הי רענן. זהו. לדעתי פיצחתי סופית את הקוד. נושא העיטושים האלרגיים נראה לי די משעמם כנושא כתיבה . זאת, למרות שאני בת לאמא שהייתה אלרגית כמעט לכל חי, צומח, ודומם. למזלי ,או שלא, בחסות טבלת התורשה של מנדל, עברו האלרגיות חלקית לבת אחת(זה לא היה קל ), ובעיקר לנכדים שלי. עד כאן עניינים ממש פרטיים. אבל ,יש לנו מעט מאד כותבים בפנתיאון הזה של היכולת לקחת נושא לכאורה פרטי. זניח . איזוטרי – להפוך אותו למרתק, ולהנגיש אותו לכולם בעזרת המשגות והכללות אוניברסליות. כרגע , עולים בזיכרוני אפרים קישון וקפקא. היו עוד . אבל אין ספק שמעטים. לדעתי , יש גם כתיבה סוריאליסטית , כמו למשל זו שבה האף גדל והופך למרכז החיים. גם העובדה שיש אלרגיות שמגיעות משום מקום באמצע החיים – גובלת, לדעתי, בנבזות קוסמית.. אבל, יש לי בשבילך ובשביל האחרים שתי נחמות:
1. כשהבעיה מבחינה גיאו-טופוגרפית היא אפצ'י באצבע הגליל ( גם אם היא מכלה את כל גליל הנייר ) כמו אצלך – זו לא הצרה הכי גדולה שיכולה להיות. שאל ידידות מבוגרות מה קורה לחלקן כשהאפצ'י משפיע על הנגב והערבה….. נראה לי הרבה יותר גרוע. שם שום תפריט קינוחים לא מספיק..
2 . גם נגד זה , כמו נגד כל הרעות החולות בעולם. כולל נשק גרעיני , זיהום אוויר ואוקיאנוסים ,התחממות גלובלית ,והנהגות נוכחיות. אז יש תקווה לא?
נילי דיסקין