מחבר: אלי רביד (ליישי)

העברה מ"עונג שבת ",13.10.23 בעריכת דוד אסף.

 אנו עדיין בעיצומם של 'הימים הנוראים' ומי יודע כמה זמן עוד יימשכו. אנו עדיין קוברים את מתינו, מבכים את ההולכים שלא ישובו, מתאבלים על זיו העלומים ועל חמדת הגבורה, על קדושת הרצון ועל מסירות הנפש. אנו עדיין מייחלים לרפואת הגוף והנפש של אלפי ישראלים ודואגים לשלומם של החטופים שנשבו בידי אויב רצחני. עוד תבוא עת ההתחשבנות מבית, והיא תבוא. ובינתיים – ימי נקם ושילם באויב. 

את תפילת 'יזכור', הראשונה בתולדות הציונות, חיבר ברל כצנלסון בשנת 1920, לאחר נפילתם בקרב של מגיני תל חי ויוסף טרומפלדור בראשם.

שמו העברי של ברל – בארי – ניתן לקיבוץ הפורח במערב הנגב, שהפך ביום שבת לעיי חרבות ומיטב חבריו, בניו ובוניו נרצחו באכזריות ונלקחו בשבי.לבי עם אשל גת, חברי משנות המילואים הארוכות, בן קיבוץ בארי, שרעייתו כנרת, בתו וכלתו נלקחו בשבי האויב, עם פרופ' יונתן דקל-חן, חבר קיבוץ ניר עוז, שבנו שגיא נעדר, עם הרב בני קלמנזון מעתניאל שבנו אלחנן נפל בקרבות, עם חברתי ד"ר רוחמה אלבג שאחייניתה לירי נלקחה בשבי, ועוד ועוד. כל אחד מן הקוראים מכיר בוודאי משפחות כאלה, והדם רותח מכאב והלב מתפקע מזעם. 

כִּי לֹא נָשׁוּב אָחוֹר, וְדֶרֶךְ אֵין אַחֶרֶת,

אֵין עַם אֲשֶׁר יִסּוֹג מֵחֲפִירוֹת חַיָּיו.

ננצח כי אין לנו ארץ אחרת ואין לנו דרך אחרת. ננצח ונבנה הכול מחדש. חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוהינו!

השיר מבוצע על ידי חבורת 'העוּזִים' או 'החלוצים', שם שניתן לקבוצת זמרים ישראלים ששהו בארצות הברית בשנות החמישים, ובהם רן אלירן, אֹהֶלָה הלוי, אליעזר אדורם, רות בן צבי והמלחין והמעבד אמיתי נאמן. החבורה הקליטה שיר זה בין השנים 1957-1955 (אז שהה נאמן בלימודי מוזיקה בניו יורק) בהזמנת איחוד בתי הכנסת הקונסרבטיבים. 

הערה לשונית: בכל הביצועים שרים בטעות 'וִיְרוּשָׁלַיִם לדור ודור', עם שווא מתחת ה-י', במקום בהגייה הנכונה שהיא וִירוּשָׁלַיִם, ללא שווא (vi-ru-sha-la-im). 

שדות בארי

0הארץ הזאת שמעון ישראלי מילים: דן אלמגור לחן: שמעון ישראלי אם תשאל כל אחד: "זאת הארץ שלך אך אמור: מה לך היא אומרת?" – לא יוכל לענות. כי הארץ הזאת בעיני כל אחד היא אחרת. אך אם בני או בתי ישאלו גם אותי: מה פירוש ארץ זו לגביך? – אז אומר לו: "אני אספר לך ואתה תספר לבניך!" כי הארץ הזאת כי הארץ הזאת בשבילי היא שמחה מהולה בדמעות. היא תפילה חרישית. היא חלום של דורות. היא המיית שורשים שצימחו צמרות. היא שדה של תלתן. היא כמו ילד צוהל. כמו זקן מתפלל. היא הכל בשבילי. היא הארץ שלי. כי הארץ הזאת היא חמסין וקוצים וחיוך נערות וריחות פרדסים זה אולי מיושן זה נשמע ציוני אבל ככה אני וכזאת בשבילי היא הארץ שלי היא חורשת התמרים במדבר השומם היא חלום מטורף שפתאום התגשם יש גדולות מארצי יש יפות אבל היא היא הארץ שלי

אלי רביד{ ליישי }.

המדינה הפקירה את אזרחיה. המדינה שהוקמה בדם יזע ודמעות על ידי אבותינו , הורינו , אנו ומיטב בנינו ונכדינו , כדי שיהודים לא יתחבאו עוד בארונות בתיהם מפני שחיטה , לא הייתה לצידם באסון טבח שמחת תורה 7.10.23 שהתרחש ביישוביי עוטף עזה, ערים , קיבוצים ומושבים כאחד. בני קריית חיים וחבריהם היו מיסדי ישובים אלה והם המאכלסים אותם. עוד תגיע העת לבוא חשבון עם אלה שמעלו בתפקידם והפקירו את המדינה ואת אזרחיה אך עתה העת להילחם על חיינו כאן. חיזוק וחיבוק לכל הלוחמים , בנינו ונכדינו, הנושאים על כתפיהם את המדינה האהובה שלנו כל ימות השנה. הם אלה שיכריעו את אויבינו למענינו ולמען הדורות הבאים.

