"בגילנו" מתוך סיפורי אלישע שפירא

לפני ימים אחדים קרה לי מקרה משונה. תמר (רעייתי) התקשרה לטלפון הנייד לשאול אם זכרתי לקחת את הטלפון הנייד. תוך כדי שאני מדבר בדקתי ביד השנייה בחגורה והטלפון לא היה שם. אמרתי לה לא לדאוג ומייד חזרתי למשרד לחפשו. גם שם הוא לא היה. ביקשתי שהיא תחפש בבית עד שאני אגיע. אחר כך שמתי את הטלפון בנרתיק ולא הבנתי איך הוא הופיע שם פתאום. ממש נס.

לאביה (אחותי) שגם היא כבר כמעט "בגילנו", קרה מקרה דומה. היא איבדה את הטלפון שלה בבית. כאשר היא צלצלה למספר שלה – היא מצאה אותו מייד, היא רק לא הבינה מי יכול לצלצל אליה בשעה כזאת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *