הטור האישי מס' 1
באחד מלילות השבת הסתוויים של חודש ספטמבר 2003 , תוך שאני מאזין כדרכי לרשת ב' לתוכנית הנוסטלגיה של משה טימור "שישי – אישי", שמעתי את אחד הדוברים , "קשיש" בן 67 מספר בערגה על "מעונות עובדים"- שכונת ילדותו בתל אביב של שנות השלושים (במאה שעברה…).הדבר הדליק בי גל רגשות גועים של געגועים עם קורטוב של גאווה לילדותי בקרית חשמל האגדית. שבוע לאחר מכן כבר הייתי על הגל בשידור חי עם טימור כשאנו משוחחים ארוכות על סיפורי קרית חשמל שבמרכזם – עלילות חבק"ח… מסתבר שהיו לא מעט מאזינים לשיחה וביניהם רבים מ"ילדי"קרית חשמל הפזורים בכל קצות הארץ וגם בגולה, שהגיבו בשיחות טלפוניות נרגשות !ההמשך היה טבעי וברור מאליו : אירגון מפגש של "ילדי" קרית חשמל. המפגש הנפלא שהתקיים ביום שישי 26.3.2004 היה המשך לכנס הגדול והבלתי נשכח שהתקיים באוגוסט 1986 על מגרש הכדורסל וה"דשא הגדול"שבחצר קרית חשמל.הייטיב לבטא את התחושות והריגושים ה"ילד" (78) פרופ'אריה גלוברזון איש אוניברסיטת תל אביב- "שמחתי לפגוש קהל רב כל כך של אנשים בעלי רקע ילדות משותף שחלקם לא נפגשו עשרות שנים,ואוירה תרבותית נינוחה כל כך"
או אז החלו לזרום פניות מחברים בני קרית חיים שהציעו בהתלהבות לעלות טרמפ על המומנטום …שהרי בימים ההם ילדי קרית חשמל –ה"חבקחניקים"(חברה בנדיטים קרית חשמל) היו שם דבר בקריות ובמיוחד בקרית חיים, שכן קרית חשמל היתה חלק בלתי נפרד מקרית חיים וילדיה נחשבו לקרייתים לכל דבר !
"חבק'ח היה אצלנו שם המעורר הערצה מעורבת בחיל ורעדה :כולנו רצינו להשתייך לאותה קבוצת ילדים-נערים אשר נוכחותה גרמה להרגשת בטחון ועוצמה כי יש עם מי ללכת לכל מעשה קונדס בקריה"(ציטוט מדברים שכתב גיורא) ויש גם קרייתים הטוענים (בצדק ?…) שקרית חשמל למרות בנייניה הגבוהים והמרשימים והחברה שגרו בה , היא "בסך הכל" שכונה של קרית חיים שלה הייתה הבכורה. מה שלא יהיה ,בערב יום העצמאות האחרון פרסמתי את המסמך "פרוייקט Kirya-Team" ושלחתי אותו לכמה קרייתים "אותנטים"(כאלה שגדלו/למדו/התחנכו בקרית חיים של פעם)- סבי אביבי ,גייזי שביט ,עידן גרושקובסקי ועוד רבים נוספים שהתלהבו ,ועודדו !
ההמשך – מפגש "לא רק נוסטלגיה" הראשון, שהתקיים ב-10.7.2004 ,ייסוד העמותה,הקמת האתר באינטרנט ו…העתיד המשולב בעבר ובהווה אשר מי ישורנו ?
הטור האישי מס' 2
שושנה קריפל ז"ל
ביום שלישי 18.1.2005 הלכה לעולמה ידידתי שושנה קריפל,יומיים לפני יום הולדתה ה-101! שושנה (רוז'ה) שנפטרה בביתה, בידיה של אלה המטפלת המסורה שלה שהגיעה מפולין לפני 5 שנים, גרה בקרית חשמל ברציפות משנת 1939, בעלה שאול- שורו שעבד בחברת החשמל נפטר ב-1962. היא "שיבשה" את התחשיבים האקטואריים של חח"י: קבלה פנסיה, שי לחגים, דמי הבראה, ודרגות אחת לכמה שנים, כפי שמגיע לאלמנת עובד החברה…שושנה, שחיה בכבוד כלכלי גם בזכות הסיוע שקבלה מאחותה שחיה בארה"ב ונפטרה לפני מספר חודשים בגיל 97, הקפידה לקיים אורח חיים צנוע וידעה לכלכל בתבונה את צעדיה! שושנה ז"ל שלא זכתה ללדת ילדים משלה, זכורה לילדי קרית חשמל כליידי – פולניה בזכות הופעתה הנאה והגאה ולבושה האופנתי המוקפד,וכן בזכות הכלב שלה בוקי- אהוב הילדים, שהלך לעולמו בצורה טראגית כשנדרס למות בשנות ה-40 בחצותו את כביש חיפה-עכו. בוקי שזכה ל"הלוויה ממלכתית" נקבר בחצר קרית חשמל . בטכס הקבורה השתתפו כל הילדים ! היה לי הכבוד להיות בשנים האחרונות ידיד קרוב של האשה האצילה. בכל אחד מביקורי בביתה נהניתי מחוכמתה ומזכרונה המופלג-היא זכרה לפרטי פרטים אירועים מלפני עשרות שנים! היא ניתחה בתבונה וברגישות אירועים פוליטיים וחברתיים אקטואליים ואהבה גם לספר סיפורי פיקנטריה על החיים בקריה של הימים ההם… היה לי כיף לשבת אתה על כוס קפה ועוגה בסלון ביתה או במטבח (הריהוט,המכשירים והכלים נשארו מאז ימי ה"בראשית" ללא שינוי!)- הנקיון,הסדר והתחזוקה של הדירה ה"מוזיאונית" היו מדהימים! היו לה סיפורים מרתקים על דמויות קרייתיות מפורסמות מהימים ההם כמו ד"ר מרבך,ד"ר קרסנוסלסקי,יצחק אלטוביה,משה פלימן ואחרים שנמנו על חבריה הקרובים (רובם מהקבוצה הפולנית של הקריה).
בשנים האחרונות הייתה בקשר עם מאיר ברוג בן ה-97 יבדל"א (אבא של שולה וראובן והדוד של אהוד ברק), אחרי מותה של אשתו שושנה .היא התמידה לאורך כל השנים ללכת לקונצרטים של הפילהרמונית ובשנים האחרונות זכתה למנוי הוקרה!שלושה שבועות לפני מותה הגיעה לאודיטוריום לקונצרט האחרון שלה בלווי חברתה דליה והנהג חיים שקשריו עם שושנה מזכירים את עלילת המחזה הידוע "הנהג של מיס דייזי".נכדיי שיר(10) ועומר(8) הצטרפו אלי באחד מביקורי אצלה. הביקור היה עבורם חוויה מיוחדת במינה : היא הרשימה אותם בגילה המופלג ובקשר המיוחד שיצרה איתם. אשתקד, לכבוד יום הולדתה ה-100, היא ארחה בביתה בגאווה רבה את ראש העיר יונה יהב ואת יו"ר ועד קרית חיים גיורא פישר שבאו לברכה.היא הייתה גם אורחת כבוד במפגש של "ילדי" קרית חשמל שנערך בבית נגלר. גולת הכותרת של "אירועי ה-100" היה הזמנתה לבית הנשיא בירושלים : הנשיא קצב שארח את בני ה-100 ומעלה מכל הארץ, העניק לשושנה נשיקה מיוחדת לאחר הנאום המרשים שנשאה בשם כל המוזמנים. בהלוויה המכובדת של שושנה שהתקיימה בבית העלמין חוף הכרמל ליוו אותה בדרכה האחרונה, קרובי המשפחה היחידים שלה – ציפורה (צ'שה) פרידמן,בעלה,בנותיהם ונכדיהם שאתם העבירה שושנה לאורך השנים את כל החגים והאירועים המשפחתיים, וחבורה נכבדה של ידידים ומוקירים "צעירים". היא נקברה ליד בעלה "שורו" ז"ל שנפטר לפני 43 שנים, בסמוך לאבא חושי,משה פלימן ויוסף אלמוגי .על הקבר הונחו זרי פרחים של המשפחה,של מוקיריה מקרית חשמל,של ועד קרית חיים ושל בית הקפה פינאט'ס שבאח"י אילת (הכביש הראשי לשעבר) שם נהגה לשבת בקביעות.שושנה קראה לבית הקפה הסימפטי הזה, שמנוהל על ידי רונן מיוסט , "קפה פינתי"- זכר לבית הקפה החיפני המיתולוגי מהימים ההם…
עוד פיסת היסטוריה קרייתית שהגיעה לסיומה.
