מרוצים מאד מהאוסף הבלתי פוסק של חוות הדעת המתרבות מיום ליום ומהפרגון הבלתי רגיל של כל מי שראה וקרא את האלבום המפואר שהופק בחסות "מתנ"ס גבי" , בהובלתה של גבי רונן. לאור הביקושים הרבים אנו פותחים בהרשמת מעוניינים חדשה. אפשר להתקשר לח"מ ולהזמין
בברכה אורי יסוד 04-8725497 , 052-4290301
בלילה שבין חמישי לשישי נודע הדבר הנורא: איש הרדיו והסופר יצחק נוי איננו. הוא נפטר ביום חמישי והובא למנוחות עוד לפני השקיעה. יהי זכרו ברוך. יצחק נוי עמד לחוג את יום הולדתו ה-80 ב-29 באפריל, לפני כשלושה שבועות. משפחתו וחבריו תכננו מסיבה גדולה במושב נטעים בדרום, שבו נולד, גדל וחי. בשבת, 2 באפריל, הוא שידר כמנהגו זה שנים את שתי תוכניותיו: בין 8 ל-9 את התוכנית ההיסטורית ובין 9 ל-10 את תוכניתו "שבת עולמית". בשובו לביתו התמוטט, אושפז ונמצא שיש לו גידול סרטני במוחו. המסיבה בוטלה. בשבועות האחרונים עקבנו כולנו אחרי מצבו. נאמר לנו שהוא חסר תקווה. לא האמנו, לא רצינו להאמין. ייחלנו, קיווינו, התפללנו, שיחול נס. הרי ניסים קורים… אבל המציאות הייתה אכזרית. יצחק עצמו החליט שדי לו. הוא הפסיק לאכול, לשתות ודחה טיפולים רפואיים. הסוף היה ודאי ואנחנו דחינו את האפשרות הזאת, יום ועוד יום. עד אתמול. כמה סמלי הדבר שתוכניתו האחרונה ששודרה בשידור חי הייתה על ראש הממשלה מנחם בגין, האיש שאמר "איני יכול עוד" ופרש מתפקידו. גם יצחק נוי אמר "איני יכול עוד" בשבועות חייו האחרונים יצחק נוי איננו שוב איתנו. האיש הגדול הזה, תרתי משמע, היה צוק איתן של ידע ומומחיות בכל תחום שבו עסק. בכל חיי לא ראיתי איש תקשורת, שלקח את תפקידו המקצועי ברצינות כה גדולה. על כל תוכנית שהכין עבד ימים רבים, למד, התקשר לאנשים, בדק שוב ושוב, ושוב התקשר. מדי שבוע, במוצאי שבת, הוא החל בהכנות לתוכנית של השבת הבאה. ביום שישי, יום לפני התוכנית, היה מתקשר לשיחה ארוכה עם כל אחד מהמרואיינים. במוצאי שבת, לאחר התוכנית, הוא עשה דבר ששום איש במקצועו לא עשה: טלפן אל כל אחד מהמשתתפים והודה לו במילים נרגשות על השתתפותו, כאילו הוא ורק הוא הציל את התוכנית. וכך שבוע אחר שבוע, שנה אחר שנה. חברים קראו לו איציק. לא אני. מבחינתי הוא היה תמיד יצחק, שעטרת נוי ריחפה מעל ראשו. תמיד מרוכז, תמיד נכון לפעול ולעזור. מאות אלפים האזינו לו מדי שבת, קרוב לוודאי ציבור המאזינים הגדול ביותר לתוכנית אחת. הייתה לו גם האזנה של רבבות ואולי אף יותר מחוץ לגבולות ישראל. השבת שלו הייתה באמת ובתמים "שבת עולמית". אני מקווה שנמניתי עם ידידיו. הופעתי פעמים לא מעטות בתוכניתו והרבינו לשוחח ולהתייעץ גם מחוץ לגבולות התוכנית. יצחק נוי הותיר אחריו אוצר אדיר של ידע משודר ומוקלט. הבה נקווה שמנהליו וחבריו לעבודה בקול ישראל ימצאו דרך להנגיש את אוצר תוכניותיו במה שנקרא היו פודקאסט – שידור מוקלט פתוח לכל. שהתרומה העצומה שלו לתרבות, לידע ההיסטורי, לקשר שבין העם לארצו ובין בני הארץ לעם, תישאר לתמיד. לאה רעייתי ואנוכי משתתפים בצערה הגדול של המשפחה. יצחק היקר, אתה כבר חסר לי.
