נכתב בעקבות הויכוח הציבורי על מחירי הדירות
וכתוצאה מכך הקושי ברכישת דירה על כל המשתמע מכך.
הרעיון לכתיבה בא מ"דירה להשכיר"
מאת המשוררת לאה גולדברג.
בעמק יפה הפונה אל הים
הולך ומוקם לו בניין.
ובחזית הבניין שלט גדול
ומאיר עיניים,
המבשר על מכירת דירות
בנות ארבע חדרים או שניים.
ורק, שכחו לציין את העיקר
כי הפנטהאוז היחידי
בבניין כבר נמכר.
הוא נמכר עוד על "הנייר"
שהגיע בחור משום כיוון
ואמר שהוא בנו של איזה טייקון.
הוא לא התעצבן כי אין בזה טעם
הוא שילם את המחיר
כולל את המע"מ.
ורק הייתה לו ברכישה התניה
שיהיה לו מקום נוסף בחניה,
ואם אפשר חניה ייחודית
עבור מכוניתו האיכותית.
הוא לקח ארכיטקט
לפנטהאוז לעיצוב
עם תקציב מורחב
ללא קיצוב
ומה שלדירה נחוץ
שיהיה מתוצרת חוץ.
ודרש שהעיצוב
לא יהיה נדוש
ושילם מראש
ואמר "אחרי המבול".
וטס לנוח קצת בחו"ל
ומדי פעם הוא לקבלן
היה מתקשר ושואל
האם היו לדירות קונים?
ומי יהיו השכנים?
והקבלן כדי למצוא חן,
ובפניו להתחנחן,
היה מספר לו בגלוי
מה המצב ובמה זה תלוי?
החודש, למשל,
הוא סיפר לקונה
שמשרד המכירות
היה מלא והומה.
אתמול הגיע זוג צעיר
שחרשו את כל העיר
וראו כבר דירות למכביר
הם מחפשים דירה בהגיון
כי האישה נמצאת בהריון.
הם הגיעו במונית
כי אין להם מכונית
וביקרו בקומה השלישית
שהיא מרווחת ואוורירית.
וכששאלתי אותם
האם הדירה מצאה חן?
הבעל התחיל לגמגם
והבנתי ממנו שההורים
לא יכולים לעזור ולממן.
וכששאלתי אותם
מה הגישה,
מסתבר שהם גרים
יחד עם ההורים
של האישה.
"עשית בחוכמה",
אמר בעל הפנטהאוז
לקבלן ההוזה
שלא החתמתה אותם
על שום חוזה.
השתדל להחתים
רק בעלי הון
ולא אנשים מההמון
כדי שההשקעה לא
תרד לטמיון.
והקבלן, המשיך את הדיווח
ללא סרק וטיוח.
וסיפר, שביקר זוג דתי בבניין
היא לבושה בגרביים וחצאית
והוא מצויד בתפילין וציצית .
ומאד מצא חן בעיניהם
שבבניין ישנה מעלית.
וכששאלתי אותם
האם הדירה מצאה חן בעיניהם?
הטובים הם התנאים?
התנאים הם על הפנים
עם משכנתא הלוואה ומענק
אני מרגיש שאני נחנק
השיב הגבר,
שהיה כבר בתזוזה
ונישק את המזוזה.
נכון להיום,
אנחנו לא בקריטריון
וגם אם נרצה בה עד תום
לא נוכל על החוזה לחתום.
"עשית בחוכמה",
אמר ההוא מהפנטהאוז
"אני את צעדך מאשר
שהבניין לא יהפוך לכשר
כדי שלא יהיה מושבת
ביום שישי ושבת.
והמקרה שנגע מאד לליבי
שהגיע לבניין חייל קרבי
הוא הכיר בחורה
שאמרה לו כן
ורוצה איתה להתחתן.
הוא מחפש דירה מרווחת
בת שלשה חדרים
שלא תזכיר לו
את הצפיפות
של אוהל הסיירים.
הם נראו זוג מקסים
שמחפשים התחלה
והוא רוצה הקלה
בייחוד לכלה.
אך כששמע את המחיר
פשוט שתק והחוויר
וצבעו נהפך כצבע הקיר
כמעט שם לי מארב
ונכנס להלם קרב
כי אחרי כל השנים
הקשיים והטרטור
מה שיש לו ביד
זה רק מענק שחרור.
וכשספר את סכום המענק
הוא הרגיש שהוא נחנק
כי הוא וכלתו
יחד אם כל הכספים
יכולים בקושי
להרשות לעצמם
אוהל סיירים.
"אני מברך אותך מעבר ומעל
על שלא החתמת את אותו חייל",
אמר בעל הפנטהאוז בתגובה.
"חייל ואוהל הם מתכון להפגנה.
בציבור יש להם אהדה
מחר תתכנס איזה וועדה
ותצא בטון של דיבור
שצריך לתת הקלות בדיור
ועד אז הם סוגרים את החצר
ואתה מוצא את עצמך מתבצר
ולך תדע מתי זה ייעצר
ואותי זה יהרוס
כי מחיר הפנטהאוז
ממש יקרוס.
וכך, עובר הזמן
וממש לא יאומן
זוגות צעירים , חיילים ,
רווקים רווקות ,דתיים,
עולים ויורדים במעלית,
ובודקים כל זווית.
וכשמגיעים למחיר וליכולת הרכישה
הכל מתפוצץ אל תוך מציאות קשה.
והקבלן ובעל הפנטהאוז לא מודאגים
הם ימצאו להם שכנים חדשים
שמתאימים ליכולת ולמעמד
ומי שלא יוכל לשלם ימעד.
וישנה הרגשה משונה
שהכל ימשך כבסרט נע
ואם אף אחד לא יהלום
קניית דירה תישאר חלום.
ואם לא נתעורר מהחלום
ונשנה את הבאות,
החלום יהפוך לחלום בלהות.
והמסר הזה חייב לעבור
במושב ובמושבה ובעיר
רוצים דירה משלנו
ולא דירה להשכיר
נ.ב
אם לא ימצא
פתרון הפעם
אז אין טעם
לתרגיל המע"מ
וחבל על הדיבור
ונצטרך לכבות
את לפיד הדיור.
כתב יוסי וולך