גייזי>על קצה המזלג מיום כיפור שלי במצריים:
תמונה > אני חוזר ממצרים –ובני יפתח מתגייס לחיל הים
מכתבים מחזית הדרום
26/10/73 ליפתח שלומות .
אחד מהמראות העצובים במלחמה הזו, הם השבויים. צל אדם ,רצוצים, עלובים מוזנחים ומושפלים. יש סידורים הכרחיים כמו קשירת עיניים וידיים שגם הם גורעים מצלם האנוש .אלה שמתפקידם לטפל בשבויים יודעים לעשות זאת במידת הרגישות מבלי להפריז בהשפלה. אך בדרך עד שהם מגיעים לידיים הנכונות הם עוברים גם דרך סדיסטים ,מופרעים ורשעים למיניהם. גם הידיעה על ההשפלות שמהן סובלים שבויינו שלנו, לא מרככת את הצער והחמלה.
28/10/73
לתמר ילדה נפלאה שלי.
אין כאן הרבה מה לעשות, בערב אני הולך לישון עוד לפנייך. ב12- בלילה כבר מתעוררים פעם ראשונה, פוקחים עיניים לראות את השמיים שטופי הכוכבים, פגישה עם מכרים וותיקים מימי הילדות : שביל החלב, כוכב הצפון המשובץ וזוהר בזנב העגלה הקטנה ,העגלה הגדולה, הכסיופיה ועוד. אני עוצם עיניים ורואה את עצמי עולה במדרגות ביתנו ,נכנס לחדרך, מתבונן בך באהבה בשנתך ונותן לך נשיקת לילה טוב . כך אני נירדם שוב עד שאתעורר בפעם הבאה. בינתיים להתראות, שלך אבא.
19/10/73 לתמר ילדה מקסימה שלי, בברכות ליום הולדתך שחל מחר , מכתב בזק לפני שההליקופטר שנחת על ידי ימריא . שלך, אבא שאוהב אותך
רשמים ,מאת תמר שביט. (בת – 10) יום שלישי בתשרי התשל"ד
זהו כבר היום ה 11- למלחמה. אני קצת עצובה מכיוון שלומדים, ואולי אבי יפצע. אבל אבי עוד מעט חוזר. אני מרגישה קצת לא בנוח, אני קצת דואגת שאבי לא יחזור בדיוק ליום ההולדת. אני לא רוצה להיכנס לבונקר, כי אני לא אוהבת את האווירה שם . אני מקווה שתיגמר המלחמה בשלום. תמר
הסימפוניה קדיש של ליאונרד ברנשטיין