תמונה > ניב שמרון בערב הזיכרון
יובל,
בשעות הראשונות היה הלם וניסיון להבין מה בעצם קרה? בימים שבאו אחר כך, נשארתי בנחל עוז בחופשה קצרה שקיבלתי מהצבא. עבדתי בשדה עם החברים, רצתי לאורך השורות,מבלי לדעת כלל מה אני עושה. כאילו להמשיך דברים שאתה עשית, ואולי לחשוב שכלום לא קרה… החיים נמשכים כרגיל … עוד מעט אתה חוזר…לאחר כשנתיים, סיימתי את הצבא, חזרתי הביתה לנחל עוז. ברצון להיות כמוך, בחרתי לעבוד בגידולי השדה… כל שורה נראתה לי אינסופית.. תלמים ארוכים ושעות של נהיגה בטרקטור, ובין לבין…. הצפה….ים של מחשבות… בכל השנים האלה, אתה הולך איתי.. העשרים וארבע לאוקטובר, תמיד מתקשר לי עם עוגת הקרמשניט הטעימה שמרי מכינה ומזמינה את כולנו. בשלושים למאי אני מוציא את החוברת ומניח על השולחן בסלון, הילדים שלי כבר מכירים אותך. בימי הזיכרון כשאני בא לנחל עוז אני תמיד מבקר גם אותך. הביטוי, "שמישהו ייעשה, או שמישהו יביא"כאילו נתפר עלייך. כי אצלנו כשאמרו"שמישהו יעשה, או יביא, או יכין.." התכוונו אלייך. אתה היית זה שרץ חזרה להתחלה ומביא את האוטו לקצה הטיול.זה שמארגן את תפוחי האדמה לצ'יפס, ואת הירקות לסלט גדול…
כשהתקבלת לחברות,זה היה אירוע עבורי! בן כתה שלי מכה כאן שורש! כמתנה לציון האירוע המרגש, נתתי לך את התקליט "בציר טוב" משיריה של יונה וולך שיצא באותם ימים. יש בו משפטים שמתחברים אלייך.היא כותבת: " כשבאתי לקחת אותה מהעננים.. " לפעמים, הייתי גם רוצה להחזיר אותך מהעננים, אלי לכמה לשעות. לדבר על כמה עניינים, ליהנות יחד במופע האיחוד האחרון של כוורת, לקפוץ לים, ולחזור לחיים הרגילים…סימלת עבורי יופי גברי,רגישות, קיבוצניקיות, ישראלי בעל דעות, ובעיקר רוח השטות הייחודית רק לך. עם השנים,קיבוץ, חו"ל, עיר, אוניברסיטה, ירושלים, חיפה, טבעון, משפחה, ילדים …. ואתה איתי. אמתי שלי כבר כמעט בן 23, הגיל בו נפרדנו… זיכרונך מתעצם, אתה פוקד אותי בחלומות הלילה, ואחר כך במחשבות היום.
יובל… אתה באמת היכית כאן שורש,היחיד מהכיתה שנשאר
בנחל עוז… כאן על הגבעה.
בחרתי לסיים בקטע מאותו תקליט של יונה וולך:
לא יכולתי לעשות עם זה כלום
אתה שומע לא יכולתי לעשות מזה כלום
זה היה אצלי בידיים
ולא יכולתי לעשות עם זה כלום
ולא יכולתי לעשות מזה משהו
אתה שומע יכולתי לגמגם
…..
מה עשית עם זה, שואלים, לאן ?
בזבזת את כל זה, היה לך סיכוי !
ואתה, תצטרך להתחיל הכל מחדש.