נחומי הר ציון: לזכרו של אחי דן הרציון – האתר החופשי של בני קרית חיים

דן (דני) הרציון { 1937-2022}

דני נולד בחדרה ב-23 במרס 1937, י"א בניסן תרצ"ז, ההורים גרו אז בשכונת אפריים, במזרח המושבה. ביסודי למד בבית החינוך "ארלוזורוב" ובעממי ב"אחד העם" ובהמשך בתיכון חדרה בכיתות ט' ו-י'. אח"כ עבד במפעל לחלקי חילוף "מֶכָניקוֹ" באיזור התעשיה החדש בחדרה, עד גיוסו לצה"ל. מכיתה ד' היה חניך בתנועת "הנוער העובד" ולפני הגיוס חבר גרעין, בקבוצה שהלכה להשלים את קיבוץ כפר עזה, שבין חבריה: אברהם יקיר, עוזי פֶלֶר, יהודה כהן (שוּלמן) ועוד. היות והיה צעיר מהם הצטרף לקבוצה שהתחברה לגרעין "רֵעוּת", להשלים את קיבוץ עין גדי, שבין חבריה: יוסי ליכט (לִיאוֹר, שאחותו, יוֹנְקִי, מגרעין "שְׁדֵמוֹת", הייתה חברה בקיבוץ), דב גביש, נאוה בֶּרְמַן (אָרָד), בנימין בַּקְפַיְן ועוד. מעט לפני השירות הצבאי פרש מהגרעין והתגייס ל"גולני", מספר אישי 319813 ועבר טירונות וקורס מ"כים בחורף קשה וגשום. עם סיום קורס המ"כים הועבר ליחידת צילום אוויר בחיל המודיעין בפיקוד הצפון, בין מפקדיו היה יצחק רבין. התמחה בצילומי אוויר, כשחלק מהטיסות היו מעבר לגבולות עם ירדן, סוריה ולבנון. כשעבר מעל הבית בחדרה, הטַיָּס הגביר רעש המנוע ו'עשה שלום' תוך נפנוף כנפי המטוס למעלה ולמטה. אחרי הצבא התקבל לעבודה בבנק לאומי, בסניף המרכזי בעיר, ועבד שם עד צאתו לגמלאות. במקביל החל דני לעסוק בצילום, בלימוד עצמי. מדי פעם קנה מצלמה חדישה יותר, החל מ"זוֹרקי" הרוסית ו"לַיקָה" הגרמנית ועד מצלמות יפניות חדישות ומשוכללות.בשלבים הראשונים הקים במחסן הבית מעבדה לפיתוח והדפסת תמונות והשיג תוצאות טובות מאוד. מאוחר יותר, כשחיסל את המעבדה הביתית, יצר קשר חם ורציף עם פוטו "כְּפִיר" המקצועי בחדרה, בניהולו של שמעון טַפִּירוֹ, שאיתו ועם משפחתו נוצר קשר אישי וידידותי. לעבודה בבנק תמיד לקח את המצלמה, ופעמים רבות, עם סיום העבודה, יצא מהעיר לגינות פרחים, פרדסים ושדות, או לשפת הים וצילם נופים ושקיעות. דני תעד בצילומיו אירועי משפחה רבים ומפגשי חברים וגם השתתף פעמים רבות, יחד עם אשתו, שולה, במועדון הזמר בקיבוץ דְּבִיר, שם צילם את הקהל, את הסולנים והנגנים ואת אורחי המועדון: מלחינים, משוררים, זמרים ועוד, ותמיד דאג לפתח את התמונות ולשלוח למצולמים, ולא ביקש תשלום בַּעֲדָן. אהב גם לעזור לצלמים מתחילים בצילום ופיתוח ראשוני וגם לימד צילום בביה"ס התיכון בחדרה. כך גם הוכנס לקטגוריה המקצועית בתחום הצילום, כשצילם פרחים, צמחים וקקטוסים בשני ספרים שערך אברהם שטיינמן, מורה וגנן ותיק מביה"ס התיכון חקלאי ב"משק הפועלות" בחדרה: "צמחי בית ומרפסת" (עם עובד: תרבות וחינוך, 1977) ו"קקטוסים במרפסת ובגן" (עם עובד: תרבות וחינוך, 1979).