אלי רביד (ליישי:)קראתי את דברי התודה של גייזי.המילים מציגות בפני אתגר קשה בעתיד כמו החובה לחזור ולהוכיח כי לפחות חלקם נכונים. אתמול לוויתי את שולה רומנו ז'ל, אחותו של גייזי בדרכה האחרונה.יעל וגייזי התרגשו מאד. חשתי שאני חייב זאת לחברים העושים כה רבות לאיסוף ולתיעוד ,למעננו ולמען הדורות הבאים. נבאתר של גייזי ,נפגשים יום יום עשרות קרייתים הפזורים בכל קצוות עולם. אתם הרי יודעים מה קורה כשנפגשים שני קריתים , גם אם לא הכירו איש את רעהו מעולם….ניצבתי בבית העלמין בקבוץ עין שמר . בצל האקליפטוסים רחבי הגזע וגבוהי הצמרת,הונח ארונה של שולה ז'ל כשהוא עטוף בדגל האדום ,דגל המעמד . כותרת גדולה "קבוץ עין שמר "ובשוליו רקומות המילים"ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בישראל " .עשרות שנים שלא ניצבתי כה קרוב לדגל האדום. אתמול ,היה זה מפגש שהעלה הרהורים וזיכרונות. רחשתי סימפטיה לחבר'ה ב"סיירת הקלנועיות" אשר הקיפו את המתחם, צמודים זה לזה , כאילו מוכנים לפקודת ההסתערות… ולקהל הרב שהצטופף ושמע בקשב רב את קורות חייה של שולה ,בת למשפחת שיטוביץ הקריתית תוך אזכור ציוני דרכה הארוכה והמיוחדת .בני המשפחה נפרדו ממנה בחם ואהבה. נשים וגברים שבילדותם ובנעוריהם שולה הייתה המטפלת שלהם,חזרו והדגישו עד כמה הייתה חמה ואוהבת,חייכנית ותומכת, דמות משפיעה בגיבוש אישיותם. חשוב היה להשמיע ומרגש היה לשמוע כי אלה גמלו לה וסעדו אותה בשנותיה האחרונות .הרמקולים השמיעו מנגינות נוגות , ענפי הצמרות הרכינו ראש ונפרדנו.
אלי רביד ,ליישי