פיני דגן כותב לזכר פנינה ספיר/גרומן

פיני דגן  כותב לריביק, לשאולי, מיקה, וחניק. =לזכר פנינה ספיר/גרומן

כל כך אהבתי אותה, פנינה היתה בשבילי סמל הנאמנות והעדינות, פנינה היקרה היתה עבורי אחות בכורה שכל חייה שמרה איתי על קשר. כן, פנינה שמרה עלי. אני זוכר אותה היטב מבקרת בביתנו בקריית חיים, עוזרת לאמא שלי, ושלה ל ״דודה דורי״ האגדית שהיתה האם של כולם, עוזרת בהכנות לסדר פסח שערכנו ביחד. אנקדוטה: לפני כמה שנים סיפר לי ״גייזי״ (אליעזר שייטוביץ) ״שדודה דורי״ הייתה מאכילה אותו לאחר סיום יום הלימודים, היות והוריו עבדו עד שעות אחה״צ המאוחרות. פנינה ספגה מאימה מדודה דורי את החן המיוחד, את האהבה והדאגה לכולם. אני זוכר אותה יפה ״ חתיכה״ כמו שאומרים היום הצעירים. זוכר אותה בחברת בנות גילה בקריית חיים, כיצד רקדה ריקודי עם במסגרת תנועת  ה ״גורדוניה״ ולאחר מכן ״התנועה המאוחדת״, אני זוכר אותה היטב בכל פרק חשוב בחיי פנינה הייתה לידי.

פנינה הייתה זו שבגיל 9 הביאה אותי לקן ״הגורדוניה״, באתי ונתפסתי בחכה, אין ספק תקופת חיי כנער בקריית חיים עיצבה את אישיותי וחיי הבוגרים והכל בזכותה של פנינה היקרה. זכורני היטב שכאשר הייתי בטירונות פנינה הביאה לבסיס הצבאי את נרתיק התעודות הצבאיות אותו שכחתי בעת חופשת סוף שבוע. פנינה חששה שאעמוד למשפט וביקשה מחיימקה ז״ל שהיה קצין בכיר להסיע אותה לבסיס.  אני זוכר את פנינה היקרה עובדת כמזכירה בבית ספר המקצועי ״אינטר״, וכאשר יום אחד בתור תלמיד ״אינטר״ אני מבצע מעשה שובבות עם אחד המורים, הייתה זו פנינה שמצילה אותי מסילוק מוחלט מבית הספר. אני זוכר את פנינה היקרה מבקרת את אימי ז״ל בבית החולים, נוטלת את סט כלי המניקור שהיו ברשותה, לוקחת את ידה של אימי ומטפלת בציפורניה בעדינות ובאהבה של כבת ״לדודה הניה״.  לאחר פטירתו של ״חיימקה״ בעלה, הזמנתי את פנינה לביקור בביתנו במיאמי, פנינה היתה עם כאב גדול בליבה על לכתו של חיימקה איתו הלכה מרבית שנותיה. לאט היא נפתחה, ואפילו נעתרה להשתתף בתפילות בבית הכנסת ערב ראש השנה. כאשר חזרה ארצה טרם נפרדנו היא חיבקה אותי, ולישה באוזני, תודה.  

ידעתי שפנינה בשנים האחרונות חולה, בעת ביקורי בארץ שוליק וריביק יעצו לי שלא לבקר אותה, זכור אותה כפי שהייתה בעבר אמרו לי. בכל פעם יצאתי את הארץ עם הרגשה של חסר לי משהוא. החיבוק והמילה הטובה של אחותי פנינה.כל כך עצוב לי בלב, רק אתמול שלחתי מסר קצר ל שוליק ״מסור שלום לרונית, ומיליון נשיקות לפנינה, אני כל כך מתגעגע, אין לך מושג״ כאילו חוש נסתדר אמר לי, חבק את פנינה. 

מחר אני צריך לחגוג את יובל ה-80 אינני יודע איך אוכל לעמוד מול הקהל ולחייך, שהרי אחותי הבכורה אותה כל כך אהבתי הלכה לעולם שכולו טוב. 

פנינה את כל כך חסרה לי. 

פיני 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *