משפחת לכמן היו השכנים הקרובים, פיזית וברוח, ים של חוויות משותפות, מתחילבקולות ממרפאת השיניים של אב המשפחה , שבה היה מקדח המופעל ברגל כמו במכונת תפירה ישנה.. הירידות למקלט המשותף שאבי חפר ודפן בעץ, בזמן ההפצצות במלחמת העולם השנייה, והד"ר לכמן שובר את המתח בחוש ההומור, ואני זוכר את הפצצה הגדולה שהיה צריך לפרק בקרית מוצקין, וציוו עלינו להתפנות דרומה לחולות (היכן שהיום בית נגלר)היה לי חום והד"ר לכמן נשא אותי על כפיים, וגילה האחות של גבי גלשה לא פעם לעת ליל למיטת אימי שהוריה היו עסוקים מחוץ לבית והשומר גבי נרדם…זו הייתה שכנות נפלאה. ולנגד עיני עד היום התמונה שגבי ניצול אירוע הטרור בבתי הזיקוק חוזר לביתו ובדרך פונה אל אימי שעומדת בפתח הבית, החיבוקים והנשיקות. עם גבי לאחר שנים רבות נפגשתי במצרים במלחמת יום כיפור, זו הייתה חוויה מרגשת, יותר מאוחר על גלי האינטרנט נפגשנו וחידשנו קשרים, בקרנו בביתם ברמת השרון, הם באו אלינו והיו מפגשים מעת לעת.
. ניחומינו למרים רעייתו ,לאחותו גילה ולבני המשפחה כולם,
תמיד נזכור אותו כאדם יקר אהוב וקרוב ללב.
יעל וגייזי