העברה צילום ynet

אסיף. מילים: איתמר פרת. לחן : נעמי שמר. שירה : מיכל טל

בצער רב הנני מודיע שחברנו דוד ראבד, בן קרית חיים הלך אמש לעולמו, לאחר מחלה קשה. דוד התגורר שנים רבות במדינת טקסס שבארה״ב. 

יהי זכרו ברוך ומנוחתו עדן !

יורם סתו

לוס אנג׳לס.

דוד ראבד {1938-2023}

אריק כץ: לזכרו של דוד ראב'ד.

שלום לכולם

ביוסטון טקסס נפטר חברנו מילדות דויד ראב"ד.

לאחר מחלה קשה. זו תמונתו מהחודשים האחרונים. איש גדול ממדים ולבו בהתאם.

ביקר בישראל לפני כמה שנים, בעת כנס הקרייתים. אפילו אלי דרור הגיע אז משבדיה.

אהב מאוד פלאפל והגיע במיוחד לעפולה עם חברו הטוב ושכנו מילדות דן ברטלר.

לאכול ב"פלאפל גולני". התקשרו אלי והצטרפתי. שניהם "עבדו" עלי. ברטלר שאל אם אני לא מכיר את החבר שלו. עניתי שלא. אחרי דקות ארוכות אמרו לי זה ראב"ד…

הייתי מורה של הבעלים של " פלאפל גולני " דודו פרץ , שאירח אותנו יפה במיוחד…כעבור יומיים כשנערך הכנס בקריה ראב"ד ביקש ממני להביא לו  כדורי פלאפל. הבאתי לו לשם שקית גדולה…לפני כחודשיים כתב לי שהרופאים "הקציבו" לו רק כמה חודשים לחיות… היה אחלה גבר, אחלה בן אדם..

יהי זכרו ברוך

אריק כ"ץ

אריק כ'ץ : דברים לזכרה
חנה קוצר ספיר (לבית משפחת קנרצוקר) חברתי הטובה מילדות ועד יומה האחרון, נפטרה ממחלה קשה.גדלנו יחד בקרית חשמל. יחד עם דבורה אחותה הגדולה ובעלה פופקה (מרדכי) נהרי ז"ל, אז דוניץ, שגר 2 קומות מתחתינו והיה בכיר שופטי הכדורסל בישראל וניחן בזיכרון פנומנלי שמנע ממנו את הצורך להסתכל בטופס המשחק כדי לראות את מספר העבירות של כל שחקן ושחקן (!) .חנה הייתה אישה ערכית, דעתנית, נחושה, מוכשרת, מלאה בכריזמה, צנועה, יצירתית, שנונה ופעילה.מלח הארץ בזמנה, הייתה בעלת הדרגה הגבוהה ביותר לנשים במשטרת ישראל. (תת ניצב)לאחר פרישתה פתחה חברה לגישור ופישור יחד עם חברתה הטובה תא"ל עמירה דותן, קצינת ח"ן ראשית בדימוס. הייתה גם עוזרת בכירה לשרת העבודה והרווחה אורה נמיר וביקרה איתה פעמיים במעון "נווה מנשה" בשער מנשה אותו ניהלתי בשנים 1988- 2003 . כשהיינו קטנים שיחקנו ברופא מודד חום רקטלי לחולה…(אני הייתי הרופא…).ליווינו יחד גם חברי ילדות שהלכו לעולמם וכעת לא נותר לי אלא להספידה.

שמעו סיפור:חזרתי פעם מביה"ס למאמני כדורסל במכון וינגייט עם פיני גרשון ברכבו לת"א זה היה בשנת 1973. הייתה לו פיג'ו 404בכביש החוף כרזה לנו ניידת סמויה של המשטרה לעצור בצד.ניגשה אליו קצינת משטרה ואמרה לו כך: " אתה נוהג כמו פרא אדם, במהירות מופרזת. אבל בגלל שארצ'יק יושב לידך אסתפק באזהרה. סע כמו בן אדם, אתה שומע?" והוסיפה "שלום ארצ'יק" והמשכנו לדרכנו.

תנחומים למשפחה .שתדעו צער בעיתו

את כבר חסרה, חברה יהי זכרך ברוך.

ארצ'יק { אריק כ'ץ }

משה לפידות ז'ל { 1938-2023}

האיש עם המצלמה בשדה אשר אהב. מזרע 2017.

משה לפידות ,ניצב משמאל למורה רבקה מלמד.

נורית שחל -פלימן : לזכרו של משה לפידות

שלום לישי, ושלום למכריו של משה לפידות   (בגן מרים קראנו לו מוישה לפידס).עוד אחד מה"מוהיקנים האחרונים"  הלך מאיתנו. עד לפני 5 שנים, בגיל 80 המפואר, הייתי נותנת הרצאות במועדוני גמלאים בחיפה וסביבותיה. בין היתר הזמינו אותי לתת הרצאה בקיבוץ מזרע.   אני מגיעה למועדון הקשישים בקיבוץ הנ"ל ואת פני מקבל אחד החברים שבא לשמוע את ההרצאה.. אנחנו מביטים אחד על השני, משהו היה מאד מוכר,  מאד כזה, כמו בבית בקרית חיים. ובאותה שניה זיהינו זו את זה וזה את זו. הוא נראה פחות או יותר דומה למה שאני זכרתי אותו. לבקן, ממושקף, חיוך רחב. מסתבר שהוא היה דמות מפתח רצינית מאד במזרע. איש הכספים שדיברו עליו בהערצה רבה!!! והנה, גם הוא כבר  לא כאן.  בפגישה ההיא אתו הוא אמר שישמח לבוא לפגישות המסורתיות של הגרעין שלנו בביתו של עודד זך ברמת צבי ואכן ראובן ברוג הביא את משה ורעייתו עירית למפגש זה ומאד שמחנו להיפגש שוב.

.

בתמונה שלפנינו – תזמורת גן מרים בכל תפארתה עם הגננת מרים מנצחת.  אנחנו כאן בני 4 או 5.  מה רבים שאינם כבר בינינו……….בשורת היושבים על הדשא:  זיזי ז"ל,  משה לפידות ז"ל  ודוב סטרול.   

ד'ר גלעד ויינגרטן:

עד שנטש אותנו { בבית הספר העממי } ועבר עם משפחתו לקבוץ מזרע , היה הרץ המהיר בכיתה! 

יה זכרו ברוך.

שנת תשפ'ד

מתוק התפוח מילים ולחן: לא ידוע תרגום: יעקב שבתאי הן לחם ומיטה כך את אומרת את נותנת לי בגדים וכל חיי אז שימו לב והקשיבו ידידי הן זה גן עדן שהוא קצת יפה מדי מתוק התפוח והים הוא מלוח מה שטוב הוא טוב וטוב מהטוב הוא לא טוב כן רק אותי את אומרת אותי את אוהבת כל ימייך זה נשמע מתוק מדבש אין לי כמו מריה רוזה אך אין לי אחרת כמו רוזה מריה זה סיפור ישן חדש.

שלום אלי

 המדריך המיתולוגי של חברי התנועה המאוחדת ילידי 1938 או 1939 נפטר לפני שבועיים. הם אהבו אותו מאוד. הוא היה פעיל אתי בחוג לטלוויזיה הקהילתית בנוה מונוסון ובערוץ 98, הערוץ הקהילתי ביס ובהוט, משדרים השבוע כתבות רבות שהוא יצר. בקובץ המצורף דברים לזכרו ומועדי השידורים של כתבותיו. אני מבקשת שתעביר את הקובץ לחניכיו בתנועה המאוחדת. קראו להם עדת שקמה ואין לי נתונים נוספים.

תודה

 רותי יצחקי ריכטר 

לזכרו של משה שלו.

העברה מ:מגזין ספטמבר נווה מונוסון

משה שלו, מושקה, חברנו בטלוויזיה הקהילתית ותושב נווה מונוסון, הלך לעולמו. מושקה, עיתונאי בנשמה, היה חרוץ ועצמאי בהכנת כתבותיו, והכניס הומור למפגשי הקבוצה. הוא היה ממקימי נחל עוז, כיהן בין השאר כדובר משרד החקלאות, שימש כעורך וכתב כלכלי בידיעות אחרונות, היה שליח לנוער יהודי בארצות הברית, פעיל בהתנדבות בשדרות ועוד. מושקה היה גאה בשליחותו לאוזבקיסטן לאחר התפרקות ברית המועצות, כשהמטרה הייתה לדווח בארץ על מצב היהודים שם וללמדם על ישראל כדי לגרום לעלייתם. בכך הייתה לו הצלחה רבה. הוא אף נשאר בקשר עם העולים פה בארץ. הוא גם כתב את הספר "שליחות סודית לטשקנט". לזכרו מביאים חבריו בנוה מונוסון ובערוץ 98 בהוט וביֵס רבות מהכתבות שיצר. הנה הן בשידור חוזר. מושקה כתב, צילם וערך לבדו את כל כתבותיו.    ניתן לראות את רוב הכתבות של משה שלו ב"יוטיוב "אם יכתוב שָם: " משה שלו נווה מונוסון.".

יהי זכרו ברוך!

תגובה מאריק כץ

היי ליישי 

מושקה שלו היה מדריך שלנו בתנועה. גרעין " נחשול ". איש מקסים וחביב שכולנו אהבנו.

יהי זכרו ברוך.

אלי רביד , ליישי: ספר זה , " חלומות ושברם " , שכתב מושקה שלו, הוא ספר נהדר ומומלץ. יצא לאור בשנת 2009 בהוצאת ג.ש. שוק והפקות. קבלתי ממושקה עם הקדשה בשנת 2017.

.