הטור האישי מס' 3
אתמול קבלתי לידי סוף סוף את קלטת הוידאו המנציחה / מתעדת את המפגש "לא רק נוסטלגיה 2" שהתקיים בבית נגלר בשבת 16/4/05.אכן, היו קצת "חבלי-לידה"עד שהקלטת יצאה לאור… אבל הסבלנות השתלמה- הקלטת מהממת!! מסתבר ש"הסטודיו של דוד" (דוד מוסקוביץ-צלם אומן, שאצלו הזמנו את הנצחת האירוע בוידאו) ששכן ליד הקיוסק המיתולוגי של קיסלביץ, היום – הקיוסק ה"מודרני"של קלוד…נסגר. דוד:"לא יכולתי לעמוד בדמי השכירות הגבוהים שנהוגים בקרית חיים הקפיטליסטית…"סיקור עתונאי של המפגש הבלתי נשכח , בו השתתפו למעלה מ-300 חברה – ראשוני הבנים והבנות הקרייתים האותנטים (ילידי 1920-1931) בני דור המתגייסים לצבא הבריטי, לבריגדה,לפלמ"ח, להגנה, לאצ"ל ,ללח"י ולצה"ל במלחמת הקוממיות – ראו בקישור "היסטוריה/נוסטלגיה".כאשר ניצבתי על הבמה אני, ה"צעיר" (יליד 1939) – כראשון המברכים בתוקף תפקידי כיו"ר העמותה, נפעם ונרגש אל מול האולם שהיה מלא בנים ובנות קשישים, משהו אבל ספוגים רוח נעורים ,"כמעט" כולם נענו להזמנה והגיעו – ליבי פעם בחוזקה וקולי נשנק…
כשהמנחה דן רולניק (ד"ר דן רונן) ליטף לכולנו את הקרייתיות שלנו , והוא עשה זאת ברוב חן ובפואתיקה נפלאה – האוירה באולם הייתה ב-HIGH.
התרגשות עמוקה רחשה בקהל כאשר הועלה זכרם של החברים שנפלו בקרבות תש"ח , וכאשר סופרו קוריוזים על מעשי שובבות שלהם כמו של דוביק שייטוביץ ואיתן גאון שיחד עם בני נחשון יבדל"א,סגרו פעם את השיבר הראשי של מגדל המים …כאשר הועלה זכרם של הנופלים, נזכרתי בכתבה פרי עטי שהתפרסמה לפני 54 שנים ב"דבר לילדים":
יד לגבורי קרית-חיים
ביום ג,י"א בניסן (17.4.51), הוסר ! יצאנו אל הכיכר.ליד המצבה נראו חיילים הלוט מעל המצבה לזכר בני קרית-חיים ! עומדים דום.הדגל לחצי התורן שנפלו במלחמת-השחרור. בטכס נכחו ! החיילים דיגלו את נשקם. נשמע קול אנשי-צבא,ראש עיריית חיפה,נציגי מו- ! יריות של שלוש אלומות אש.עם הסרת
עצות מקומיות,הורי החללים וקרוביהם. ! הלוט מעל המצבה הונחו לרגליה זרי-! פרחים רבים.תחילה נכנס הקהל לאולם בית-העם. ! כבוד ותהילה לזכר גיבורינו! שם הוקראו שמות החללים והוזכרו ! המקומות שבהם נפלו הגיבורים.אחר-כך ! אורי לייטנר,קרית-חשמל(דבר לילדים גליון כא/36, 8.5.1951)
ערב יום הזכרון, נתכנס שוב מול האנדרטה שבגן בית העם.את הטכס שב"ימים ההם"הנחה יצחק שיף , ינחה הפעם הקרייתי הצעיר תומר בוזמן, נכד לראשוני קרית חיים ,מחנך ומורה בתיכון . מי ש"גנבה" את ההצגה במפגש הייתה הצעירה הנצחית צפרירה בורובסקי (ד"ר צפרירה בן-ברק).צפרירה הייתה בנעוריה החברה של שלמה בנארי שנפל בנגב ב-1948 (יודעי דבר והיסטוריה יודעים לספר שצפרירה ושלמה היו ה"זוג האולטימטיבי"של הקריה!):
ממקום מושבה באולם (היא ישבה ליד שרה בנארי-נאור אחותו של שלמה) עלתה צפרירה אל הבמה במלוא יופיה והדרה , ובהופעה מהממת וספונטנית נתנה הרצאה מאלפת : "ברוכים הבאים, ברוכים אנחנו,איזו שמחה! רוצה אני להתחיל את דברי בשאלה: מה הסוד שטמון במושג קרית חיים ובמושג קרייתים?
תנסו לחשוב כמה שנים היינו בסך הכל בקריה?- 15,18,20שנה ואחר כך התפזרנו…ואיך קרה שכל כך הרבה שנים ולאורך כל השנים קרית חיים זו בשבילנו קרית חיים ? פעם נשאלתי על כך על ידי צביקה גנין הוא שאל אותי מה הסוד של קרית חיים? ואז עניתי לו : ארבעה גורמים , ארבעה מרכיבים יש בהוויה הזו שהפכה להיות גרעין , כמו אבן משכית שאורה לא עומם!
האחד – הבית : הבית הפשוט, הצנוע, וכל בית בקריה דמה לבית השכן. ההורים הפשוטים שראו בנו את התגלמות כל החלומות שלהם: לדבר עברית להיות חופשיים לעשות הכל הבית הנפלא הזה…
דבר שני – הרחוב הרחוב הקטן התזכרו? – תופסת, מחבואים, חבל…הכל הכל רחוב הומה ילדים רחוב חיוב, רחוב טוב…
הגורם השלישי – בית הספר אותם מורים שהזכרתם כאן,היו גם מורים שלי הם עזרו בעיצוב שלי,של כולם.
בית הספר שנטע ערכים! הם לא כפו עלינו את דרך החיים, דרך החיים שלהם לא הפריעה לנו להיות היום כל כך חומרנים ולהגיע להישגים…אבל הערכים שקבלנו בביה"ס –המגרש, דולק, התחרות, חג השבועות…בדרך שלי בחינוך עברתי הכל: יסודי, תיכון, אוניברסיטה.היסודות האלה של אותו חינוך שנתן לנו ביה"ס…מה עומד היום לרשות המחנך?מה עמד לרשותם אז של ישראל דיין ויוסף ספיר ומרים שהייתה מורה שלי כמו שלכם הם הצליחו להטביע בנו את ביאליק, את טשרניחובסקי, את התנ"ך! זה היה נפלא!!
והדבר הרביעי,הבסיס הרביעי,המרכיב הרביעי – תנועת הנוערמ נהנוער העובד,גורדוניה,מחנות עולים, השומר הצעיר.אותה תנועה שלשם הלכנו, ששם שרנו, שם רקדנו, שם חלמנו ושם פתחנו תקוות …ובעיקר , השייכות שהייתה לכל אחד מאתנו התנועה! אנחנו היינו שייכים, היינו חלק הייתה לנו דרך. זה מה שעיצב אותנו בני קרית חיים. כמו שיר הפלמ"ח – הפגישה , הפגישה…כשקרייתי פוגש קרייתי…מה קורה לך כשאתה הולך ברחוב בחו"ל ופוגש קרייתי…האמת היא שברגע הפגישה אתה פוגש את עצמך, את הגרעין האמיתי, היסודי, המקסים של קרית-חיים!
ועל זה תודה
ועל זה ברכה
ועל זה :
ה-ל-ל-ו-י-ה
טור אישי מס. 4
"אין ספק שהקרייתים מהווים פוטנציאל כוח (ואין הכוונה לכח פוליטי- אלקטוראלי גרידא). מטרתנו לתרום ולהשפיע לשימור ,טיפוח ופיתוח של מורשת הקרייתים ,למען גיבוש ראייה ריאליסטית,אופטימית,חיובית לעתיד החיים בישראל.\אנו מצפים מהקרייתים ,באשר הם,למעורבות פעילה באתר – העלאת זיכרונות ,חוויות-ילדות ונעורים,הבעת דעות,הצעות ויוזמות."
קטע זה מסיים את "מי אנחנו" ("מי אנחנו"- הקישור הראשון מימין בדף הבית של האתר). בימים אלה , כשנה מאז האתר יצא לאוויר, אני מציין בהרגשת סיפוק כי האתר צועד בדרך
הנכונה! שמץ של גאווה והרגשת סיפוק, כי ל"ילד" הזה פיללתי!אני מקווה שבהמשך הוא יגדל ויתפתח בכיוון הנכון. נראה לי כי השבת היא ה"שבת הגדולה" של האתר, עד כה: האווירה של פירגון, רוח טובה, הומור ואופטימיות, החליפו את "חילופי המהלומות" בין הכותבים/הוגי הדעות "הפוליטיים" הבולטים (משה, גייזי, אלי, יהודה, יואב, עמנואל- סדר הרשימה לפי הגיל)
לסיום טורי האישי הזה, אני חש צורך מיוחד להודות לגייזי שביט: שבמהלך עבודתנו המשותפת בעריכת האתר ובהתוויית דרכו- התגלה לי, בשנת היכרותנו הראשונה, במלוא הגדלות של אישיותו, כישרונותיו וכישוריו.גייזי הוא לא סתם עורך, הוא "הלב והמוח" של האתר! ממש כיף לעבוד איתו !
טור אישי מס. 5
שבוע חלף מאז המפגש וארבעה ימים מאז שלאה ואני חזרנו ארצה לקרייתנו.הכל החל לפני כמה חודשים כאשר באחת משיחותינו עם שיר נכדתנו המתוקה, שאלנו אותה מהי מתנת הבת-מצוה שאותה היא מצפה לקבל מאתנו. שיר שנולדה ב- 25 באפריל 1994 השיבה, לא מבלי שהפתיעה אותנו בנועזותה –"בילוי איתכם ביום הולדתי ב-DISNEY WORLD עם עומר (אחיה הצעיר בן ה-9) ועם דוד ירון שגר בארה"ב וכמובן עם אמא איריס ואבא ערן" . אנחנו, סבתא לאה וסבא אורי, הרמנו באהבה את הכפפה – שיר קבלה תשובה חיובית!