דן רונן: "מדריך שהדריך" – לזכרו של אליהו נחמנוביץ (קלבן)

"קלבן" היה מדריכנו בתנועת הנוער השומר הצעיר בקרית חיים "בימים ההם", בשנות ה- 40 הדרמטיות; מדריך שהדריך והשפיע, מדריך שגם לאחר שהלך לעולמו, נשאר בעולמינו, מדריך שזוכרים אותו; מדריך מגשים. כבר נאמר :"כל זמן שיש זכרונות שום דבר אינו נגמר", והוסיפו האומרים: "זכרונות הם אחת הדרכים להתמודד עם הזמן" .כש"קלבן" היה בן 80 השתתפנו, כמה מחניכיו, יחד עם משפחתו וחבריו בחגיגה שנערכה לכבודו בקיבוץ מזרע, והזכרונות עלו גאו ורגשו כמקובל בחגיגות כאלה."קלבן" היה מדריך אהוב, אולי דווקא משום שהיה שונה, הוא היה עדין, מתחשב, רגיש וצנוע; הוא היה חבר בוגר, שהשתתף עמנו במשחקי "כדור הקפה", "סחיבת דגלים" "חמור ארוך" ועוד; הוא רקד אתנו "אנחנו יוצאים להלחם אתכם" ושר אתנו "אנו עולים ושרים". הוא קרא לנו את כתבי מרקס ואנגלס – ולא הבנו מלה. הוא ארגן בשבילנו, ערבי קן כמו "ערב שלשת ה"ל" – "רוזה לוכסנבורג קרל ליבקניכט וולדימיר איליץ לנין "- והבנו עוד פחותהאם מכל זה נשאר משהו אצלנו? ואם כן מה?.

היום עם התמימות הנשחקת ועמה ערכי הילדות של "אדם לאדם חבר", בעולם המקדש את "כל דאלים גבר", והמובל ע"י "הון שלטון". הימים ההם המדריכים ההם ןהסכר שבנו בשביל להגן עלינו, השאירו בכל זאת בנו "משהו". המשהו הזה הם  עקרונות היסוד שאנו משתדלים לנהוג לפיהם למרות כל מה שקורה מסביב; עקרונות שעליהם צריך להאבק ולהעביר לדורות הבאים.

לכתו של "קלבן" ומדריכים נוספים בתנועה, מעלים מדי פעם את השאלה, האם הכשלון להגשים אידיאולוגיה טמון בטבעו ובמגבלותיו של המין האנושי? או, אולי, לא ניתן כלל להגשים אידיאולוגיות כי המציאות איננה החזון והחיים אינם מתנהלים על פי אידיאות. השנים למדו אותנו, כי בכל זאת ולמרות הכל, החינוך משפיע ו"משהו נשאר" אצל החניכים לשעבר; וזאת לא מעט בזכות הדוגמא האישית של מדריכים כמו קלבן.

לוינו, אמנם לצערנו מרחוק, בגלל המרחק, את "קלבן" בימי מחלתו ואת שרה רעיתו שטיפלה בו במסירות. אמנם נאמר: ו"לא ראיתי צדיק נעזב", אך החיים הם לא שירה ולא פסוקי חז"ל; "החיים הם כגפן והמוות בוצר" (אבן גבירול). בני אדם, נאמר "לא חוששים כל כך למות כמו להיות נשכחים". אני ועוד רבים נזכור.

דן רונן