דני נשא לאישה את שולה (שולמית) פז מגבעתיים, ב-25 במרס 1963, כ"ט באדר, ליל א' בניסן תשכ"ג. הם גרו בחדרה ברח' רמב"ם, אח"כ עברו לרח' הגיבורים 35 ולבסוף גרו בסִמטַת לוּבִּין. ראשונה נולדה הבת, יעל, ואחריה הבן, גל (גלי). שולה הייתה מורה מסורה ולימדה שנים רבות בביה"ס "צפרירים" בשכונת בְּרַנְדֶּס. הקשר עם קיבוץ עין גדי נמשך ויצויַן שלאחר השירות הצבאי ישב מספר חודשים בקיבוץ, אך החליט לחזור לחדרה. מדי פעם 'קפץ' לקיבוץ לביקור, גם טייל בסביבה, במיוחד עם צַ'רְלִי, יוֹרָם צוּרִי, שהתיידד איתו וטיילו יחד בסביבת הקיבוץ, ותמיד חזר משם עם צילומי נוף נהדרים. למרות שלא היה חבר בעין גדי, השתתף מדי פעם במפגשי חברים של גרעין "רֵעוּת". במיוחד זכור המפגש בפסח תשע"ח-2018 ברמת צבי, לציון יומולדת ה-80 לרבים מחברי הגרעין, כשדני היה אז בדיור מוגן והגיע לכנס עם בנימין בַּקְפַיְן. דני היה מקורב לספורט בחדרה והיה אוהד מושבע של קבוצות הכדורגל "הפועל" ו"מכבי" המקומיות. בשל הגינותו ויושרו הציעו לו להיות כתב עיתון "חדשות הספורט", שיצא לאור בשנות החמישים. הוא סיקר את משחקי הכדורגל של קבוצות "הפועל" ו"מכבי" בחדרה ואירועי ספורט נוספים. היה יושב במשחקים ורושם בפנקסו את השערים, את האירועים החשובים וציין את דקות ההתרחשויות ואת השחקנים הבולטים. כל אלה אירעו בשבתות, ובמוצאי השבת מיהר הביתה ודיווח בטלפון למערכת העיתון על המשחקים, ודיווחיו התפרסמו למחרת. הוא היה מוכר באירועי הספורט, ובכלל בחדרה, ופעמים רבות היו קוראים לעברו: 'מה שלום כַּתָּבֵנוּ?' בשנות השבעים הציעו לו לאמן את קבוצת הילדים בכדורגל של "הפועל" חדרה. הוא לקח את התפקיד ברצינות, וחוץ מאימוני הספורט עבד איתם הרבה על התנהגות נאותה ומשחק הוגן. בסיום המשחקים היה מברך את המאמן ואת שחקני הקבוצה היריבה ומאמנים ומנהלי קבוצות רבים ציינו את התנהגותו והשקעתו בצד החינוכי והאנושי של שחקני קבוצתו. הוא גם הגיע להישגים וקבוצתו נמנתה על צמרת הליגה לילדים ואף זכו שנה אחת, בהנהגתו, באליפות המדינה, כשגברו בגמר על "מכבי" ת"א. קשרים מיוחדים יצר דני עם 'יד לבנים' בחדרה ונכלל בקבוצת המתנדבים. הוא השתתף בפעילויות, באירועים ובאזכרות, בבניין המרכזי ובבית העלמין, ותמיד עם המצלמה. הוא גם ביקר אצל משפחות נופלים וליווה אותן לטקסי זיכרון רבים ביחידות הצה"ליות. יצויַן מקרה אחד, שהיה נוסע מדי שנה לטקס זיכרון ברמת הגולן, בו ייצג את משפחתו של חייל, שהוריו לא יכלו להגיע לשם. גם לאחר שנפטרו הורי החיָל, נסע מדי שנה לטקס, כשכתובתו ומס' הטלפון שלו היו רשומים במטה הזיכרון של היחידה. בטקסי הזיכרון האלה ציינו באופן מיוחד את מסירותו והתמדתו לייצג את משפחת החיָל. במילואים שרת דני בסיירת הג'יפים של "גולני" ופיקוד הצפון ובמלחמת ששת הימים השתתף בכיבוש רמת הגולן. כשנקרא לשירות מילואים תמיד היה לוקח את המצלמה, מצלם את הנופים ואת החבר'ה וכמובן דאג לשלוח תמונות לחבריו. קשר מיוחד היה לדני עם חבריו מהמחלקה בגדוד 12 ב"גולני", עוד מהגיוס לצה"ל. הם היו רגילים להיפגש מדי שנה באתר הזיכרון של החטיבה, סמוך לצומת "גולני", ונפגשו עם מפקדי האתר, ולעתים גם עם מפקדים בכירים של החטיבה. שולה נפטרה בליל שבת, ז' באלול תשע"ב, 25 באוגוסט 2012. דני חי כשנתיים לבדו בבית בסִמטַת לוּבִּין ועבר לדיור מוגן בבית "הַנָּשִׂיא" בחדרה, אח"כ עבר לבית "שִׁקְמָה" בקיבוץ הַזּוֹרֵעַ, שם נפטר בשבת, 25 ביוני 2022, כ"ו בסיוון תשפ"ב. הוא נקבר בחדרה, בקבר משותף עם שולה. השאיר אחריו את בתו, יעל, ובנותיה: מַעֲיָן ונוֹעָה, ובנו, גַּל, וכלתו, קֶרֶן וילדיהם: אוֹפִיר ורוֹאִי.