מאירה ז״ל, אשתו של מוטקה ז״ל, שנפטר ב-27 ביולי 2018 שניהם בני קריית חיים היו כ-65 משנות חייהם חברי קבוץ גדות, שבגליל העליון מאירה הלכה לעולמה לפני מספר חודשים ב-10 ביוני 2022, כ-4 שנים לאחר מוטק׳ה בעלה. מאירה בצעירותה הייתה בלהקת המחול הידועה של שלום חרמון.
יהי זכרם מבורך !
יורם סתו.
מאירה הורביץ עם בנות ובני קריית חיים, להקת המחול בהדרכת שלום חרמון
וכך כותבת רונית, שבסן דייגו לזכר אמה ז״ל.
לזכרה – אמא מאירה
למי שמכיר אותי מקרוב, יודע שהקשר עם אמא שלי היה יום יומי. היא הייתה מחכה לי ב״אלקסה״ כל יום וגם אם דיברנו רק כמה מילים היא לא ויתרה ועד שלא הופעתי על המסך היא לא הלכה לישון. כשהתחלנו בתקשורת הזו לפני כארבע שנים, היינו ׳נפגשות׳ ב-8:00 בערב, אח'כ עם הזמן היא כבר התעייפה ונפגשנו ב-7:00. בשנה האחרונה הזמן התקצר עוד יותר וב6:00 בערב היא כבר רצתה להיות במיטה. נשמע פשוט טריוויאלי אבל בין יבשות ועשר שעות הבדל, לפעמים זה היה מאתגר, אבל היה לי חשוב להקדיש אפילו רבע שעה, עשרים דקות מיומי כדי לשמור על אמא, למרות המרחק הפיזי ביננו. קשה להסביר איך כל אחד ואחת מאיתנו אבלים, אבל יושבת ליד המיטה שלה ודומעת. ׳היא חיכתה לי׳, אולי זה יומרני להגיד, אבל הספקתי לישון לידה בשלושת ימיה האחרונים. האם היא חשה שהגעתי להיפרד והייתי ברגעים האחרונים פיזית לידה, איש לא ידע, אבל רוצה להאמין, שאכן כך היה. היא תמיד שרה לנו לפני השינה והמשיכה במסורת הזו גם עם הנכדים והנכדות, היו כמה שירים שהיא אהבה במיוחד. בערב האחרון ישבנו ושרנו לה, וכמנהגי חיללתי בחליל את כל השירים האהובים עליה. ״שתלתם ניגונים בי אמי ואבי״, שם הרי גולן, על שפת ים כינרת וחורשת האקליפטוס. אלו היו רק חלק קטן ממבחר השירים העצום שהיא אהבה לשיר. למחרת היא עצמה עיניים לתמיד, כאילו חיכתה לנגינה והשירה כדי להיפרד. אמא הייתה אישה שהקשיבה לכולם, נתנה הכל מעצמה והעניקה טוב וחום לכל אחד בדרכה – אבא היה אומר שהיא הסנגורית של כל העולם. היא דאגה לכל בני ובנות המשפחה וגם לכל אחת ואחד מחברי הקיבוץ. אישה ישרה ומתחשבת . העיקר שלאחרים יהיה טוב. לתקן ולקצר חולצה, גם אם היה צריך לפרק ולתפור אותה מחדש. אוזן קשבת והמון המון אהבה ללא גבול וללא תנאי. קשה לסכם מי היא הייתה. היא אהבה ליצור ושנים עבדה על האובניים בקרמיקה. באותה מידה הייתה מחנכת ומורה למלאכה (ופסיכולוגית לכל המתבגרות שבאו לשפוך את ליבן אצלה בסדנא – ת׳ אמת לפעמיים קצת קנאתי – איך הן יכולות לדבר איתה ככה? – והיא אמא שלי).היא אהבה לשיר והתעקשה לשיר בחבורת הזמר, גם כשכבר הייתה נעזרת בהליכון עדיין עשתה כל מאמץ כדי לא לפספס אף חזרה שבועית. כשהיצירה בחימר כבר הייתה קשה לה, היא פנתה למתפרה והתמקדה בתיקוני בגדים. בביקור האחרון שלי עבדנו יחד בסדנת עץ. היא הייתה כל כך גאה לספר למדריכים הצעירים על עברה ושהיא עסקה בעצמה ולימדה אחרים איך לעבוד בעץ. הייתה לי הזכות לבנות איתה ולהיות לצידה בימיה האחרונים.
יהי זכרה ברוך
רונית