נאמרו ליד קברו בנוכחות המשפחה וחברי עין גדי
השנים האחרונות שלנו היו היפות ביותר. הגוזלים פרחו מן הקן ונשארנו שנינו להזדקן ביחד. היינו מפויסים, נינוחים, מקורקעים בכיף ביחד .חברות שכזאת. הערכנו וכיבדנו איש את רעהו. הבנו זה את זו לעיתים ללא מילים. במבט. בקריצה. לשמע איזה ציטוט בטלוויזיה או בעתון. לא היינו שני חצאים של תפוח אחד. תמיד היינו 'שנינו יחד וכל אחד לחוד'. ובכל זאת 'מסכן זה שיהיה לבד' אמרנו אחד לשני במהלך ה'פרלמנט' של ארוחת הבוקר, כששנינו יודעים מי זה יהיה. אז להישאר לבד איז נישט א גרויסע גליק, כפי שאומרים ביידיש (ההורים שלי דיברו ביניהם בפולנית, והקצת יידיש שאני יודעת באה מהמטפלת שלי בבית זרע, ואחר כך מההורים של גרימי, שניסו "למכור" אותי ביידיש).אני זוקפת ראש ומשחקת את אילה החזקה והעצמאית אך למעשה מהות איינותך הולכת ומתעצמת, וככל שחולף הזמן אני נעשית יותר ויותר משולה לחצי התפוח שנותר לבד…
היית כינור לשיריה של עין גדי. היית כינור לשירים שלי.
ואני מתקשה ללכת בגיא צלמוות כי אתה איננו עמדי.
האדם האחרון שביקש, לפני ימים מספר, את ספר השירים שלך "מעת לעט" היה עמיר שחל, דור שני למייסדי עין גדי. ריגש אותי מאד. אריה שחל ניפרד מאתנו לפני כשבועיים. כך חולפת תהילת עולם.
השיר 'כאן על פני האדמה' שכתב יורם טהרלב, והיה אהוב מאד על גרימי (השמענו בראשית האזכרה), מסתיים כך:
"עופו עופו ציפורי,
ופירשו אל על כנף,
הן איתכן ליבי מִכֶּלא,
אל התכלת עף.
עת תשובו, לי הביאו,
רק עלה טרף".
הציפורים תשובנה אבל אתה גרימי אהוב חיי, כבר לא תשוב. אך רוחך, חוכמתך, יושרתך, וצניעותך ממשיכים לחיות באישיותם של ילדיך ונכדיך.
אילה, עין גדי, 13 במאי 2022
השבוע ימלאו שלוש שנים למותו של צבי (גרימי) גלעד (2019-1936), חבר קיבוץ עין גדי ומומחה מאין כמותו בשירי זמר רוסיים שתורגמו לעברית. גרימי היה קורא פעיל של הבלוג ואף פרסם בו כמה רשימות. לזכרו הנה רשימה שהתפרסמה ב-10 בינואר 2013, שאותה כתבתי יחד עם גרימי.
. איך התגלגל שיר 'הנעורים' מגדות הוולגה אל פרחי ניו יורק? כיצד התגלגל שיר 'הנעורים', שהולחן לסרט קולנוע סובייטי על ידי איסאק דונאייבסקי, אל 'הנה מה טוב ומה נעים' ששרה להקת הילדים החרדית פרחי ניו יורק?
השיר מוכר בארץ בשם 'שמלתך השזורה' ששרה מקהלת הגבעטרון. לרשימה המלאה – לחצו כאן <https://onegshabbat.blogspot.com/2013/01/blog-post_10.html
1. רוצו לראות את הסרט המצוין והגאוני "איפה אנה פרנק" של הבמאי ארי פולמן. הסרט הוא יצירת מופת גאונית, והוא עלה בבתי הקולנוע בישראל ביום העצמאות לזמן מוגבל. הסרט מיועד לכל המשפחה. אל תחמיצו! אנא הפיצו למקורביכם. הנה קישורים לביקורות.
https://timeout.co.il/איפה-אנה-פרנק-ביקורת/
https://e.walla.co.il/item/3503816
https://www.ynet.co.il/entertainment/article/hk5gtxwuq
2. בימים הקרובים יתחילו ללמוד בבתי הספר על חג השבעות ועל שבעת המינים. אם יש בין מכותבים אנשי הדרכה וחינוך, העבירו אליהם את הקישור לספר הדיגיטלי והחינמי "שבועות ושבעת המינים בהיבט רב תחומי" מאת רות ריכטר וד"ר לאה סגל בהוצאה הדיגיטלית עברית. הספר יהיה למורים ולמדריכים לעזר רב, כי מלבד פסוקים מהמקורות יש בו סקירות על טכנולוגיות עתיקות וחדישות של הפקת המוצרים, שיטות חקלאיות בעבר ובהווה וגם סיפורים וקולינריה. אנא הפיצו למקורביכם. הנה הקישור.
הספר החינמי "שבועות ושבעת המינים בהיבט רב תחומי" מאת רות ריכטר וד"ר לאה סגל.
3. כרגיל אני ממליצה לכם להוריד בחינם לטלפון שלכם את הספר "פעם אחת, לפני הרבה שנים…" ובו 100 אגדות העוסקות במלאכות עתיקות, בצמחי הארץ, בים, בירושלים ועוד. אנא הפיצו למקורביכם. הנה הקישור:
ספר האגדות החינמי "פעם אחת, לפני הרבה שנים…" מאת רות צחקי ריכטר
רעייתו של משה ברק, בן הקרייה, אשר היה פעיל באתר במשך שנים ארוכות, פרסם מיצירותיו וזיכרונותיו במדור משלו { משה ברק -גבת }. הלווייתה התקיימה בקבוץ גבת ביום ששי 6.5.22
בני קריית חיים וקוראי האתר, משתתפים בצער בני המשפחה.
סבי וסבתי, רבקה ומנחם שואבי ז"ל, מבין מייסדי הקריה. ביתם רחוב ד' {הנוטר }פינת כביש ראשי{ אח'י אילת } .אני גרתי שם עד גיל 6. למדתי בתיכון בקרית חיים. אני פסיכולוגית, נשואה, גרה ברמת השרון. אני רוצה להנציח את דודי משה שואבי, ממקימי המוסד, ואת אבי יעקב שואבי. היו חברי ההגנה מנוער, כשהבסיס לפועלם אז היה בנין בית הספר התיכון שברחוב ד' {הנוטר}. כילדה מאוד קטנה, אני זוכרת את הריסת בית הקולנוע מעץ שהיה סמוך למבנה בית הספר. ילדי השכונה מרחוב ד' היו יודי, יוני, נחמה נדיב והבנות של משפחת גרומן.
חנה שואבי קציר
למי שלא ראה , מומלץ מאד לראות ולשמוע את הכתבה בערוץ 12 על המעצב דרור בן דב. הכתבה שודרה אתמול יום שישי ה-6 למאי במסגרת אולפן שישי.
דרור בן דב ז"ל, יליד 1934, קרית חיים ( מהחלק הראשון של רחוב ג' ). דרור היה אומן, צייר, מאייר, מצייר בולים, יוצר מדליות, מאייר שטרי כסף, תכנן תערוכות בארץ ובחו"ל. אייר את בולי מועדים לשמחה תשכ"ט. היה גם רקדן בלהקת כרמון ולהקת הסטודנטים הירושלמית.
הכרתי היטב את דרור מעבודתי במשרד התיירות, שם עיצב עבורינו את ביתן ישראל בתערוכות תיירות בחו"ל. בנוסף עיצב גם את האנדרטה בבית הספר התיכון מקיף יהוד, בה מצוינים שמותיהם של בוגרי בית הספר, ביניהם בנו גיא ובני איתי.יהי זכרו ברוך.
דני שחל ( זנדברג)
סרט שהופק בשנת 2015 על ידי על'ה , טלוויזיה קהילתית רחובות ,
לה שמורות כל הזכויות , ובו ראיון עם דרור בן דב ,תולדות חייו ופועלו.
ביום ראשון, 8.5, יהיה יום השנה ה- 77 לחתימת הנאצים על הכניעה.
ליום זה ולא ל- 9.5, שבו הרוסים חוגגים את הניצחון מועלה השיר, תוכלו לראות את הסברי, תחת הסרטון.
"גוש עננים על העיר עט" מפי מארק ברנס (ניימן) הזמר והשחקן הסובייטי (ממוצא יהודי), מהאהובים בתקופת מלחמת העולם השניה, בקישור:
השיר מתוך סרט הקולנוע "איש עם רובה", של הבמאי סרגיי יוטקביץ', 1938. העלילה מתרחשת בתקופת המהפכה, חיילי מוצב בולשביקי לא מבינים בדיוק את המתרחש, הם כותבים מכתב עם תהיותיהם ושולחים אחד מהם למנהיגי המפלגה בפטרוגרד. הגבור – השליח, מגיע, פוגש (במקרה) בלנין מציג את השאלות וכמובן מקבל תשובות מספקות.
בסרט המקורי הופיעה גם דמותו של סטאלין, אבל בשנות ה- 60, בתקופת חרושצ'וב, הסרט עבר עריכה מחדש וסטאלין הועלם ממנו.
אחד הקטעים היותר משעשעים בסרט, כשהגיבור הולך עם קומקום לחפש מים, אף אחד לא עוזר לו ואז, במקרה, הוא פוגש במקרה את לנין. שמסביר לו איפה למצוא מים, בלי שהגיבור יודע מי מולו.
תוכלו לראות את הקטע מהסרט ולהנות, גם בלי להבין רוסית, בקישור:
הקטע מסתיים כשהגיבור פוגש מישהו שמסביר לו את מי הוא פגש והקומקום נשמט מידיו.
אני מכיר את השיר מילדותי. אמי הייתה שרה אותו כשהייתה במצב רוח טוב, שעה שעסקה בעבודות הבית ואני (לשם שינוי) לא הפרעתי.
מארק ברנס, זמר אהוב מתקופת מלחמת העולם השניה, מוכר בזמר העברי בכמה שירים, בולט בהם "לילה אפל", מסרט הקולנוע "שני לוחמים", בקישור https://www.youtube.com/watch?v=tSHwdHTXQLA&t=106s
—
аломШבת аббатШלום אלי סַ"ט Eli Sat
פטיש 5 זה כל מה שנשאר מעפאן כזה, שמשמש בכלל לפריצה לבתים, אבל אנחנו שריונרים עם ידיים דביקות וגם כשהשיירה עמדה בסדר תנועה, עם סטיקלייטי א"א על האנטנות המשוכות למטה היה מי שדאג להשלים ציוד מאחד הנגמ"שים שלפניו. סתם עוד ערב רגיל בתקופה הזאת בפלוגה ג'. כל יום/יומיים פעילות בעומק רצועת עזה רגילים לזה, גאים בזה. נכנסים, יורים, חוטפים קצת, בלתי מנוצחים, בלתי פגיעים. הלילה נכנסים לשכונת זייתון בעזה, לפוצץ מחרטות לייצור קסאמים, כן, היו כאלו גם לפני שיצאנו מהרצועה. משהו קצר כזה, סטנדרטי. נכנסים בלילה, מפוצצים מה שצריך ויוצאים בבוקר.8 שעות, לא יותר. שלושה ימים אחר כך אני עדיין עומד בצומת שתפסתי עם כוחות נוספים מהפלוגה במהלך הכניסה פנימה בלילה הראשון. מסביבי עשרות כלים שאין לי מושג מי הם ואיך לעזאזל לדבר איתם בקשר. עשרות מחבלים בכל מקום, ירי בלתי פוסק. חצי צה"ל שם.ובאמצע הכאוס הזה, אני זוכר אותו נוסע בשלווה, טרקטור אזרחי עם מנוע על הכף, נוסע לאט לאט בציר שמוביל החוצה. גם אז עוד לא הבנתי. רק כשיצאנו משם אחרי שהחליטו שכבר אין מה לאסוף יותר, וקיבלנו כמה שעות להתרענן לפני שעברנו לאבטח את החיילים בציר פילדפי שחיפשו אחרי מה שנשאר מהחבר'ה בנגמ"ש שהתפוצץ שם , התגלגל אלינו עיתון. כי בחוץ כבר ידעו, אפילו שאנחנו לא. כבר לא יום סטנדרטי. רק פטיש 5 נשאר מהנגמ"ש של ג'רבי החייכן, תלוי על הקיר במכולה של הפלוגה במשך שנים. וגם הוא כבר לא אתנו.
תגובות.
חיים כהן : ריגשת מאד בכתיבתך שחר היקר!
זיכרונות שלעולם לא ייעלמו. יהי זכרם ברוך של כל חיילי צבא ההגנה לישראל
שנפלו למען מדינתנו האהובה
מיקי קלדרון: מרגש מאד! עצוב . מחריד.
מהסיפורים שגדלתי עליהם בפלוגה. ככה הבנתי באיזה מקום אני נמצא.!!!
לא אשכח גם את היום הראשון במלחמה. הייתי אמור להיות ס'רספ אבל
אמרת לי לעלות על סרבל. לא שאלתי יותר מדי שאלות כבר הבנתי מה מתרחש.
את הפטיש 5 שהיה תלוי לא אשכח.