מעת לעט חרוזים בדרך חייו–יצא לאור ספר לזכרו של גרימי , צבי גלעד ז'ל 1936-2019. עריכה -אילה גלעד, עין גדי 2021.

גרימי נולד בקרית חיים בשנת 1936, להוריו נחמה וגדליה גרימצ'נסקי, ובה התחנך עד בואו לעין גדי. כישרון החריזה של גרימי התגלה כבר בביה"ס יסודי. היו אלה בעיקר חרוזי-שטות שלא נשמרו. סניף הנוער העובד בקרית חיים וקבוצת "רננים" היו מרכז חייו בגיל הנעורים. בתקופה זו כתב חרוזים ביחד עם חברו יונתן זמיר. עם סיום לימודי הנדסה חקלאית בטכניון הצטרף לחבריו בגרעין 'שדמות', אשר ייסד את קיבוץ עין-גדי בשנת 1956.החל מראשית ימיו של הקיבוץ הצעיר נהג גרימי לשקף את הווי המקום בכתיבה מחורזת, שהפכה חלק בלתי נפרד מחיי התרבות של הקיבוץ ותועדו בעלון הקיבוץ, 'אפיק'.

בשנת 1961 נישא לאילה כרמל, בת בית זרע, ולימים נולדו להם רענן, אביהוא (ויוי), תמר ואופיר. בימי חייו זכה לחבוק 11 נכדים.גרימי ואילה חיו כל חייהם הבוגרים בקיבוץ עין גדי והיו מסורים לו בכל נימי נפשם.

פזמוניו של גרימי למנגינות ידועות והמקאמות שלו ליוו את חיי עין גדי והמשפחה לאורך 60 שנה. הוא כתב לאירועי התרבות המגוונים של הקיבוץ, ובהם חגים, חתונות ו'חגי משק', בד בבד עם כתיבה לאירועים משפחתיים של הילדים, הנכדים והמשפחה המורחבת.

במהלך חייהם המשותפים דאגה אילה לתעד את כתביו של גרימי בנאמנות רבה, ובזכותה שמור להם מקום של נצח בחיי המשפחה והקיבוץ.   לו יהא ספר זה מקדש מעט לזכרו.

מדברי גרימי ביום הולדתו ה-80:

"…בכוונה אינני משמש במילה 'שירים'. אינני משורר של שירים אלא חרזן של משקלים וחרוזים. סתם 'בעל מלוכְֶה'. אקרא לכל פריט יצירה: חֶרֶז". "…מתי כתבתי את החֶרֶז הראשון? תחילה חשבתי שזה היה בכיתה ג' או ד', אבל כששקללתי את הנתונים הבנתי שזה היה מאוחר יותר. הנתונים הם: החֶרֶז הזה נכתב למנגינה שלמדתי ב'נוער העובד'. דף הטקסט הועבר  למורה שלום עטיה. לנוער העובד נכנסתי בתחילת כתה ה' ושלום לימד אותנו עד סוף כתה ו'. מסקנה – החרז נכתב בכתות ה'-ו'. היה זה טקסט של "פיפי-קקה". לא פיפי-קקה של אברי ההפרשה אלא פיפי-קקה של אברי הרבייה.באותה תקופה, התחילו מגעים חברתיים בין בנים ובנות, מה שנראה לי חילול הקודש ממש ופרסמתי פמפלט מחורז נגד התופעה. החריידים יכלו לגייס אותי כבר אז כשכיר עט. הם פספסו, וההפסד כולו שלהם. המורה שלום עיין בטקסט וודאי חשב, שהחֶֶרֶז עצמו הוא לא משהו, אבל החרזן, אולי יש בו משהו. החרז נפתח כך: "החברָה של יוסיפוס, שיכורים ולא מיין". למה יוסיפוס במקום יוסף?  הייתי צריך חרוז.ולמה "שיכורים ולא מיין?" גם כאן הייתי צריך חרוז.ילד בגיל הזה, לא שמע בדרך כלל על יוסיפוס  פלאביוס ולא מכיר ביטויים כמו "שיכור ולא מיין". שלח המורה שלום פתק להורים בו כתב בין השאר "אני מקווה שהבן שלכם יפנה את כישרונותיו לכיוונים חיוביים יותר".

גרימי ומגינה זיו עם המורה המיתולוגי שלום עטיה , ביום הולדתו ה-80 , 1995.

"עוד אומר, אם אותי אך תשאלה, שחיינו דומים לתיבה ופתוחה התיבה מלמעלה וכולנו עומדים סביבה, ונותנים אל תוכה מעצמנו, רצון ומסירות ושעות ונוטלים מתוכה לצרכינו, נכסי חמר ורוח ועוד ".{ גרימי }

הספר מעת לעט בעריכת אילה גלעד , יצא לאור בשנת 2021 . תוכן העניינים:

התדע מאין נחלתי את שירי. שער ראשון : עין גדי -מענייני דיומא ודמקומא שער שני :חתונות ואירועים של חברי עין גדי. שער שלישי: משפחה. הגיעה העת לסיים.

כל המעוניין יפנה אלי למייל [email protected] , ואשלח לו את הספר בקובץ PDF

בברכה , אלי רביד { ליישי }.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *