שיר שכתבתי ושלחתי לפני כמה זמן לחיים גורי.
הרבה לפני האולי ניצחון של הפלמ"חניקים אתמול.
צדיק בסדום
יש ערך רעות מיני אז
מתמעט והולך בתוכנו.
יפה הבלורית הנועז,
אולי כבר אפילו איננו.
יש פרש שעודנו דוהר
וסוסו – זכרון העבר.
הלשד – עדיין בוער,
בפרש הבודד שנשאר.
הוא נדהם. הוא מפגין. הוא מוחה.
בעולם שאינו עולמו.
יסורים ומרור הוא בוכה,
עליהם. על כולם. על עצמו.
יש אומרים "הוא פתטי" , "רגיש",
אוהביו מבקשים שיידום.
במקום שאין איש – הוא האיש.
הצדיק הבודד בסדום.
נילי