ירון בננו, הדוד האוהב של שיר ועומר, שגר בפילדלפיה שם הוא עובד ככלכלן בכיר מומחה במימון ב-FEDERAL RESERVE BANK ,שמח כמובן להיות שותף לחגיגה המשפחתית והצטרף אלינו במימון "פרוייקט הבת-מצוה" של שיר. איריס בתנו שהיא כתבת כלכלה ותיירות, תכננה את הפרטים:טיסה נתב"ג-ניו יורק- אורלנדו, התנחלות בווילת נופש בקיסימי הסמוכה לפארקים של דיסנילנד,חגיגת סדר משפחתית, גיחות יומיות לפארקים, משחק של ה-N.B.A, נסיעה למיאמי, עליה לאוניית השעשועים IMAGINATION,שייט של 5 ימים כולל ירידות לטיולים באיי קיימן וג'מייקה האקזוטים , טיסה ממיאמי לפילדלפיה בה התארחנו בדירתו של ירון , גיחה בת יומיים שלי עם לאה לניו יורק וחזרה לארץ. סה"כ שלושה שבועות של כיף משפחתי נפלא.או אז – בעקבות המפגש המלהיב של ארהלה צוקרמן מלוס אנג'לס ,יוסי ידיד מסן דיאגו וצוויגי שהיה בשבתון בארה"ב, שלושה קרייתים בני שנתונים שונים שלא הכירו זה את זה, שעליו סיפר האחרון בהתרגשות באתר ב-22.2 – "נולד" במוחי הרעיון "הנועז" לנצל את ביקורי המשפחתי בפילדלפיה ולקיים שם בעיר האמריקאית ההיסטורית , מפגש ראשון בהיסטוריה של אמריקאים-קרייתים !!! בחזוני ראיתי את המפגש כנדבך משלים למפגשי הנוסטלגיה השנתונים שעורכת העמותה בקרית חיים שלנו. עמדו לרשותי בסך הכל כ-10 שבועות למימוש החזון.הסתמכתי על ניסיוני בניהול פרוייקטים/הפקת כנסים ו…יצאתי לדרך!ירון סייע בבחירת אכסניית המפגש, נחמה סתתי שגרה אף היא בפילדלפיה הצטרפה בהתלהבות לצוות הסיוע המקומי, אורי כץ וארהלה צוקרמן היו היועצים שלי בעיקר להבנת החשיבה האמריקאית של החבר'ה, אסתר מאיר (צימר) בארץ ואיציק שביט ואתי הרציג (טישלר) בארה"ב פעלו רבות באיתור חבר'ה ו..כמובן לאה שהייתה איתי לאורך כל הדרך ויחד עם הפרסומים באתר וקשרים בין קרייתים בארץ לבין חברים/קרובי משפחה באמריקה, נחשפו למפגש עוד ועוד קרייתים/אמריקאים. קרייתים/אמריקאים רבים התקשרו והביעו את כמיהתם הרבה להגיע למפגש אך הסבירו שבגלל הזמן הקצר אין באפשרותם לשנות תוכניות ולהגיע …גם הרמטכ"ל לשעבר בוגי יעלון שהוא קרייתי (1950) השוהה בחודשים אלה במכון מחקר בוושינגטון הביע התלהבות לפנייתי אליו להיות אורח במפגש אך ברגע האחרון התנצל והודיע לי שלא יוכל להגיע. אחד שמאד השתוקק להגיע למפגש הוא ד"ר יהושע פורמן (1946) העובד כקרדיולוג בכיר בבית החולים הר סיני במיאמי . ממש ברגע האחרון הוא נדרש לביצוע טיפול חרום ונאלץ לוותר על השתתפותו.
