אביבה'לה שלנו יקרה, זיכרך לא ימוש מאיתנו.
אישיות מיוחדת במינה. הטוּב יצא מכל מבט, מכל חיוך. השקט, השלווה,כל כאב וכל צער שעברת בעשרות שנות חייך. הכל היה חבוי בתוכך, באיפוק. תמיד החיוך עם טוב הלבאישה יקרה היית לכולנו. היכרנו בחוויה ענקית לפני 61 שנים בבית חולים – מיטה מול מיטה. ילדנו אז – אַת אֶת סמדר ואני – את ישראליק, שייבדלו לחיים ארוכים. מאותו יום הפכנו למשפחה וכאשר נפגשו בגן ובכל שנות לימודיהם בבית הספר – באותה כיתה. שתינו כבר היינו בהתנדבויות רבות והיינו ממש משפחה. וכשהיו הילדים בכיתה ד' ערן היה בן 4 וילדתי את סמדר, שיהיו בריאים, דיברנו על שם לתינוקת החדשה וקפץ ישראל ואמר: "אני בחרתי! סמדר היא הכי יפה בכיתה, הכי חכמה,תלמידה מצטיינת ואחותי תהייה סמדר כמו סמדר ניסנבאום". קיבלנו את ההצעה באושר.יחד היינו בארגון אמהות עובדות, בנעמ"ת ומבלי להסס, כשנקראת לדגל, הצטרפת לאגודה למלחמה בסרטן. היית אחת המתנדבות הכי ותיקות שלי ומסירותך הייתה ללא היסוס בעזרה לזולת ובהתרמות. בנושא השואה ריתקת את התלמידים ונסעת במשלחות לפולין ונכדינו לא ישכחו אותך לעולם. התרגשו מאד ודמעות בעיניהם, כששמעו שהלכת מאיתנו וכך – כל השבט שלנו.ילדים ונכדים ונינים הֱיוּ בריאים. יש לכם זיכרונות לכל החיים. הֱיוּ גאים באמא-סבתא-חמות ואשת משפחה – עם אביבה'לה שכזאת. והיום, בלוויה כה מרגשת ועצובה אנו נפרדים ממך, אביבה'לה, ועדיין איננו מאמינים. זהו רגע קשה ועצוב וזכרך לא ימוש מאיתנו.דף המוות נאסף לחיינו וגדל הכאב. המעגל שלנו הולך וקטן. את הקמת שבט ומשפחה מופלאה. שרדת את השואה כגיבורת קריית חיים – אשת מופת, יקירת קריית חיים, יקירת ההסתדרות ויקירת משפחת מורגנשטרן-פרגר. המחלות גברו עלייך ולא יכולת להן. עינינו זולגות דמעות והרבה רגשות וכאב. הלוויה הייתה מכובדת, מרגשת ונוגעת ללב. גם זיכרונות טובים אינם מקהים את צער האובדן. היית לכולנו ואת אינך עוד. את חסרה לנו. תמיד תישארי בזיכרוננו.
שרקה וצביקה מורגנשטרן וכל המשפחה – הנכדים ואנו מרכינים ראש