ביום הולדתה ה-65,
של ישראל-ה שלי
החלטתי לחגוג
את יום הולדתה
בציון מספר נקודות
שעברה עד היום
שאת העבר
ההווה והעתיד
עבורה יהלום.
כי כדי לספר
על כל שנותיה
פעולותיה ומעלליה
נצטרך לשם כך
ימים ולילות
וגם אז
זה לא היה נגמר
כי כל יום בחייה
הוא פרק מפואר.
אני מקווה,
שתמצית הדברים
לא יגרום למהומה
כי השאר מסופר
בתולדות האומה.
ב- 48 היא נולדה.
אומרים שזאת
הייתה לידה
בניתוח קיסרי
אחרי שעזב אותה
המנדט הבריטי
וכשנולדה,
עשו לה
כמו לכל ילדה
הילולה כמו בארוויזיון.
והסנדק היה
דוד בן גוריון,
שחשף את שמה
בקריאת המגילה
ובתפילה לאל
והכריז שמעתה
תקרא הילדה
"מדינת ישראל".
והשכנים,
מדרום ומצפון
ממזרח וממערב
אלו הם ארצות ערב
הכריזו שהמצב
גורם להם אי נוחות
כי רק להם
ישנה הזכות
על הבת הבכורה
ורק הם האבות
על הארץ הבכירה.
ובכלל, לדעתם זאת
שערורייה עולמית
כי הבת ישראלה
היא ילדה
בלתי חוקית.
אז הוחלט לשלוח
למעבדה בדיקת ד. נ.א
של אנשי הישוב והעיר
כדי לקבוע להבהיר
כמו אורים ותומים
למי שייכת ישראלה
ומי הם ההורים?
תשובת המעבדה
הייתה מאד ייחודית
והודיע בצורה
חד משמעית
שלאחר בדיקה יסודית
ישראלה ילדה חוקית
ואסור למסור
אותה לאימוץ
אחרת זה
יגרום לפיצוץ
כי היא שייכת
בדמה ובנפשה
רק להורים
שהמתינו ליד
חדר הלידה
בסבלנות וללא לאות
יותר מאלפיים
שנות גלות.
וכשהרופא המיילד
הודיע, נולדה לכם בת
הכל התפרץ אצלם
בבת אחת
ואז נתן אלתרמן
כתב להורים
"אנחנו מגש הכסף
שעליו לך ניתנה
מדינת היהודים".
גידולה של ישראלה
לא היה קל
היא הייתה חייבת
לעלות במשקל.
ומשקלה התחיל לעלות
כשהגיעו ארצה רבבות
מאושרים ומהופנטים
במבצע עזרא ונחמיה
ובמרבד הקסמים
וראו איך ההיסטוריה
על עצמה חוזרת כבציור.
גם אז הפגינו
נגד יוקר הדיור
והוציאו לרחובות
את הציבור
ותשובת המנהיגים
גם אז הייתה
"זה זמני"
"זה בינתיים"
ומאז החלה השחיקה
במעמד הביניים.
ובתחילת שנות ה-90
הוסיפה ישראלה
תוספת נכבדה למשקלה
שנפתחו שערי העלייה
ונסתמו הרבה פרצות
כשקלטה בשעריה
את עלית יהודי
ברית המועצות.
וישראלה, היא,
כידוע, ילדה,
חכמה, ובלשנית,
והתחילה ללמוד
את השפה הרוסית.
וזאת עכשיו עובדה
שישראלה יודעת
ש"רובוטה" זה עבודה
ושצריך לשמור
על מקום העבודה
ואותו לא לעוות
והיא גם יודעת
שהקול הרוסי
שייך לאיווט.
ישראלה, כמו
כל תינוקת
סבלה מכאבי בטן
נפיחות וגזים
עד שהיא הייתה
משחררת גז
מהמאגר האחורי
זה היה לעיתים
בלתי אפשרי
וגם הגז שהופק
יצאה עם תזזית
שבקושי נתן
הקלה זמנית.
