לא ממש הכרתי,
ידעתי רק את שמו.
הוא שתק כשאני דיברתי,
כינורו דיבר במקומו.
הכנר האחד – אין בילתו.
אנחנו הקשבנו תמיד,
עת הפליא לומר בקשתו
את כל שרצה להגיד.
כל כך קשה להמשיך.
עם כל הנעלמים.
שהשאירו כמו חוט מאריך,
שובל של צלילים נעימים.
איזו ברירת איוב,
השאיר לנו הגורל !
בין לאהוב,להפרד ולכאוב,
לבין לא לאהוב בכלל.
אז אנחנו בוכים וזוכרים
כל צליל , כל מילה וכל פסיק.
כי את המנגינה הזאת , חברים,
פשוט אי אפשר להפסיק.
נילי דיסקין.
השבוע נפטר אחד מנגני האורקסטרה . חוג בבית הגימלאים ברמת השרון