לא הכרתי את מאיה דותן ז"ל כלל וכלל.אבל, היא הייתה קרייתית. בתל-רגב קבורים גם חלק מחברי הכיתה שלי בקריית חיים. צפיתי בוכיה בלוויה הזאת אולי מפני שזו הייתה כמו עוד לוויות אחרות לאחרונה, הלוויה של ילדותנו. הילדות שהייתה לנו פעם בקריית – חיים , שגם היא , כך נראה , הולכת ונקברת. כמו אדם שממשיך לחיות בלב אהוביו ואוהביו גם אחרי מותו ( כפי שביטא זאת בבהירות עצובה בנה של מאיה) כך גם הקריה , האנשים , ההווי , אלה שהקימו אותה וחיו בה ,וכל מי שיקרה לליבו גם אם אינו חי בה יותר. לא מזמינים להוולד רגיש. זה נתון שמלווה כל החיים אם רוצים או לא. אבל הברכה-קללה הזאת , היא עובדה קיימת. זהו. אין פואנטה.
נילי דיסקין