והיום, הגז יוצא
בשקט ודממה
אך הוא יוצא
לא מבטן התינוקת
אלא מבטן האדמה
ואין לחצים
ואין ריחות
והגז זורם בצינורות
מהמאגר כמו פגז
ואנו שרים
עם ישראלה,
יש לי יום יום גז.
ויודעי דבר רומזים
שעכשיו הלחצים
הם אצל השכנים מהדרום
שהרגישו לפתע פתאום
שהדיבור על
הגז שלהם
כבר נסחט ונדוש
ועכשיו עברו אליהם
כאבי הבטן והראש.
ואחרי שנפתרה
בעיית הגזים
הבינו שלישראלה
יש בעיה של מים.
מים שחייבים להגיע
לכל אזור בגופה
ובכך יאפשרו
את המשך קיומה.
והמים שיזרמו
מהצפון לדרום
רגב אחר רגב
יפריחו את
הדרום והנגב
ואז בנו משאבה
בין הכנרת
לבית נטופה
שמופעלת 24
שעות ביממה
ומהמפעל הזה
נשמע את
קול המים שמתנגן
בתוך המוביל הארצי
ובזרימת הירדן.
המפעל מביא מים
לכל אזור ופלך
כמו שהביאו
בזמנו מים
לדוד המלך.
לישראלה,
דרושה תשומת לב
של ימים ולילות
כדי למנוע ממנה
שלשולים והקאות
ושהיא משמיעה דעות
של הסכמה או ביטול
חייבים להחליף
מיד טיטול
ועל כן,
נערכות מדי פעם בחירות
באילוצים או בהבנה
כדי לבחור לה
זוג הורים
שימשיכו את המטרה
לצמיחתה ושגשוגה.
בנושא ההורים,
יש דבר מעניין
שהאבות
של ישראלה
היו מסובכים
בלא מעט
שערוריות וגירושים
ואחת הסיבות
שנמסרה מפי ה"מקור"
שהם לא רצו בת
אלא רצו בכלל
בן בכור
והאמא שגידלה
את ישראלה
ואת שמה פה נזכיר
הלו היא
האמא הבלתי נשכחת
גולדה מאיר.
עם הקוקו בשיער
והנעלים על שמה
שנתנה לישראלה
את כל נשמתה
וחיזק לכולנו
את הכלל
שהיום אולי
קצת פחת
שאמא כמו גולדה
הייתה רק אחת.
וישראלה, צמחה
ללא הפסקה ולאות
והיה צורך עתידי
לשטחים בחקלאות
שיוכלו להפיק מזון
כדי שישראלה
לא תשקע
בשנים של רזון
ואז באזור מטולה
יבשו את
אגם החולה
ועל ידי כך
להגדיל משמעותית
את הכמות והיבול
בעזרתה האורגנית
של אדמת הכבול.
אך עם חלוף השנים
התחילה ישראלה
להרגיש מחנק
ממעופו הכבד של
הכבול והאבק
מה עוד,
שהאגם שנעלם
היה גם,
מקור מחייתם
של ציפורים
דגים וחיות
שבגלל יבושו
הפסיקו לחיות.
וישראלה, הבינה
כמו הרבה
דברים באיחור
שהייבוש האגם
היה תכלית האיסור
והחליטו את האזור
שוב להחיות
וש"הירוקים" יפסיקו
לילל ולבכות
ויאפשרו לציפורים
לדגים ולראם
לשוב לחיות
לנשום ולהתקיים.
ואז, הקימו
ליד מטולה
את אגמון החולה
ובכך תיקנו
ולו במעט
את אשר
אבד כמעט.
וישראלה גדלה
והגיעה לבגרות
והוציאה כנדרש
רישיון נהגות
אך הכבישים
היו צרים וקצרים
ולא סיפקו
את היצרים
שדרשו מרחב ומעוף
לנסוע אוטוסטראדה
מבלי לעקוף
שמשקיף ומשגיח
שוטר המקוף
היה נדרש לקצר
את המרחק
בין הצפון לדרום
שאת הזמן
המודרני יהלום
ואז המהנדסים
את החלום
התחילו לאושש
ובנו לישראלה
את כביש שש.
ומאז פתיחת הכביש
הוא מתנהג כעכביש
שולח כורים
לעוד ישוב ועיר
ומחיר הנדל"ן
הולך ומאמיר
אך הראש
של ישראלה
חייב שיהיה
פתוח לבאות
להמשיך ולהשקיע
בכבישים וברכבות
ואז דבר כמעט
ולא ישתבש
והכל יראה 6:6.
כל תינוק ותינוקת
מצמיחים שן בינה
בודדת אחת
אבל לישראלה
בבת אחת
ללא הבנה
התמלא כל הפה
בשיני בינה
שעושים את
ישראלה לפנינה
ועושים את ההבדל
איך שמישראלה ניתן
להתרשם ולהתפעל
על החוכמה והידע
בכל תחומי החיים
על העמידה האיתנה
בכל האתגרים
ולא לחינם שרים
בעולם הקליינטים
שהראש היהודי
ממציא לנו פטנטים.
ואם מישהו,
את ישראלה, מכעיס,
אז היא עם
שיני הבינה
תוקעת לו ביס
וזה כואב ומכעיס
ומשאיר סימן
שחבל על הזמן.
ולכן, יש להגיע
איתה להבנה
כי לישראלה
נשארו בפה
כל שיני הבינה
ומאז דורות
או שתיים
יש לה זהב בלב
ולא בין השיניים.
והזהב הזה שבלב
זהו דור המייסדים
של אבק ודרכים
זה דור המלחמות
אלו הם,
האחים והאחיות
הבנים והאבות
שנקראו לדגל
ועזבו הכל מאחור
שחיפשו את התקווה
שחיפשו את האור
שנשאו את הדגל
על התורן המתנוסס
שהשאירו לנו סמל
שהשאירו לנו נס
זהו הזהב הטהור
של התקווה והדרור
זהו הזהב היצוק
באדמתך ישראלה
זהו הזהב
ההופך אותך
למי ידמה
ומי ישווה לך
ולכן ישראלה,
אותך כה נאהב
את עבורנו לנצח
ישראלה של זהב.
כפי שאמרתי בתחילה
אני מבקש ממך
ישראלה מחילה
שלא כל דבר
בברכה בא
לידי ביטוי
לא בזמן
ולא בעיתוי
יכולנו לשבת
ולספר בשבחך
ללא הפוגה
אך כבר כולם
שרים ושואלים
איפה איפה העוגה?
ושתעצמי את העיניים
ותבקשי משאלה
לפני כיבוי הנרות
בקשי זאת בשמם
של כל הדורות
ובשמם של
כל אלו
שמסרו בעבורך
את נפשם
שבזכותם אנו קיימים
שבזכותם אנו עם.
המשיכי לתמיד
בהווה ובעתיד
להשמיע גם לאלו
שיש להם
הבנה מתוסכלת
שזוממים לראות
ישראלה אחרת
אמרי להם,
בקול צלול ומובן
לא עוד חורבן!
אלו הם חיינו
אלו הם חיי
עם ישראל לנצח חי.
קראי זאת בקול
גם על אוזניים
שמסרבות להאזין
כמו באיראן בדמשק
במצרים ובג'נין
שהם רואים
את עוצמתך
ליבם להלום
ובסתר ליבם
הם עומדים
לכבודך דום.
והם עושים זאת
לא מתוך אהבה
והם מבינים
שמטרתם אבודה
אין לה סיכוי
ואין לה תקווה
השמיעי את קולך
עד סוף העולם
ששונאנו ישמעו
זאת גם
וקולך ישראלה ישמע
בבהירות ובפשטות
דווקא בחג הזה
בחג העצמאות
השמיעי להם
את ההימנון
שמאחד את האומה
השמיעי להם
את "התקווה".
"עוד לא אבדה תקוותינו
התקווה בת שנות אלפיים
להיות עם חופשי בארצנו
ארץ ציון ירושלים".
חג עצמאות שמח.
כתב יוסי וולך
15.4.2013