עוד בעולם הישן, זה של ה6.10, היה נושא נפיץ במיוחד שהתעלה על הכל, גם על הרפורמה המשפטית והוא השוויון בנטל. והנה, 4 חודשים אחרי האסון המטלטל ביותר בתולדות המדינה, הממשלה שלנו שוב לא מפספסת הזדמנות לפספס הזדמנות ועולה על המוקש הלוהט הזה. כי מה משמעות חוק הגיוס הבזוי הזה? קודם כל, במקום לנצל את השבר שפקד אותנו כאומה לתיקון ובנייה מחדש, אנחנו משמרים את המצב הקיים והבלתי נסבל בו יש אפליה בין דם לדם. אחר כך, אנחנו לוקחים את חוסר השוויון שנוצר בסעיף הקודם ומשדרגים אותו כך שאותה אוכלוסייה מצומצמת שעליה מוטל הנטל הצבאי תמשיך לעשות זאת לאורך זמן ממושך יותר ולמשך מספר ימים רב יותר כל שנה. כמה משדרגים? בעוונותיי, יצאתי לקצונה בסדיר ולכן מראש שירתתי חמש שנים ולא שלוש (או אפס שהייתי משרת אם סבא שלי לא היה חוזר בשאלה).אבל מה שלא מספרים לך כשאתה מתגייס, זה שהסדיר זה החלק הקצר בשירות הצבאי שלך. התיקון החדש מציע להאריך את השירות של קצינים עד לגיל 50, עם תקרה של 86 ימים בשנה ( שגם אותה אפשר לשבור כמובן). סך הכול 3 חודשים כל שנה למשך 25 שנים לכל הפחות. 6 שנים נוספות של שירות צבאי מלא. תנו לזה לחלחל רגע.
11 שנה של שירות צבאי לגבר חילוני או מהציונות הדתית מול אפס, אפס שנים (!) של גבר חרדי או ערבי מקביל. אני שם רגע בצד את הקטע הזה שאנשים ממש מתים בשירות הצבאי שלהם, אבל איזה מעסיק שפוי יקבל לעבודה שלו קצין שרבע מהשנה (לא כולל חופשות, חגים וימי מחלה) לא יהיה בעבודה.איזה עצמאי יכול להקים עסק כשרבע מהחיים שלו הוא לא נמצא בעסק בכלל? מי בת הזוג שתחתום על להיות אמא חד הורית אפילו שבן הזוג שלה לא בקבע? מי האבא שיסכים להיות הורה נוכח נפקד בשנים הכי משמעותיות של גידול הילדים? אף אחד לא יכול להתפרנס ממחמאות, וכשהמגזר שמשרת במילואים הוא גם הקטר שמניע את המשק, להיעלמות שלו יש השלכות כלכליות כבדות על כולנו. אם המדינה הזאת חפצת חיים, היא חייבת לגייס עוד אוכלוסיות שיעזרו למשוך אותה קדימה, השבר הזה הוא הזדמנות יוצאת דופן לתקן את העוול ההיסטורי הזה, ואם זה לא יקרה עכשיו, אני לא יודע אם אפשר יהיה לתקן את זה.
בתמונה- ילד יום הולדת ואבא במילואים שבמקרה היה בבית.
ואלה אנשי הפלדה המגינים עלינו.
| שריונים שישים ותשע להקת גייסות השריון { העברה "משירונט "}" מילים: יורם טהרלב לחן: משה וילנסקי בגאון הירדן, באום שורט ואום צוץ, במטע הדקלים, בחצר הקיבוץ, במקום בו הקיץ אדום ובוער, אך הגבול בו אדום ולוהט עוד יותר – שם השריונים, שם השריונים, שם השריונים מחכים לפקודה, מרכבות הברזל ואנשי הפלדה! (ואנשי הפלדה) במרומי הגולן, מישורי הסופות, מול שלגים מקפיאים ורוחות סוחפות. מי דובי הצפון אדירי התותח הרובצים בדממה וצופים למזרח. שם השריונים, שם השריונים… במדבר הצהוב, בדרכים אפורות, על גדות התעלה, בעמקי מחפורות, אגרופים נקפצים מוכנים להלום, שיבוא וגם אם לא יבוא השלום. שם השריונים, שם השריונים… בעורקי המדבר, בנתיבי ההרים, על חופי הירדן, בחורשות וכפרים, במקום בו ניצב האויב, אז מולו, אם ראיתם אותם ואפילו אם לא. שם השריונים, שם השריונים… |