גייזי בוקר טוב,
האח שלך דוב ז"ל
אני לא יודע האם האינפורמציה בכתבה בעיתון בארץ, על מגדלי המים בישובים נכונה , בכול אופן מצוין שם שאתה האח של דב ז"ל הקבור בלב הקבוץ להבות הבשן , היות ואני בן להבות הבשן , והבית של הורי ז"ל נמצא מטרים ספורים מהקבר של דב , כך שכל ילדותי ובגרותי עברתי יום יום ליד הקבר ודב הוא סוג של ידיד המלווה אותי תמיד, כולל הספור שלו על מחלקת הפלמ"ח שבאה לעזרת הקבוץ מכיוון קבוץ שמיר שדב היה חלק ממנה , אני זוכר טוב את אמו של דב שהייתה מגיעה כל יום זיכרון לקבר ואחרי מותה לא זכור לי שהגיע משהו לקבר , אבי ז"ל אמר שדב היה בן יחיד , כך שרק אנשי הקבוץ הותיקים ( שרובם כבר לא בין החיים) פקדים את הקבר , בכל אופן אני עזבתי את הקיבוץ לפני שנים וכאשר אני מגיע מדי פעם אני קופץ לקבר, בקצור דב לא לבד.
בברכה רענן עוזרד אלון הגליל
ranan.uzrad @gmail.com
מגדלי המים: קישור לעיתון הארץ
http://www.haaretz.co.il/news/local/.premium-1.2928625
באמצע המאה שעברה לא היה יישוב יהודי אחד שלא רצה להתגאות במגדל מים משלו. לאורך השנים הפכו מכלי המים מסמל הקדמה והמודרניזציה ללא יותר ממכלי זיכרון מאובקים. כך נראית ארכיאולוגיה ציונית.
בולט במיוחד סיפורו העצוב של מגדל המים בקרית חיים, שהוקם בראשית שנות ה–30. "לרבים הוא סימל פרק היסטורי חשוב בתולדות קרית חיים ובחיים", כותב גייזי שביט המתעד באינטרנט את ההיסטוריה של השכונה החיפאית. "לי הוא מזכיר את אימא שלי, שהייתה הולכת לתורנות לילה על הפרוז'קטור שהוצב עליו, את החנוכייה שהאירה במועדים ואת איתות המורס שנמשך ממגדל למגדל, בו הועברה הבשורה כי אחי דוביק נפל בקרב לשחרור קיבוץ להבות הבשן ב–1948".
מתוך הכתבה בעיתון הארץ
ועוד בכתבה:
עשרות שנים ניצב המגדל הזה בקרית חיים, מפורר ובולט בכיעורו, עד שב–1994 הוזמנו צלמי עיתונות לתעד את נכבדי הוועד המקומי בעת פיצוצו. בדיון מיוחד שקיימה הכנסת בנושא, התבלבלו חברי הכנסת בין קרית חיים וקרית מוצקין ואחד מהם אף תהה: "מה ההבדל? זה אותו מגדל?".
יוסי שריד, שהיה אז השר לאיכות הסביבה, אמר כי "מי שהורס מגדל כזה בקרית חיים, או בכל מקום אחר, עושה שני דברים שהם אותו דבר: קודם כל מנמיך את קומתו של המקום, ואפשר לומר שהוא גם מסיר עטרה מיושנה. מקום שילדים אינם יכולים לשאת את עיניהם אל רום מגדל המים — אני חושב שזה אותו מקום שבו האבות צריכים להשפיל את המבט". היום ניצב בשטח בו עמד המגדל דגם מוקטן שלו, תרומת בנק הפועלים. ערים אחרות, כמו רעננה ורמת השרון, בחרו לחלוק קצת יותר כבוד למגדלי המים שלהן, והנציחו אותם במרכזו של סמל העיר.
גייזי: למה אחי קבור במרכז הקיבוץ בין בתי המגורים :
כשאחי נפל בקרב והובא לתוך הקיבוץ ,הקיבוץ היה תחת מטחי אש ואי אפשר היה ביום להתגלות או לצאת מחוץ לקבוץ. לכן בלילה בחשכה קברו את אחי דוביק ז"ל וחבר נוסף מהקיבוץ בתוך הקיבוץ ליד הגדר ומגדל השמירה (פילבוקס) . אלכס צור ז"ל קרייתי שגר עד מותו בכפר ביאליק, היה בחי"ש בלהבות הבשן הוא הכיר היטב את אחי בן גילו ,וכשנפגשנו לפני מותו ,הוא סיפר לי שהוא זה שחפר את הקבר לאחי. אחרי המלחמה הקיבוץ התרחב ושני הקברים ועמדת השמירה הוקפו בגינון מטופח, קיר זיכרון וארכיון לנופלים , מסביבם הוקמו שכונות מגורים והמקום הפך לאתר ההנצחה של הנופלים בני וחברי הקיבוץ להבות הבשן .רענן בן הקיבוץ ששלח לי את המכתב המרגש ,גר בילדותו ובנעוריו, באחת הדירות שליד פינת הזיכרון-עד שקרא את הכתבה שמזכירה אותי בהארץ , חשב שאחי היה בן יחיד....
אלבום תמונות > ימי זכרון בקיבוץ להבות הבשן