בכל משפט, זו הייתה אנטיתזה מוגמרת. תומרקין הביא אלינו את הבהירות, הניגודיות, את המתח, את החוצפה, את האושר, את השימוש בחומרים, את הקולאז' – והביא את זה במינון מאוד מיוחד שהיה בנוי משלושה חלקים: האישיות המיוחדת שלו, התרבות הצרפתית שספג והפנים אותה ומעט מהאומנות האמריקאית שהייתה אמנם רחוקה ממנו אבל גם היא הרשימה אותו באותה עוצמה".
גרבוז הוסיף: "אני בדרך כלל לא אדם נוסטלגי, אבל אני מתגעגע מאוד לשולחן שלנו בכסית. על חלק מההתבטאויות שלו הייתי מוותר, אבל לא הייתי מוותר על האנשים שישבנו איתם שם. הוא כתב ספרים והוא כתב מאמרים מרתקים בעיתונים. לא תמיד הדברים האלה היו מתקבלים כפי שהיו צריכים להתקבל". הוא הוסיף: "היו יושבים שם משוררים, ציירים וסופרים, הם היו אנשי השיח שלנו וזה נעלם לגמרי. זה בלתי נסבל בראייה של הדור שלנו, היה לו ברור לגמרי הקשר בין כל המרכיבים האלה". עוד אמר גרבוז: "נניח שהתרבות הישראלית זה בניין, אז תומרקין הוא העמוד הראשי. יש הרבה אמנים בארץ אבל אין הרבה אמנים שהם תומכי תרבות כמוהו, הוא סיפר את התרבות הישראלית והוא נמצא בראש הרשימה הזו. הוא אהב גם אמנים וגם אמנות ולכן קל היה להיות חבר שלו וקל להצטער על זה שהוא כבר לא איתנו".https://b9c44ecaafb204900fa78036b0b12290.safeframe.googlesyndication.com/safeframe/1-0-38/html/container.html
יגאל תומרקין נולד בשנת 1933 בדרזדן שבגרמניה, ובשנת 1935 עלה לארץ ישראל עם אמו ואביו החורג. את אביו הביולוגי, מרטין הלברג, שחקן ובמאי תיאטרון לא יהודי, הכיר רק בגיל מבוגר כאשר נסע לפגוש אותו בגרמניה. לאחר תקופת שירותו הצבאי, התלמד אצל הפסל רודי להמן בעין הוד, ובשנת 1955 נסע שוב לגרמניה. שם פגש את אביו, עבד בבניית תפאורות בתיאטרונו של ברטולט ברכט, "האנסמבל הברלינאי", ויצר את פסלי הברזל הראשונים שלו. ב-1957 הוא התגורר בהולנד, ועבד בתיאטרון כמעצב תפאורות. כעבור שנה עבר לפריז, שם הציג תמונות בלט עשויות משיירים תעשייתיים, עירוניים ופוליאסטר, וכן פסלים מגרוטאות. הוא התיידד עם אמני דאדא כגון טריסטאן צרה ומאן ריי, הציג תערוכת יחיד ראשונה וב-1961 שב לישראל. באותם ימים התכתב תומרקין עם יצחק דנציגר על נושא פיסול חוץ ופיסול סביבתי והיה הפסל הישראלי הראשון שהעמיד פסלים סביבתיים במדבר (מצפור ערד 1968-1962 ועידן המדע בדימונה 1969-1962). בין הידועות שבאנדרטאותיו: האנדרטה לשואה ולתקומה שבכיכר רבין בתל-אביב (1975-1971) והאנדרטה לנופלים בבקעת-הירדן (1972).
משנת 1964 עסק תומרקין באמנותו גם במחאה פוליטית. הוא הפך כלי מלחמה לפסלים וביטא את הקשר של תושבי הארץ היהודים והערבים לאדמה ולמקום, ברישומים, בהדפסים ובפסלים עשויים אדמה מיוצבת וענפים. הוא ערך מסעות אל תרבויות ומסורות באפריקה, הודו, אסיה, דרום אמריקה, ארצות הברית ואירופה, ומסעות אלה השפיעו גם על עבודותיו. בשנת 1966 ביקר העיתונאי הצעיר יוסף (טומי) לפיד בתערוכתו של תומרקין והתפעל: "הוא מגיע אל התודעה דרך החושים, וגם זאת בראי העקום של הומור. הוא ביישן, מדבר ואינו מביט בעיניך, מדבר ונאחז בזקנו".
בשנים 1977-1974 התגורר תומרקין ועבד בארצות הברית, ואז שב לישראל. במשך השנים השתתף בעשרות תערוכות קבוצתיות והציג עשרות תערוכות יחיד בארץ ומחוצה לה. ב-1964 ייצג את ישראל בביאנלה של ונציה, ב-1967 בביאנלה של סאו פאולו וב-1968 בביאנלה של טוקיו. עבודותיו מוצגות באוספים פרטיים, באוספיהם של מוזיאונים, בגני פסלים ובשטחים ציבוריים בתחומן של רשויות שונות וערים בארץ ובעולם. במהלך השנים זכה בפרסים רבים על עבודתו בארץ ובעולם. בנוסף, תומרקין עבד לעיתים בתיאטרון ובאופרה בישראל ומחוצה לה כמעצב תפאורות, וכן עסק בכתיבת טורים אישיים בנושאים שונים בעיתונים ובכתבי עת. הוא פרסם 11 ספרים בהם ספרי ילדים, ספרי מסעות וספרים העוסקים בתולדות האמנות והארכיטקטורה. https://b9c44ecaafb204900fa78036b0b12290.safeframe.googlesyndication.com/safeframe/1-0-38/html/container.html
תומרקין כונה פעמים רבות "הילד הרע של האמנות הישראלית", הן בשל התבטאויותיו הפוליטיות הבוטות נגד מגזרים שונים בחברה הישראלית והן בשל נטייתו להסתכסך עם הממסד האמנותי בארץ. לאורך השנים הוא עמד במרכזן של סערות ציבוריות רבות. כך למשל, ב-1980 הביא חזיר עטוף בתפילין לכיכר מלכי ישראל במחאה נגד ההתנחלויות – מעשה שכמעט ועמד לדין בגינו. ב-1998 הוא זכה בפרס זוסמן מטעם יד ושם על עבודותיו בנוגע לשואה, אך מתן הפרס בוטל בשל המחאה נגדו.
כשזכה בפרס ישראל בתחום הפיסול לשנת 2004 אמר: "הפרס הזה מגיע לי ואני מתכוון לקבל אותו, נקודה". בנימוקים נכתב: "יצירתו הפיסולית כוללת כמה מהתרומות החשובות והמקוריות ביותר, ומהווה תרומה מרכזית לאמנות בישראל. תומרקין הוא מהחדשנים ומפורצי הדרך באמנות הישראלית, ויצירתו הטביעה את חותמה על תקופה שלמה. יצירותיו המונומנטליות מוצגות באתרים ציבוריים רבים בישראל ומחוצה לה".באותה שנה, אחרי שהוכרז שיקבל את פרס ישראל, אמר תומרקין: "אני רוצה שישפטו אותי על האמנות שלי ועל מה שתרמתי למדינה האומללה הזאת. אנחנו אומללים. אנחנו אוכלים אחד את השני, אוכלים את שכנינו והם אותנו והכל נעשה יותר ויותר אומלל. שלום שלום – ואין שלום".
הוא הוסיף: "לא קיבלתי את הפרס מהממשלה. קיבלתי את הפרס מחבר השופטים, ואתם צריכים לשאול אותם למה הם נתנו לי. אם ועדת שופטים החליטה ושרת החינוך נותנת לי, אז אני לוקח. זה הכול. אני לא מבין מה הבעיה. אתם צריכים להתרגל שאמן יוצר מתוך אי-שביעות רצון ולא מפני שהוא מנשק את סביבתו. מתוך אי-שביעות רצון אתה מייצר". עוד אמר תומרקין: "אני לא מתכוון להיות עכשיו פוליטיקלי-קורקט. אני אמן יוצר. אם יהיה לי משהו פוליטי להגיד, אני אגיד, כמו תמיד. החזיקו אותי בארון יותר מדי זמן. פעם ראשונה שהמליצו עליי – וגם אז זה הגיע לי – זה היה בשנת 1974".
באותה שנה אמר ל"ידיעות אחרונות": "אם אגיד שאני רוצה להיזכר בזכות האמנות שלי, תגיד שאני שחצן, ושאני חושב שאני האמן הטוב ביותר בישראל – וזה נכון. אם אגיד שזה בגלל הרעש שאני יודע לעשות, תגיד: הוא שוב פעם מתחיל. לכן אינני יודע איך לענות לך". באותה הזדמנות הוסיף: "נכון שיש לי פה גדול, אבל אנשים בארץ לא יודעים להבחין בין הפה לבין המעשה".
תמונות מתוך ויקפדיה.
בוקר טוב
מנגינת שירים, שהגיעו אלינו בסרטי קולנוע, לא תמיד נקלטה במדוייק. זה מה שקרה ל"על גדות הדנייפר" – אנחנו מזייפים את המנגינה המקורית.
מי שכתב את המילים העבריות השתדל שהשיר ישמע רוסי וגיבב: "דנייפר", קוזאקים, "בודיוני", אבל למילים העבריות אין קשר למקור, אותו כתב יוסיף (יוסף) אייזיקוביץ' אוסטרופולסקי (יהודי, כמובן).
באשר למלחין, שנים רבות שמו היה לא ידוע. היה לי הכבוד לגלות, בפברואר 2020, המלחין הוא יאקוב (יעקוב) אהרונוביץ' לוין (1912-1942) שנהרג בחזית כשנה אחרי ששירו שולב בסרט הקולנוע "אוסף סרטי קרב, 1941 (4)"
את קטע הסרט שבו השיר ביים גריגורי אלכסנדרוב, מגדולי הבמאים הסובייטים.
השיר בקישור:
—
аломШבת аббатШלום אלי סַ"ט Eli Sat