אלה שמות המשתתפים : איציק שביט ( וייסמילך) (1946- רחוב ל"ו,ו') הגיע מלונג איילנד, ניו יורק. אתי (אסתרקה) הרציג (טישלר) (1946-רחוב ל"ו) הגיעה
מפילדלפיה.רות רוזנברג (שנצר) הגיעה מניו יורק. הווארד רוזנברג, בעלה של רות. זהבה שנצר (דוידוביץ) (1928-רחוב א' 26) הגיעה מניו יורק ראובן שנצר בעלה של זהבה. מולי (מלכה) מנדל (דוידוביץ) 1951-רחוב ע"ב 60 הגיעה מניו יורק. יעקב יונאי (1946- רח'כ"ג 62) הגיע מניו יורק. איריס, אשתו של יעקב. סינדי אשתו של איציק שביט. ברוס בן זוגה של אתי הרציג. נועם מירז (מיזרצקי) (1945-רחוב ו' 1) שהגיע מטכסס. דוד עציון (צוויגי) (1946-רחוב י"א 29) הגיע ממיאמי. אורי כץ (1940- רחובח'/כ"ח) הגיע ממישיגן.שלמה כרמי (למד בתיכון ק"ח,1937) שהגיע ממרילנד. רחל כרמי (אהרוני) (מקרית מוצקין, 1944) אשתו של שלמה.נחמה סתתי לאה לייטנר.אורי לייטנר. יוסי זיגלשטיין (1949 ,קרית חיים המערבית, הגיע מניו יורק.שרה (שלף) מקרית מוצקין אשתו של יוסירנה בלייר (פפרציק) (1951 – רחוב ח') הגיעה מניו יורק. צביקה בלייר מחיפה בעלה של רנה. אמנון ויסמן (1935-רחוב י"ח/מ') הגיע מניו המפשיר
אסתר ויסמן (איכנולד) (1946-קרית ביאליק) אשתו של אמנון. יושבים בישיבה מזרחית : שרון וקארין הבנות התאומות של אורי כץ. ירון הבן של לאה ואורי לייטנר. בסך הכל השתתפו 29 חברים בני שנתונים שונים, חלקם נילווים לקרייתים החוגגים.על רקע הסרטונים על קרית חיים בעבר ובהווה, המצגות של גייזי שהוכנו לקראת מפגשי השנתונים בקריה, הכתבה בת שלושת העמודים שפורסמה ערב המפגש בידיעות אחרונות, מהדורת ארה"ב, תחת הכותרת "קרייה יפהפיה" וקטעי הוידאו המתעדים את מפגשי "לא רק נוסטלגיה" שנערכו בקריה, התגבשה חבורה נפלאה של כל משתתפי המפגש.הגורם המגבש : הגעגועים והערגה לקרית חיים של הילדות והנעורים ששורשיה נמצאים עמוק עמוק בליבותיהם. האנשים בני גילאים שונים (זקן המשתתפים- 80, הצעירה ביותר- 40+) התאחדו ברגשותיהם הקרייתים. כל אחד זיהה במצגות , בסרטונים ובוידאו דמויות ונופים מוכרים והחבר'ה ממש הסתערו שוב ושוב על המסך כדי "לגעת" בחברים, במורים, במדריכים ובנופים של "הימים ההם" בקרית חיים. היטיב לבטא את תחושת כל המשתתפים, איציק שביט בשיר מיוחד ובדברי ברכה שקרא לפני כל המשתתפים. הויכוח "הרעיוני" שהתפתח מעל דפי האתר לגבי ההצדקה לקיים מפגש קרייתים בחו"ל, מאבד את משמעותו/חשיבותו לאור אווירת הכיף המרגשת ששררה במשך 5 שעות המפגש. החבר'ה שטרם המפגש ברובם לא הכירו זה את זה, ממש התקשו להפרד ! אין לי ספק שהקרייתיות חזקה לאין ערוך מכל "הארגומנטים האידיאולוגים" שמטילים כתם של אשמה כביכול על היורדים, ואני חושב שמן הראוי למחוק את המלה הזאת (היורדים) מהז'רגון של הקרייתים בני קרית חיים לדורותיהם ולא משנה היכן הם גרים בארץ או בכל מקום אחר בעולם! קרייתי נשאר קרייתי !!! העמותה שהקמתי ואני רואה לעצמי זכות גדולה לעמוד בראשה, תמשיך לפעול לטיפוח מורשת קרית חיים שביסודה אהבת הקריה- הגם שגם אז וגם כיום לא הכל "נופת צופים"- ע"י הקרייתים באשר הם על בסיס זכרונות הילדות והנוסטלגיה. סימנתי בלוח השנה של 2007 את סוף השבוע האחרון של חודש אפריל כמועד מתוכנן למפגש הכל אמריקאי/קרייתי מס' 2.אני בטוח שהנהלת העמותה שתכונס בקרוב ותקבל ממני דו"ח מלא, תכני וכספי, על המפגש שהיה בפילדלפיה תתן את ברכת הדרך למפגש הבא.