אלי ס"ט: נדם לעד קולו של חורש הזהב.

שלום,

כשנגשתי לתרגם את שירו של סרגיי יסנין (1925-1895) "נדם לעד קולו של חורש הזהב", אחזה בי, אין לי מילים אחרות לתאר זאת, אלא כ: "חרדת קודש". למרות שזכרוני מתאים לגילי, אני זוכר את ההתייחסות של דור ההורים שלי לייסנין. לשלונסקי מיוחסת האימרה שתרגום שירה, או שהוא יפה או שהוא נאמן (למקור). כן, אני יודע שאני לא מדייק באימרה.

עכשיו, כשהתרגום לפניכם, אני חש הקלה.

אשמח לשמוע דעות.

השיר, בשפת המקור, בביצועו של אולג פוגודין, עם כתוביות התרגום, בקישור:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *