ידידי אשר רון (עדת אבוקה נכון?), בראש וראשונה זו הזדמנות נהדרת בשבילי לומר לך שאני מאד אוהב את הכתיבה שלך ומשתדל שלא לפספס דבר. קראתי בעיון את הסיפור שלך על עשייתה המבורכת של זוהר גורי ז"ל, ניצת זכרוני ולא יכולתי שלא לספר את הסיפור שהיה לי עם זוהר גורי כעשור לפני הסיפור הנהדר של מפעל מכתשים.אך קודם לכן גילוי נאות, את זוהר גורי ז"ל הכרתי לפני כ – 60 שנה בהיותי כבן 14, עת הייתי מגיע בחופשות הקיץ לנחל עוז כ"אחיו של…" (כן, היה מעמד מצחיק כזה וגם אתה לדעתי חלק ממנו). זוהר תלמידת ביה"ס עיינות הייתה חברה טובה של גיסתי שוש ז"ל ויחד הגיעו לנחל עוז. בתחילת 1970 טרם שנישאנו, אמירה ואנוכי עברה לנו מחשבה בראש שאנו רוצים בסלון שלנו שולחן לא שגרתי. שוש גיסתי הציעה שנדבר עם זוהר, נסענו לשיכון הצנחנים ברמת גן מקום מגוריה של זוהר והיא הציעה לנו שולחן מעוצב מאריחי חרסינה צבועים בצבעים עזים שרופים בתנור. כשקיבלנו מזוהר את השולחן היינו מופתעים מיופיו המיוחד והוא היה רהיט יפהפה שרבים מנבאו לראותו. בימי הולדת של הילדים היינו נוהגים להניח עליו את עוגת יום ההולדת ולהצטלם עם הילדים.לימים העברנו אותו לבתנו מירב בכרמיאל והיא העבירה אותו לאחרונה לאחיה רועי בקיבוץ רביד שגם לו יש קשר מסוים לנחל עוז. כשקראתי את כתבתך ניסיתי למצוא תמונה של השולחן ולא כל כך הצלחתי, מצאתי משהו
חלקי והוא מצ"ב, במקביל התקשרתי לבני רועי ובקשתי שיצלם את השולחן כי זה הופך להיות נכס. (בתמונה אייל בני היום בן 36)
כמה קטן עולמנו ומפתיע?
גמר חתימה טובה, שנה טובה ובריאה לכולנו.
אורי יסוד
רחוב אוסישקין 9
קרית מוצקין 26324
04-8725497 ; 052-4290301