50 שנה חלפו מאז אותו לילה ארור ומה השתנה?
אז, לאחר מלחמת ששת הימים האמנו שחל שינוי משמעותי בחיינו ורצועת עזה לא תהיה יותר איום מתמיד עלינו , אז האמנו. הלילה הזה עורר אותנו מהאשליה הזו. נכון , בהמשך לאחר שאריק שרון ומאיר דגן טיפלו בקיני הטרור ברצועה חל שינוי במצב שנמשך כ-20 שנה כאשר תושבי עזה ואנחנו ידענו רגיעה ושת"פ מלא בכל התחומים ממנה נהנו שני הצדדים, אולם שוב גברו הקיצוניים ברצועה , מפלס השנאה עלה וחזרנו למצב ההתחלתי כאשר שני הצדדים מתכתשים ופוגעים אחד בשני , כאשר הסבל ברצועה בקו עליה קבוע מבלי שנראה פתרון באופק והחשש לפיצוץ רק הולך וגובר מיום ליום , ולראיה מה שקורה בעצם ימים אלה. קשה לומר זאת אולם נראה שקורבנם של זובה ומוישיק היה לשווא. מה הם רצו בסה"כ ? לכבות דליקה שהוצתה בשדותינו ולהמשיך לעבד את שדותינו בבטחה ובשלום
ומה קבלנו לאחר כל כך הרבה שנים? המשך של שפיכות הדמים והתכתשות אלימה ללא זיק של תקווה שפוגעת בשני הצדדים . אנחנו מצדנו מחויבים להישאר ערניים ודרוכים (עפ"י הספדו של משה דיין על רועי) ולא להיתפס לשאננות אולם באותה עת לא להרפות מללחוץ על ממשלת ישראל בדרכים שונות לפעול לשינוי טוטאלי ברצועה ולהביא אחת ולתמיד למצב שיאפשר לשתי האוכלוסיות משני צדי הגבול לחיות בביטחון ובשלווה תוך הבטחת קיומם הפיזי והרוחני כאחד. אנחנו מחויבים לעצמנו ולשכנינו לצאת מהבועה בה אנו חיים ולעשות כמיטב יכולתנו שמשהו ישתנה לטובה באזורנו ואז אולי נוכל לומר שכל הנופלים על גבול הרצועה קורבנם לא היה לשווא. מי ייתן ויימצא הפתרון המדיני במהרה שיאפשר חיי שכנות טובה ארוכת שנים
יענקלה כהן
יום הזכרון תשע"ח
זובה ומוישיק נהרגו בליל21/5/68 בעת עלות רכבם על מוקש שהונח על דרך הפטרולים כאשר חזרו מכיבוי שריפה שהוצתה ע"י מסתננים בשדה חיטה מול מסוף קרני (חוחובה היום)
יענקלה כהן
מאי 2018